משלחן הראשון לציון • מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד?האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ג שבט תש"פ, 723-2/פ'

לכבוד הבחור היקר והחשוב עדיו לגאון פאר ותפארת

ה"ה יהונתן בן ישי הי"ו

אודות שאלתו, בענין מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד.

הנה מקור המנהג להראות באצבע כלפי הספר תורה, הוא מהמדרש רבה (שיר השירים ב', ד') על הפסוק: "ודגלו עלי אהבה", כל מי שמראה איקונין של מלך באצבע, נהרג, ותינוקות הולכים לבית הספר ומורים האזכרה באצבע, ואומר הקב"ה ודגלו עלי אהבה. אל תיקרי ודגלו אלא וגודלו. ומכאן סמך להראות בס"ת באצבע. [והיינו דאף שאין נהוג כן כלפי מלך, הקב"ה מדלג על כך מרוב אהבתו אלינו].

ועוד נתנו טעם לזה שמראים באצבע, ע"פ המבואר בגמרא חולין (מב.): "וזאת החיה אשר תאכלו", מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר 'וזאת', היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים 'וזאת התורה', מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה (פרשת בשלח), "זה אלי ואנוהו", פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע. ועיין בעין יעקב שם ודו"ק.

ובספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' קל"ד אות ב') כתב: והנה מנהג העולם שמראין באצבע בשעה שאומרים וזאת התורה, וחפשתי בספרים ובסידורים ולא מצאתי בשום מקום שיביאו מנהג זה, ולכאורה אפשר להביא סמך למנהג העולם ע"פ מה שמצינו במנחות (כט.) דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע, שאמרו שם דשלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, ואלו הן: מנורה וראש חודש, ושרצים, מנורה – דכתיב: "וזה מעשה המנורה", ור"ח – דכתיב: "החדש הזה" וכו', שרצים – דכתיב: "וזה לכם הטמא", הרי דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע.

והמהר"ח פלאג'י בספרו חיים (סי' ג' אות ו) ובספרו לב חיים (או"ח סי' קסז אות ו), הליץ בעד המנהג מדברי המדרש הנ"ל. והוסיף, דרובא דעלמא נהגו לאחוז בציציות שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה שנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת. אולם לפי המדרש הנ"ל ליכא חששא כלל. כיעו"ש. וכ"ה בספר כתר שם טוב (גאגין) ח"א (עמוד רפא).

והנה, רבים נהגו גם לנשק היד אחר שמראים באצבע, וסמך למנהגם מדברי ספר חיים הנ"ל, שלא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת. ועיין בספר דברי מרדכי (להגאון רבי מרדכי קריספין, לפני כ-200 שנה, או"ח סימן ט) שהליץ בעד מנהג זה, על פי המדרש הנ"ל.

אמנם, בספר יסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"ט) כתב בשם האר"י ז"ל, שמחבקין ומנשקין את הס"ת בשני הזרועות דוקא, ולא כמו שנוהגים ליגע ביד ולנשק היד, כי זה מנהג בורות. ע"כ.

וכן העיר בספר זכר נתן (לרבי נחמן נתן קורונל), שהמון העם כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה וכו', נושקים את ידיהם, וזה ודאי מנהג בורות ושטות. וכי פרחה הקדושה מהס"ת עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם, המצוה היא לנשק הס"ת עצמו ולא הידים, וכן מצינו שגדולי החכמים היו מנשקים התפילין גופן ולא הידים אשר נגעו בתפילין, ויען שראיתי שכמה חכמים עושים ג"כ כך, לכן כתבתי זה. ע"כ.

כמו כן בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש (אות סט, והובא בהערות שערי חיים על שער אפרים שער י' ס"ד) כתב, כשמנשק הס"ת לא יעשה כמו שעושים הרבה מהמון העם שנוגעים בידיהם בספר תורה ומנשקים את ידיהם, אלא העיקר יחבק את הספר תורה בשני זרועותיו וינשק הספר תורה עצמו. וכן כתב בספר שערי רחמים (על השערי אפרים), שזה מנהג בורות לנשק ביד.

וראה עוד בספר הליכות שלמה (תפלה פ"ז הערה 35) שמנהגו של הגרש"ז אויירבאך זצוק"ל, שלא לנשק ידיו, וכשהיה נצרך לנשק דבר של קדושה היה מנשקו ע"י חפץ של קדושה, כמו הציציות, וכן כשהיה מנשק בתי התפילין היה מנשקם על ידי הרצועות. ועם כל זה היה אומר שאין ללגלג על אותם המנשקים ידיהם, שעושים כן לחיבוב מצוה.

ובאמת, דמלבד האי טעמא דחיבוב מצוה, איכא טעם נוסף למנהגינו, דמה שמנשק בידו הוא במקום שיגע בידו בספר תורה, ומראה כאילו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק ביד רושם הקדושה, ולכן מנשק שם. ומנהג זה היה קיים עוד בזמנם של הרב קיצור השל"ה (לפני למעלה מ-400 שנה, דיני ספר תורה דף קלז), הרב שער אפרים, דברי מרדכי (הנ"ל), מהר"ח פלאג'י ועוד, דכיון שניכר שעושה זה שמנשק בידו במקום שיגע בס"ת שפיר דמי לעשות כן, שמראה כאילו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק ביד רושם קדושה, ולכך מנשק היד. וביארנו דין זה באורך בשלחן המערכת חלק ב' (עמ' רעה). וכשם שאין לנו לזלזל במנהגי האשכנזים, כך אין לזלזל על מנהג הספרדים בזה, שיש לזה מקור נאמן. ובפרט דאיהו גופיה הביא עדות נאמנה מד' הגרי"א הענקין שנהגו כן.

וז"ל הספר קיצור השל"ה (שם): אבל אותן שא"א לנשק בפיהן, מ"מ אם יכולים יגע בה היד, וינשק אח"כ היד. והובא גם בסידור בית מנוחה (עמ' קסג), אולם אם יכולים לנשק בפה, לא ינשקו היד שנגע בס"ת, דלאו שפיר עבדי. ע"ש.

ובספר דרך אר"ץ (עמ' כא) כתב שהמנהג היה באר"צ להצביע אל הספר תורה עם הציציות ולנשקן. ע"ש. [והוא כמו שנוהגים למשמש בתפילין ולנשק היד שנגעה בתפילין, וכן במה שנוגעים במזוזה ומנשקים היד].

ומעתה, מ"ש בספר שיח תפלה (עמוד רמח) ללגלג על מנהג הספרדים בזה, וכתב, שהוא מנהג שהתפשט בזמן האחרון, ואין לזה שום מקור, ואין לעשות כן אלא לעשות כמו שהורונו חז"ל לכרוע מעט לצד הס"ת, ומנהג זה נשתרבב בטעות ממנהג שכתב בספר עדות לישראל (עמוד קכג) שכתב, בהיותי במדינת קוקז ראיתי מנהג הספרדים, ויפה הוא בעיני, שאין הם מנשקים את הס"ת בנגיעת הפה, אלא מראים מרחוק באצבע ומנשקים. והוא קאי על שעת הולכת הס"ת לתיבה, אבל לא בעת הגבהת הס"ת ואמירת וזאת התורה. ע"כ. ולהאמור מנהג זה היה קיים עוד בזמנו של השל"ה. הרב דברי מרדכי, ומהר"ח פלאג'י, ועוד.

ומ"ש שם לדחות דברי מהר"ח פלאג'י, בכוונת המדרש הוא, שאע"פ שאין זה מן הנימוס להצביע על איקונין של מלך, וכמו שגם היום אין זה נחשב נימוסי להצביע על בן אדם, ובעבר אדם שעשה כן היה נהרג עבור זה, מ"מ הקב"ה אוהב את עמו ומוחל להם, וכמו הדוגמא שם בעם הארץ שאמר ואייבת את ה' אלקיך, במקום ואהבת, ומהפך הכוונה. שמ"מ הקב"ה מקבל תפילתו באהבה, אבל בודאי שאין הכוונה שמותר לכתחילה לומר כן, אלא שמי שאינו יודע ואומר כן, הקב"ה מוחל לו, וא"כ אדרבה יוצא מהמדרש שלכתחילה אין להצביע על הס"ת, אלא שמי שמשום חסרון ידיעה עושה כן, הקב"ה מקבל כוונתו לטובה.

אולם אין דבריו נכונים, דהתם דריש ודגלו עלי אהבה, כלומר שהשי"ת שמח בזה וחפץ ואוהב שעושין כן, וכיון שהקב"ה מוחל לעמו מתוך אהבתו אותם, דזיל בתר כוונה שעושין כן מתוך יראתם את השי"ת, לפיכך הנח להם לישראל במנהגם, ואין לקרוא תגר על מנהג זה.

וראה עוד בשו"ת משפט וצדק ביעקב (להג"ר יעקב אבן צור, מגדולי רבני מרוקו, סי' מה), שהביא שמנהג העולם שכשמזכירין את השם מנשקים אצבע צרידה, וכן כשמסיימין קריאת שמע, או ברכה, או תפילה, ומנהג ישראל תורה, וזה על פי מזמור השמים מספרים (תהילים יט) פקודי ה' וגו', מצות ה' וגו', יראת ה' וגו', משפטי ה' וגו'. שבכולם יש ה' תיבות כנגד ה' אצבעות, והתיבה השניה היא שם ה', והיא כנגד אצבע, לכן מנשקים את האצבע דוקא. עכ"ד.

והאדמו"ר מטשעכנוב כתב בספרו ויעש אברהם (עמ' רצז), ולא היה מניח לנשק בפה מטפחת הס"ת בהוצאה והכנסה, רק ליגע בה במטפחת ולנשק היד כדרך שעושים במזוזה. וביאר שם הטעם על פי הרמב"ם הנ"ל, דשמא ישאר שם רוק של חבירו ויגיע לידי סכנה. ולפי זה יש לעטוף את הס"ת בטלית, ולמסור את המעיל לכביסה ולחיטוי.

נמצאת למד מכל הנ"ל, כי מנהגינו מיוסד על דעת גדולי וחכמי ישראל, וחלילה וחס לזלזל במנהגינו, ורחמנא ליבא בעי, והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ואסיים בברכה, שתזכה להמשיך ולשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, ולעלות ולהתעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, והיה שמך כשם הגדולים אשר ארץ. אמן.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

נשיא מועצת הרבנות הראשית

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *