מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א.
והשבוע בנושא: האם ת”ח צריך ללמוד תנ”ך משנה ומוסר?
בס”ד, א’ חשון תש”פ, 66-4/פ’
דברי ברכה
הובא לפני מקצת גליונות פירוש על ספר מלכים מעשה ידיו של היקר והנעלה, משנתו סדורה וערוכה, עמו עוז ותושיה, מזכה הרבים, תהילתו בקהל חסידים, יראתו קודמת לחכמתו, שמן תורק שמו, כה”ר אליהו חדד נר”ו. ודבר טוב ונאה עשה לבאר ולפרש דברי המקרא של ספר מלכים על פי המפרשים רש”י והמצודות ועוד, שבהם מפרש ומברר באר היטב את המקרא, להקל על הלומדים, ובפרט בני הנוער, ועי”ז נמשכים ללימוד התנ”ך בהבנה ובחשק. והכל סידר בטוב טעם ודעת, דבר דבור על אופניו, תפוחי זהב במשכיות כסף, בלשון צחה ונקיה, המתאימה לכל שכבות הציבור, ולפעלא טבא אמינא, איישר חיליה לאורייתא.
ואכן ת”ח צריך שידע גם מקרא ומשנה וספרי מוסר, וכמ”ש מרן החיד”א בדבש לפי (מערכת ת’ אות מא) דמכאן תוכחה לתלמידי חכמים שאינם רוצים ללמוד כי אם גמרא ופוסקים, ומבזים בלבם לת”ח שלומדים תנ”ך ומשניות וספרי מוסר, והן בעון לא ידעו ולא יבינו כי אף אמנם שלימוד הגמ’ יקר מאד, ואין לו להקב”ה אלא ד’ אמות של הלכה, וכתב ר”ת שהתלמוד בלול בכל, מ”מ כ”ז היינו ללומד תורה לשמה בענוה, ונזהר בדקדוקי מצות כמו הראשונים, שהיו קדושים מאוד, ונשמתם ממקום עליון, אבל בדור יתום זה כי גברה סטרא, והוא בעקבות משיחא, והיצה”ר רודף לתלמידי חכמים ביותר, ואלו התלמידי חכמים שאינם רוצים ללמוד מוסר על הרוב הם מתגאים בלימודם, וחושבים שהם חכמי’ גדולים, ומבזים הזקנים וגדולי דורם, ואינם מקפידים להתפלל כהוגן, ופוגמים ברית הלשון והראות, וכיוצא. ולכן אין תורתם רצויה, כי אינה לשמה וכו’, ולכן כל ת”ח אשר נגע אלהים בלבו ימהר לשוב, וילמד מוסר ותיכף יכיר בגאותו, ומהות לימודם ואשר נכשלים בכמה ענינים, וישובו אל ה’, ואז לימוד הגמ’ יעלה לרצון לפני ה’, ונסלח להם. ע”כ. ועיין בשו”ע הרב (הלכות ת”ת פ”ב ס”ב) מ”ש בשם הר”ן בע”ז יט. ובד”מ (יו”ד סי’ רמו אות ב), ובביאור הגר”א (יו”ד שם ס”ק סו) די”א שלא ישלש זמן לימודו לשלשה חלקים שוים, שהרי המשנה צריכה זמן רב יותר מן המקרא, וכ”ש שהתלמוד צריך זמן רב יותר מן המשנה, אלא העיקר הוא שילמד שלשה לימודים אלו, ויחלק את זמנו לכל אחד ואחד כפי שיעור הזמן הראוי לו בכל יום, עד שיגמור את כולם בשוה ויוכל להמשיך לסבור ולעיין. ואמנם כתבו הפוסקים שאין אנו רשאים לעסוק במקרא שליש מזמנינו, ולבטל מן המשנה והתלמוד, אלא עיקר הלימוד יהיה במשנה ותלמוד, ולמקרא די בגירסא דינקותא. ועיין בב”י (בד”ה יו”ד סי’ רמו) בשם רבינו ירוחם והרמ”ה. וכ”כ בכנה”ג (יו”ד סימן רמו אות ב’), דמה שאמרו שצריכים לחלק הלימוד במקרא וכו’, זה בדורות הראשונים שהיה לבם כפתחו של אולם ודי להם במשנה ולתלמוד שני שליש ימיהם, אבל לדידן במקרא בגירסא דינקותא די, והלואי שיספיק לנו שאר ימינו למשנה ולתלמוד. בדק הבית: ואני אבא אחר הרב שלא אמרו זה רק בזמנם שלא היה להם תורה שבע”פ ארוכה, זולת משנה וברייתות ותוספתא ואגדת התלמוד, אבל בזמנינו שכל הרבנים הרחיבו גבול בתורה, וחיברו ספרים, ובודאי שהם בכלל תורה שבע”פ, הלואי שיספיק ימי חיינו לקוראן. גם בכס”מ (פ”א מהלכות ת”ת הלכה יב) כתב, דדבר פשוט הוא שלגמרא צריך זמן רב יותר מלמקרא ומשנה, ועל כך סומכין העולם ואין משלשין. ע”ש. וראה בהליכו”ע ח”ח בהלכות ת”ת.
ולא נצרכה אלא לברכה שיהי רצון שחפץ ה’ בידו יצלח, להגדיל תורה ולהאדירה, וימשיך להרבות חיילים לתורה ולתעודה, ויפוצו מעיינותיו חוצה, לאורך ימים ושנות חיים, אמן.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא הרבנות הראשית לישראל
תגובות (0)