בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שנת ה’תשס”ז, עצר העולם היהודי את נשימתו. קברניט ממלכת התורה, מרן זיע”א, הובהל לבית החולים. מצב בריאותו הידרדר לכדי סכנה, רופאים בכירים שהובהלו אל מיטת חוליו החליטו פה אחד על עריכת ניתוח. באותה שעה התכנסו רבבות יהודים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והעתירו תפלה לרחמי שמים…
“כשאבא חזר להכרתו לאחר הניתוח, טבעי היה שתיכף ידבר בענייני הלכה”, מספר בנו הגאון רבי דוד יוסף שליט”א חבר מועצת חכמי התורה. “את הייסורים הקשים סבל בדומיה, והיה מסיח את דעתו בענייני הלכה. בימים שלפני הניתוח עסק בכתיבת פסק הלכה בנושא ריח המקטרת, האם יש לברך עליו ברכת הריח. רופאו האישי פרופסור יוחנן שטסמן שישב ליד מיטתו נשאל על ידו אם ריח המקטרת הוא טבעי או מלאכותי, והתבקש לספק פרטים על תהליך הייצור”.
זוהי גדלותו אבא, מרן זיע”א, אשר אין לו בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה…
(משוש תבל).
