מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות בדיקת חמץ, הלכות יג – טז.

א. ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת, בודקים את החמץ לאור הנר בליל שלשה עשר בניסן (ויברך לפני כן “על ביעור חמץ”). ומבטלים את החמץ באמירת “כל חמירא” וכו’, ונזהרים בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשאירים לאכילה להניחם במקום צנוע ושמור, ולמחרת היום בערב שבת בתחלת שעה חמישית מבערים את כל החמץ ומשיירים רק מזון שתי סעודות, לליל שבת וליום שבת שחרית, ואין צריך לבטל החמץ שנית בשעת הביעור שביום השישי, אלא יבטלנו ביום השבת בבוקר לפני זמן איסורו. וביום השבת ישכימו קום ויתפללו כותיקין, ולא יאריכו בתפלה, כדי שיוכלו לסיים סעודת שחרית של שבת קודם שליש היום, שמיד לאחר מכן נאסר החמץ. ואחר הסעודה ינער המפה שאכלו עליה מן הפירורים ויכבדו (במטאטא) את הבית לנקותו מכל חשש משהו של חמץ. ולא יבשלו לשבת זו דייסא וכיוצא בזה, מפני שאין מדיחין הכלים בשבת שלא לצורך השבת. וסעודה שלישית שזמנה אחר המנחה אי אפשר לעשותה בחמץ, מפני שכבר הגיע זמן איסורו, ואי אפשר לעשותה במצה (רגילה) מפני שאסור לאכול מצה בערב פסח, וכמו שיתבאר להלן, לפיכך יש לעשות סעודה שלישית במצה עשירה, ויסעוד קודם שעה עשירית, (דהיינו שלש שעות קודם צאת הכוכבים בשעות זמניות). כדי שיוכל לאכול בלילה את המצה לתיאבון. ולכתחלה יאכל יותר מכביצה ממצה עשירה ויברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. ויותר טוב לעשותה במצה מבושלת או מטוגנת, ומכיון שיש עליה צורת פת יברך עליה בתחלה “המוציא לחם מן הארץ” (כשיש בה כזית, עיין סימן קסח סעי’ י, ובאחרונים). ולבסוף יברך ברכת המזון. ומי שאין לו מצה מבושלת יעשה סעודה שלישית בבשר או דגים (מהר”י יוזפא בספר יוסף אומץ (סימן תשלא). וכן הוא בארחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות עט). ובכל בו (סימן מח). ועוד). ועיין עוד בזה להלן בדיני ערב פסח שחל בשבת (סעיף יא-יב).

ב. כל המשהה חמץ ברשותו בימי הפסח, ביטל מצות עשה, שנאמר “תשביתו שאור מבתיכם”, ועבר על לא תעשה, שנאמר “לא יראה לך חמץ”. לפיכך קנסוהו חכמים ואמרו (פסחים כח.): חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה. והחמץ הזה נאסר בהנאה בין לו בין לאחרים. ואפילו אם לא ידעו אותם אחרים שזהו חמץ שעבר עליו הפסח, היודע חייב להודיעם ולהפרישם להצילם ממכשול שלא יאכלו ממנו.
וכל הירא את דבר ה’ לא יקנה שום מצרך שיש בו חמץ, לאחר הפסח, בין מאכל בין משקה (כגון בירה), אלא מבעלי מכולת וצרכניה יראי שמים שמכרו את החמץ שלהם לגוי, על ידי הרבנות המקומית כנהוג, או על ידי תעודה מתאימה, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח. אבל אסור לקנות מיהודי לא דתי שאינו שומר תורה ומצות, שיש לחוש פן לא מכר חמצו לגוי על ידי הרבנות המקומית, קודם לפסח, כנהוג, ואפילו הוא אומר שמכר חמצו קודם הפסח, אין לסמוך על דיבורו, מאחר שנהוג לתת תעודה מתאימה מהרבנות המקומית בתאריך של אותה שנה המאשרת דבר המכירה, לפיכך אין להאמינו עד שיראה את האישור הנ”ל. (שו”ת יחוה דעת חלק ג סימן כח).

ג. אפילו מי שבדק החמץ בארבעה עשר בניסן כדת, וביטלו אחר כך באמירת “כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה”, אסור לו מדברי סופרים להשאיר חמץ בעין ברשותו בימי הפסח, ואפילו חמץ על ידי תערובת אסור להשאירו ברשותו, אלא ימכרנו לגוי כדת (באמצעות הרבנות הראשית המקומית שעושים את המכירה לגוי כדין תורה), או יבערנו לגמרי. ואם נשאר החמץ ברשותו הרי הוא אסור בהנאה, (כדין חמץ שעבר עליו הפסח, שקנסוהו חז”ל על שלא ביערו מרשותו), מפני שחששו חכמים וגזרו שמא לא יפקירנו כדת, ויערים ויאמר שהפקירו. (או שמא לא יפקירנו בלב שלם). ואפילו השאיר את החמץ ברשותו באונס אם לא ביטלו נאסר בהנאה. ויש אומרים שאפילו אם ביטל החמץ וגם היה אנוס או שוגג במניעת ביעורו, אף על פי כן נאסר בהנאה. ויש חולקים ומתירים כשיש שני צדדי היתר, דהיינו כשביטלו, וגם היה אנוס בדבר. ואם יש הפסד מרובה יש מקום לסמוך על דעת המתירים. והכל לפי ראות עיני הדיין.

ויש מגדולי הפוסקים הסוברים שאם הוציאו מרשותו לגמרי והפקירו באופן ברור מותר לחזור ולזכות בו אחר הפסח, ויש חולקים. ואם היו עדים בעת שהפקיר החמץ וביטלו, באופן שאין לחוש להערמה, מותר לחזור ולזכות בו אחר הפסח, אם יש הפסד מרובה בדבר. וטוב שירבה עליו חמץ אחר המותר באכילה ולבטלו ברוב אחר הפסח.

ואם  יש ספק בעיקר חימוצו, יש להקל גם בלי הפסד מרובה. לפיכך קמח מחטה לתותה, שמחמת שכחה לא נמכר לגוי קודם הפסח כדת, ועבר עליו הפסח, אם ביטל החמץ קודם הפסח, יש להתיר הקמח אחר הפסח. (שו”ת יביע אומר חלק ט חאו”ח סימן לט).

ד. המוכר את חמצו לגוי, לא ימכור את הכלים של החמץ כדי שלא יצטרך להטבילם במקוה לאחר הפסח, כדין הקונה כלים חדשים מן הגוי. ואם עבר וכלל הכלים בשטר המכירה יש להצריכם טבילה בלי ברכה, ואם רוצה למכור חנותו לגוי ביחד עם החמץ שבתוכה, יעשה שאלת חכם.