מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – מהלכות ספירת העומר וימי הספירה, הלכות ל-לג.

א. המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל”ד לעומר, מפני שבאותו פרק זמן מתו באסכרה עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, ונשאר העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, והם רבי מאיר ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר, והם הם שהעמידו את התורה מאותו הדור והלאה. (יבמות סב:). ונהגו העם להתאבל על תלמידי רבי עקיבא שמתו, ולהמנע משמחה. ובהיות שפסקו למות בפרוס עצרת, (כלומר, חצי חודש, דהיינו חמשה עשר יום קודם חג השבועות, שהוא ל”ד לעומר), מותרים לישא מאותו יום ואילך. וכן המנהג פה עיה”ק ירושלים ת”ו, אצל כל הספרדים ועדות המזרח. ואחינו האשכנזים נוהגים כמו שכתב הרמ”א להתיר לעשות נישואין בל”ג לעומר, והמיקל גם בליל ל”ג לעומר יש לו על מה שיסמוך. אבל מנהג הספרדים ועדות המזרח שנושאים רק מיום ל”ד לעומר והלאה, כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. וראוי להורות לכל רושמי נישואין של הרבנות בארץ ישראל שאם באים לפניהם מהספרדים ועדות המזרח להרשם לנישואין לפניהם, ויבקשו לישא בל”ג לעומר, יעירו תשומת לבם שאין מנהג הספרדים כן, אלא מנהגם כמו שכתב מרן הבית יוסף (סימן שצג) בשם הרשב”ץ, שאין לערוך נישואין לפני ל”ד לעומר, כדין תספורת שאין להתיר התספורת אלא ביום ל”ד בבוקר, מדין מקצת היום ככולו. ובשעת הדחק אפשר לעשות הנישואין בל”ג לעומר בערב, אחר צאת הכוכבים של ליל ל”ד, שבזה יש לומר מקצת היום ככולו, גם בלילה.
ונראה שהדבר תלוי בחתן שהוא המחוייב בפריה ורביה, ולא בכלה, ונפקא מינה לאשכנזי שנושא ספרדיה שהוא רשאי לישא בל”ג לעומר, כי הוא עיקר השמחה. ולהיפך, ספרדי שנושא אשכנזיה, אינו נושא אלא דוקא בל”ד. ומכל מקום, חתן בחור ספרדי שלא קיים מצות פריה ורביה, שנרשם לנישואין בל”ג לעומר, מחוסר ידיעה, ושלח הזמנות לכלולותיו, רשאים לערוך לו חופה וקידושין בל”ג לעומר.

ב. מעיקר הדין מי שלא קיים פריה ורביה, (דהיינו שאין לו בן ובת), יכול לישא אשה בתוך ימי הספירה, ומכל מקום נהגו שלא לישא אשה כלל עד ל”ד לעומר, ואין לשנות המנהג. אולם אם יש שעת הדחק גדול יש להסתמך על עיקר הדין ולהתחשב בזה בתור הוראת שעה, כדי להתיר הנישואין. ומותר להחזיר גרושתו מן הנישואין.

ג. מותר לעשות אירוסין הנקראים בזמנינו “תנאים” או “שידוכין”, בימי הספירה, וימעטו בשמחה, שיהיו רק משוררים בפה, ולא בכלי שיר, ומותר לחלק מגדנות ומיני מתיקה. אבל ריקודים ומחולות של רשות אסורים בימי הספירה. וריקודים מעורבים (בחורים ובתולות) אסורים לעולם, והוא עון פלילי.

ד. הנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, דרך הרדיו והרשם קול, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה. ומכל מקום שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשי”ת, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה או שבתוך ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל. ובשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה (ששלמו לו י”ג שנה בימים אלה), מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר. ולכן מותר להשתתף בתהלוכה ללוות הכנסת ספר תורה בימי הספירה, עם כלי זמר.