מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – מהלכות ספירת העומר וימי הספירה, הלכות א-ב.

א. נאמר בתורה (ויקרא כא טו) “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה”. וקבלו רבותינו ז”ל, שפירוש “ממחרת השבת” היינו מחרת יום טוב הראשון של פסח שהוא יום שבתון, ולא שבת בראשית, להוציא מלב הצדוקים שהיו אומרים ממחרת השבת זה שבת בראשית. לפיכך מצות עשה לספור ספירת העומר החל מליל ט”ז בניסן עד סוף שבעה שבועות. וכתב בשבולי הלקט (סימן רלו) בשם מדרש אגדה, תלה הכתוב יום חג השבועות בספירת העומר, שנאמר “שבעה שבועות תספור לך, ועשית חג שבועות לה’ אלהיך”, לפי שכאשר נתבשרו ישראל בצאתם ממצרים שהם עתידים לקבל התורה לסוף חמישים יום, שנאמר “בהוציאך את העם ממצרים “תעבדון” את האלהים על ההר הזה”, הרי נ’ של תעבדון יתירה, לומר לך, לקץ של חמישים יום תעבדון את האלהים על ידי קבלת התורה. וישראל מרוב חיבתם לתורה היו מונים בכל יום ויום, ואומרים הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, שלשה, ארבעה, וכו’, כי היה הדבר בעיניהם כזמן ארוך, מרוב חיבתם הגדולה לקבלת התורה, ולכן נקבעה הספירה לדורות. ור’ יהודה החסיד אמר, לפי שימים אלה ימי מלאכת השדה הם ואין מי שיגיד לבני הכפרים החקלאים, אם אייר מלא או חסר, לכן אמרה תורה תספרו חמישים יום, ואחר כך מקרא קודש יהיה לכם. עכ”ל.

ומכל מקום הואיל ונאמר (דברים טז ט) “שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות”, דהיינו משעת קצירת העומר, בזמן הזה שאין לנו קצירת העומר, ולא את קרבן העומר שהיה קרב בבית המקדש ביום ט”ז ניסן, אין מצות ספירת העומר אלא מדברי סופרים, זכר למקדש. וכן היא דעת רוב הפוסקים.

לפיכך אין ראוי לומר בנוסח הלשם יחוד, “הריני בא לקיים מצות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם ממחרת השבת” וכו’, מאחר שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן. וביותר יש להקפיד בלילה האחרון כשמזכיר הפסוק “שבע שבתות תמימות תהיינה”. ומכל מקום הנוהגים לאומרו גם בליל מ”ט לספירה, אין למחות בידם. אבל יותר נכון להשמיט מהנוסח של “לשם יחוד” אמירת הפסוק הנ”ל, בכל לילות הספירה.

ב. צריך לברך קודם שיספור העומר: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר”. ואף על פי שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, מכל מקום אפשר לומר בנוסח הברכה “וצונו”, הואיל ונאמר בתורה “ושמרת לעשות ככל אשר יורוך”, והוי כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו צונו לקיים מצות רבותינו ז”ל, ולכן שפיר יש לומר “וצונו”. וכמו שמברכים בנוסח כזה על הדלקת נרות חנוכה ועל נטילת ידים ושאר מצות דרבנן. ומכל מקום אם ספר ספירת העומר בלי ברכה יצא ידי חובתו, שאין ברכות מעכבות.