מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות והגעלת והכשרת הכלים לפסח, הלכות ז-יג.

א. כלי חרס אין מועיל להם שום הכשר, כל שהשתמשו בהם חמץ בחמין בכל ימות השנה. שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו (לשון “דופי” בליעתו) לעולם, שנאמר: “וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר” (ויקרא ו כא). ולכן יש להצניעם במקום מיוחד עד לאחר הפסח, כדי שלא ישכח וישתמש בהם בימי הפסח, וטוב לסוגרם בארון מיוחד ולהצניע המפתח. אבל אם השתמש בכלי חרס בצונן, כגון אם שם שכר שעורים (בירה) בתוך חביות של חרס, ונשתהו שם כ”ד שעות, שנכבש החמץ בתוכם, אפשר להכשירם על ידי עירוי ג’ ימים במים צוננים, שימלאם מים צוננים למשך כ”ד שעות, ואח”כ ישפכם, ויחזור וימלאם מים לכ”ד שעות, ואח”כ ישפכם, ושוב יעשה כן פעם שלישית, ואז הוכשרו להשתמש בהם בפסח. ואם נשארו המים בתוכם כמה ימים ולא שפכם, לא עלו לו אלא ליום אחד בלבד, וכן אם שפך המים קודם שעמדו בכלי כ”ד שעות לא עלו לו אותם המים לכלום. ואם הגעילם הוכשרו בכך.

ב. כלי פורצליין (פרפורי) דינם ככלי חרס, ואם נשתמשו בהם בחמין, אין הגעלה מועילה להם כלל. וכל שכן שיש להחמיר בכלי החרסינה המצופים כעין פורצליין שהם אסורים ככלי חרס ממש. ומכל מקום “הכיור” שרוחצים בו הסירים והצלחות, אפילו הוא מחרסינה, יערה עליו רותחין, (ונכון לערות ג’ פעמים), ואז מותר להשתמש בו בפסח. וזה ברור.

ג. כלי עץ וכלי אבן וכלי עצם דינם ככלי מתכות להכשירם בהגעלה, או בעירוי מכלי ראשון, או בכלי שני, כפי שהשתמשו בהם בשאר ימות השנה. וכן כלי פלסטיק וניילון ובקליט כפי תשמישן הכשרן.

ד. כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר לפסח, ואפילו הכניסו בהם משקה של חמץ לקיום לזמן ממושך, כגון בקבוקי בירה, יש להתירם על ידי שטיפה והדחה. וכלי זכוכית הנקראים פיירקס שמבשלים בהם על האש, וכן דורלקס, מותרים בשטיפה והדחה בלבד. ואחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בכלי זכוכית כדין כלי חרס, ובכל זאת יכולים להשתמש בפסח בכלי פיירקס על ידי הגעלה ג’ פעמים. ויש מעדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להחמיר בכלי זכוכית, ואם ירצו לנהוג בארצינו הקדושה כדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, להשתמש בכלי זכוכית ישנים בלי שום הכשר, יוכלו לנהוג להקל כמנהג ארץ ישראל, אפילו בלא התרה. אבל בכלי פיירקס יוכלו להקל להשתמש בו בפסח, על ידי הגעלה ג’ פעמים, בלי שום התרה. וכאמור. [וכשמגעילים כלי פיירקס אין צריך לשטפו אח”כ בצונן, כי יש לחוש שעל ידי כך עלול להתפוצץ לרסיסים, והתורה חסה על ממונם של ישראל (חולין מט:).

ה. כלי אימאייל (זינגו), שהוא פח מצופה בחומר לבן או צבעוני, אפשר להכשירו בהגעלה, וטוב להחמיר ולהגעילו ג’ פעמים, דהיינו שיכניסנו לרותחים ויוציאנו, ויחזור פעם שנית להכניסו ולהוציאו, ויחזור פעם שלישית להכניסו ולהוציאו, ודיו. ומכל מקום אין צריך להחליף את המים בכל פעם.

ומותר להשתמש בכלים חדשים מצופים, צבעוניים, ואין שום מנהג אצלינו להחמיר בזה.

ו. השלחנות שאוכלים עליהם כל ימות השנה, אם הם מכוסים תמיד במפה או שעוונית או זכוכית, אין צורך להכשירם כלל, ודי להם ניגוב יפה יפה, ויכסם במפה נקיה, ודיו. ואם אוכלים עליהם ממש בלי שום הפסק של מפה וכיו”ב, נוהגים לערות עליהם רותחים. ואם חושש עליהם שיתקלקלו, יוכל להשתמש בהם בפסח על ידי מפה או שעוונית חדשה ונקיה.

והמפה עצמה הכשרה בכיבוס יפה במים חמים שהיד סולדת בהם. וכן שעוונית שלימה שאין בה סדקים, אפשר להכשירה על ידי עירוי מים רותחים עליה. ואבן השיש של המטבח, יערה עליה רותחים.

ז. מכונת בשר צריכה הגעלה, לאחר שיפרק אותה וינקה אותה היטב, בחורים ובסדקים, לבל ישאר שם פירור חמץ. ונכון שאת החלק המנוקב בנקבים דקים, ינקוהו היטב, ויתנוהו על האש, שבמדה שנשאר שם פירור כל שהוא, הרי נשרף לגמרי. וריחיים של קפה אינם צריכים הגעלה, רק ינקה אותם היטב, ודיו. כלי ששורים בו את הבשר קודם המליחה, אין צריך שום הכשר, כיון שהוא מיוחד לשריית הבשר, והכלי המנוקב שמולחים בו הבשר, אין צריך הכשר מן הדין, ומכל מקום טוב להגעילו. (עיין בשלחן ערוך סימן תנא סעיף י ובאחרונים שם).