מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות מצרכי מזון הכשרים לפסח, הלכות יא-יז.

א. חמץ שנתעפש או נסרח קודם זמן איסורו, ונפסל מאכילת הכלב, או שחרכו ושרפו באש עד שנפסל מאכילת הכלב, מותר לקיימו וליהנות ממנו בפסח. לפיכך מותר לכתוב בחול המועד פסח בדיו שנתבשל עם שכר שעורים. וכן מותר להשתמש בפסח בספירט מפוגל להסקת מכונת בישול (פרימוס), ובלבד שיקנה אותו קודם פסח כדי שיהיה בטוח שנפסל מאכילת הכלב קודם זמן איסור החמץ.
וכן מותר לצחצח נעליו בחול המועד פסח במשחת נעלים שיש בה תערובת חמץ, ויקנה אותה קודם פסח. וכן מותר ללבוש בפסח כובעים שמדבקים אותם בבצק מבפנים, הואיל ונפסל החמץ מאכילת הכלב קודם זמן איסור החמץ.
וכורכי ספרים מותר להם לדבק הניירות בבצק או בעמילן חמץ אפילו בערב פסח, קודם זמן איסור החמץ, ומותר ללמוד בספרים הללו בפסח. וכן סיגריות שיש לחוש שמדבקים אותם בחומר שיש בו חשש חמץ, הואיל ונפסל מאכילת הכלב, וגם אינו ניכר כלל, יש להתיר לעשן מהם בפסח.
טבליות וכדורי הרגעה, נגד מיחושי ראש וכאב שינים, מותר להשתמש בהם בפסח, אפילו יש בהם תערובת חמץ (עמילן של חטה), כל שטעמם פגום וכבר נפסלו מאכילת הכלב קודם הפסח, ובולעים אותם כמות שהם. ואם נזקק לתרופות בפסח עצמו, מותר לקנות מבית מרקחת של גוי תרופות שיש בהם חמץ ונפסלו מאכילת הכלב. וכל זה בחולה שחלה כל גופו, ואף על פי שאין בו סכנה, אבל אם הוא מיחוש בעלמא, אין להתיר. וטבליות שמוצצים אותם וטעמם טוב אסור למצוץ מהם בפסח לרפואת דלקת-גרון וכיוצא בזה, אלא אם כן נתברר שנעשו בעמילן של תירס או של תפוחי אדמה. ומה טוב לבקש מהרופא בעת רישום התרופות (ריצפט) שירשום לו תרופות שאינן מכילות חשש חמץ כתחליף לאלה שיש בהן חשש תערובת חמץ.
ובזמנינו רוב הטבליות עשויות ללא חמץ כלל, אלא עשויות עם עמילן הנעשה מקטניות, (ואפילו המיעוט שמעורב בהם חמץ, החמץ נפסל מאכילת כלב לפני הפסח), הילכך בודאי שיש להתיר לחולה שאין בו סכנה לקחתם בפסח, וחלילה לחולה כזה להחמיר על עצמו ולהפסיק לקחת הכדורים הנחוצים לו על פי הוראת רופא מומחה במשך הפסח, ובפרט במקום שיש חשש הכי קטן שהוא יגיע על ידי זה למצב אפילו של ספק סכנה. (ספר נשמת אברהם עמוד רסו).
חולה שיש בו סכנה ויודע שיצטרך להשתמש בפסח בתרופה שיש בה חמץ, יש לו לקנות התרופה קודם לפסח, ויכוין בפירוש שאינו רוצה לזכות בחמץ שבתרופה, ויניח אותה במקום מוצנע, וכשיצטרך יקח ממנה בכל פעם כפי הצורך. ואם התרופה טעימה לחיך, טוב שיתן בתוכה דבר מר, שתהיה שלא כדרך הנאתה, ובעודה בכפו יבלענה. (ועיין בספר נשמת אברהם סימן תסו. ודו”ק).

ב. המוצא חמץ ברשות הרבים בימי הפסח אסור לו להגביהו, ואפילו יתכוין שלא לקנותו, אסור מדברי סופרים גזירה שמא יאכל ממנו.
ויש נוהגים שלא לאכול תרנגולים בפסח, שמא תמצא חטה בתרנגולת, והיא חומרא יתירה, ויכולים לעשות התרה על מנהגם. וטוב לקנות התרנגולות קודם פסח, ולהאכילם אורז (או דורא), שאם יקנה אותם בפסח מהגוים נמצא כאילו קונה את החמץ שבזפק. ומכל מקום יכול לומר בפירוש שאינו רוצה לקנות המאכל שבזפק. והמחמיר תבא עליו ברכה.

ג. ישראל ששאל או לוה ככר חמץ מחבירו קודם פסח, צריך לפורעו ככר אחר לאחר הפסח, ואין בזה משום חמץ שעבר עליו הפסח, כיון שאכלו ואינו בעין. ואם אינו פורעו יש בו משום גזל. ומותר לפורעו מעות אפילו בפסח.

ד. חמץ שנמכר לגוי כהלכה, מותר לאוכלו ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, ואין לאוסרו משום מוקצה, דלא אמרינן מיגו דאתקצאי בבין השמשות במוקצה מחמת יום שעבר. אולם לא יטול מהחמץ בעצם יום השביעי של פסח, שאם כן הרי הוא עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא, וגם הרי הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. וכן אם הגוי מעצמו מביא לישראל חמץ בשביעי של פסח, ומניחו בביתו, לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ונכון שיאמר בפירוש שאינו רוצה שתקנה לו רשותו.