הרב אלעזר פרידמן – קנאות אמיתית, מהי?


בטור זה ננסה מידי שבוע ללמוד איזו מידה והנהגה טובה מפרשת השבוע, כזו שתוכל ללוות אותנו לחיי היום-יום, כאשר אור לרגלינו תשמש מסכת אבות, בה נקבצו כל המידות הטובות ואורחות יושר. בתקווה שתהיה תועלת לכל אחד מהקוראים היקרים. אכי"ר.

*****

"פנחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וגו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לא-לוהיו ויכפר על בני ישראל",

כולנו מכירים את מעשה הקנאות של פנחס, אלא שלרוב פרסום הדבר אין אנו משגיחים על נקודה מעניינת מאוד בסיפור הזה, דבר שנראה לכאורה כסתירה מיניה וביה, חז"ל אמרו: "לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי", כלומר, בשעה בה נתכהנו אהרן ובניו – נתכהנו רק הם ובניהם שיוולדו מכאן ולהבא, וכתוצאה מכך, פנחס,  אף על פי שהיה בן אלעזר בן אהרן הכהן, כיון שכבר נולד באותה שעה – לא הפך לכהן, עד שקיבל את הכהונה כשכר על קנאותו – הוי אומר: מעשה הקנאות הוא שהפך את פנחס לכהן.

מעשה קנאות מהווה לכאורה את ההיפך הגמור ממידת אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, כמו שאומרת המשנה באבות: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ואם כן כיצד יתכן שדווקא מעשה כזה שהוא ההיפך מידתו של אהרן, הוא עצמו יקשור את פנחס עם הכהונה שניתנה לאהרן ובניו?

משנה נוספת תעזור לנו למצוא את הפתרון: "גלות באה לעולם על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים" (אבות ה, ט), גלות היא מצב של התרחקות עם ישראל מה', והיא תוצאה של שלושת העבירות החמורות שעל אחת מהם עבר זמרי בן סלוא, במעשה הקנאות של פנחס שהיה נראה לעיני בשר כמעשה אכזרי, דווקא הוא המעשה שביטל את הגזירה הזו, דווקא מעשה זה הוא ש"השיב את חמתי מעל בני ישראל" וחידש את הקשר והשלום בין ישראל לאביהם שבשמים!

אלא שמעשה כזה יכל רק פנחס לעשות, כי כוונתו היתה אך ורק להטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ולהחזיר את כבוד ה' שנתחלל במעשה זמרי, ולא לנקמה אישית או כתוצאה ממידה רעה חלילה, שאם לא כן לא היה הפסוק מעיד עליו: "בקנאו את קנאתי בתוכם"! מעשה שבא מכוונה טהורה כזו, אף שנראה שמעשה אלים, אינו אלא המעשה הנאצל ביותר, המשכין שלום בין ישראל להקב"ה!

מספרים כי פעם אחת במנין הקבוע שהתקיים בביתו של מרן החזון איש זצ"ל, היה ילד קטן שפטפט בזמן התפילה ואביו נזף בו והכה אותו בחומרה רבה, לאחר התפילה ניגש החזון איש אל האב, ואמר לו: "סבור אתה שעשית מעשה כזה שיחנך ויכוון את בנך לשמור על כבוד התפילה ובית הכנסת?! ובכן, לא רק שלא חינכת אותו לכבוד בית הכנסת אלא לימדת אותו את ההיפך – שבשביל לשמור על השקט בתפילה מותר לכעוס ולעבור על איסור!"

כי כל עוד במעשה הקנאות מעורבים מניעים של מידות רעות – בהכרח יהיה אותו מעשה מעוות ובעל תוצאות הפוכות מהמכוון. אדם בר-דעת, יודע לברר את עצמו ולבחון את מעשיו, האם באים הם ממקום נקי או ממידות שאינן מתוקנות, ואזי יודע הוא אם לעשות את המעשה או לחדול ממנו.

יהי רצון שנזכה לברר את עצמנו ואת מעשינו שיהיו כולם לשם שמים ומנוקים ממידות רעות! אכי"ר.

 

 

 

 

 

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *