…ושוב חזרנו ל”בראשית”. ושוב אנחנו עומדים מול החומש הישן זהוב הדפים, ושוב נפגש באחד הפסוקים הראשונים שלמדנו בחיים, “בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ”.
רגע אחד! הרי אנחנו כבר יודעים את זה, מה הרעיון שצריך לחזור שוב ושוב על אותו הדבר?
למה בשמחת תורה כשגמרנו את התורה מיד התחלנו שוב לקרוא את בראשית?
האם פגשתם פעם חובב היסטוריה מושבע שיחזור כל חייו שוב ושוב על ספר היסטוריה כלשהו? סביר שלא. אולי יאהב לספר היסטוריה, להרצות עליה, אבל לא בשום אופן לא להקדיש את חייו לחזור שוב ושוב על נתונים היסטוריים כלשהם… והנתון הזה נכון כלפי כל מקצוע שהוא.
…אבל לא בתורה! את אותה התורה יכול ללמוד ילד בן שלוש, בחור ישיבה בגילאי העשרה, אדם בגיל העמידה, ותלמיד חכם ישיש שעברו עליו יותר ממאה שנות חיים של התמדה בתורה, וכל אחד מהם יבין אחרת, כל אחד מהם יחדור לרמת עומק אחרת, ולכל אחד מהם יהיה הטעם המתוק של התורה במקומו, לפי ענינו ודרגתו. משום שהתורה היא לא מסמך היסטורי או ספר חוקים גרידא, אלא “ההשפעה היותר עליונה, תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו יתברך” (הרמח”ל, דרך ה’, חלק ד, פרק ב), ואם בכדי להסביר את העומק שיש במילה הראשונה של התורה “בראשית” – נכתב כל ספר תיקוני הזוהר, מה נאמר על כל התורה?!!
שימו לב: התורה שבכתב פותחת באות ב’, גם בתורה שבעל פה – כל מסכת ממסכתות הש”ס פותחת בדף ב’, לכאורה ראוי היה לתת את הכבוד לאות א’, האות הראשונה? “ללמדך” המליץ על כך חכם אחד, “שגם אחרי שידעת את כל התורה, עדיין לא התחלת להבין את הצעד הראשון, את ה-א’…”
כשאדם ניגש גם ללימוד התורה, מתוך הידיעה שבכל פעם שלומד יש לו הזכות להציץ לתוך מרחב אינסופי, שלעולם, לעולם לא יגיע לתכליתו, אזי הוא פנוי לשמוע את הדבר מחדש, הוא יכול לשמוע את הפסוק הכל כך פשוט הזה לכאורה “בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ”, ולעצור: “רגע! אני הרי כבר יודע שה’ ברא את העולם, מה הפסוק הזה מלמד אותי כעת, ברגע זה?” נסו זאת בעצמכם!
על כך אמרו חז”ל (עירובין דף נד.): אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מאי דכתיב: “נוצר תאנה יאכל פריה”? למה נמשלו דברי תורה כתאנה? מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים – אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם וכו’,
“דדיה ירוך בכל עת” – למה נמשלו דברי תורה כדד? מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב – אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.
ה”טעם” הזה הוא העומק המיוחד שמתחדש בכל פעם, הבהירות החדשה שמתגלה בכל עמל. החיות החדשה שהדברים מקבלים בכל פעם מחדש.
הטעם הזה לא יהיה באף מקצוע אחר מחכמות העולם, כי התורה היא א-לוקית, ושאר החכמות הם פרי שכל אנוש. לכן לכל מקצוע יש תחילה וסוף, אבל לתורה – אין סוף. כי העומק שלה, הגוונים שלה, הם אינסופיים, והם מתחדשים תמיד.
“אין טוב אלא תורה, שנאמר: ‘כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו” (אבות פרק ו, ד), כל הטוב האמיתי נמצא בתורה! והטוב הזה מחכה לנו, מחכה שנבוא ונקטוף אותו!
ההתחלה שוב מ”בראשית” מעוררת אותנו “לאבק” את המוח מהרעיונות הישנים, לרענן את הסתכלות שלנו על התורה בכלל ועל כל פסוק בפרט, לחוש מחדש את ערכה העצום של התורה, וממילא גם לרענן ולחדש את הגישה שלנו אליה.
מאחל לעצמי ולכולנו שנזכה תמיד לטעום עוד ועוד מ”טעמי התורה”!
שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ וכלים לחיים אכותיים
תגובות (0)