מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

מי מאיתנו לא מכיר את האימרה הידועה בשם גדולי החסידות, שארבעים ושניים המסעות שבתחילת פרשת מסעי – עוברים על כל אחד מאיתנו במשך ימי חייו.
ישנם מסעות ארוכים וישנם קצרים, ישנם קשים וישנם קלים.
וכל אחד מאיתנו נמצא בתוך מסע ייחודי משל עצמו, נוסע וחונה לסירוגין.
וזה בסדר שלפעמים קשה, וזה בסדר שלפעמים המסע קצת מעצבן וארוך, אלו הם החיים, אל נדאג, בסוף כולנו נגיע ליעד הנכסף.
*****
אבל אני רציתי להתעכב על נקודה אחרת:
“למה נכתבו המסעות הללו?
…ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת:
משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות,
אמר לו: “כאן ישננו, כאן הוקרנו וכו'” (רש”י לג, א).
נתבונן לרגע מהי המשמעות של “ישננו”, “הוקרנו”?
הכוונה כנראה לנפילות של עם ישראל במדבר.
אם כן, אני לא מבין: מי בדיוק חטא במדבר? עם ישראל,
למה “הוקרנו”? לכאורה הנכון לומר: “הוקרת” (קו”ף בפתח)?
הרי עם ישראל במשל הוא בן המלך, ורק בן המלך הוא זה שחלה ולא המלך עצמו?
התשובה היא: בכל מסע, בכל נסיון – ה’ איתנו, וכשקר לנו – כביכול קר גם לו.
גם כשנראה לנו שכאילו הפנה לנו עורף – הקב”ה שהוא אב אוהב ורחמן, תמיד איתנו, גם אם בצורה מוסתרת.

עצם הידיעה הזו, וההתבוננות בה – יכולה לחזק אותנו במצבים מורכבים של מסעות שונים שעוברים עלינו.
לפעמים אדם נמצא במצב של מצוקה, ולפתע הוא רואה סייעתא דשמיא מיוחדת באיזו נקודה פרטית, שלאו דווקא נוגעת ופותרת לו את המצוקה בה הוא שרוי.
אבל יכול הוא לקחת את הנקודה הזו, בה הוא רואה שה’ ממשיך לדאוג לו, גם בעת הזאת.
להיאחז בה וממנה לבנות את התקווה הלאה, לדעת נאמנה שה’ תמיד איתנו, תמיד בשבילנו, תמיד מאמין בנו ומחכה לנו, באהבה גדולה.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com