עצות וסגולות מופלאות להינצל מהרהורים רעים / הרב יוסף חי סימן טוב


פרשת שלח לך

“ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם” (ט”ו ל”ט)

עצות וסגולות מופלאות להינצל מהרהורים רעים

השליטה על המחשבה הינה ממלאכות הקשות שבמקדש, כי בעוד שניתן לשלוט על שאר התאוות כמו אכילה ושתיה, הנה על המחשבה קשה לשלוט, ועם כל זה, מצינו לרבותינו שברוח קדשם נתנו עצות גם לדבר הזה, ולרוב התועלת שבהם נציג חלקם:

 

עצה א’

על ידי שקיעות בתורה מסיר האדם מעליו כל מחשבות והרהורים בטלים

פסגת העצות והסגולות היא: להיות שקוע בדברי תורה!, גם בלכתו בדרך, וממילא לא ישלטו בו מחשבות זרות, אלא יהיו כל מחשבותיו בדברי תורה, וכבר מפורסמים בזה דברי רבינו הרמב”ם (פכ”ב מהל’ איסורי ביאה הכ”א), שכתב: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר (משלי ה’, י”ט) “איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוון בכל עת באהבתה תשגה תמיד”.

ובפשטות היה משמע מלשונו שמחשבת עריות מתגברת בלב פנוי מן החכמה, שכיון שליבו פנוי מן החכמה ממילא נותן את ליבו לדברי הבאי ועריות, אבל במקור הדברים באבות דרבי נתן (פרק כ’) מבואר בזה דבר מבהיל, דאין הביאור כך כפשוטו, אלא שמחשבת עריות מתגברת בלב הפנוי מן החכמה, שכיון שמפנה ליבו מדברי תורה, מהשמים נותנים לו לחשב מחשבות של הבאי ועריות, בבחינת בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו, (יומא לח:).

דהנה כך שנה שם רבי חנניה סגן הכהנים: “כל הנותן דברי תורה על ליבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע והרהורי אשה רעה, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם. וכל שאינו נותן דברי תורה על ליבו ‘נותנין לו’ הרהורין הרבה, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשה רעה, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם”.

וכן מבואר בגמרא (קידושין ל:) “ושמתם” (דברים י”א), מלשון סם תם, נמשלה תורה כסם חיים. אמר הקב”ה לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנא’ (בראשית ד’) “הלא אם תטיב שאת”, ואם אין אתם עוסקין בתורה, ‘אתם נמסרים בידו’, שנא’ “לפתח חטאת רובץ”, ולא עוד אלא ‘שכל משאו ומתנו בך’, שנא’ “ואליך תשוקתו”, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנא’ “ואתה תמשול בו”. ועוד אמרו שם, תנא דבי רבי ישמעאל, בני, אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנא’ (ירמיה כ”ג, כ”ט) “הלא כה דברי כאש נאם ה’ וכפטיש יפוצץ סלע”. (וע”ע ברכות ה.).

וידועים דברי המדרש (שיר השירים רבה, פרשה א’) עה”פ “לריח שמניך טובים שמן תורק שמך”, מה שמן זה כוס מלא אינו מזרזיף כשאר כל משקים, כך דברי תורה אין מזרזפים בדברי ליצנות. מה שמן זה כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של מים יוצא כנגדה טיפה שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב יצא כנגדו דבר של ליצנות!, נכנס ללב דבר של ליצנות יצא כנגדו דבר של תורה!.

אף כשנמצא אדם בבית הכסא או בבית המרחץ שאסור להרהר בהן בדברי תורה, אם תקפוהו הרהורים אסורים ואינו יכול לסלקן, רשאי לבטלן במחשבת דברי תורה, כמבואר בספר חסידים (סימן כ”ח) והביאו גם המגן אברהם (סי’ פ”ה סק”ד) ומשנה ברורה (סי’ פ”ה סקי”ג). וכתב מרן החיד”א (בס’ ברית עולם ע”ס חסידים) שמכאן נראה כמה תוקף חומר איסור הרהורי עריות, שכדי לבטלו התירו איסור חמור זה של הרהור דברי תורה במקום הטנופת.

 

עצה ב’

לימוד מסכת מכות מסוגלת לביטול הרהורים רעים

מרן החיד”א (דבש לפי מערכת ה’ אות ח’) כתב ששמע ממקובל אחד זצ”ל שקיבל מרבותיו שטוב לעסוק במסכת מכות, שהיא גימטריא “הרהורים”, לבטל הרהורים רעים.

ויש להוסיף בזה מה שכתב בספר מפתח ים (שער השבע חכמות):  פעם אחת בא אצלי איש אחד, והרבה לקונן שטרח הרבה בשביל אחד שהיה גר בעיר פראנקפורט, אצל כמה בעלי קמיעות, שישלחו לו רפואה עבור הרהורים רעים, והם שלחו כמה קמיעות וסגולות ולא הועילו כלום. ואמרתי אולי אהיה שליח דרחמנא בזה לרפאות האיש, כי קבלתי מגדול אחד שהיה מק”ק פראג, שהתענה ארבעים תעניות שהקב”ה ישלח לו רפואה מן השמים עבור הרהורים רעים שבאים במחשבתו בכל עת, והודיעו לו מן השמים שיעסוק בכל יום במסכת מכות, כי מכו”ת בגימטריא הרהורי”ם, ועשה כן וניצול מהראשונים. וכן יעצתי לכמה אנשים, ועשה פעולה לטובה.

והגאון רבי חיים דוד סתהון זצ”ל (עמ’ קי”ד) בספרו כרסייא דאליהו כתב כן בשם האריז”ל שהעוסק במסכת מכות מבטל הרהורים רעים, שכן מכות בגימטריא הרהורי”ם, אך העיר שלא נתבאר הטעם למה סגולה זו מועילה על ידי לימוד מסכת מכות דווקא. וביאר שכיון שעיקר מסכת מכות בנוי על עניין עיר מקלט והצלת הרוצח מיד גואל הדם, כך על ידי לימוד מסכת מכות המכילה הלכות אלו, קולט הרוצח וקולט הנשמה שלא תהרג ולא תפגום בהרהור רע שהורג הנפשות.

 

עצה ג’

לימוד פרשת הגעלת כלים מסוגלת לבטל מחשבות והרהורין רעים

בספר דברי יצחק (ענינים עמ’ מ”ה) הביא עד מפי עד ששמע מאחד מגאוני מרימינאב שלימוד וקריאת פרשת הגעלת כלים מסוגלת לבטל מחשבות והרהורין רעין. וכן כתב בספר סגולות ישראל (מע’ מ’ אות כ”ב) בשם ספר דרכי יצחק שסגולה לבטל מחשבות והרהורים רעים על ידי לימוד פרשת הגעלת כלים.

 

עצה ד’

הגאון מוילנא זצ”ל (אבן שלמה פ”ב אות ה’) כתב שלימוד האגדה יש בכוחה לכבוש יצר הרע של תאוה.

 

עצה ה’

בזוה”ק (פרשת ויקהל דף רי”ח) איתא שמי שקורא בכל יום פרשת הקטורת ינצל מכל הרהורים רעים.

 

עצה ו’

לומר עשרים פעם את הפסוק “אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה”

השל”ה הקדוש (שער האותיות אות ל’) כותב שמצא כתב יד של הגאון הצדיק רבי משה קורדוירו זצ”ל שכתב שלמדו זקן אחד, שכדי לבטל המחשבה יאמר הרבה פעמים את הפסוק (ויקרא ו’, ו’) “אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה”, [וכן כתב במעבר יבוק (שפתי צדיק פרק כ”ד) ועוד]. וכתב השל”ה הקדוש שבודאי אותו זקן היה אליהו הנביא זכור לטוב. ובספר סגולות ישראל (מע’ ה’ אות י”ח) כתב בשם הרמ”ק שיאמר פסוק זה עשרים פעמים.

 

עצה ז’

השל”ה כותב שהפסוק (תהלים קי”ט, קי”ג) “סעיפים שנאתי ותורתך אהבתי” מסוגל לבטל המחשבה, ויאמר אותו כארי בהתעוררות גדולה.

 

עצה ח’

בספר מעבר יבוק (שפתי צדיק, פרק כ”ד) כתב, שירגיל עצמו לקרוא הרבה פעמים את הפסוק (ויקרא, א’ י”א) “ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה’ וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב”.

 

עצה ט’

בספר מגיד מישרים (בראשית דף ח’) הגיד המלאך למרן הבית יוסף: בשעה שתראה הרהורים רודפין אחריך, תכוין בדעתך קר”ע שט”ן, או תאמר ה’ צבאות עמנו, אלו שלושת הפסוקים, ג’ פעמים, [כלומר, ה’ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה, ה’ צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה’ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו].

 

עצה י’

עוד מובא שאמר המגיד שיאמר שבע פעמים (שיר השירים ז’, ז’) “מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים”, שבזה מרומז סוד שמירת המחשבה, ויכוין בשם ב’ של מ”ב, שהוא קר”ע שט”ן. [וכיו”ב כ’ ביעלזו חסידים (אות כ”ח) שיכוין בשם ק’בל ר’ינת ע’מך ש’גבנו ט’הרנו נ’ורא, וזה יחיש לו מפלט בבוא אליו הרהור רע ויחליפנו וימירנו רע בטוב].

 

עצה י”א

הגאון רבי אלימלך מליז’ענסק זצ”ל (קונטרס בריש נועם אלימלך, אות ו’ ז’) כתב שיאמר “ונשמרת מכל דבר רע” או “ולא תתורו אחרי לבבכם”. ובצדקת הצדיק (א’ צ”ח) הביא מהאריז”ל שעל כל עבירה שהיצר מסיתו לעבור, סגולה להנצל על ידי שיאמר כמה פעמים פסוק הלאו של העבירה, וישתנה רצונו.

 

עצה י”ב

בספר שולחן הטהור (דף כ:) כתב בשם הבעל שם טוב זצ”ל שמועיל לבטל הרהורים רעים ושקרים על ידי שיאמר (משלי ל”א ל’) “שקר החן והבל היופי אשה יראת ה’ היא תתהלל”. ונראה שיכוין שאשת חיל היא התורה, כידוע במדרש שזה נדרש על התורה, ומטעם זה אומרים בכל ליל שבת אשת חיל ממשלי.

 

עצה י”ג

המשנה ברורה (סי’ צ”ח סק”ב) מביא מהאליה רבה בשם השל”ה הקדוש, סגולה להעביר מחשבת חוץ, שקודם התפילה יעביר יד ימינו על מצחו ג’ פעמים, ובכל פעם יאמר (תהלים נ”א, י”ב) “לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי”. וכן בכל התפילה יועיל לו להסיר מחשבות חוץ על ידי שיעביר יד ימינו על מצחו ויהרהר פסוק זה, וכאמור.

 

עצה י”ד

ראיית הציצית היא תועלת גדולה להזדרז במצוות ה’ ולא לתור אחרי עיניו

מרן החפץ חיים זצ”ל בספרו שמירת הלשון (ח”ב פרק ל’) כותב שמפשטות לשון הכתוב (במדבר ט”ו, ל”ט) “והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה’ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” נראה דראיית הציצית היא תועלת להזדרז במצוות ה’ ולא לתור אחרי עיניו. ועל כן נכון לראות את הציצית כמה פעמים ביום, ובפרט בעת שעולה בליבו איזו מחשבה שאיננה טהורה, או איזה כעס, טוב מאד להסתכל אז בציצית, ואז יפקע היצר.

והניף ידו שנית בספרו משנ”ב (סימן כ”ד) שמצות ציצית מציל את האדם מן החטא דכתיב ולא תתורו וגו’ למען תזכרו וגו’ והייתם קדושים. ואף דבשאר מצוות אין בהם סגולה זו להצילו מיצה”ר, ציצית עדיף.

והוסיף שמצינו כיוצא בזה בגמרא (מנחות מד. וברש”י), מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, וכשגבר עליו יצרו ובא לחטוא, באו ד’ ציציותיו וטפחו לו על פניו, וחזר בתשובה, אמרה לו איני מניחתך עד שתאמר לי למה חזרת בך, נענה ואמר, מצוה אחת ציונו ה’ אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה (במדבר ט”ו) “אני ה’ אלהיכם” שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד’ עדים. אמרה לו, איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות שיניחנה להתגייר, ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר’ חייא. אמרה לו רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, וסיפרה לו כל המאורע שלשם שמים היא מתגיירת לפי ששמעה נס גדול של חומר מצוות שטפחו לו ד’ ציציות על פניו, אמר לה לכי זכי במקחך.

ויש להביא בזה מה שפירש שם השפת אמת (מנחות מד.): וקשה היאך קורא לציצית מצוה קלה, והיא שקולה ככל המצוות, וגם תכלת דמיה יקרים? ואפשר שכוונת הגמרא שאותו אדם היה זהיר להסתכל בציצית, כמו שכתב בספר חרדים דהוא ענף מצוה לקיים “וראיתם אותו” ובזכות זה באו לו הציצית על פניו כיון שהיה זהיר לראותם ולנשקם באו על פניו.

 

עצה ט”ו

יצייר דמות יולדיו ויהיה לו למשיב נפש כי דיוקן האב תגביר בבן כח הקדושה ותמנעהו מתיעוב

האור החיים הקדוש (ויקרא י”ט, ג’) כותב ששמע בשם אנשי אמת, שדיוקן האב תגביר כח הקדושה בבן, ותמנעהו מבוא אל התיעוב. ולזה מי שיצרו תוקפו, יצייר בין עיניו יולדיו ויהיה לו למשיב נפש. וכן כתב בספר סגולות ישראל (מע’ ה’ אות ט”ו) בשם ספר דגל מחנה אפרים, שסגולה להנצל מהרהורים רעים לצייר לפניו דמות דיוקן של אביו, וזה מוליד בו כח קדושה וינצל על ידי זה מיצר הרע ומכל תאות שבעולם, וכמו שמצינו אצל יוסף הצדיק שניצל מן החטא על ידי שראה דמות דיקונו של אביו. ובספר ייטב לב (פנחס) כתב שכמו כן יועיל אם מצייר בליבו צורת צדיק ורבו המובהק.

עצה ט”ז

מרן החיד”א (דבש לפי מע’ ק’ אות ט”ל) העיד שראה בכתבי האריז”ל שאם ראה אשה לאונסו, ירוק וינצל מהרהורים רעים, וזה הטעם שרבי עקיבא ירק כשבאה אליו אשתו של טורנוסרופוס, (ע”ז כ.).

 

עצה י”ז

הגאון רבי צבי אלימלך מדינוב זצ”ל (בספרו אגרא דפרקא סי’ ק”ד) קיבל מהצדיקים שאם הזדמן לאדם איזה עבירה או הרהור עבירה ח”ו, והיצר בוער בקרבו, ינדור לצדקה דבר מה, וינצל, ויחליש כח היצר.

 

עצה ח”י

ידמה בנפשו ובמחשבתו כאילו אש גדולה ונוראה בוערת לפניו ומפיל עצמו באש בשביל קדושת השי”ת

יש להוסיף בס”ד סגולה מופלאה, שבכלל טוב שירגיל בה האדם עצמו, ועל ידי זה יסיר ויסלק מעליו  כל הרהורי עבירה. דהנה רבי אלימלך מליז’ענסק זצ”ל (בקונטרס צעטיל קטן) כתב: בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישון, יהיה מהרהר במצות עשה זו של ונקדשתי בתוך בני ישראל, וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טיבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השי”ת, ומחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאוריתא. ויהרהר כן בקריאת שמע, וכן בשעת אכילה וכדומה, כשמרגיש תענוג גשמי יצייר במחשבתו כאמור. [ע”ע בספר תורת ההרהור (סימן כ”ב) שהאריך בליקוט עצות וסגולות להנצל מהרהורי עבירה, ונעזרתי בדבריו הרבה, וקיבץ כעמיר גרונה מאה ושבע עיצות וסגולות].

 

קדושתו וטהרתו של רבינו הגדול זצוקל”ה!

מעוצם השגותיו הנפלאות של רבינו הגדול זצוקל”ה ניתן להציץ אל תוככי מחשבותיו הטהורות ורעינותיו הקדושים, ולהחשף לפן נוסף באשיותו הגדולה והדגולה של קדושתו וטהרתו, שממנה האציל והשפיע על האומה כולה בכלל, ובני התורה בפרט. רבינו היה בוער כאש יוקדת בכל ענייני קדושה וטהרה, וכאב מאד מפני כל מיני פרצות ומעשה פריצות שבמחנה.

הורתו ולידתו של רבינו בקדושה. מספרים שכבר מעת היותו בבטן אימו, ביום הכיפורים של שנת התרפ”א, ימים ספורים לפני לידתו, אמה של מלכות מרת גורג’יה הריחה ריח של תבשיל שניחוחו גירה את חושיה, וביקשה לטעום ממנו לבל תפיל את פרי בטנה… בני ביתה שחשו את מצוקתה פעלו לפי הוראת השולחן ערוך (תרי”ז ב’): “מעוברת שהריחה, לוחשין לה באוזנה שיום הכיפורים הוא, אם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב”… סגולה זו נתנה את אותותיה, ואמו של רבינו נשכה את שפתיה וסירבה מלטעום מהתבשילים בעצם יום הכיפורים הקדוש, וזכתה להאיר את העולם בלידת בנה הגדול והקדוש.     

מי טהור וקדוש כמו רבינו הגדול שמימי ילדותו, כל מעייניו מחשבותיו רעיונותיו ועיסוקיו בכל עת ובכל שעה, רגע רגע, היו רק בעמלה של תורה. הלא כבר כתב רבינו הרמב”ם (פכ”ב מהל’ איסורי ביאה הכ”א), שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ומזה אתה למד גם להיפך, שמי שליבו תפוס כל הזמן בתורה, לעולם לו תוכל להתפס בו מחשבת עריות. 

עד לעת זקנותו שכבר נתפרסם שמו בכל העולם האיר וזרח כשמש בגבורתו, התנגד לדרוש דברי חיזוק והתעוררות בפני נשים, אלא אם כן היתה רעייתו הרבנית ע”ה יושבת לצידו, ואז היה מטה עצמו כלפיה ומדבר עימה וכל הנשים שומעות.

היה זה בשנת תשכ”ב, הצדיק רבי בנימין גרג’י זצ”ל פנה לרבינו וביקשו לבוא למסור שיעור לנשים, השיב לו רבינו: “אגיד לכבודו את האמת, לפני כמה שנים, בצעירותי יותר, ביקשו ממני למסור שיעור לנשים, ולא רציתי מעודי לזאת, אך לחצו עלי מאד עד שהסכמתי בעל כורחי, ואף על פי כן לקחתי עימי לשיעור את אשתי הרבנית, והסתכלתי במשך כל השיעור רק על אשתי, ולמרות זאת לא היה נוח לי בכל זה, וקיבלתי על עצמי בלא נדר שעתה בצעירותי לא אמסור יותר שיעורים לנשים”. וכל זה היה בהיות רבינו למעלה מגיל ארבעים שנה, וכבר היה מפורסם בכל היכלי התורה והיראה.

גם לעת זקנותו כאשר היה מגיע לשאת דברים לפני נשים, היה זה בעיקר רק בכנסים גדולים בנוכחות אלפי נשים ויותר, במעמד קהל עם ועדה, וגם אז היו עיניו ולבו במקומות אחרים, בהויות דאביי ורבא. יעיד על כך המעשה הבא: פעם הגיע לכנס נשים גדול, אחרי שקידמוהו בברכה ושהה זמן מה במקום, הוזמן לשאת דברים, ולפני שהחל לשאת דברים רצה רבינו לדעת על מה לדבר, ופנה ושאל את הרב היושב לצידו: “בפני מי אני מדבר כעת, בפני אברכים, או בפני בחורים”…

שקיעותו של רבינו בתורה לא ידעה גבולות, בלכתו בדרך בשוכבו ובקומו, וגם בעת אכילתו ושתיתו. הלא ידוע המעשה שפעם אחת עלה על הסולם ליטול ספר מהספריה, והחל מעיין בספר כשהוא עדיין עומד על הסולם, ומרוב שקיעותו וחשקו בתורה שכח שהוא עדיין עומד על הסולם, ומעד ונפל, היש לך בדורותינו שקיעות בתורה יותר מזה?! לא פלא, מדוע היו כל רעיוניו קדושים וטהורים.

כאשר הגיעה הרבנית אשת האדמו”ר רבי אלעזר אבוחצירא זצ”ל לנחם את בנותיו של רבינו אחרי פטירתו, סיפרה שפעם אחת הפציר בעלה האדמו”ר ברבינו שיעתר לבקשתו להשיב לו מפני מה זכה שכל בניו תלמידי חכמים מופלגים ובנותיו יראי ה’, מה שלא זכו לכך רבים וטובים, נענה רבינו ואמר לו: “דע לך בכל אותם עשרות בשנים ששימשתי כדיין בבית הדין, ומטבע הדברים היו כל העת נכסות ויוצאות נשים, אף נשים שאינם לבושות בצניעות כראוי, תמיד הקפדתי לשמור את עיני שלא להביט בהם, גם בעת הדיונים הארוכים שהוכרחנו לישא וליתן ולהאזין לדבריהן, לא הייתי מביט בהן, אלא הייתי מרכין ראשי על גבי הדף שהנחתיו על השולחן מבעוד מועד, וכאילו רושם אני את טענותיהן, ובאמת הייתי רק מוליך ומביא את העט ומצייר ציורי סרק בעלמא, וליבי מוטה לדבריהן, וכמדומני שבשל כך זכיתי לילדים טובים”…         

בשעת רעוא דרעוין פנו תלמידיו אל רבינו ושאלוהו: “כבוד רבינו, יואיל נא בטובו לגלות לנו מהו סוד הזיכרון העצום לה זכה, תורה היא וללמוד אנו צריכים? נענה רבינו והשיב: “העולם חושב שיש לי זיכרון, אבל לא כן הוא האמת, אלא סוד הדבר מפורש בפסוק בתורה, ‘ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו’ אם מקפידים מאד על שמירת העינים זוכים לזיכרון”…       

בספר הנפלא “מלך ביופיו” לידידי הרה”ג חיים שמעון רביע שליט”א מספר, כי רבה של ביתר הגאון רבי יעקב תופיק אביעזרי שליט”א, הלך פעם ברחובה של עיר ולפתע נתכרמו פניו בראותו מודעת רחוב המבשרת על כנס נשים עם הרב הגאון… נענה ואמר: “חורה לי דבר זה מאד. בעיר שלנו לא יהיה כדבר הזה!, כנס נשים ורב ימסור להם שיעור?! היחיד בדור שיכול למסור שיעורים לנשים, הוא רק רב רבנן זקן ויושב בישיבה רבינו עובדיה יוסף”!      

רבינו היה מופלא ונשגב מאד בשמירת וקדושת העיניים, בקדושה יתירה ומופלגת. ניתן לומר, כי מרוב שהיה רבינו ענק בתורה בצורה שלא נודע כמה דורות, עיני הכל השתאו והתפעלו מתורתו אשר התפרסמה בכל העולם כולו, ודבר זה האפיל מעט על שאר דברים, שידועים המה לתלמידיו וקרוביו שנתנו עיניהם וליבם על כל צעד ושעל בחיי רבינו, תמידין כסידרן, בבחינת “תורה היא וללמוד אנו צריכין”. דבר זה ניתן לראות בחוש מפועליו ומלחמותיו של רבינו למען קדושת וטהרת עם ישראל, וכפי שנכתוב בזה בעז”ה פרק שלם בפרשת “תזריע”.

סיפר הרה”ג גולן אלוף שליט”א מראשי בהמ”ד יחוה דעת: פעם אחת התפללנו בשבת יחד עם רבינו במתיבתא של הראשון לציון, היו שם מאה מדרגות. אחרי התפילה ירד רבינו במדרגות, הגיע למטה, אלא שאז הבחין שנשים יוצאות מבית הכנסת. במקום ליתן לנו יד ולדלג על הנשים, או לחילופין להמתין באיזה פינה עד שיעברו כולם, רבינו חש כאילו נשך אותו נחש, מיד הסתובב ועלה שוב את כל מאה המדרגות, נכנס לבית הכנסת ופתח גמרא ושקע בלימודו, לאחר רבע שעה פנה אלינו ואמר: “עכשיו אפשר לרדת, בודאי כל הנשים כבר ירדו”… משנוכחנו לגודל הטירחה שטרח רבינו, הצענו שיורו לנשים שימתינו עד שרבינו יצא, והם יצאו רק לאחר מכן, נענה רבינו ואמר “וכי הנשים צריכות להמתין לי ויצאו לביתם אחרי?, הלא הבעל יבא קודם לבית, ויתלונן למה השולחן אינו ערוך, לכן אני אמתין עד שיצאו, ואחר כך אצא”…          

אחת השעות היפות בהן זכה רבינו ונתפרסמה קדושתו וטהרתו לעיני האומה כולה, היה זה כאשר כיהן רבינו כרבה הראשי של תל אביב, בעת שהוענק לרבינו פרס ישראל על חיבוריו הנפלאים. נקבצו ובאו שרים, חברי כנסת וראשי המדינה. כאשר ניגש רבינו לשולחן הכבוד לצורך קבלת הפרס, לחץ כנהוג את ידי נכבדי הקהל שנכחו שם בזה אחר זה, תוך כדי שמרעיפים ברכות ואיחולים לבביים זה לזה, עד שהגיע למקומה של ראש הממשלה דאז, הגברת גולדה מאיר. מבלי להתבלבל נענע לה רבינו בראשו והרעיף ברכות אך את ידו לא הושיט לידה המושטת שנותרה ללא מענה, ויהי הדבר לקידוש ה’ גדול, על אומץ ליבו ועמידתו האיתנה של רבינו בקדושה וטהרה ללא כחל ושרק, ללא חנופה ומורא, גם בעת לחץ פתאומי ולעיני מנהיגי המדינה החילוניים ולעיני הצלמים והכתבים. כאשר הגיע תורו של נשיא המדינה ללחוץ את ידו של רבינו, נענע הנשיא בראשו בשלילה וסרב ללחוץ את ידו של רבינו, כמחאה על התנהגותו. או אז, ידעו הכל כי מעשה קדושתו ותוקפו של רבינו נתן את אותותיו וישפיע אור טהרה על האומה כולה, שהתוודעה למעשה נשגב זה.

אחרי שהתמנה רבינו למשרת הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בבואו ללשכה נדהם לגלות כי בכל בוקר מניח הדוור בתיבת הלשכה עיתונים חילונים עבור הרבנים הראשיים, ויחרד רבינו חרדה גדולה, מיד נטלם וקרעם לגזרים והשליכן לבית הכסא, אחר כך סר ללשכתו, נטל את השפופרת וחייג למערכת העיתונים, והורה להם בתקיפות רבה שמעתה לא ימשיכו לשלוח אליו את אשפתן. משהסבירו לרבינו כי אחד ממשמשיו מקבל קיצבה מיוחדת לשם קניית עיתונים לרב הראשי, נענה רבינו ואמר לו “הכסף נתון לך, ובלבד שלא יכנס כאן שום עיתון, מעתה ועד עולם”… 

סיפר הגאון הראש”ל רבי יצחק יוסף שליט”א סיפור שלו היה עד. באחד הימים עלה לביתו של רבינו גביר גדול ועשיר, הכי קרא שמו מר ניסים גאון. הלה הסכים לתרום סכום עתק לבניית הישיבה של ר’ אליהו שרים, אך בתנאי כפול וקודם למעשה, שרבינו יעתר לבוא לחופת בנו בברזיל, לערוך קידושין. כאשר ראה רבינו שאם לא יעתר לבקשתו של אותו הגביר, לא ירים את תרומתו להקמת הישיבה, נאות רבינו, וכך עשה. כאשר הגיע רבינו למקום החתונה, נדהם לגלות שכל נשות המקום הולכות בפריצות נוראה, מיד הודיע בצורה נחרצת:, “כאן, איני מסדר חופה וקידושין”! רבינו לקח ספר והתיישב ללמוד באחד מפינות האולם, כשהוא מותיר את כל יושבי האולם פעורי פה… רבני ונכבדי הקהילה ששהו במקום ניסו לדבר על ליבו של רבינו ולשכנעו שכך מנהג הנשים בעירם, לילך בצורה זו, אך רבינו נחרד עוד יותר למשמע אוזניו, ולא הסכים בשום אופן לסדר קידושין בצורה כזו. אחר זמן רב של משא ומתן, אף נשיא המדינה ואשתו התערבו בוויכוח המביך, ומתוך התפעלות רבה מעוצמת רוחו ועמידתו האיתנה של רבינו, נענו אף הם ואמרו כי בודאי צודק רבינו ובידם לפתור את הבעיה, ומיד שלחו כמה אנשים שהביאו כיסויי ראש ובגדים שונים עבור קהל הנשים, ואחרי שכולם התעטפו, וחוו שיעור בצניעות, החל רבינו בסידור החופה וקידושין. ותהום כל העיר, אפילו אמצעי התקשורת בברזיל דיווחו ושוחחו על כך, ונעשה קידוש שם שמים ברבים.               

פעם בעת קבלת קהל אצל רבינו, נכנסה אצלו נערה אחת, עוד בטרם הספיקה לומר לרבינו את אשר על ליבה, הורה רבינו שתבוא בפעם אחרת. בני הבית שמעולם לא ראו תופעה זו, הופתעו עד מאד, אלא שהתמיהה התחזקה יותר בפעם הבאה כששוב עלתה אותה נערה למעונו של רבינו לקבל ברכה, שוב הורה רבינו בצורה ברורה וחותכת “תבואי בפעם הבאה”… הנערה יצאה ופרצה בבכי בפני השמש והתחננה שישאל את רבינו למה מסרב לקבלה ואינו רוצה לברכה, נענה רבינו ואמר: “מבין אני את צערה של הנערה, וחפץ אני לקבלה, אך מה אעשה שמיד כשנכנסה הרגשתי שהיא מבושמת, ואיסור חמור הוא להריח בשמים שעל אישה, על כן בקשתי ממנה, שתואיל נא בטובה לבוא בפעם אחרת”…   

ומספרים שלפני פטירתו, נכנסו הרופאים לפני רבינו שיברכם, וגם האחות שטיפלה ברב במסירות גדולה ודאגה לו לכל מה שצריך, הכניסוה עימהם, פנה רבינו לבני ביתו ואמר להם “מה אתם עכשיו מכניסים לי כל מיני נשים”? נענו והסבירו לרבינו שזו היא האחות שטיפלה בו במשך השבועים האחרונות. על אף שטיפלה ברבינו במשך כמה שבועות ברבינו, לא הבחין בה ולא הכירה מפני עוצם קדושתו וטהרת ליבו ושמירת עיניו…      

מי אינו זוכר את מעמדי הפאר והכבוד של הקבלת פני רבינו ברגל, בחג הסוכות ובחג המצות, רבבות אלפי עמך בית ישראל עלו ובאו מכל קצוות הארץ להקביל את פניו של רבינו, לחלוק לו כבוד מלכים, להתבשם מנועם צוף דברי קודשו ולהתברך מפיו הטהור. ומי שלא ראה מעמד זה לא ראה מעמד כבוד התורה מימיו, אך לפתע פתאום ראשי הקהל נאמני ביתו של רבינו, חדלו מלקיים מעמדים אלו, ועד הלום לא רבים יודעים את הסיבה האמיתית לזה. כאן אנו נחשפים שוב לטוהר מידותיו האצילות וקדושתו הנשגבת של רבינו, אשר את כל הוראותיו שקל בפלס במאזני צדק והין צדק ללא תערובת נגיעה ואפילו קלה ככל שתהיה.

הסיבה האמיתית היא, כי ת”ח צורבים ורבנים מופלגים פנו לבני ביתו של רבינו והסבירו כי מסביב התכנסות האלפים יש איזה תערובות ומכשולים בשולי העצרת, והורו שחובה לפעול ולתקן העניין בדחיפות. אף אחד לא העיז להעלות את הרעיון של ביטול עצרות אלו מפני כבודו של רבינו הגדול זצוקל”ה.

העסקנים ניסו בכל כוחם לתקן העניין, ולא עלתה בידם. זכורני ששבועות אחדים לפני העצרת האחרונה של הקבלת פני רבו ברגל פנה אלי ראש תנועתו של רבינו לנסות לטכס עימו עיצה, להבטיח ככל שיותר את ההפרדה בין גברים לנשים, והקדיש לכך כסף ומשאבים רבים. כמובן שלא יכולתי ליטול על עצמי אחריות כה כבדה, בפרט שכמעט ואינה בר ביצוע, (מה גם שעל ידי ההתעסקות בזה ולו במעט עלול אני להתבטל הרבה מן התורה. סרתי איפוא לבית המדרש, היה זה ערב ימי ראש השנה, ובתפילות יום הדין התחננתי להקב”ה שיסיר מעלי עול מלכות, וב”ה מאז שכחו ממני ושוב לא פנו אלי יותר בשום עניין). כעבור זמן מה פנה אחד מבני התורה ישירות לרבינו והציג בפניו את הבעיה על מעט תערובות של בנים ובנות בכניסה וביציאה לאירועים אלו, ויהי איך ששמע רבינו את הדברים הללו נענה ואמר באופן חד משמעי: “אם כן, זוהי הפעם האחרונה שיש כינוס כזה, מכאן ואילך הכל בטל ומבוטל”… וכן היה. לא היה איכפת לו לרבינו לדחות בשתי ידים את כל הכבוד והכח העצום שקיבל מכינוסים אלו, כי אין הצר שוה בנזק מלכו של עולם.                            

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

תגובות (0)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *