בתקופת השלטון הקומוניסטי ברוסיה.
שאל קומוניסט את תלמידו:
אילו היה לך בית חרושת. מה היית עושה בו?
התלמיד, נאמן וצייתן, מיהר להשיב: חצי לאמא רוסיה, חצי לי.
שוב שאל: אילו היה לך שתי פרות, מה היית עושה איתן?
התלמיד הנאמן עונה שוב: פרה אחת בשבילי, והפרה השניה לאמא רוסיה.
ונניח שהיתה לך תרנגולת אחת – מה היית עושה בה?
השיב התלמיד: התרנגולת כולה שלי! לא מתחלק עם אף אחד!
מה?! נדהם המורה – אינני מבין – את בית החורשת אתה מוכן לתת. אפילו את הפרה. מדוע לא גם תרנגולת?
השיב התלמיד: בית חרושת אין לי. פרה גם אין לי, אך תרנגולת יש לי. ובה אינני מתחלק עם אף אחד.
וכה כותב ספר 'חמדת הימים':
"והנה ראוי לדעת, כי הימים האלו אשר בין פסח לעצרת… הקדושה רבה והולכת עד יום מתן תורה, ובהם ימצא כל איש ישראל עזר וסיוע לתקן את נפשו לקדושה ולטהרה והמה ימים נוראים ועומדים ברומו של עולם.
וחשובים ימים אלו, כאילו המה ימי חולו של מועד כמ"ש הרמב"ן.. 'והימים שביניהם כימי חולו של מועד'.
ועל כן כל איש הירא וחרד, ראוי להיות זהיר וזריז לעמוד לשרת בשם ה', יתר על כל הימים, בקדושה ובטהרה וביר"ש… כי הימים האלה הם לאות ולמופת לכל השנה כולה, כי אם ירבה בהם בתורה ובמצוות כן יהיה מראשית השנה ועד אחרית השנה. וכן בהפכו ח"ו".
בעמדנו בימים הקדושים הללו של ספירת העומר, ימי חול המועד, ימי הכנה ליום הגדול – חג מתן תורה,
כל אחד וודאי רוצה לקבל מלא חופנים שפע רוחני ממעל.
לזה צריך לפחות בימים אלו לתת את ה'תרנגולת' שלנו. להקריב דברים שחשובים לנו. נוחיות וכו' למען המטרה הגדולה והמתנה הנפלאה אותה קיבלנו, ביום – בו נבחרנו לעם.
לתגובות והארות/הערות: N3201525@GMAIL.COM
