היום י"ב במר-חשוון: יום פטירת ראש ישיבת פורת יוסף חכם יהודה יהושע חיים צדקה זיע"א ממייסדיה של רשת מעיין החינוך התורני.
לידתו ופטירתו
רבנו נולד ב-ג' בשבט ה'תר"ע בירושלים לרב שאול (אחיו של הרב צדקה חוצין) ולשמחה צדקה. הוא נקרא על שם סבו – הרב יהודה סומך מבגדד. השם יהושע נוסף לו על פי חלום של אמו והשם חיים נוסף כשחלה. אמו הייתה בתה של פרחה, אחותו של הרב יוסף חיים בעל ה"בן איש חי". למד בתלמוד תורה בני ציון ובישיבת פורת יוסף. בשנת ה'תרצ"ד נישא לפהימה בטאט. בשנת ה'תרצ"ז מונה על ידי הרב עזרא עטיה למסור שיעורים בישיבת פורת יוסף, כממלא מקומו של הרב אליהו לופס שנפטר באותה שנה .בשנת ה'תש"ל נתמנה לראש הישיבה לצד הרב בן-ציון אבא-שאול.
רוב שנותיו התגורר בשכונת "גאולה", ובשנותיו האחרונות עבר לגור בשכונת "בית ישראל". בשנת ה'תשל"ט נפטרה אשתו והוא נשא לאשה את תמר בת מימון סודרי, שהיה השמש בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. (נפטרה בי"ד אדר, פורים דפרזות, ה'תשס"ז.
כעשר שנים לפני פטירתו עבר התקף לב. בי"ב בחשוון ה'תשנ"ב נפטר ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
שיטתו ההלכתית
פסיקותיו ההלכתיות מבוססות על דודו זקנו, הרב יוסף חיים. במשך שנים למד בחברותא עם המקובל הרב ששון מזרחי. התנגד למוסדות המדינה, לא הצביע בבחירות, וסירב לקבל כסף מהביטוח הלאומי, עם זאת נמנה עם מייסדי רשת מעיין החינוך התורני.
מתלמידיו
הרב בן ציון אבא שאול – שכיהן עמו בראשות הישיבה
בן אחותו, הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון
הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון ומנהיג מפלגת ש"ס
הרב יהודה מועלם.
תלמידו ומשמשו הרב ראובן שלום שרבאני.
משפחתו
בנו הרב משה צדקה – יורשו כראש ישיבת פורת יוסף
בנו הרב דוד צדקה – רבה הראשי של פרדס חנה-כרכור
בנו הרב אליהו – ראש כולל דורשי תורה ברמת גן
בנו הרב שאול – ר"מ
בנו הרב שלמה – ר"מ
בתו סימה (שמחה) – נשואה לרב יעקב שכנזי, מו"צ בעדה החרדית הספרדית ומחבר ספרים
חתנו הרב אבנר מרציאנו – ראש כולל בירושלים
ספריו
קול יהודה דרושים על פרשיות השבוע חידושים על הש"ס ומאמרים
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כי העשיר לא ירגיש גאווה במעמדו.
'כי תשא את ראש בני ישראל …העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט' – עיין בפירוש אבן עזרא, הטעם שזה בא 'לכפר על נפשותיכם', ונפש העני ונפש העשיר כולם שווים, לכן כתב 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט' ודייק להשמיע לנו – כי העשיר לא ירגיש גאווה במעמדו, כי נפשו שווה כנפש העני.
(קול יהודה, שער האגדה, עמוד קע"ח. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מבאר מילת 'כמוך' – שיאהבו בזה שהוא דומה לו, ולא צריך לו.
העשיר אוהב את העני כדי להשקיט מצפונו, כי יודע שהוא מזכהו לעולם הבא, וזה נובע מחמת שאוהב את עצמו וכדומה. אמנם עיקר האהבה האמיתית, שאדם יאהב את חברו הדומה לו, שלא משיג ממנו שום תועלת, ולא זקוק לו, ובכל זאת אוהבו. זהו נדר האהבה האמיתית, ובזה ביארו 'ואהבת לרעך כמוך' כלומר, רעיך הדומה לך 'כמוך' ואתה אוהבו – זה אהבה אמיתית.
(קול יהודה, שער האגדה, עמוד קצ"ט. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מעלת המלמדים, הנראים בעיני הבריות קטנים ככוכבים.
'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד – אלו מלמדי תינוקות' – אפשר להסביר עוד כי המלמדי תינוקות נראים בעיני הבריות כקטנים כי המשרה שלהם לא כל כך גבוהה, אבל לאמיתו של דבר הם מעולים מאוד מאוד, כמו שאמר רבינו הקדוש על רבי חייא 'גדולים מעשי חייא' על שהיה מלמד תורה לילדי ישראל, וזוהי הזכות הגדולה שיכולה להיות, כמו שהכוכבים נראים בעינינו כקטנים, אבל לאמיתו של דבר, כל כוכב הוא עולם מלא, וידוע שישנם כוכבים גדולים שגודלם פי כמה מכדור הארץ
(קול יהודה, שער האגדה, עמוד רע"ד. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לכל אב מישראל לדאוג שבניו ילכו בדרכי אבותיו.
'כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי' – המפרשים אומרים בדרך רמז כי קריאה כזאת מופנית לכל ההורים, לכל אב מישראל לחשוב 'כי איך אעלה אל אבי' שבשמיים, לאחר אורך ימים ושנים 'והנער איננו אתי' כלומר, שבניו אינם הולכים בדרכי אבות.
(קול יהודה, שער האגדה, עמוד קנ"ב. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שחשיבות ארץ ישראל בתורת ישראל.
'פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה' – ונראה לומר שידוע שהשמש המאור שלה הוא עצמה, ואילו הלבנה אין לה אור עצמי, רק מקבלת אותו מהחמה. ועוד ידוע שמשה רבינו נתן לנו את התורה ויהושע הנחיל לנו את ארץ ישראל.
ורמזו כאן רבנינו זכרם לברכה שכמו שאין חשיבות ללבנה בלתי אור החמה המאיר אותה, כך ארץ ישראל שהנחיל לנו יהושע הדומה ללבנה, אין לה חשיבות ללא התורה.
(קול יהודה, שער האגדה, עמודים קס"ג- קס"ד. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאומות העולם חכמתם מעצמם, ואין כן בישראל.
אומות העולם חכמתם ועוצמתם מעצמם, לכן כל מה שהדורות היותר מאוחרים הם יותר חכמים ומפותחים, ולכן הצעירים שלהם יותר חכמים ונבונים.
מה שאין כן בעם ישראל, שכל תורתם וחכמתם מהר סיני לכן כל מה שמוקדם יותר, חכם ונבון יותר, וזה אנו רואים בחוש מתורתם של ראשונים כמה הם עמוקים, ובדבריהם הקצרים גנוזים שם כל פלפולי האחרונים, מפני שכל מה שקרובים יותר להר סיני, שממנו קיבלנו את התורה, הם יונקים מהשורש, יותר מכוונים לאמיתה של תורה.
(קול יהודה, שער האגדה, עמוד קפ"ט. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא טעם המנהג שנטילת לולב בימינו ואתרוג בשמאלו.
'אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל, מאי הטעם? אלו שלוש מצוות, וזה מצווה אחת' – אפשר לבאר בדרך רמז, כי הגמרא שואלת, מה הטעם אתרוג בשמאל? הרי האתרוג רומז לתלמיד חכם השלם כפי שהזכרנו, והוא המשובח שבכולם שיש בו טעם וריח, אם כן יותר ראוי היה ליטלו בימין?
ועל זה משיבה הגמרא – כי בלולב יש בנטילתו שלוש מצוות – לולב, הדס וערבה, ואילו האתרוג מצווה אחת לכן הם עדיפים מאתרוג.
הגמרא באה לרמוז לנו, כי תלמיד חכם השלם שיש בו כל המעלות, אם אינו מושך עמו גם את הבעלי בתים והמון העם הדומים להדסים וערבות, דהיינו שאינו נותן שיעורים לקהל, אף על פי הוא גדול, בכל זאת לולב שהוא קטן ממנו – עדיף, כיוון שמושך עמו גם את ההדס והערבה.
(קול יהודה, שער האגדה, עמוד פ"ד. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה,)
