היום י' בתמוז יום פטירתו של הגאון הגדול הראש"ל חכם ישראל יעקב אלגאזי זיע"א (ה'ת"ם, – ה'תקט"ז,) היה מחכמי איזמיר וירושלים, שימש כראשון לציון משנת ה'תקט"ו ועד לפטירתו.ומחבר הספר שלמי ציבור ועוד.
תולדות חייו ומורשתו
רבנו נולד בשנת ה'ת"ם לאמו ולאביו חכם יום טוב אלגאזי, וגדל באיזמיר שבטורקיה. למד אצל רבי חיים אבולעפיה (בעל "עץ החיים") ורבי יצחק הכהן רפפורט (בעל "בתי כהונה").
בשנת ה'תצ"ז חלה במחלה מסוכנת ונדר שאם יתרפא יוציא לאור את אחד מספריו, הוסיפו לו את השם 'ישראל' ולאחר שנרפא ערך והביא לדפוס את הספר "חמדת ימים". אשר לא נודע מי חיברו, ויש המייחסים אותו לר' ישראל יעקב עצמו.
שאלת זהותו של המחבר נתונה במחלוקת, האם הוא נתן העזתי תלמידו של משיח השקר שבתאי צבי, או שמא המחבר הינו מקובל חשוב, היעב"ץ כותב: "הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". על הבעש"ט מסופר שאמר במוצאי שבת אחד שיצא ספר מכת ש"ץ והוא יגרור בחלקלקות לשונו רבים מישראל, והתכוון לחמדת ימים. מאידך, רבי חיים מוולוז'ין הביע דעה חיובית אודות הספר. וכן בעל הלשם הגדיר את מחברו כ"אחד מקדושי עליון". הספר (במהדורה משנת ה'תשס"ג), נפתח בהסכמתו של הרב עובדיה יוסף: "לא ייכנס בלבי התלהבות מקדושת שבת ויום טוב, אלא על ידי קריאה בספר התורה הזה". החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר מעלה את הסברא כי הרב אלגאזי הוא מחברו של ה'חמדת הימים'.
בשנת ה'תצ"ה עלה לארץ ישראל. והתגורר בצפת אחר כך עבר לירושלים למד בישיבת המקובלים בית אל. כיהן כמורה צדק בבית דינו של הראשון לציון החכם אלעזר נחום, וישב בדין עם חכמי הדור הראשון לציון חכם חיים משה נסים מזרחי, ומורו ורבו עוד באיזמיר, הראשון לציון חכם יצחק הכהן רפפורט.
הרב חיד״א בן זמנו הפליג בשבחו ויכנהו בשם, הרב החסיד אב״ד ור״מ בעיה״ק ירושלים חסידא קדישא צדיק וענו.
בשנת תקט"ו (1755) אחר פטירת הראשון לציון הרב ניסים חיים משה מזרחי, חכם ישראל יעקב אלגאזי התמנה כ'ראשון לציון', ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו. באותה עת עמד גם בראש ישיבת 'נווה שלום – ברית אברהם', שבה למדו גדולי חכמי ירושלים.
תחת ידו יצאו תשובות רבות שהיו לציבור כדברי האורים, ואף היה בין המתקנים תקנות גדולות על פי צרכי הציבור והשעה בירושלים, ביניהן תקנה 'על עניין הרווקים' ותקנה בעניין 'צמצום ההוצאות לצרכי מותרות'.
פטירתו
חכם ישראל יעקב אלגאזי נלקח לבית עולמו ביום י' תמוז תקט"ז ונטמן בחלקת 'קהל חסידים' שבהר הזיתים בסמוך לקבר הרש"ש – חכם שלום מזרחי שרעבי.
לאחר פטירת רבנו בנו, הרב יום-טוב אלגאזי, מונה אף הוא לראשון לציון
ספריו
שלמי ציבור – דינים ומנהגים בעיקר ענייני תפילה לימי החול עם הגהות הרב אברהם חיון
שלמי חגיגה – חלק שני של שלמי ציבור העוסק בתפילות שבת ראש חדש ומועדים
ארעא דרבנן – דיני דאורייתא ודרבנן לפי סדר א"ב (ועליו הגהות "עפרא דארעא")
נאות יעקב – שו"ת ודרושים לשבת ומועדים
קהִלת יעקב – שו"ת על הש"ס
שו"ת מהר"י אלגאזי
מענה לשון – על כללי הש"ס
שארית יעקב – דרושים
אמת ליעקב – דיני ספר תורה (החיד"א המשיכו וקרא שם חיבורו "לדוד אמת")
שמע יעקב – חידושים על בראשית ושמות
חוג הארץ – דיני מועדים לבני ארץ ישראל
וידוי תלמידי חכמים
מגיד דבריו ליעקב – פירוש על הגדה של פסח
בתמונה: כתב יד של חכם ישראל יעקב אלגאזי שמכיל שתי דרשות, שככל הנראה לא נדפסו מעולם:
א. "זה דרשתי בשבת תשובה בירושלים ת"ו ראש שנת התק"ד בהספד הרב הכולל בנן של קדושים כמה"ר שבתאי נג'אנה זצוק"ל". הדרוש מדבר בעניין התשובה, במעלת עשרת ימי תשובה ובטעם שנקראת שבת זו שבת תשובה. ומביא מגמרות ומדרשים ואף מדברי רבותיו. בסוף הדרשה מובא שיר בחרוזים בו הוא מברך את הקהל.
ב. דרשה לימי השובבי"ם ותיקון הברית, ומביא מדברי המדרשים, הזוהר, התיקונים והאר"י ז"ל.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה למוחזק בחסידות, שינהג עצמו בצנעה, שלא יטעה הבריות.
נבאר איזה דברים שחשו כאן משום יוהרא, למען יהיו לטוטפות בין עיניי החכם וידע להיזהר. …ואני אומר, דווקא המוחזק והמפורסם בחסידות, צריך לנהוג עצמו בצנעה, ובל יתראה בפני עמי הארץ.
ועיני ראו בעל הבית אחד, עם הארץ, שהניח לפני שני זוגות של תפילין, ושאלתי לו מאין באו לו תפילין של רבנו תם? והיתה תשובתו אלי: כי ראה להחכם של הקהל שהניח שני זוגות, וחשב כי המצווה היא בשני זוגות של רש"י ז"ל, ועבר על 'בל תוסיף'. כי על כל אלה, ירא א-לוהים יקיים בעצמו בהצנע לכת עם א-לוהיך, וכל אשר יעשה יצליח.
(שלמי ציבור, עמוד י"ד. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאין למחות ביד אשתו נידה, הרואה אותיות ספר תורה.
האר"י זכרו לחיי העולם הבא, היה מסתכל היטב באותיות הספר תורה עד שהיה מכירן לקרותן, והיה אומר הרב, זכרו לחיי העולם הבא, שהיה נמשך אור גדול אל נפש האדם ע"י הסתכלותו בספר התורה מקרוב, עד שיוכל לקרות את האותיות היטב. ספר הכוונות. …
כתב רבינו אליעזר בן יואל הלוי (ראבי"ה): 'נהגו הנשים זלזול ופרישות בעצמן, שאין נכנסין לבית הכנסת, כל זמן שרואות – מפני הכבוד, ואין רואות ספר תורה', עד כאן.
אמנם נראה מדבריו, שמשום מנהג וכבוד, עושות כן, ולא משום איסור. ונפקא מינה שאין לבעליהן למחות בידן, כיוון שאין איסור בדבר.
(ספר אמת ליעקב, הקמת ספר תורה, דף י"א עמוד א', סעיף ה' . ירושלים תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שראוי להחליף ולתת המצווה החשובה לאביו או לרבו.
אם היה קנוי לתלמיד – מצוות 'פתיחת שערים' בבית הכנסת, ואירע שכיבד אחד מבני הבית הכנסת, לאביו או לרבו – 'מצוות רימונים'.
כיוון שהמנהג שב'פתיחת שערים' החשוב – חשוב קודם מסתברא. שכיוון שיש בזה זילות לרבו שחלשה דעתייהו – שראוי לתלמיד שיחליף – ויתן 'פתיחת שערים' לאביו או לרבו, והוא יעשה 'מצוות הנחת הרימונים', אלא אם כן אביו ורבו מוחלין, שכבודו מחול.
(ספר אמת ליעקב, הקמת ספר תורה, דף יא' עמוד ב', סעיף ו'. ירושלים תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' דורש לעשות במשפט עצמו צדקה, באותה מידה 'יראנו נפלאות'.
'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות' – שיהא במשפט צדקה גם כן לעשות לפנים משורת הדין, ובכן באותה מידה 'קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות', אף שהיא פעם שנית, ושורת הדין נותן שלא להתחייב בפדיונה. מכל מקום 'צדקתי להגלות' – בתורת צדקה וחסד. …
והנה כי כן נאמר בגאולה העתידה: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', ואמרו ז"ל במכילתא: … 'אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות' – שודאי לא יזכו במידה הזאת – כי אם כשהם יעשו במשפט עצמו צדקה, דהיינו לפנים משורת הדין, אז באותה מידה 'יראנו נפלאות' – יותר מגאולת מצרים.
(מגיד דבריו ליעקב- פירוש להגדה של פסח, עמוד צ"א. ירושלים, תשל"ד (1974)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' משורר בהקדמתו, מה רבה אהבתו, שם אתה מוצא ענוותנותו.
קול דודי דופק, גדול אדוננו מה אדיר, שם אתה מוצא ענוותנותו – יודיע דרכיו למשה. עשה עצמו מלמד, שהיה יושב ודורש – כיצד סדר משנה: שנה ופירש שיעורין דאורייתא במופלא ובמכוסה.
עבד לחם רב השבע השביע את בני ישראל מפתבג המלך, ומיין משתיו יורה דעה יבין שמועה חק תוכות על לוח ליבם, לא תהיה לו כנושה.
וזאת היתה יתירה יצא ליבם, טיהרו בסיחו, אף הוא ביטל את המעוררין יצרא בישא איהו ואביזרייה גזייה לרישיה. בל יראה ובל ימצא כי לא נחש ביעקב.
(שמע יעקב-על ספר בראשית, הקדמת המחבר, קושטא, תק"ה (1745)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהקב"ה עומד לימין העני על פתחך לשלם שכרך מושלם.
'אמר רבי אבין: העני הזה עומד על פתחך, והקב"ה עומד לימינו – דכתיב כי יעמוד לימין אביון. אם נתת לו – דע מי שעומד על ימינו נותן לך שכרך' – שהכוונה שהוא, יתברך, נותן לחם לכל בשר, ובא זה וחטף לו את המצווה – הווה לו כפורע חוב חברו, שאיבד מעותיו. …
ועל דבר זה רומז כאן 'יאר ה' פניו אליך' – זה מאור שכינה, והיה זה בזמן ש'ויחנך', שתהיו חוננים זה את זה במעשה הצדקה לקבל בגינה פני שכינה על דבר – 'אני בצדק אחזה פניך'. והואיל ושם הוא השכינה, מי שעומד על ימינו, יתן את שכרך: 'ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום' – לשון תשלומין, שהוא קובע לך שכר תשלומך במושלם.
