כולנו מכירים את הסיטואציה בה ניגש מלמד המנסה בעיצומו של שיעור המשניות להעיר את שוקי המפריע הסדרתי השרוי בדיוק כעת בעיצומו של הכנת ציור אומנותי במיוחד.
"ועכשיו, שוקי חברינו, יסכם את המחלוקת של תנא קמא ורבי יהודה" – – –
שוקי מסמיק ומפטיר כמה משפטים מגומגמים, אוסף שבבי מילים שהצליח לקלוט בין עיגול לקו.
עכשיו מגיע תורו של הרבי להזעיף פנים ולהסביר שוב את המשנה בטון מוכיח.
ושוקי יענה: "כן, זה מה שהתכוונתי…"
או אז יזעיף המלמד את פניו ויפטיר בכעס עצור: "יקר שלי! כוונות – רק בתפילה… גש אלי בבקשה אחרי השיעור!!!"
*****
לכאורה היינו מצפים שכמה שחטאו של האדם גדול יותר – כך נדרש ממנו להקריב יותר מן הקרבן על גבי המזבח, הלא כן?
וראו זה פלא: עולה שבאה לכפר על הרהורי הלב – כולה כליל למזבח, ואילו קרבן חטאת שבא לכפר על מעשה עבירה – אינו כליל למזבח אלא חלק ממנו כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים?
מכאן אפשר לראות מהו כוחה של מחשבה.
צא ולמד מכך שהרמב"ם ראה לנכון לקרוא להלכות העוסקות במידות והנהגה בשם "הלכות דעות".
המחשבות הן, איפוא, המקור והשורש לכל המעשים שלנו.
אני מזמין בזאת את קוראי המאמר לחפש בספר מסילת ישרים ולהיווכח בכך שבאופן סדרתי השיטה אותה מציע המחבר ללומדי הספר בשביל לקנות בנפשם את המידות היקרות אותן הוא מלמד – על ידי התבוננות שהיא בעצם הקדשת זמן למחשבות מכווננות אודות אמיתות ויקרות המידות הללו.
אלא שהבעיה שלנו היא המרוץ מטורף בו אנחנו חיים, האוטומט שלנו. גם העיקרון הזה מופיע באופן עקבי ושיטתי בדברי הרמח"ל.
לא באתי כרגע להציע פתרון מושלם לכך. אבל ודאי שכצעד ראשון נדרש מאיתנו לעצור.
פשוט לעצור את השטף, את האוטומט, של המחשבות, של התגובות שלנו.
לשבת, ולהתבונן.
(ראה מסילת ישרים פרק ב).
אדם יכול לחיות שבעים שנה, להיות אדם חברותי ובעל קשרים עם אנשים רבים מאוד, ועם זאת לא להכיר את עצמו…
ועכשיו, כבר יש לנו תזכורת לכך משמים: שמור על מרחק 2 המטר! נסה לרגע להיות עם עצמך, להבין היכן אתה בעולם!
שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו"ר מכון "בהירות" – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
