באחד מן הכנסים הרבים, נשא מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה את דברותיו אודות חינוך הילדים וכך אמר:
“אדם יקח את הילדים שלו בלשון רכה, יאהב ויחבב אותם, כבר בגיל שמונה ותשע הילדים מפותחים בעלי שכל, ואין להתנהג עמם בעריצות וביד חזקה.
לא כמו אותם אנשים שפניהם זועפות תדיר כבתשעה באב, תשעה באב יש רק יום אחד…
אם ילדו ילד טוב שלומד תורה, יחבקהו וינשקהו, כמו יעקב אבינו ע”ה (בראשית מח, י) “ויגש אותם אליו, וישק להם ויחבק להם”, יתנהג עמם יפה, כל מילה תהיה שווה מרגלית, ירצה אותו בדברים מתוקים באהבה ובחיבה.
כך יהיה לילד כח להתרומם, בראותו שאוהבים אותו, ובפרט כשהוא מקבל ציונים טובים יתעודד ויהיה לו חשק לעמול ולשקוד להיות תלמיד חכם, ולילך מחיל אל חיל.
זו הדרך הנכונה! יש הורים שאינם יודעים לחנך, צועקים ומבזים ומביישים את ילדיהם, לא זו הדרך!
אם יראו לילד פנים זועפות, הוא יחשוב “כאשר אבדתי אבדתי”, לא ארוויח מאומה אם אתנהג יפה.
צריך לחבבו כדי שיהיה לו כח וחשק ללמוד תורה במרץ. יחבק אותו וייתן לו סוכריות ושוקולד ומגדנות, כך יפתח שכלו בראותו שיש שכר לפעולתו, ומשתלם להיות תלמיד חכם, ילך מחיל אל חיל, כך מחנכים!”.
(מתוך הספר הנפלא מעדני המלך ח”ד – חינוך ילדים).
