כב. שנים העושים מלאכה בשבת, אינם חייבים מן התורה, ומכל מקום מדרבנן אסור. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד רלח].
כג. העושה מלאכה שאינה צריכה לגופה בשבת, פטור אבל אסור. וכגון, חופר גומא ומתכוין לעשיית הגומא, אך אינו צריך לגומא אלא לעפר. ואין לזה דמיון לעושה מלאכת היתר הכרוך עמה בהכרח מלאכת איסור, [דבר שאינו מתכוין אך הוא פסיק רישיה], דשם אינו מתכוין כלל למלאכת האיסור. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד רלט].
כד. ואמנם אם מטרת המלאכה לרפואה, חשיב כמלאכה הצריכה לגופה, וכגון בחולב לתוך האוזן לצורך רפואה, דאף שאינו צריך לחלב לשתותו, מכל מקום מאחר ויש צורך בחליבה זו לרפואה, חשיב שפיר כמלאכה הצריכה לגופה. ודלא כמי שאומר דהיכא דאיכא צערא יתירה באוזן, מותר לקלח מהחלב שבדדיה לתוך האוזן, כיון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד רמב. יביע אומר חלק ה' סימן לב אות א].
כה. יש מי שאומר שהעושה בשבת מלאכה שאינה צריכה לגופה, פטור אבל אסור מן התורה. אך מדברי הפוסקים נראה, דאין בזה איסור אלא מדרבנן. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד רמג].
כו. מלאכה שאינה צריכה לגופה, אפילו למאן דמחייב הני מילי באב מלאכה, אבל בתולדה לכולי עלמא פטור אבל אסור. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד רמד].
כז. יש אומרים דביום טוב לכולי עלמא מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד רמה. מאירי ביצה ו. יביע אומר חלק ד' חאו"ח סימן מד אות א].
