יישר כח על השאלה הנפלאה על הדין המבואר בחזו”ע שבת ח”א (עמ’ סד), שניכר בה העיון הישר בדעתו של מרן זיע”א בכללות הנושא.

והנה אכן כפי הנראה מרן זיע”א כלל בזה את ב’ האופנים.

דאם אינו מבושל כמאכב”ד, אכן יש לכסות הכפתורים מן הדין, משום גזירת “שהיה” שמא יחתה בגחלים, ולזה שפיר מהני כיסוי הכפתורים במקום גרוף וקטום, וכמבואר בחזו”ע שם (עמ’ נ) שלמד כן מדברי הרא”ש (פ”ג דשבת סי’ נ) דכל שיש היכר בדבר שהיום שבת, שוב אין לחוש שמא יחתה, ע”ש.

ואם המאכל כבר מבושל כמאב”ד, בזה אף שלגבי גזירת שהיה שמא יחתה, מן הדין יש לסמוך על ס”ס, שמא כחנניה, ואת”ל כרבנן שמא לסעודת הבוקר לא גזרו, דלא אתי לחתויי, (זולת מה שרשאי לסמוך על המנהג כחנניה), אולם עדיין אינו מספיק כדי לסמוך בזה לכתחילה ובשופי, וכמובאר בחזו”ע שם (עמ’ מד, ושם עמ’ מט ד”ה ומ”מ), דאף כאשר יש את הס”ס הנ”ל, עדיין טוב להניח טס של מתכת או אזבסט להפסיק בין האש לקדרה, שאז הוי כדין כירה קטומה, שכיון שעשה היכר ע”י נתינת האפר, אין לחוש שמא יחתה בגחלים. ע”ש.

[ומה שכתב בחזו”ע (עמ’ סד-סה) במקורות לצדד בהיתר הקדירה הכפולה מדין ס”ס בדומה לס”ס הנ”ל, אינו אלא לענין איסור “הטמנה” בקדרה זו, ולא לענין איסור “שהיה”. וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים.]

בברכה רבה

שמעון ללוש