ג' בתשרי: יום פטירתו של זקן המקובלים חכם אפרים זלכה הכהן זיע"א אביו של נשיא מועצת חכמי התורה הגר"ש כהן שליט"א


היום ג בתשרי חל יום פטירתו של זקן המקובלים חכם אפרים זלכה הכהן זיע"א (ה'תרמ"ו – ג' בתשרי, ה'תשי"ז) היה מקובל עיראקי ודרשן, מראשי ישיבת פורת יוסף. אביו של נשיא מועצת חכמי התורה הגאון חכם שלום הכהן שליט"א

תולדות חייו ומורשתו

רבנו נולד בבגדאד שבעיראק בשנת ה'תרמ"ו לאביו ר' מנשה ולאמו שמחה זלכה. ילד רביעי מבן שמונה אחים (4 בנות ו – 4 בנים).

למד בישיבת מדרש בית זלכה אצל הרב אברהם דנגור, בהמשך למד קבלה אצל הרב שמעון אגסי, והיה בן בית אצל הרב יוסף חיים.

מילדותו ניכר בכוח פיזי רב ובגיל 12 כבר הנהיג חבורת נערים יהודים וגויים הגדולים ממנו בגילם. בגיל 14 נחרד בראותו את ר' יוסף חיים (בעל "בן איש חי") ברחוב העיר ומייד שב לביתו, גילח את שערו הארוך החליף את בגדיו לאמו ששאלה אותו מה קרה ולאן הוא ממהר, הספיק רק להשיב כי הוא הולך אל הרב, בטרם הספיקו לשואלו שאלה נוספת כבר היה אפרים הנער ברחוב העיר כאשר פעמיו מופנים אל ביתו של הרב יוסף חיים.

באותה עת היה רבי יוסף חיים כבן 65 וכשהגיע לביתו אמר למשמשו כי אין הוא יכול לקבל היום פני איש ולכן הוא מבקשו להתנצל בפני הבאים, ולו יהיו אלה ראשי הקהילה, ולבקשם לבוא ביום המחרת וכך אכן עשה המשמש בקודש ולא הניח לאיש להיכנס אל הרב.

במצב זה הגיע הנער אפרים הכהן לבית הרב וכשהוא עדיין נפעם ממראהו נקש בחרדה על דלתו. המשמש בקודש בראותו נער עומד בפתח לא היסס, וכפי שאמר לגדולים וחשובים בקהילה שקדמו לנער, אמר לו כי אין הרב מקבל היום איש ומוטב שיבוא מחר.

אך נסגרה הדלת והרב יוסף חיים, שהיה עסוק בתלמודו בחדר הפנימי שבקומה למעלה, קרא למשמשו והורה לרוץ אחר הנער שהופיע ולהשיבו אליו מייד. המשמש עודו תוהה ורבי יוסף חיים זירזו למהר בטרם יעלם הנער. וכאשר נתבקש כן עשה. בהגיעו עם הנער אפרים אל בית הרב מיהר להעלותו אל חדרו, ומייד בהכנסו אל הקודש מיהר המשמש לצאת וסגר אחריו את הדלת. רק זאת הספיק לראות, את הרב יוסף חיים כשנהרת שמחה על פניו מורה לנער אפרים לגשת אליו.

בחלוף לה כמחצית השעה יצא הנער מחדר הרב והמשמש מיהר ללוותו אל דלת הבית, תוך שהוא מנסה להציל מפי הנער על מה זכה נער צעיר כמוהו, שרבן של הגולה ביקש להביאו אליו, שהרב יקדיש לו זמן רב כ"כ בשעה שאחרים בהם פרנסי הקהילה נדחו. אך פי הנער נשאר חתום ודבר לא גילה למשמש למעט שמו: אפרים.

כשהלך הנער אפרים לדרכו, קרא רבי יוסף חיים למשמשו ואמר לו כי הוא מבין את פליאתו הרבה אך זאת הוא מוכן לגלות לו, כי בנער אפרים חבויה נשמה גדולה אשר עתידה לזרוח ולהאיר בשמי היהדות, אלא שעכשיו החלה לפעם בו רוח הטהרה ואלמלא מיהר רבי יוסף חיים להורות למשמש לרדוף אחריו ולהחזירו היה כבה הניצוץ שהבעיר את אש הטהרה בנער אפרים ולא היה נדלק שוב. שלא יהיה לך ספק, אמר רבי יוסף חיים למשמשו, אם הנער אפרים היה הולך מבלי שאדבר עמו, שוב לא היה חוזר לכאן, לא מחר ולא בשום יום אחר. לכן כ"כ זירזתי אותך להביאו לפניי, סיים רבי יוסף חיים את דבריו כשהוא שמח. ועל מה שדובר בחדר בשיחת רבי יוסף חיים עם הנער אפרים לא נמסר שום מידע מעולם, לא מהנער אפרים ובוודאי לא מפי רבי יוסף חיים והדבר נותר עלום ונסתר, רק זאת אנו יודעים שלמן אותו היום חל מפנה אדיר ושינוי עצום בהנהגותיו של אפרים הנער בן הארבע – עשרה שנה. הוא התנתק לחלוטין מחבריו, שינה את מלבושיו, וכוחו הפיזי הרב והמחוצן, פינה את מקומו לכוח נפשי אדיר: להספיק וללמוד את כל מה שהחסיר עד אז.

וכך, בזכות אבחנתו של רבי יוסף חיים אשר ידע לתפוס את הנער אפרים בשעה שהניצוץ שבתוכו הרהב, ולתפוח בניצוץ שיהא לאשר להבה, אש קודש, זכינו מכתה אומתנו לאחד מגדולי המקובלים שכל רז לא אניס ליה, צדיק ועניו אמיתי שברוב קדושתו כי רבה, היה גורם בשעת הליכתו ברחוב לאנשים שראוהו, לחזור בתשובה ולהתקרב לאבינו שבשמים, כשם שהוא עצמו עשה משעת ראייתו את רבי יוסף חיים, הפרוש, החסיד, והקדוש, רבי אפרים זילכה הכהן, זכותו תגן עלינו אמן. זהו מפגשו הראשון של רבינו יוסף חיים עם הנער אפרים, אך לא האחרון.

לימים ישוב רבינו יוסף חיים ויפגוש בבחור אפרים הכהן. וכפי שרק הוא ידע מי הנער אפרים, יסתדר ששוב רק הוא יודע מי הוא הבחור אפרים ויגלה אותו לעולם למרות רתיעתו של אפרים מהכרה ופרסום.

בשנת תרס"ה (1905)בהיות הבחור אפרים הכהן כבן 20, בשעה שלמד במדרש "בית זילכה", נהג הבחור אפרים לגזור על עצמו תענית דיבור עד אשר התענית דיבור הפכה ללחם חוקו. יושב בבית המדרש, מקשיב לשיעור שנלמד, מאזין לשקלא ותריא בין התלמידים לרבם ואינו פוצה פה. לא שואל שאלות, אינו משיב תשובות רק יושב ומאזין. התנהגותו זו גרמה לשאר חבריו להתרחק ממנו ואיש לא ניסה להתקרב אליו. כך נהג במשך זמן רב מאוד עד לאותו יום בשנת תרס"ה בשעה שרבי יוסף חיים הגיע לישיבה לתהות על סדרי הלימוד בישיבה, על רמת הלימודים והלומדים כפי שנהג לעשות מפעם לפעם.

באותו היום ראה רבינו יוסף חיים את הרב הגאון אברהם דנגור ששימש אז ראש הישיבה, מרצה את השיעור בפני הבחורים אשר מיהרו להקשות ולתרץ, להפריך את התירוץ ולדחות את הפירכה, וכך כולם שמחים בשמחתה של תורה ונלחמים במלחמתה. ורבי אברהם דנגור שמח לנוכח בקיאות התלמידים המופגנת, וביותר שמח על שרבינו יוסף חיים יושב עימם ונהנה מההתנצחות בדברי תורה.

רק בתום השיעור, בהיותם לבדם, שאל רבינו יוסף חיים את הרב אברהם דנגור לגבי הבחור שיושב בסוף השולחן ואינו פוצה פיו. הרב אברהם דנגור "גילה" לרבינו שמדובר בבחור אפרים הכהן, אשר מתמיד להופיע לכל השיעורים ומקשיב לכל הנאמר אך אינו משתתף כלל בשיעורים, ככל הנראה משום שאין ידיעותיו מספיקות אך מוטב שישהה בישיבה מאשר ישוטט בחוץ.

רבינו יוסף חיים אשר "גילה" את הבחור אפרים הכהן עוד בהיותו נהג בן 14, חכך בדברים זמן קצר, ואז אמר לרבי אברהם דנגור שישלח אליו לביתו את הבחור אפרים הכהן. כמובן שרבי אברהם דנגור עשה את אשר צווה גם אם תהה על כך.

וכך, שש שנים כמעט לאחר שהתייצב על סף דלת בית רבינו לראשונה בחייו, התייצב אפרים הכהן בפעם השנייה בבית הרב שקבלו במאור פנים. זכר הפגישה הראשונה בחדר זה ודאי שהועלה, אך כאז גם עתה לא נודעו פרטי השיחה לאישור, רק שיחל להשתתף בשיעורים. והבחור אפרים הכהן החל לטול חלק פעיל בשיעורים והדהים את חבריו ובעיקר את ראש הישיבה רבי אברהם דנגור בידיעותיו עד שבמהרה הפך לארי שבחבורה.

למן הפגישה השניה ועד לפטירתו של רבינו יוסף חיים כארבע שנים לאחר מכן, לא משה ידו של רבי אפרים הכהן מידו של רבינו יוסף חיים, ולמרות גילו הצעיר זכה לכך שהיה רשאי להיכנס בכל עת לרבינו יוסף חיים מה שאחרים ותיקים וגדולים ממנו לא זכו.

באותן שנים פנה רבי אפרים הכהן (שאז עדיין לא נודע כ"כ) אל רבי שמעון אגסי בשאלה בתורת הקבלה. רבי שמעון אגסי בראותו לפניו בחור צעיר סירב בנימוס להשיב על שאלתו ואף יעץ לרבי אפרים שלא יתעסק בתורה נסתרת זו אלא יפנה מרצו ללימוד ש"ס ופוסקים.

למחרת היום שב רבי אפרים הכהן לבית רבי שמעון אגסי ולאחר שהתנצל ביקש את רשותו לומר לו דבר תורה. רבי שמעון אגסי נענה לבחור הצעיר ולתדהמתו הרבה חזר רבי אפרים הכהן על קושיתו החמורה מאמש, אלא שהפעם הוא הוסיף תירוץ מדהים על הקושיה. "רק זאת אבקש מכבודו" פנה הבחור אפרים לרבי שמעון אגסי, "שיאמר לי כבודו אם תירוצי תירוץ הוא, אם לאו". רבי שמעון אגסי עדיין נדהם מהבחור הצעיר שאלו מי גילה לו תירוץ זה, ולאחר שאפרים הכהן סיפר לו שקושיה זו טרדה את רעיונותיו עד אשר שקד כל הלילה לתרצה, וכך עלה תירוץ זה בראשו, קם רבי שמעון אגסי נשקו על ראשו ואמר לו שהתירוץ שלו הוא תירוץ אמיתי וישר, ומכאן הוא מבין שהבחור אפרים שומר על טהרה וקדושה שאם לא כן לא היה מגלה את התירוץ הנ"ל.

לפיכך, אמר רבי שמעון אגסי, הוא מקבלו כתלמידו על אף גילו הצעיר ולמרות שהוא רווק. ובכל שאלה הוא מוזמן לבוא אליו בכל שעה משעות היום והלילה ולהציגה בפניו. כך זכה רבי אפרים הכהן מגיל צעיר מאוד להכרה של גדולי הדור כרבי יוסף חיים ורבי שמעון אגסי, שאף קבע עימו סדרים קבועים ללימוד בצוותא בתורת הנסתר.

לימים רבי שמעון אגסי מעיד על עצמו שכדי לא להנות מכתרה של תורה הוא נהג לסחור מספר מצומצם ביותר של שעות, רק כדי פרנסתו ותו לא, כשעתיים לערך מידי יום ולבו נמלא צער רב על שהוא מבטל את זמנו בכך. ומעיד רבי שמעון אגסי כי משמים אמרו לו בחלומו לבל יצטער על אותו זמן שהוא מקדיש למסחר, משום שאת אותן שעתיים בהם לא עוסק בתורה מתקן עבורו תלמידו רבי אפרים הכהן בלימודו. ורווחה באה לנפשו של רבי שמעון אגסי.

אחיו הבכור של רבי אפרים הכהן היה נעים זילכה הכהן אשר שימש כנשיא בית המשפט המחוזי בבגדד וכחבר פרלמנט. במשפחתינו שנעים זילכה זכה בצעירותו להתברך מפי אליהו הנביא ואף קיבל ממנו שקית בד עם כסף ומאז אותו היום ועד יומו האחרון לא פסק ממנו שפע ועושר. נוהג היה לתמוך בסתר באנשים נזקקים ביד רחבה, וכאשר היה נודע לו על מי שנקלע לקשיים כלכליים, נוהג היה לבקר בביתם. ולאחר הליכתו היה מותיר מתחת לכר הספה מעטפה גדושה בשטרות כסף שהיה די בהן לאפשר למקבל להתחיל עסקיו מחדש. ומעולם לא תפס אותו איש במעשהו ואף פעם לא סיפר על כך לאיש. אלא ממקבל למקבל נסתבר שבכל פעם שהוא מבקר, נמצאת מעטפה עם כסף בעוד נעים זילכה היה מכחיש זאת. רק טבעי הוא שנעים זילכה דאג גם למשפחתו. בתקופה מסוימת כאשר הייתה תקופה קשה בעיראק ונעים זילכה לא היה בעיראק זמן מסוים, ביקש מגיסו (בעלה של אחותו) שהיה אף שופט שיסייע למשפחה והוא, נעים זילכה, יחזיר לו את כל ההוצאות. כמובן שהוא שלח את תמיכתו מידי חודש בחודשו.

בתו של נעים זילכה הייתה ילדה כבת 5 באותו זמן, והיא סיפרה כי היא מאוד אהבה את דודה רבי אפרים הכהן אשר כאב לו על כך שאביה אינו איתם, בעוד ילדיה הקטנים של אחותו היו נוהגים להציק לה ולהעציבה, משום כך היה נוהג רבי אפרים הכהן לקחת את אחייניתו הקטנה לחדר (בבית אחותו) בו היה מתפלל כדי שלא יציקו לה. אך מאחר ורבי אפרים הכהן היה כל היום עסוק בתפילתו ובלימודו הרי שהיא כילדה הייתה משתעממת מחד, וחוששת לשיר ולשחק בקול מאידך פן תפריע לדודה.

יום אחד, כך סיפרה, שמעה את בעלה של דודתה, אחות אביה, כשהוא אומר לאשתו תוך שהוא מכוון דבריו לגיסו ר' אפרים הכהן..: "כל היום הוא יושב ומתפלל. מה, התורה שלו נותנת לו אוכל?", הילדה הביטה בדודה האהוב כדי לראות אם הוא שמע את הדברים, ואכן ר' אפרים הכהן שמע גם שמע זאת, ומעיניו זלגו דמעות. וכן סיפרה כי כ"כ רצתה לחבק את דודה ר' אפרים, אך כבר אז, כילדה, חשה שהוא יתעצב יותר אם היא תראה שגם היא שמעה זאת. וכך, סיפרה, שהלכה לה לפינת החדר כשהיא מצטפפת ובוכה חרישית על הפגיעה בדודה ר' אפרים הכהן. מעדותה עולה שכל מזונו של ר' אפרים הכהן הסתכם בפרוסה אחת או שתיים של לחם וכוס תה, למרות שדמותו הגבוהה ורחבת הכתפיים הייתה עלולה להטעות, הרי שזה היה מזונו ובכך הסתפק. זמן מה לאחר מכן נפרד ר' אפרים הכהן ממשפחתו ומרבותיו וחבריו ועלה לישראל.

הרב אפרים הכהן בצעירותו

עליתו לארץ ישראל

בספר "חכמי – בבל" מאת הרב שמעון שר שלום בפרק העוסק ברבי אפרים הכהן, מובא ציטוט מתוך הספר "פני – משה" של הגאון רבי משה יחזקאל צאלח, תלמידו של רבי שמעון אגסי, בו הוא מספר על עליתו של ר' אפרים הכהן לישראל, וכך הוא כותב בספר: "הנה ביום ג' לשבת קודש, י"ב לחודש אב שנת תרפ"ד, נסע ידידנו חכם רבי אפרים הכהן, מעיר בגדד לעיר הקודש ירושלים תובבא. ויצאו חכמי העיר ללוותו עד העיר פלוג'ה, ושם ערכו לכבודו סעודה, ובתוך הסעודה ביקש חכם אפרים מהרבנים שכל אחד יאמר דבר – תורה על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם", וכך היה שכל אחד פרש את הפסוק הזה בדרך הסוד…".

התיישב בירושלים והתגורר בקטמון הישנה. וקבע ר' אפרים הכהן את סדריו בישיבת "פורת – יוסף" שם שימש רבי בן ציון חזן כראש ישיבה, ואף שר' בן ציון חזן היה גדול בכשמונה שנים מר' אפרים התעקב ר' בן ציון חזן לפנות את מקומו ולמנות את ר' אפרים לראש הישיבה.

ולאחר פטירת ר' סלמאן אליהו החל לכהן כראש ישיבת המקובלים "עוז והדר" במשך 20 שנה.

במשך תקופה מסוימת שימש כמלמד בתלמוד תורה "תורת אהרון" בשכונת בית ישראל שבירושלים, וכשהחלו יהודי עיראק לעלות לישראל לאחר פרעות תש"א, הגיע יחד עם ר' בן ציון חזן ור' סלמאן מוצפי למעברות בהן התיישבו העולים בכדי לעודד את העולים ולסייע ככל האפשר בגשמיות וברוחניות.

זמן קצר לאחר עליתו לירושלים, שלח לו ר' נעים זילכה, אחיו הבכור של רבי אפרים הכהן, מכתב בו הוא כותב לו שהוא מאוד מצטער לשמוע שר' אפרים מתפרנס מכמה פרוטות שמקציבה לו הישיבה, ולכן הוא מצרף למכתב סכום כסף מכובד שיאפשר לו לחיות ברווחה, וכן יוסיף לשלוח לו תמיכה חודשית נדיבה שתאפשר לו להתקיים בכבוד מבלי שיוטרד בענייני פרנסה.

כאשר קיבל ר' נעים זילכה את מכתב התשובה של אחיו ר' אפרים נדהם לגלות במעטפה את הכסף ששלח, מוחזר לו. במכתבו הודה ר' אפרים לאחיו האהוב על רצונו לסייע לו, אך הסביר לו שהוא מקבל קצבה של כסף מהישיבה שאולי לאנשים מהצד נדמה כאילו לא ניתן להתקיים מהם אך לו, לרבי אפרים הן מספיקות בהחלט והותר.

שנים מועטות אח"כ נפטר נעים זילכה בבגדד. כמובן שאז בשנת תר"צ לא היו טלפונים והודעות היו נשלחות בדואר, או אם רצו שההודעה תגיע מהר יותר ע"י שליחים. במקרה זה שוגרו שליחים מבגדד לירושלים כדי להודיע לרבי אפרים על פטירת אחיו. כשהגיעו השליחים היה זה היום השלישי לפטירתו של ר' נעים זילכה, וכשהתייצבו לפניו בטרם פצו פיהם נפנה אליהם ר' אפרים ואמר להם: "אני יודע, שקעה השמש". דהיינו יודע ר' אפרים על פטירת אחיו ואין צורך שהם יאמרו זאת כדי שלא ישמשו שליחים לבשורות רעות.

ר' נעים זילכה סיפר שבהיותו בן 18 שירת בצבא בירושלים. הוא כמובן שמע על דודו ר' אפרים הכהן אך מעולם לא פגש בו, שבת אחת בשעה שקיבל כמה שעות חופשה החליט לבקר את ר' אפרים. שאל אנשים והגיע לביתו. את הדלת פתח לו ר' שלום הכהן ראש ישיבת פורת יוסף, שהיה אז אברך צעיר בן 18. לשאלתו ענה ר' נעים כי ברצונו לפגוש את הרב, שלום הכהן הכניסו לבית ואמר לאביו ר' אפרים כי חייל מבקש לראות את רבינו. ר' אפרים אישר ור' נעים נכנס לחדרו נישק את ידו ושאל את ר' אפרים אם הוא יודע מי הוא? ר' אפרים העיף בו מבט קצר הנהן בראשו ואמר לו: "כן, אתה הבן של אחי יוסף". ר' נעים בשעה שמספר זאת כיום, גם עכשיו אוחזת בו תדהמה והערצה לר' אפרים, כמו אז לפני למעלה מחמישים שנה.

בכל יום חמישי היה מתקיים שיעור בחכמת האמת בביהכנ"ס שושנים לדוד, והיו מתאספים שם חכמי המקובלים וזקניהם והיו עוסקים בצוותא בספר הק' 'עץ חיים', והנה באחד הימים הגיע לשם חכם אחד והתחיל לפרש הדברים בדרך של פלפול וקושיות, על פי דרכו של אחד מגדולי החכמים שחברו חיבורים בתורת האר"י, ורבי אפרים מטבעו היה שתקן ועל פי רוב לא היה משמיע את קולו, אך באותה שעה כששמע את דברי אותו חכם, מיד הרים את קולו וגער בו שאין אנו לומדים תורת הקבלה לפי דרכו של אותו מחבר אלא דרכנו היא לפי רבינו הרש"ש, ואף שהדברים הללו נראים יפים ומושכים את לב הלומד, בהיותם על דרך הפלפול כלימוד הנגלה, מ"מ בלימוד הקבלה א"א ללכת אלא לפי המסורת. קשר עז היה לו לחכם אפרים עם מרן רבנו הגדול, הגר"ע יוסף זצוק"ל והיה הוא לגדול העומדים לימינו של מרן זצוק"ל בעת שהחל למסור את שיעוריו על סדר ה-'בן איש חי' והעלה להלכה פסקים שונים מדברי רבנו יוסף חיים. הבבלים, שעל דעתם נמנה גם מרן זצ"ל כעסו עד למאוד וחרון אפם גבר נגד מרן שהיה אז צעיר לימים. הם הרבו להשמיצו ולרדת לחייו עד שהוא נפל למשכב. מי שנחלץ לעזרתו באותם הימים היה רבי אפרים הכהן שכאמור נחשב לבן בית בביתו של בעל ה-'בן איש חי' ומשראו זקני העדה את הגיבוי הנחרץ שהעניק חכם אפרים למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שוב לא ההינו לעשות עוז ולהמשיך את הרדיפה כנגדו.

שניים מבניו נפטרו בילדותם, כיהן כראש ישיבת המקובלים "פורת יוסף" עד יומו האחרון וזכה לתואר 'זקן הרבנים המקובלים'. כל יום נהג להיכנס בשעות הצהריים לחדרו של ר' סלמאן מוצפי בבית הכנסת "אהל רחל" ולשוחח עמו בביאורים ובחידושים בתורת הסוד.

ביקור במחנה עולי עיראק: הרב אפרים הכהן במרכז למעלה, ומשמאלו הרב בן ציון חזן והרב יהודה צדקה.

פטירתו

באחד מימי חודש אלול ה'תשט"ז הגיע במפתיע לביתו של ר' סלמאן מוצפי ידידו הרב ובני ביתו קידמו פניו בשמחה כהרגלם ואף הפצירו בו שיאות להסב עימם, אלא שרבי אפרים אמר לידידו רבי סלמן מוצפי שהוא בא כדי לבקש ממנו משהו ולכן הוא טרח לבוא, אך זמנו דוחק ולכן הוא מתנצל על שאין הוא יכול להסב עימם. אך בקשתו מרבי סלמן מוצפי שיבטיח למלא את בקשתו. רבי סלמן ביקש מרבי אפרים שישאל את בקשתו כשהוא מבטיח לעשות ככל האפשר לקיים בקשתו. ורבי אפרים אמר לרבי סלמן מוצפי כי בקשתו שטוחה שיבטיח לו שאת בתו של הרב, לאה, ישדך עם בנו ר' רפאל. רבי סלמן מוצפי תהה על בקשתו זו של רבי אפרים ואמר לו כי בתו עדיין קטנה (בת – 16) ואחותה הגדולה עוד טרם נשאה. ורבי אפרים השיבו שהוא יודע והוא אינו מבקש שינשאו כעת אלא בזמן היאה לאחר שתגדל מעט ואחותה הגדולה תנשא בקרוב. ומדוע שלא נדבר אז לכשיגיע הזמן שאלו רבי סלמן, ורבי אפרים השיבו שעל כל פנים הוא מבקש את הבטחתו של רבי סלמן לשקול זאת כשיגיע הזמן, ולאחר שיתייעץ עם רעייתו וישאל לדעתה של בתו. רבי סלמן הבטיחו על כך ורבי אפרים הלך לדרכו. כשהשאלה שנותרה עומדת באוויר היא מה אצה דרכו של רבי אפרים, שאלה שהתשובה עליה ניתנה זמן לא רב אח"כ.

כשבועיים לאחר מכן ביום שבת קודש ג' תשרי התשי"ז נפטר רבי אפרים בן מנשה ושמחה זילכה הכהן, ונתבקש לישיבה של מעלה.

אז הבינו כולם מדוע אצה דרכו של רבי אפרים. כעבור שנה נישאו ר' רפאל בן רבי אפרים, ולאה בת רבי סלמן מוצפי, בחופה אמר לה רבי סלמן מוצפי לבתו לאה שתזה בכבוד בעלה שכן רבי רפאל הכהן בן רבי אפרים הינו ארי בן ארי, בעוד היא, בתו לאה, הינה בת שועל. ומדבריו אלו ניתן ללמוד על גודל צדוקותו וענוותנותו של רבי סלמן מוצפי ז"ל,  הלוויתו נערכה במוצ"ש ונקבר בהר המנוחות.

היה נשוי למלכה, ובניו הם הרב שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, הרב רפאל כהן, סופר סת"ם הנשוי לבתו של הרב סלמאן מוצפי, ובתו שולמית. שיכל שני ילדים שנפטרו בילדותם.

מתלמידיו

הרב יצחק כדורי

הרב מרדכי אליהו

בנו הרב שלום כהן

הרב שמואל דרזי

הרב יחזקאל עזרא דורי

הספד שכתב נשיא מועצת חכמי התורה מרן ראש הישיבה הגר"ש כהן שליט"א. שבע שנים לאחר פטירתו של חכם אפרים,

בערב חודש אלול תשכ"ג התיישב בנו חביבו, 'חכם שלום' וכתב מעט מזעיר על אביו הגדול תוך שהוא מתקשה לכתוב בשל קושי הפרידה. "במלאת שבע שנים לפטירתו, הנני עומד מזועזע מרגש של כבוד והוקרה, והכרה מלאה את מור אבי זצ"ל, לכתוב שורות אחדות לזכרו, ממה ששמעתי ממנו, ומה שעיני ראו בו" פותח נשיא המועצת את תיאורו ועובר לפר על שנות הילדות של אביו והכמיהה לעולם הקבלה "הוא נולד בשנת תרמ"ה בעיר בגדד ובקטנותו חונך בבית המדרש, ובהיותו בן ח"י שנים התחיל בלימוד הקבלה בינו לבין עצמו, ובמקרה נודע הדבר להרה"ג המקובל האלקי ר׳ שמעון אגסי זצ"ל, הידוע ומפורסם למקובל גדול, ואמר לו חדל לך כי לא תוכל עשוהו לבדך. אף הוא השיבו, האם יואיל כב' לשאול אותי בכך וכך דפים שלמדתי. והתחיל לשאלו וראהו כמעיין המתגבר שלא השמיט שום דבר מכל אשר למד ובהבנה מלאה. ומאז מצא חן בעיניו וקבע ללמוד אתו כמה לילות בשבוע עד חצות. וכך למדו שש שנים רצופות." "באותו גיל ובאותו זמן הוצרכו הוריו לעזוב את העיר והלכו לעיר אחרת מפאת מצבם הקשה. והדבר הזה הביאו במבוכה, האם ללכת אתם או לאו, כי העיר אשר הלכו, אין בה לא מדרש ולא חכמים, ומאידך מהיכן יתפרנס, כי מהפרוטות שהיה מקבל מביהמ"ד לא יכול היה להתקיים אפילו בדוחק. וע"כ הלך ושאל את הגאון הגדול הידוע רבנו יוסף חיים זצ"ל מה לעשות כי הוא היה מאוהביו וממקורביו ביותר, והגאון הנ"ל היה מעריצו מאוד עד שהיה אומר לו חביבי, בכל עת ובכל שעה שתרצה לבא אלי, תוכל לבוא, כי כבר

צוויתי לביתי שכאשר אתה בא אלי אפילו אם אני ישן תעירני בשבילך, ובעבור הקשר הנפשי הגדול שהיה ביניהם העז והלך לשאול עצתו, הרב נענה לו ואמר: "אל תלך אתם וה' יעזור". וכן עשה. והנה לתקופת השנה הגיע למצב קשה מאוד מבחינת כלכלתו, ועבר עליו חודש של צרות צרורות. הגיעו מים עד נפש ממש". מרן חכם שלום מעדיף לדלג על הצרות שפקדו את אביו באותה העת "לא אוכל להעלות הפרטים על הכתב, אבל כאשר אני נזכר מזה רעדה אחזתני. ובאותה שעה שסיפר לי זלגו עיני דמעות" הוא כותב בהספד. לא קלה הייתה היא ההחלטה להיוותר בדד מאחור, המניע שגרם לצרות הקשות שפקדו את חכם אפרים היה כמו במקרים רבים אחרים – הכסף "כל זה מפני עדינותו שלא רצה לקבל פרוטה משום אדם, וגם אף אחד לא ידע ממצבו. והנה הוא עדיין במצוקתו התפרץ בבכי ואמר בזה הלשון: 'רבנו יוסף חיים כבודו הוא יעצתני ללכת בדרך זו וכן עשיתי, ראה עתה את המצב הקשה אשר אליו הגעתי, וידוע לך שאין אני יכול להשתטח על קברך )כי באותו זמן הוא כבר נפטר( שאני כהן לכן אני רוצה שתתפלל עלי ואוושע'. והנה למחרתו בצהרים הוא הולך הביתה ומקבל מברק מהוריו: היום אנחנו חוזרים. כך למד תורה מתוך עוני וצער".

מרן הגר"ש כהן ממשיך לגולל את קורות חייו של אביו הגדול "בשנת הארבעים לערך, עלה ארצה, ונתקבל אז לישיבה הגדולה ישיבת "פורת יוסף", ושם המשיך בלימוד הקבלה עם הרה"ג המקובל הידוע ומפורסם בגדולתו ר׳ שאול דוויק זצ"ל. ובזה הפליג מאוד בחכמת הנסתר". הגר"ש אף מפר על הדרך בה נהג אביו בהיותו מורה דרך לרבים "כעשרים שנה שימש בישיבה הנ"ל כראש המקובלים. העמיד הרבה תלמידים מהישיבה ומחוצה לה. מעולם לא דחה אדם שבא ללמוד הן ביום והן בלילה, ובשבת, עם כמה תלמידים אני יודע שקבע ללמוד איזה לילות עד חצות. וקרו מקרים שבאו תלמידים מחוץ לעיר ללמוד את סדר הכוונות. והזמן היה יקר להם ללכת ולחזור, אז ישב אתם כמה לילות עד אור הבוקר ללא לאות, וכ"ז ע"מ שלא לקבל פרס. "אפשר לומר לא עבר עליו לילה שלא קם שעתיים ושלוש לפני עלות השחר ואמר תיקון חצות ואח"ז עסק בחכמת הקבלה )כידוע שהעוסק בתורה באותה שעה יש לה ערך גדול(, גם כשהיה ער בתחילת הלילה עד חצות היה קם כשיעור שעה לפני עלות השחר" מעיד הבן הגדול.

עשרות שנים בלי בשר

צדקותו, חסידותו ומנהגיו בחייו האישיים אי אפשר למנות. בהספד שכתב מרן הגר"ש כהן, הוא פורט מעט מזעיר מהנהגות החסידות של אביו "עשרות בשנים לא בא אל פיו בשר משחיטה עירונית, באמרו כי בשחיטה זו בוודאי אין מחמירין די הצורך. רק במקרה שהיתה איזו שחיטה פרטית, וידע והכיר את השוחט, אז אכל מהבשר, וכל פרי או ירק שהיה בו חשש תולעים, לא הכניסו לבית,כי לא רצה להסתמך על בדיקתם, וכיוצא באלו הרבה, וזה אחד מני רבים. "בפעם מן הפעמים שהיה מעודדני על התורה והיראה, אמר לי בלשון זה, בימי עמידתי קיבלתי עלי עשרים וחמישה מנהגים קשים, ועמדתי בהם שנים רבות. והא׳ מהם הוא שקבלתי עלי שלא תפסוק גירסא מפומי הן בשבתי, הן בלכתי והן בעסקי במשהו. וכששאלתיו מה הן שאר הדברים, לא רצה להגיד ואמר לי: אמרתי לך רק מה שנוגע לך להתמסר לתורה ודי לך". על אף תפקידו הרם ורום מעלתו, היה חכם אפרים הכהן לאוזן קשבת עבור כל מאן דבעי. וכך מעיד בנו חביבו "ענוותנותו ומידותיו הנחמדים היו משתקפים על פניו, מלא רחמים, מלא אהבה. קיבל את כל האדם בסבר פנים יפות, הרבה שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו. תמיד הביאוהו כמתווך בין שני צדדים קשים ותמיד היו מרוצים מתיווכו, כי היה טורח מאוד לעשות רצון שניהם. אני יכול לומר כי כל האיש אשר בא אליו, הן בבעיה רוחנית הן בבעיה גשמית, מצא את נחמתו אצלו, בא בלב כואב וסוער, ויצא בלב שקט ונח".

ההנהגה, הדילמות והפתרונות

הנהגתו בציבור הייתה לשם דבר ורבים השיב מעוון, באמצעות דרשותיו נוטפות החן ובאמצעות יראת השם שהייתה נסוכה על פניו תדיר אולם על אף הכל לא חשך שבט ביקורתו מאלו שהיו ראויים לכך "בכל עת ובכל זמן שהייתה לו ההזדמנות להטיף מוסר לא חשך אמרותיו הן ליחיד והן לרבים, ודיבר והוכיח על עזיבת החטא ולשוב בתשובה מאהבה" מספר הבן חכם שלום ומוסיף "במיוחד אני רוצה להזכיר שכאשר דיבר באסיפת צעירים, הרבה לדבר על זהירות ההסתכלות ברחוב ולהשתדל מאוד להתרחק מזה. הוא היה אומר 'החשבון פשוט, האדם הולך ברחוב לעסקיו או שיצבור לו חמישים או מאה לאוין של 'לא תתורו' או להפך שאם ימנע יחשבו לו כמצוות'. גם אם היה צריך לנסוע בכדי לדרוש לא חס על טרחתו, אלא שמח מאוד להשיג עוד בעל תשובה ועוד ירא חטא. זכורני שפעם היינו בשמחת חתן ובקשוהו שיאמר ד"ת, אמר לי מה יצא לקהל זה אם אומר להם דרשה על ענין חתן וכלה, מה יניחו בכיסם ממנה. לכן אומר דברי מוסר, וכך פתח ואמר: שלמה המלך אמר: "החזק במוסר אל תרף", רצונו לומר אף אם השעה לא מתאימה כל כך לדברי מוסר אל תרף ממנו. והמשיך בדברי מוסר להלהיבם לתורה ויראה".

בשנותיו האחרונות חלה חכם אפרים, אך על אף הכל לא היה מניח לעצמו "בשנים האחרונות על אף חולשתו היה הולך ברגל בשבת תשובה מהעיר העתיקה, ובאחרונה משכונת קטמון עד לבית הכנסת 'אהל רחל' ודורש שם על התשובה, כולו עטוף לבן כמלאך ה׳ ומראהו אומר קדוש, וקהל גדול נוהר לשם ושותה בצמא את דבריו הנחמדים, מלאי התוכן, הולך וחורז מענין לעניין. המסתכל על פניו היה רואה "ענוה" ו"אהבה" משמשים יחד. ומתוך התפעלות והנאה היו דבריו נכנסים בלב השומעים" מספר מרן הגר"ש כהן ומוסיף לתאר את מראהו של הכהן הגדול "למחרת הדרשה היו משכימים לפתחו. כל איש התוודה לפניו על חטאיו, וביקש תיקון על העבר, ודרך על העתיד. זכורני שפעם אמר לי על אחד שאמר לו שהוא עומד בניסיון קשה עם שכנתו ומוטרד מאוד ופוחד פן ילכד ברשת היצר. אז יעץ לו להחליף את הדירה וכן עשה. לאחר זמן בא ואמר שלא הועיל הדבר כי עדיין הוא בא למקום מגוריה. אז אמר לו אם באמת אתה פוחד מזה ורוצה להנצל אין לך אלא לעזוב את העיר וללכת לעיר רחוקה. אמר לו ומה יהיה עם העבודה. אמר לו הזן אותך כאן הוא יכלכלך במקום אחר. נכנסו הדברים לאזנו ולא התמהמה, ותיכף ומיד עקר דירתו ומטלטליו לעיר רחוקה. כעבור חדשים מספר שלח מכתב כי הוא שמח מאוד, כי ה׳ כבר זימן לו עבודה, ומהאשה הנ"ל כמעט ששכח לגמרי. כך כולם קבלו את דבריו ושמעו לעצתו". זהו לא התיאור היחיד בהספדו של הבן הגדול על האב המגדול, "פעם סיפר על אחד שניגש אליו והתודה על עוון חמור מאוד ואחרי שהסביר לו את חומרתו של העוון אמר לו שלתיקון העוון הוא זקוק לתעניות רבים, אלא היות שאין באפשרותו להתענות, הציע לו להתענות כמה ימים ולפדות את השאר בצדקה דמי סעודה ליום. הפדיון הסתכם לסכום גדול. האיש הציע לשלם לו מקצת מן הכסף. אז הוא התנגד לו בכל תוקף ואף לא רצה לקחת את הכסף על מנת לחלקם לעניים מפני החשד. אז חזר האיש והציע לקנות לו גלימה מהכסף הנ"ל ומאוד הפציר על זה. התשובה ע"ז היתה מאוד מפליאה, 'ברצונך לצער אותי? כי כל זמן שאלבש את הגלימה אזכור את החטא שעשית', השפיל האיש את פניו ונכלם". לצד הביקורת החריפה שהיה מותח, ליבו הרחום לא היה עומד מנגד והיה מביא דברים אל פתרונם בתחבולות וכך מעיד הבן "זכורני כי פעם ניגשו אליו שני אנשים בחצות לילה, באמרם שיש להם עניין חשוב ותכוף. והוא שיש להם בחורה שרוצה להתחתן עם בחור מחלל שבת. ואם הם לא יסכימו יש חשש גדול לאיבוד לדעת, מה עליהם לעשות. השאלה הביאתו למבוכה, כי איך אפשר להסכים שתתחתן עם אדם שדינו כגוי. ומצד שני מי יערוב על איבוד נפש מישראל. אמר להם שברצונו להפגש עם הבחור תחילה ואחר כך ייתן תשובה. קבע זמן עם הבחור והתחיל להסביר לו מה ערכו של יהודי בישראל ומה ערכה של שבת ביהדות. האריך והרחיב והסביר בעניין הנ"ל במשך חמש שעות רצופות, עד שלא קם משם התפרץ הבחור בבכי ואמר שבאמת לא ידע שכה הדבר חמור והוא מקבל עליו לחזור בתשובה שלמה ולשמור את השבת כבבת עינו. אז בשמחה הלך והודיע למשפחה שיוכלו לעשות את החתונה בהצלחהובמז"ט, ובאמת מאותו יום נהפך הבחור לצדיק גמור.

"לא אגיד דבר כזה"

בהשקפתו בענייני חינוך הילדים ניתן להבין כיצד זכה חכם אפרים בבן שכזה, אשר יראת השם ניכרת על פניו ושמו יצא למרחקים "פעם אחת, מספר הבן בתיאורו "בהתווכחו עם אדם על עניני חינוך, וכן בסיום "מסכת" בדברו על שבח התורה ולומדיה, אמר בין הדברים בזה הלשון: 'באמת, באמת, אם יבוא אחד ויתן לי מליון לירות כדי להגיד שבני יצא מן הישיבה, לא כדי שאוציאנו רק שאגיד לו שיצא, ולמרות שאני יודע שלא ישמע לי, באמת שלא אגיד לו דבר זה. כי כיצד ארמה את עצמי שיוכל אדם לחיות בלי תורה'. כך היתה אהבתו והכרתו לתורה. חבל על דאבדין ולא משתכחין". לאחר השורות בהם מתאר נשיא המועצת את אביו המקובל, הוא מוסיף ונפרד "יודע אני שאין בשורות אלו בכדי לשקף גם חלק קטן מחייו, כי רבים המה מעשיו. וכל יום מחייו היה מלא תורה ומצוות ומעשים, וכל יודעו ומכירו יעיד על כך. היה טוב לשמים וטוב לבריות. אך יה"ר שנזכה אנחנו בניו ללכת בדרכיו ולמלא מקומו, ויקוים בנו "צדיק בתומו הולך אשרי בניו אחריו", וזכותו תגן עלינו אמן".

זכותו תגן עלינו 

הדליקו נר לכבוד ולעילוי נשמת הגאון המקובל חכם אפרים (הכהן) בן שמחה זיע"א

ותזכו לישועות אמן

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

סליחות בשידור חי


מידי לילה בחצות, מועברים כאן באתר מורשת מרן, סליחות בשידור ישיר – עצרות הסליחות של עיריית ירושלים ותנועת אל המעיין. היום, ערב ראש השנה תשפ"א, מועברים הסליחות מרחבת הכותל המערבי.

 
>> תרמו להחזקת האתר!

לשידורי הסליחות ניתן להאזין גם ברדיו "קול תבונה", דרך האתר: https://kol-tvuna.co.il/, באפליקציה (לחצו להורדה) ובטלפון: 08-30-12-400

צפו בשידור החי (זמין לצפייה מידי יום בשעה 12 בלילה):

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

בעקבות המצב: תפלה מיוחדת על ציונו של מרן בערב ר"ה, להצלחה ושנה טובה


שליח מיוחד של "המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל" יעתיר בתפלה בערב ראש השנה על עם ישראל בציונו הקדוש של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקללה"ה, לשנה טובה יותר, בריאות, פרנסה טובה, הצלחה בחינוך הילדים, זיווגים, וכל מילי דמיטב! וכמנהגם של ישראל לפקוד את קברות הצדיקים בערב יום הדין.

ניתן למסור שמות עד ערב ראש השנה בשעה אחת בצהריים!

מסרו שמות עכשיו ( בתרומה של 72 ש"ח לשם, 180 לכל המשפחה הגריעינית).

לחצו כאן ומסרו את שמותיכם לשנה טובה יותר!

פרטים להעברה בנקאית: בנק מזרחי טפחות. סניף 569. מס' חשבון: 208346. ע"ש להבין ולהשכיל.

ליצירת קשר ובירורים:
וואטצאפ: 0583247357
מייל: office@moreshet-maran.om

מדברי מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א על "המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל": פעילות לשם שמים ללא כל אינטרס!

צפו בדברים:

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

פרסום ראשון: הראש"ל חנך מתקן נרות חדש ומפואר בציונו של מרן


הבוקר, יום חמישי כח אלול תש"פ, הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון הרב יצחק יוסף עלה לציון אביו מרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א לקראת ראש השנה, וחנך מתקן נרות מפואר בגודל קרוב ל5 טון, שהותקן במקום ע"י מוסדות "אור מרן" שם הדליק גם את "נר התמיד".

במעמד נכח גם משמשו בקודש של מרן, רבי צבי חקק שליט"א.

>> תרמו פדיון כפרות למען הנחלת מורשתו של מרן!

המתקן נתרם ע"י התורם מיכה אוחיון הי"ו בזכות פועלו של נינו של מרן הרב משה בן חיים הי"ו יו"ר ארגון "אור מרן", שפועל רבות למען המשך דרכו של מרן זיע"א ולתחזוקת הציון הקדוש במשך כל השנה.

צפו בתיעוד שצילם דוד ארזני:

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

'מתעדכן: רבנים ואישי ציבור בתגובות בעקבות פטירתה הפתאומית של אשת הגר"ש בעדני'


הערב (שלישי) כונני ארגון הצלה הוזעקו הערב לביתו של מרן הגר"ש בעדני בבני ברק לאחר שאשתו הרבנית חשה ברע ואיבדה את הכרתה.

הכוננים, יחד עם פראמדיקים של מד"א, ביצעו פעולות החייאה מתקדמות, אך למרות מאמצי ההחייאה המרובים, השיבה הרבנית את נשמתה הקדושה לבוראה, כאשר היא בשנת 88 לחייה.

בצער רב ובאבל כבד התקבלה הידיעה המרה על פטירתה של הרבנית שולמית סלחה בעדני ע"ה אשת יבדלחט"א מרן הגר"ש בעדני שליט"א, זקן חברי מועצת גדולי התורה.

בארגון הצלה מקיימים בשעה זו הערכת מצב עם מד"א, משטרת ישראל ועם הגורמים הרלוונטיים בכדי שההלוויה תוכל לצאת בקרוב מתוך שמירה על כבוד המת.

תגובות ראשונות מרבנים וחברי כנסת ואישי ציבור:

צוות אתר "מורשת מרן"

נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים

בצער רב ובאבל כבד קיבלנו את הבשורה המרה והכואבת על פטירתה הפתאומית של הרבנית הצדקת שולמית סלחה בעדני ע"ה אשת חבר הגאון הגדול זקן מועצת חכמי התורה חכם שמעון בעדני שליט"א אשת חיל עטרת בעלה אשר עמדה לצד הרב במסירות נפש למעלה מיובל שנים, זכתה להעמיד דור ישרים מבורך. יהי זכרה ברוך.

נשגר תנחומים כנים קמיה דמורנו ורבנו, ויה״ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. אמן.

"ובלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים"

דוברות ארגון הצלה:

נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים

כונני ארגון הצלה הוזעקו הערב לביתו של הגר"ש בעדני בבני ברק לאחר שאשתו הרבנית חשה ברע ואיבדה את הכרתה.

הכוננים, יחד עם פראמדיקים של מד"א, ביצעו פעולות החייאה מתקדמות, אך למרות מאמצי ההחייאה המרובים, השיבה הרבנית את נשמתה הקדושה לבוראה.

בצער רב ובאבל כבד התקבלה הידיעה המרה על פטירתה של *הרבנית שולמית סלחה בעדני ע"ה* אשת יבדלחט"א הגר"ש בעדני שליט"א, זקן חברי מועצת גדולי התורה.

בארגון הצלה מקיימים בשעה זו הערכת מצב עם מד"א, משטרת ישראל ועם הגורמים הרלוונטיים בכדי שההלוויה תוכל לצאת בקרוב מתוך שמירה על כבוד המת.

יו"ר תנועת ש"ס הרב אריה דרעי:

ברוך דיין האמת. בצער רב וביגון קודר ערב יום הדין הגדול קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותה הפתאומית של הרבנית הצדקת אמא של מלכות אשת חבר למורנו ורבנו זקן חברי מועצת החכמים הגאון הגדול הרב שמעון בעדני שליט"א הרבנית שולמית ע"ה, אשת חיל עטרת בעלה אשר עמדה לצד הרב במסירות נפש למעלה מיובל שנים, זכתה להעמיד דור ישרים מבורך. יהי זכרה ברוך.

הרב יעקב אביטן, השר לשירותי דת:

קיבלתי בהלם ובעזוע את הידיעה המרה על הסתלקותה הפתאומית של הרבנית הדגולה מרת שולמית בעדני ע״ה, אשת חבר למו״ר הגאון הגדול רבי שמעון בעדני שליט״א, זקן חברי מועצת חכמי התורה.
אמש זכיתי לבקר במעונו ולהתברך מפיו, ושמעתי על פעילות הקודש של מו״ר בארץ ובתפוצות למען קירוב יהודים לכור מחצבתם. כך פועל במסירות למעלה משנות דור, כאשר רעייתו נוות ביתו עומדת לצידו ומוסרת נפשה מתוך חיי דחק ופשטות למען חיזוק התורה והחינוך הטהור ולמען טהרתן של בנות ישראל.
נשגר תנחומים כנים קמיה דמורנו ורבנו, ויה״ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. אמן.

סגן שר הפנים הרב יואב בן צור:
המום וכואב על פטירתה הפתאומית של הרבנית שולמית בעדני ע"ה אשת חבר למורי ורבי זקן מועצת חכמי התורה הגר"ש בעדני שליט"א.

כבן בית בבית הרב, הרבנית קבלה כל אדם במאור פנים, כל ימיה התהלכה בצניעות וגדלה דור ישרים מבורך.
היא הייתה המשענת, הכח המניע ומי שלוותה את הרב בכל תחנות חייו.

"בלע המוות לנצח ומחה ה דמעה מעל כל פנים"

ח"כ ינון אזולאי:
"בתוך רבבות עם ישראל אנו משתתפים באבלו של מורנו ורבינו הגאון הגדול רבי שמעון בעדני שליט"א. בהישמע הבשורה המרה על הסתלקותה הפתאומית של נוות ביתו הרבנית שלומית ע"ה, אשר מסרה את נפשה עשרות בשנים ועמדה לימין בעלה הגדול למען כלל ישראל, המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו אמן".

חה"כ אוריאל בוסו:

בצער רב הגיע הבשורה על הסתלקותה הפתאומית לבית עולמים של הרבנית שולמית בעדני ע"ה אשת מורנו ורבנו חבר מועצת חכמי התורה הגר"ש בעדני שליט"א, אשר עמדה מאחורי רבבות תלמידים והרבצת תורה, בזכות טיפולה המסור, והכל בפשטות וענווה .

יהי רצון שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבלינו ונשמע ונתבשר בשורות טובות.

ת.נ.צ.ב.ה.

חה"כ יוסי טייב:

אשת חייל עטרת בעלה
קיבלתי בצער רב את הבשורה המרה על הסתלקותה לגנזי מרומים של הרבנית הצדקת שולמית ע"ה אשת חייל עטרת בעלה לשר התורה זקן חברי מועצת חכמי התורה הגאון הגדול הרב שמעון בעדני שליט"א אשר עמדה לימינו עשרות בשנים במסירות נפלאה, דרכיה ומעשיה הטובים ישארו לזכרונה ולע"נ לנצח נצחים.
ת.נ.צ.ב.ה

ח״כ משה אבוטבול:

״אשת חבר כחבר. כואבים ודואבים יחד עם זקן חברי מועצת חכמי התורה מורנו ורבינו הגאון הגדול רבי שמעון בעדני שליט״א שיבלחט״א, בפטירתה הפתאומית של הרבנית הדגולה והצדקנית מרת שולמית ע״ה. אשת חיל עטרת בעלה, עוז והדר לבושה ותורת חסד על לשונה, אשה יראת ה׳ היא תתהלל. וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה׳. מן השמיים ינחמו את מו״ר שליט״א ומכאן ולהבא חושבנא לטבא אמן״.

תולדות חייה של הרבנית ע"ה

הרבנית ע"ה נולדה בישראל בכ"ב טבת תרצ"ב, לאביה הרב חיים ולאמה מרת מרגלית ע"ה. אחייניתו של הרב שלום אהרון לופס זצ"ל שכיהן כרב העיר עכו במשך ארבעים וחמש שנה, לפני למעלה מ-60 שנים.

מרן הגר"ש בעדני, שייבדל לחיים ארוכים, נישאה לה, לאחר נישואיהם, כשהיה מרן בגיל 31, מונה לר"מ בשיעור ג' ולאחד מראשי ישיבת פורת יוסף, לצד הרב ציון כהן (שיעור א', לימים ראש הישיבה הקטנה) והרב שלום כהן (שיעור ב'). בתקופה זו הפנימייה בקטמון הפכה לישיבה בפני עצמה, והוא מסר בה את השיעורים.

לאחר תקופה עבר לבני ברק והקים את כולל 'תורה וחיים' יחד עם הרב משה פרדו. הוא לומד בכולל מדי יום, ומוסר שיחת מוסר שבועית בו. עם זאת, עדיין שמר על קשר עם ישיבת פורת יוסף, והוא משמש בישיבה כחזן ביום כיפור. לאחר מעברו לבני ברק חיזק את הקשר עם הרב שך, ולמד עמו בחברותא.

כמו כן היה בקשר עם הרב חיים גריינימן. בשנת תשל"ג מונה לראש "מועצת חכמי התורה של בני ברק", לצד הרב מאיר מאזוז, הרב שלמה מחפוד, הרב מסעוד בן שמעון והרב מיכאל פחימא. המועצה פעלה בענייני מוסדות הספרדים בבני ברק.

הוא עומד בנשיאות מספר מוסדות חינוך ולימוד, בהם ישיבת מאור יצחק בחשמונאים, בה הוא מוסר מדי שבוע שיחת מוסר. הוא יזם את הקמת הישיבה של קהילת "כתר תורה" במקסיקו, ותלמידו הרב חיים הררי הקים קהילה חרדית במקום.

עם הקמת תנועת ש"ס מונה לחבר מועצת חכמי התורה ומני אז משמש כאחד הרבנים הבולטים של תנועת ש"ס.

כידוע הדלת של הרב פתוחה לכל דורש – התלמידים מספרים שהרבנית ע"ה הייתה מקבלת כל אחד בחיבה יתירה ומיד מסתתרת בחדרה בצניעות. כל חייה עמדה לימין בעלה הגדולה למען יוכל ללמוד ולהרביץ תורה, דאגה להסיר מעליו את טרדות החיים, במסירות נפש עצומה פתחה את ביתה לתלמידים הרבים שמגיעים לפקוד את מעונו.

בצער גדול נתבשרנו היום(שלישי) על פטירתה הפתאומית ע"ה

יהי רצון שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבלינו ונשמע ונתבשר בשורות טובות.

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

ברוך דיין האמת: אשת הגר"ש בעדני נפטרה בפתאומיות


לפני זמן קצר נפטרה בפתאומיות הרבנית שולמית בעדני ע"ה – אשת חבר של של זקן חבר מועצת חכמי התורה הגאון הגדול רבי שמעון בעדני שליט"א.

הרבנית נפטרה בביתה שבבני ברק לאחר שקיבלה התקף לב, ככל הנראה בעקבות אותו אדם שתקף אתמול את בעלה הגדול.

הלוויה בשעה 11 בבוקר, מבית מדרשו של הרב בבני ברק.

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

הרב אריה דרעי – הרב המקדים השבוע בלויין


במוצאי שבת הקרוב, מוצאי שבת קודש פרשת ניצבים וילך תש"פ, יו"ר תנועת שס השר הרב אריה דרעי יהיה הרב המקדים לראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א.

בשעה 23.00 הרב המקדים, בשעה 23.30 שיעורו של מרן הראש"ל שליט"א, ולאחר מכן סליחות בחצות הלילה ברוב עם. לפני התיבה יעבור החזן העולמי רבי משה חבושה הי"ו.

השיעור מועבר מידי מוצאי שבת קודש בשידור חי וחוזר כאן באתר "מורשת מרן".

להאזנה דרך הטלפון חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

י"ט אלול: יום פטירתו של הגאון אב בית דין, חכם באשי ורבה של חברון. חכם סלימאן מנחם מני זיע"א


היום י"ט באלול חל יום פטירתו של הגאון אב בית דין, חכם באשי ורבה של חברון. חכם סלימאן מנחם מני זיע"א (ה'תר"י – ה'תרפ"ד) היה ראש ישיבה, מורה צדק, אב בית דין, חכם באשי ורבה של חברון. לאחר פטירת הראשון לציון, הרב יעקב שאול אלישר, החליפו הרב מני במשך תקופה קצרה בתפקידו. עד לבחירתו לתפקיד החכם באשי של חברון, כתב ספרות יפה ושירים רבים.

תולדות חייו ומורשתו

רבנו נולד בשנת ה'תר"י בבגדאד שבעיראק לאמו סמרה ולאביו חכם אליהו מני. נקרא על שם סבו, סלימאן, ועל שם הרב מנחם די לונזאנו 'שתי ידות'.

בשנת ה'תרט"ז עלו עמו הוריו לארץ ישראל, והתיישבו בירושלים. בשנת ה'תרי"ח עבר עם משפחתו להתגורר בחברון, שם למד תחילה מפי אביו, ובהמשך בתלמוד תורה ובישיבה. כן למד אצל הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב ובהמשך אצל הרב משה פרירה, חותנו לעתיד. בסיום לימודיו נישא לריינה פרירה מסרייבו שבבוסניה, הוסמך לרבנות והחל לסייע לאביו בהנהגת הקהילה בעיר.

בצעירותו התעמק בלימוד השפות עברית וערבית ודקדוקן, וכתב סיפורים, שירים בעברית ובערבית, ומאמרים בעיתונות העברית.

בשנת ה'תרל"ה נסע בשליחות אביו לדמשק שבסוריה, כדי לטפל ברכישת קרקעות הכפר סאנברה הסמוך לחברון, אך לבסוף לא הוכתרה שליחותו בהצלחה.

בשל עלילה מצד מושל טורקי, נאסר בשנת ה'תר"ם בדמשק למשך שלוש שנים. עם סיום ריצוי עונש המאסר, חזר לחברון, ובשנת ה'תרמ"ד נסע לארצות חו"ל כשד"ר בשליחות אביו.

כדי לא להתפרנס ממשרה רבנית, עסק לפרנסתו במסחר, ולשם כך גם נסע לעזה ולמדינות נוספות: בשנת ה'תרמ"ח נסע להודו ולקולקטה, בשנת ה'תרנ"ב נסע למצרים ובשנת ה'תרנ"ג נסע לתוניסיה ולאלג'יריה, שם שהה שם במשך שלוש שנים. בשנת ה'תרנ"ו חזר לחברון, לאחר שלא הצליח במקצוע המסחר, והחל לשמש כרב וכמורה. בשנת ה'תרנ"ח החל לשמש כראש ישיבת "מעשה ניסים" בחברון.

עם פטירת אביו בשנת ה'תרנ"ט, מונה לשמש כאב בית הדין בחברון, וכיד ימינו של הרב חיים חזקיהו מדיני. עם פטירת הרב מדיני בשנת ה'תרס"ה מונה לשמש כחכם באשי וכרבה של חברון. לאחר פטירת הראשון לציון, הרב יעקב שאול אלישר בשנת ה'תרס"ו מונה לשמש כמחליפו הזמני בתפקידיו, עד להכתרת מחליף קבוע בשנת ה'תרס"ז, לאחר שסירב להמשיך לכהן במשרה.

בכהונתו כרבה של חברון, התפרסם כמשכין שלום, ויהודים וערבים כאחד היו פונים אליו כדי ליצור פשרה בסכסוכים שונים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, המשיך את פעילות ישיבת "מעשה ניסים", בניגוד לרוב שאר הישיבות, שנאלצו להיסגר בתקופה זו. באותה תקופה גם פעל להמתיק פסקי דין של בית המשפט הצבאי העות'מאני כנגד חיילים יהודים, וסייע לחיילים יהודים שעברו בחברון בדרכם לחזית.

עם עזיבת הצבא העות'מאני את חברון בסיום המלחמה, חששו נכבדי חברון הערבים לגורל יהודי העיר, ובמשך כשבועיים, התכנסו מדי לילה בחצר ביתו של הרב סלימאן, כדי להגן עליו ועל שאר יהודי העיר שחסו בצילו, עד להגעת חיילי הצבא הבריטי לעיר.

חכם סלימאן מנחם מני נפטר ביום י"ט אלול בשנת תרפ"ד

חיבוריו

ממני פרייך – פירושים ודרשות, יצא לאור לאחר פטירתו בשנת ה'תשמ"ז

בשנת ה'תרס"ב הוציא לאור את ספרו של אביו – "שיח יצחק". חידושיו פורסמו בהמאסף, וחלק מפסקיו הודפסו בספר מעשה אליהו.

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שעני האבל המצטער על בגדיו יכול להחליפם ולעשות קריעה.

נשאלתי בעיסת מצא, שבשעה שבאו לפתוח העיסה, מצאו בה מלמולי עיסה קשה, והתרתי להם יען כי שהיה איש עני והמצה ביוקר לא תימצא. … יען שראיתי שהרבה מלמולי עיסה קשה נמצא בקרקע אצל המגלגל העיסה, ואין הדבר רחוק, שהמלמולים האלו באו, מתנועת המגלגל מבגדיו. …

ושאלני שבא לו יום שישי שמועה רחוקה על אימו שנפטרה, וקיבל עליו אבלות שעה אחת כדין שולחן ערוך אך לא עשה קריעה, ובכן עתה רוצה לגעת האם מחויב הוא לקרוע אפילו שכבר התאבל עליה, אם לא. … כל זמן שאותו בגד עליו אומרים לו קרע, אפילו לאחר ל' יום, הרי שהקריעה של אב ואם אינה תלויה לא בשעת חימום כשאר מתים, ולא בשעת האבלות או אחריה אפילו שהתאבל כבר. ויען שהוא איש עני, וראיתי שמצטער על בגדיו, אמרתי שיוכל להחליף בגדיו ולקרוע.

(מעשה אליהו, סעיף א', סעיף ד', עמ' קי"ח, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ח (1978)

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד תורה לשמה להוציא ממנה מידות טובות והנהגות ישרות.

הלא נודע לכל מבין כי פירוש 'תורה לשמה' הוא הלימוד לשם המאור שבה, להוציא ממנה מידות טובות, והנהגות ישרות ודעות נאמנות, לקח טוב ומוסר השכל, ותוכחת חיים, אשר לזה רמזו רבותינו זיכרונם לברכה באומרם: למה מ' משלי רבתי? – לרמוז שארבעים יום התענה שלמה, להוציא ספר 'משלי', שהוא סדר הנהגת האדם הנברא לארבעים יום, על פי סדר התורה, שניתנה לארבעים יום, ואך תורה כזו תיקרא 'תורה לשמה', לדעת את תורת ה' ויראתו, וכמו שכתב: 'ראשית חכמה יראת ה' כי עיקר המוסר הוא לדעת דרכי האמת ואורחות חסד, שהם מעברות חיי אדם, ולהעמיד חקי הלב על תילם.

(שיח יצחק, הקדמת בן המחבר, דף א' ע"ב, דפוס שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרס"ב (1902)

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד על התנועה החדשה, תנועת המסע מבבל אל ארץ הקודש.

בראשית שנת ה' תרי"ו (1856) החלה תנועה חדשה להניעו בכוח, היא תנועת המסע של ארץ הקודש, תיבנה ותכונן, העלייה מבבל לארץ ישראל. וחרף כל הפחדים והסכנות, אשר פגשו הנוסעים בכל מדרך כף רגל בארץ ערב, זה לפני כחמישים שנה, אימות המוות אשר אפפו את הולכי אורחות עקלקלות האלה, במדבר שממה, וארץ צייה וצלמוות, מבגדאד עד ארם צובא, למרות רצון כל אוהביו ומיודעיו, אשר הניעוהו מעזוב ארץ מולדתו, ולנוד ולנוע אל ארץ מולדתו. אזר כגבר חלציו, בלוויית עטרת ראשי, הורתי, תבורך מנשים, ושלושת בניו, וישם לדרך פעמיו. …

אחר עמל ותלאה כמשולש חודשים הגיע אל מחוז חפצו עיר הקודש ירושלים, תיבנה ותיכונן, אל הארץ הזאת, אשר השליך את נפשו ואת נפש עולליו מנגד. לבוא אליה ולשקת את עפרה ולחונן אבניה. ודעת נבון לתאר בנקל לתאר את הרגש אשר מילא לבבו בהימצאו שערי ירושלים, הראות בפעם הראשונה את הארץ, אשר אליה נכספה וגם כלתה נפשו, מיום היותו עלי אדמות וכה אמר תמיד: מימי לא ראיתי שמחה ואבל מתרוצצים בקרב איש אחד, באשר ראיתי אני, בהציגי את כף רגלי על אדמת ירושלים. … ובאותו רגע אשר קרעו בגדי וברכתי ברכת דיין האמת, הרגשתי את לבבי כאילו ניתק ממנו.

(שיח יצחק, תולדות המחבר, דף ג' ע"א – דף ד' ע"א, דפוס שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרס"ב (1902)

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לשלוח לרב המתיר סרכה, במקום הפסד גדול.

הביאו לי כרס ותחוב בו מחט, ויש בו סרכה, והייתי רוצה להטריפו, אכן יען שהיה של יהודי, ויהיה לו הפסד גדול, שלחתי אותו אצל רבי בער דב, והתיר אותו, ולא ידעתי טעמו.

(מעשה אליהו, סעיף י"ג, עמ' קי"ט, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ח (1978)

זכותו תגן עלינו 

הדליקו נר לכבוד ולעילוי נשמת הגאון הראש"ל חכם סלימן מנחם(מני) בן סמרה זיע"א

ותזכו לישועות אמן

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

תיעוד: הברית לבן מנכ"ל רדיו "קול תבונה" ויו"ר המרכז למורשת מרן


הרב אליהו דניאל אוזן שליט"א מנכ"ל רדיו "קול תבונה" ויו"ר המרכז למורשת מרן הכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו • רבנים, דיינים עלו לאחל מזל טוב • מורנו הראש"ל הגאון הגדול פוסק הדור הרב יצחק יוסף שליט"א כובד בסנדקאות

והבן נקרא יצחק על שמו של מורנו הראש"ל שליט"א

ומכאן נאחל ברכת מזל טוב למנכ"ל היקר שעושה רבות למען המשך דרכו של מרן רבנו הגדול הראש"ל חכם עובדיה יוסף זיע"א יהי רצון שבזכות זיכוי הרבים שיזכה לראות נחת מהילדים ומכל יוצאי חלציו ויזכה להכניסם לתורה ומצוות ומעשים טובים 

מאחלים כל צוות רדיו "קול תבונה" וצוות אתר "מורשת מרן"

צילום: דוד ארזני

   

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

מי יחיה ומי ימות – מורנו הראש"ל שליט"א בכנס חיזוק מיוחד לתושבי הרצליה לקראת ראש השנה


עשרות תושבי העיר הרצליה השתתפו ביום רביעי בשיעור חיזוק לחודש אלול ולקראת הימים הנוראים הבעל"ט, מאת מרן הראשון לציון הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט"א בבית מדרשו כאשר הרב יושב מאחורי זכוכית אטומה, וקהל המשתתפים עוטים מסכות על פניהם בהקפדה רבה על כללי משרד הבריאות.

השיעור נערך ע"י בית ההוראה 'מראה כהן' במסגרת שיעורו השבועי של העומד בראשה הרב הגאון רבי מאור כהן שליט"א.
במהלך השיעור חיזק מרן הראשון לציון את הציבור בדברי חיזוק והתעוררות לקראת ימי הדין וציין כי כל דבר קטן וגדול ייקבע בימי ראש השנה, מי יחיה ומי ימות, ואיך תראה שנת תשפ"א הכל תלוי בימים הללו, והסניגור הגדול ביותר שיכול אדם לקנות לו לראש השנה, זה קביעת עיתים לתורה.

להורדה: עלון "מראה כהן" כי תבא ה'תש"פ לחצו כאן

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן