משלחן הראשון לציון • האם יש חיוב לגדל פאות אחרי האוזן? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם צריך לגדל פאות אחרי האוזן?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ח' ניסן תשפ"א, 951-2/פ"א

לכבוד היקר והנעלה, מזכה הרבים, שמו מפארים כה"ר בן ציון שמואל שלוש שליט"א

אודות מה שאשתו חפצה מאוד שיגדל פאות מסולסלות, ולו אין זה נח, ושואל כיצד יעשה.

הנה מעיקר הדין אין חיוב בגידול פאות הראש, וכמו שהארכנו בזה בס"ד בילקוט יוסף הלכות כבוד אב ואם (פ"ט סעיף לג ובהערה), ובספר דיני חינוך קטן (עמ' רפא), שמנהג זה אינו אלא ממדת חסידות. ושם הבאנו דברי הזוהר הקדוש (באדרא פר' נשא דף קלא) דמעיקר הדין סגי שיהיה אורכן בשיעור שיכוף ראשן לעיקרן. וע"ש בארוכה ומשם בארה.

ואף שהגאון רבינו יוסף חיים זיע"א האריך בזה בכמה מקומות, וכעין מש"כ בספרו בן איש חיל (ח"א סוף דרוש א לזכור) וז"ל: ולכן ניתנו הפאות בפנים למעלה מן הזקן, כדי שיעידו על זה האדם שהוא יהודי וכו'. ע"כ. ושם (דרוש ג לפרשת זכור) הביא מעשה נפלא בזה וסיים בזה"ל: על כן כמה וכמה צריכין אתם להזהר בשני עדים נאמנים אלו העומדים אחד מימין ואחד משמאל המעטרים אתכם בעטרה של היהדות. ואין אני מעמיס עליכם לעשות לכם פיאות עבים וארוכים כמנהג אחינו האשכנזים הי"ו, ורק אבקש שיהיה בהם שיעור הניכר לעיני הכל, ולא יהיו כעשבים קטנים העומדים על פתח הקרקע אשר רק רישומן ניכר, דאלו פסולין הם לעדות כדין קטן שפסול להעיד, כי רק הגדולים נאמנין להעיד בגודלן. וכבר דיברתי על זה פעמים רבות, ואשרי המדבר על אוזן שומעת, ואשריהם ישראל שמעו ונזהרו ותבא עליהם ברכה. עכת"ד.

והנה, זכינו לראות את גדולי הדור הקודם שהיו תלמידים מובהקים של רבינו יוסף חיים זצוק"ל, וכולם היו ללא פיאות, ובראשם זקן המקובלים חכם אפרים הכהן זצוק"ל אביו של יבלחט"א ראש הישיבה הגאון חכם שלום כהן שליט"א. וכן שאר בשרו של הבא"ח, ראש הישיבה חכם יהודה יהושע צדקה זצ"ל, והגאון המקובל הרב כף החיים זצוק"ל ועוד כהנה וכהנה של גדולי וחכמי בבל שהיו דבוקים בתורת הבא"ח, ועכ"ז לא נהגו בדבר זה כדבריו. זכינו להכיר את מוהר"ר עזרא עטייה, את חכם אברהם ענתבי, חכם יעקב עדס, חכם עובדיה הדאיה, הרב ארי חיימוף, חכם בן ציון, מרן, זצ"ל, כל אלה זכינו לראותם ולאף אחד מהם לא היו פאות, עכ"פ לא פאות מסולסלות. ויש לקיים ויגבה לבו בדרכי ה'. אא"כ יש בעיא ש שלום בי, והאשה מטרתה לשמור על בעלה להתרחק מחברים רעים, ובזה יש לשקול ענין שלום בית

אולם, אדם שנולד למשפחה חסידית שכולם מגדלים שם את פאותיהם, ראוי וחשוב שימשיך להחזיק מנהג אבותיו ויגדל פאות, כי זהו מנהגם לגדל פאות ולא יהיה שונה מהם. כמו כן, בחור תימני שהוריו וכל בני משפחות מגדלים פאותיהם, ראוי ונכון שימשיך לאמץ מנהג חשוב זה, אלא שפעמים רבות, אותם בחורים לומדים בישיבות ספרדיים או ליטאיים וחבריהם לועגים להם, והם מרגישים מוזרים, ולכן יתייעצו עם רבותיהם כדת מה לעשות.

ואשר על כן, חכם עיניו בראשו, לחנך את בניו משחר נעוריהם כמנהג אבותינו ורבותינו ולא ידריכם בדרך שתוכל להסב להם צער כזה או אחר לאחר שיגדלו. אלא אם כן שולח אותם ללמוד בישיבות של חסידים, ששם בוודאי ראוי שילך כמותם ולא יהיה משונה מהם.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר לשפוך מים על בקבוק קרח בשבת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לשפוך מים על בקבוק קרח בשבת?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ז אדר תשפ"א, 911-2/פ"א

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב מאור אלפסי נר"ו

שלום רב,

מה ששאל אודות בקבוק מים שהיה בפריזר וכולו נקפא ויש בו קרח, האם מותר לשפוך על גביו מים ע"מ להמיס את הקרח, שבספר ילקוט יוסף שבת כרך ג' (סי' ש"כ סעיף ל') בהערה נתבאר, שדוקא אם אינו מתכוון להשתמש במים אלו והם הולכים לאיבוד, אבל אם מתכוון להשתמש אסור וכאן מתכוון להשתמש.

בספר ילקוט יוסף שבת כרך ג' (סי' ש"כ), נתבאר, דלהלכה יש להורות שלא לרסק או לבחוש שלג או ברד בכף וכיו"ב, ובסעיף כ"ט מובא, שדין הקרח כדין השלג והברד, שאסור לרסקו, כתבנו זה מפני שמדברי הטור והמרדכי והראבי"ה משמע דפליגי על השבולי הלקט, ודין הקרח כדין השלג והברד שאסור לרסקן כדי שיזובו מימיהם, ולאפוקי ממ"ש בשבולי הלקט סי' פה בשם אחיו ר' בנימין, דדוקא שלג או ברד אסור לרסק מפני שהוא מוליד משקה שלא היה בעולם, ודומה לסחיטת פירות, אבל מים שנקפאו מותר לרסקן, ואין בו משום תולדת משקה. ע"ש. וכ"כ לצדד מדנפשיה הערוך השלחן סכ"ה. ע"ש. אבל הטור סי' שכ, והמרדכי ס"פ במה טומנין, הביאו להלכה דברי ראבי"ה, שהתיר לשבר הקרח ליטול המים שתחתיו, ומשום דדמי למ"ש בשבת קמה. שובר אדם חבית כדי ליטול ממנה גרוגרות. ובב"י הסביר עוד, שאע"פ שכאשר משברו ניתזים חתיכות דקות, אפ"ה מותר, שלא אסרו אלא כשמרסקו כדי שיזובו מימיו, אבל הכא אין מימיו זבים ע"י כך, ואפי' יזובו מועטים הם ולא השיבי. ועוד שאינו מתכוין לכך וכו'. ע"כ. ותיפו"ל דבקרח אין לחוש לכך, א"ו דפליגי על השה"ל. ומ"ש המרדכי בד"ז ברד לאו דוקא הוא, והכוונה לקרח כמ"ש הטור. וכ"ז כתב מרן אאמו"ר לפני כחמשים שנה בירחון קול סיני, ובילקוט יוסף נמשכנו אחר דבריו.

אלא שכפי הנראה לאחר שנים רבות, מרן היקל בקרח, בספרו חזון עובדיה שבת ד' (עמ' קנ"ח) שהביא דברי השבולי הלקט הנ"ל, ושכ"כ האורחות חיים (אות ע"ז), וגם הערוך לשלחן כתב לצדד שמלשון רבותינו משמע שלא הקפידו אלא על ריסוק שלג וברד, ולא על ריסוק קרח, כי הקרח היה מים מקודם, מש"ה אין בו לא משום מוליד ולא משום סחיטת פירות. ע"כ. ומרן זיע"א מביא אותם בסתם. והנראה מדבריו שהראה פנים לסברא זו, ודלא כמו שהחמיר בזה בקול סיני לפני כ-50 שנה. לכן יש להורות להלכה שמותר לבחוש בכף קרח בכוס. וה"ה שמותר לשפוך מים על ראש הבקבוק שיש בו מים קפואים, אע"פ שרוצה להשתמש בהם.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

מרנן ורבנן במכתב חיזוק לבני הישיבות, לקראת היציאה לבין הזמנים ניסן תשפ"א


בעוד ימים ספורים יגיע ראש חודש ניסן, ואיתו "בין הזמנים" – יציאה לחופשה של תלמידי הישיבות בעולם התורה. הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א הוציא מכתב חיזוק עבור ישיבת בין הזמנים "חניכי הישיבות יוצאי ק"ק מרוקו" בעיר מודיעין עילית, אליו הצטרפו הרבנים הגאונים הגאון רבי משה צדקה שליט"א – ראש ישיבת פורת יוסף, והגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א – ראש ישיבת בני ציון.

במכתב מציין הראש"ל את חשיבות עידוד הלימוד בבין הזמנים, וכך הוא כותב: דבר חשוב וחובה הוא להגביר ולעודד את לימוד התורה בימי "בין הזמנים", גם בחול המועד, בהם יוצאים בני הישיבות מכותלי הישיבה, על מנת ללמוד מה שלבם חפץ בבתי מדרש סמוך לביתם. וישיבות בין הזמנים היא הצלה גדולה עבור רבים, שמגביר את לימוד התורה בימים אלה, וגם מציל את הבחורים מכל מיני סכנות של פגעי הרחוב והתחברות לנערי שוליים ה' ירחם. ויכולים לאבד את כל מה שהשיגו והתחזקו ברוחניות בזמן שהותם בישיבות הקדושות".

עוד הוסיף הרב הראשי במכתבו: "ומרן אאמו"ר זיע"א בשיחותיו בישיבתינו הקדושה, ישיבת חזון עובדיה, היה מרבה להזהיר קודם יציאת הבחורים לבין הזמנים, שילמדו בחברותא בבין הזמנים, ומרבה בדוגמאות מגדולי הדוות שניצלו את ימי בין הזמנים ללמוד מסכתות אחרות שלא לומדים בישיבות".

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון •מהו הגדר של "המיקל יש לו ע"מ שיסמוך"? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מהו הגדר של  "המיקל יש לו ע"מ לסמוך"? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ה' שבט תשפ"א, 635-2/פ"א

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב נסים יחיאל בן שמעון נ"י

שלום רב,

אודות מה ששאל מה הגדר במ"ש בספרי מרן זצוק"ל, ובספרי ילקוט יוסף יש לו על מה לסמוך.

הפירוש יש לו על מה לסמוך, היינו כאדם הנשען ונסמך על שלחן או על סטנדר שלא יפול, אך אם תוציא את השלחן או הסנטדר יפול, כן הנשען על דברי המקילין יש לו על מה לסמוך כי אין ברירה אחרת, אבל צריך לדעת שזו קולא, ולכן לכתחלה יש להשתדל לעשות באופן המותר בלבד, ומ"מ כשיש צורך, יש לסמוך על המקילין ולהקל לצבור.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

הנחיות לפורים תשפ"א מהראש"ל מרן הגר"י יוסף


נגיף הקורונה הביא עמו שאלות רבות בהלכה במגוון הרפתקאות החיים, וכך גם קורה בתקופה זו, ימים ספורים לפני חג הפורים שנת תשפ"א.

הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, הוציא היום (ג אדר תשפ"א) הנחיות מפורטות כיצד יש לנהוג בפרשת זכור, פרשת פרה, קריאת מגילה, מתנות לאביונים סעודת פורים ומשלוח מנות, כמו כן כיצד יש על בחורי הישיבות שנהגו להתרים עבור ה"תתי"ם" מידי שנה בשנה, והאם יש לקיים מסיבות פורים או לא.

להלן ההנחיות אשר בפתיחתם כתב מרן הראש"ל שליט"א: "עם התקרב ימי הפורים הבאים עלינו לטובה ולברכה, הנני לצאת בזה בקריאה של חיבה לציבור הרחב תושבי הארץ הזו, ואחינו היהודים בכל אתר ואתר ברחבי תבל, להישמר בכל משמר מהתקהלויות לאור מצב המגיפה, ולחוג את ימי הפורים באופן מצומצם ככל האפשר".

לאחר מילות הפתיחה פירט הרב הראשי את ההנחיות:

א. פרשת זכור – כידוע שישנו חיוב מן התורה לקרוא בשבת הקרובה בספר תורה פרשת זכור בעשרה. ועקב המצב נכון לארגן הוצאת ספר תורה לאחר התפלה, למניינים נוספים, ובכל מניין יקראו פרשת זכור בלי ברכה לפניה ולאחריה. [ורק במניין הראשון שבתפלה מברכים לפניה ולאחריה ומפטירין כנהוג], ואפשר להוציא ס"ת גם אחר הצהרים במשך כל יום השבת, ולחלק את הצבור למניינים נפרדים.

ב. בני נוער – פחות מגיל 16 שאינם מחוסנים או מחלימים, יש להשתדל לארגן להם מניינים נפרדים לקריאת פרשת זכור, ובכך יימנעו מלסכן את המבוגרים.

ג. פרשת פרה – יש לנהוג כמפורט לעיל לעניין פרשת זכור, דהיינו בשבת כ"ב אדר. שיחלקו את הצבור למניינים מנינים, כדי למנוע התקהלות גדולה.

ד. נשים – השנה אינן צריכות להחמיר ולבוא לשמוע פרשת זכור, כדי להימנע מהתקהלויות, ויסמכו על גדולי הפוסקים שסוברים שהנשים פטורות משמעית פרשת זכור. [כך דעת החינוך (מצוה תרג). וכך כתבו: הגאון בעל זית רענן, שו"ת ציץ הקודש, מהר"י עייאש, שו"ת אבני נזר, מהר"י נאג'ר, מרחשת, תורת חסד מלובלין, שו"ת קרן לדוד, שו"ת ערוגת הבושם, החפץ חיים, החזון איש, תשובות והנהגות, ועוד. ואף שכמובן יש החולקים על זה, בשעת מגיפה כמו בשנה זו, יסמכו על כל גדולי עולם הנ"ל, ויימנעו מלבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור. [אלא אם כן יעשו זאת בלי התקהלות של הרבה נשים]. והנשים שהיו רגילות בכל שנה לשמוע פרשת זכור, אינן צריכות התרה על כך שבשנה זו לא ישמעו פרשת זכור.

ה. ילדים – עד גיל 13 פטורים בשנה זו מקריאת פרשת זכור ויחנכו אותם לקרוא מתוך החומש בבית את פרשת זכור.

ו. מקרא מגילה – חובה לשמוע קריאת המגילה מתוך קלף, ואין מועיל שמיעת קריאת המגילה על ידי רדיו תכנת ZOOM וכדו'. וכדי להוציא את כולם ידי חובה יארגנו מנינים נוספים, כדי לצמצם ככל האפשר את ההתקהלויות בליל פורים ולמחרתו ביום הפורים. וכן הקוראים את המגילה לנשים, יארגנו קריאה מיוחדת לנשים על פי הכללים וכמפורט לעיל.

ז. סעודת פורים – הנערכת ביום שישי, ובירושלים ביום ראשון, יש לקיים הסעודה בחוג המשפחה הגרעיני המצומצם ככל האפשר. ויסבירו לשאר בני המשפחה שעקב המצב בעולם, חובה הלכתית עלינו שלא להרבות בהתקהלויות.

ח. משולח מנות – [בכל הארץ ביום שישי, ובירושלים ולוד ביום ראשון], יש להסתפק בעיקר ההלכה, לתת שתי מתנות לשתי אנשים. ולא להרבות במשלוח מנות כמו שעושים בשאר שנים.

ט. מתנות לאביונים – לתת לכל הפחות שתי מתנות לשני אביונים, והשנה יש להרבות במתנות לאביונים וישתדלו לחלק מתנות לאביונים בדרך של העברה בנקאית וכדו'.

י. בני ישיבות – הנוהגים בכל שנה להתרים עבור התתי"ם, יסתפקו השנה במשלוח בקשת תרומה בדואר, או על ידי טלפונים, ולבקש העברה בנקאית.

יא. מסיבות פורים – השנה יש לבטל את מסיבות פורים הנערכים בכל שנה בישיבות ובמוסדות חינוך, ולקיים השמחה בחוג משפחתי מצומצם בבתים.

יב. חיסון – ובהזדמנות זו אני חוזר וקורא לצבור הרחב להתחסן בהקדם, ולא לשמוע לאותם המבלבלים את הצבור ולוקחים אחריות בעניינים של פקוח נפש, ונגד דעת תורה ובניגוד להלכה.

והשי"ת ישלח רפו"ש לכל חולי ישראל וינמנע מגיפה מנחלתנו

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם חובה להיתחסן נגד קורונה והאם יש מה לחשוש? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם חייב להיתחסן נגד הקורונה והאם יש מה לחשוש מהחיסון? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, כ"ה שבט תשפ"א

לכבוד

האברך היקר והנעלה הרה"ג יהודה בן דוד שליט"א

יו"ר מכון "משנת יוסף"

באשר שאל לדעתינו בענין החיסונים, הנה כבר דבירנו בזה בשיעור השבועי פרשת ויחי, עוד קודם שדיברו בזה גדולי ישראל שליט"א, והבאנו מ"ש בתפארת ישראל על המשניות כותב, (פ"חמיומא בועז אות ג) דאף שבחיסון יש סכנה מסויימת, ויש מי שמתו ע"י לקיחת החיסון, כיון שבמניעת החיסון הסכנה גדולה יותר, לכן יש להתחסן. הוא מדבר על חיסון כנגד אבעבועות רוח, שאחד מאלף מת ע"י החיסון, אבל אם יחלה באבעבועות רוח הסיכון הרבה יותר גדול, ולכן רשאי להכניס את עצמו בסכנה רחוקה כדי להציל מסכנה קרובה. והביא לזה ראיה ממה שכתב הב"י (חו"מ סוף סי' תכו) בשם הגמ"י שהביא מהירושלמי, דחייב אדם להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל חבירו מודאי סכנה, כגון הרואה את חבירו טובע שחייב להכנס להצילו, לא ברור שהטובע יטבע, דאפשר שיינצל באיזה אופן, אפ"ה חייב להציל, ואם להציל חבירו יש חיוב להכניס את עצמו בספק סכנה, ק"ו שחייב להציל עצמו מספק סכנה.

וכוונתו לירושלמי פרק ח' דתרומות, מעשה ברבי אמי שתפסוהו ליסטים וביקשו להורגו, והיה נתון בסכנת נפשות, נודע הדבר לחכמים, רבי יונתן אמר, יכרך המת בסדינו, כלומר אין בידינו לעשות כלום. ר"ל אמר או אני הורגו או אני נהרג. הלך ונאבק עם הליסטים נסו והניחו לרבי אמי. חזינן שר"ל הכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את רבי אמי שהיה בודאי בסכנה.

והנה נאמר בתורה בפר' משפטים, ורפא ירפא, ובגמ' ברכות ס. ב"ק פה. מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. והש"ך ביו"ד (סי' שלו ס"א), מסביר, שהרופא רשאי לרפא גם כאשר יש חשש שמא יזיק: "שלא יאמר הרופא מה לי לצער הזה, שמא אטעה ונמצאתי הורג בשגגה", עכ"ל.

לכן מותר לרופא לטפל בחולה גם אם יש איזה סיכון בטיפול, אם הריפוי הוא רוב שירפא את החולה.

והנה בזמנו כאשר המציאו את החיסונים לילדים, היו מיעוט ילדים מסויימים שלא רק שהחיסון לא השפיע עליהם אלא אדרבה זה הזיק להם. וכבר מבואר ד"ז בגמ' נדה (דף ל:), שלא כל גוף מקבל סמא [תרופה], והחיסונים נעשו כדי לדכא את המחלה משורשה, והוא תיקון עבור הרבים, ולכן החליטו לחסן את כל האוכלוסיה.

אמנם בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' כט אות ד) הביא מה שכתב בשו"ת רע"א (מהדו"ק סי' ס) בגדר של סכנה, שכל דאיכא כאב וצער טובא ואפשר על צד הריחוק אחת מני אלף דיצמח מזה סכנה, דאף דאין אנו דנין אותו כעת בכלל סכנה, או ספק סכנה, מכל מקום כיון דאיכא צד אפשרות לבא לזה קורא בלשון סכנה. במנחת שלמה מגדיר מה נקרא ספק פיקוח נפש, כל שדרך רוב בני אדם לברוח מזה מפני הסכנה, הרי זה חשיב כספק פקו"נ, וקרינן ביה בכה"ג 'וחי בהם ולא שימות בהם', אבל אם אין רוב בני אדם נבהלים ומפחדים מזה אין זה חשיב סכנה, הרי שדעת בעל המנחת שלמה, שאם רוב הציבור מקבל את אי החיסון כסכנה, אף שהיא רחוקה, באופנים מסויימים מותר אף לחלל שבת כדי לקבל חיסון, וכ"ש שצריך לקבלו בימות החול, כיון שבציבור נחשב אי קבלת חיסון כסכנה, אף שהיא רחוקה.

כיוצא בזה כתב בחזון איש (אהלות סי' כ"ב ס"ק לה) אם מצוי הדבר, בזמן שמתריעים עליו, [אף שאין בשעה זו חולה קמן] הרי הוא בכלל אויבים שצרו בעיר הסמוך לספר, [שמחללים שבת עבור זה]. עכ"ל.

כלומר מחלה כזאת שמתריעים עליה, אף שאין חולה לפנינו זה חשוב סכנה, וזה בכלל מגיפה, עכ"פ כיון שהרופאים מתריעים שאם לא יקבלו את החיסון, הרי המחלה תהיה מגיפה, צריך לקבל את החיסון, על אף הסיכון הקטן מאד שיש בחיסון.

לפני כמאתיים וחמשים שנה כאשר הרופא האנגלי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון נגד האבעבועות השחורות עלתה שאלה זו על שלחנם של גדולי ישראל, בתפארת ישראל (אבות פ"ג בועז אות א) כתב ש"החסיד יענער" שהמציא את החיסון הוא מחסידי אומות העולם ובדין הוא שיטול שכרו לעוה"ב על שהציל אלפים ורבבות מרדת שחת. והביאו בשם אחד מרבני הזמן, רבי אברהם המבורג שהיה רב בהאג ואח"כ בלונדון, שפרסם ספר בשם עלים לתרופה, שבו דן בשאלה זו וליקט כמה תשובות של רבני הזמן וכולם כאחד ענו ואמרו שיש לקחת חיסון זה אף שבזמניהם ידעו שיש איזה אנשים שאכן מתו כתוצאה מהחיסון. ובשו"ת זרע אמת ח"ב סי' לב. התכתב עם חכם אחד רבי חיים יהודה גירון רצוא ושוב בשאלה זו. ופקפק השואל אם מותר לקחת חיסון זה כיון שיש בו סכנה ויש שמתו על ידו, אף אם סכנה רחוקה היא, והזרע אמת השיב בארוכה והסיק דכיון שאילולי החיסון הסכנה גדולה לאין ערוך מהסכנה שע"י החיסון עדיף לקחת את החיסון. והזרע אמת כתב לו דאף שלדעתו ראוי לקחת חיסון זה מ"מ יראי ההוראה רשאים למשוך ידם ולנהוג בשב ואל תעשה, ע"ש. ואף שהזרע אמת הראה פנים לכאן ולכאן בספר זבחי צדק להגאון רבי עבדאללה סומך (י"ד סי' קטז) הביא דברי הזרע אמת וכתב לעומתו "אנן בדידן תהילות לאל יתב' יש לנו רופאים מומחים ע"ז שעושים הברכה ולא ניזוק אדם מעולם וכן מעשים בכל יום". גם בכה"ח יו"ד סי' קטז, אות ס', הביא מה שעושים חיסון לילדים, כנגד אבעבועות, שיש לעשות החיסון. וכ"ה בתוכחת חיים להגר"ח פלאג'י (פרשת ויצא בד"ה ומ"מ אם יצטרך).

הרי שגדולי האחרונים נקטו שראוי לקחת חיסונים אף שבימיהם אכן ידוע היה שיש שמתו ע"י החיסון, כיון שאלה היו מיעוטא דמיעוטא וללא החיסון מתו רבים, ואם כך פסקו בימיהם ק"ו בימינו, כי החיסונים בימינו בטוחים לאיל ערוך ממה שהיו בימי קדם. [חלק מהדברים מבוארים בספר הנפלא חשוקי חמד].

ולגבי החיסון נגד הקורונה, בבדיקות שנערכו ע"י החברות המייצרות תוך שקיפות מלאה ופיקוח ע"י גורמים חיצוניים השתתפו כשמונים וחמשה אלף איש, לקחו את החיסון ולא נמצא אף אחד שמת כתוצאה מהחיסון. נפטרו שנים בלבד. לא אובחן שום קשר בין סיבת המות ובין החיסון. לדעת כל המומחים על אף המהירות שבפיתוח החיסון ואישורו, חיסון זה הוא מן היעילים והבטוחים שפותחו. עכ"פ מיסודות ההלכה לסמוך על דעת המומחים והרופאים שבכל תחום ותחום, ויש הלכות מפורשות גם כיצד יש לנהוג כאשר יש סתירה בין דעתם של רופאים שונים, וכל כה"ג יש משקל לדעת הרוב, ולדעת המומחים הגדולים ביותר, וכמבואר בשו"ע סי' תרי"ח סעיף ג', ובמשנה ברורה סק"י. וגם אם יטענו שיש שנפטרו בגרימת החיסון, הנה מתוך מליונים שהתחסנו אם אירע לאיזה כמות קטנה סיכון, בודאי שיש לילך אחר רוב גדול כזה, ובפרט שגם זה אינו ברור.

והשי"ת ישלח רפו"ש לכל חולי ישראל וימנע מגיפה מנחלתינו.

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

סכום "זכר למחצית השקל" לשנת תשפ"א – דעת הראש"ל מרן הרב יצחק יוסף שליט"א


היום (כו שבט תשפ"א), הוציא הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א מכתב, בו הוא מפרסם את סום "זכר למחצית השקל" לשנת תשפ"א, אותו נהגו עם ישראל לתת מידי שנה בשנה לקראת ימי הפורים (החל מראש חודש אדר).

לחצו כאן להעברת דמי "זכר למחצית השקל" למען הנחלת מורשתו של מרן.

להלן המכתב המלא:

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון •האם מותר להישען על מכונית בשבת ואם מותר לפתוח ולסגור את הדלת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם  מותר להישען על אוטו בשבת ואם מותר לפתוח ולסגור את דלת האוטו?

תרמו להחזקת האתר!

ב"ה. י"ג כסליו תשפ"א

לכבוד

האברך היקר, חסיד ומתמיד, יקר רוח איש תבונה  כש"ת הרה"ג רבי ישעי' יצחק וינגרטן שליט"א

מוסדות צאנז, רח' שזר 50 טבריה

שלום רב,

מאשר קבלת מכתבו מער"ש פר' חיי שרה שנה זו, והנני להשיב.

במה שדיברנו אודות הישענות על רכב בשבת, הנה בגמרא (שבת נ.) איתא, תנא רבה בר בר חנה קמיה דרב, חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן לישיבה, צריך לקשרן. רשב"ג אומר אין צריך לקשרן. הוא תנא לה והוא אמר לה הלכה כרשב"ג. וז"ל מרן בשלחן ערוך (סימן שח סעיף כ): חריות של דקל שקצצם לשריפה [או להסקה], מוקצים הם ואסור לטלטלם. ישב עליהם מעט מבעוד – יום מותר לישב עליהם בשבת. וכל שכן אם קשרן לישב עליהם. או אם חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם אפילו בחול. ע"כ. וכבר הזכרנו בעמ' שי"ט מ"ש המאירי והמרדכי גבי ישיבה על מוקצה, ומ"ש המג"א (ס"ק מא). וע"ש מ"ש משם התוספות ור"ת, וסיים, שמותר לישב על מוקצה אפילו אם מזיזן על – ידי ישיבתו, דטלטול מן הצד הוא, כל זמן שאין מזיזן בידים. והביא מהמאירי [הנ"ל] שגם הוא מסכים לד"ז, רק שכתב דבמקום שאין צורך ראוי לפרוש מזה. ע"ש.

אולם דעת האליה רבה (ס"ק נא) שרק אם אינו מזיז את המוקצה על – ידי ישיבתו שרי, אבל אם על – ידי ישיבתו מזיז את המוקצה אין להתיר והמשנה ברורה (ס"ק פב – פד – פח) פסק כדעת המגן אברהם, ואפילו כשמזיזן על – ידי ישיבתו מצדד המגן אברהם להקל, דטלטול מן הצד הוא, כל זמן שאין מזיזן בידו. וגם המאירי [הנ"ל] הסכים לזה, ומיהו במקום שאין צורך ראוי לפרוש מזה. ע"ש. ולפי – זה גם בנידון דידן יש להקל להישען על רכב בשבת, דאף שהרכב דינו כמוקצה מחמת איסור, מכל מקום ההישענות עליו דמיא להישענות על אבן, ומותר להישען על מוקצה בשבת.

ובאמת מה שכתבו הפוסקים הנ"ל דבמקום שאין צורך ראוי לפרוש מזה, היינו באופן שעל – ידי ישיבתו בהכרח הוא מזיז את המוקצה במקצת, אבל היכא שהאבן קבועה בקרקע ואין בה שום טלטול והזזה, הרי הוי כטלטול כלאחר יד ובגופו דשרי אף לכתחלה, וכמבואר בשלחן ערוך (סימן שיא סעיף ח'), דטלטול בגופו אפילו לצורך דבר האסור מותר. הילכך קש שעל המטה דסתמו מוקצה להסקה מנענעו בגופו. ע"ש. והתם לא אמרו להתיר בזה רק במקום צורך. ומסתבר דבזה לא איירו הפוסקים הנ"ל שהתירו רק במקום צורך. ולא דמי לטלטול מן הצד דשרינן רק לצורך דבר המותר, דטלטול מן הצד מיקרי כשתופס בהיתר ולוקחו, ובדרך אגב מזיז את האיסור, כדוגמת צנון שטמנו בעפר. (שלחן ערוך שם). ודו"ק.

אלא שיש לדון ברכב קטן שבעת שנשענים עליו זז ומתנענע על – ידי קפיצי הרכב, אם חשיב כהזזת מוקצה, דהא סוף סוף אין הרכב נעקר ממקום מושבו, והגלגלים נשארים עומדים על מכונם. וכבר נתבאר בהערה הנ"ל דנגיעה במוקצה שריא, ושמא גם בנ"ד יש לזה דין נגיעה. ובאמת, דזיל בתר טעמא, שהרי טעם איסור מוקצה נתבאר בהערה א', דעיקרו משום הוצאה, שאם נתיר לאדם לטלטל בביתו מוקצה, יבוא להוציאו לרשות הרבים, ומשום הכי בנגיעה לא גזרו, שעל – ידי נגיעה במוקצה לא יבא לטלטלו לרשות הרבים. ולפי – זה לכאורה בנגיעה ברכב, אף שמתנענע על – ידי ישיבתו על גבי הרכב, מכל מקום מאחר ואינו נעקר ממקומו לא אתי בזה לידי הוצאה. אך יש לדחות, דכיון שיש בו אפשרות של עקירת החפץ ממקומו שייך שפיר החשש שיבא לידי הוצאה. ודו"ק. אלא דלפי מה שכתב הרמב"ם "ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו, ומה אם הזהירו נביאים וציוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול וכו' קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, ויתעסק בהם וכו'". לכאורה טעם זה לא שייך בהישענות ונגיעה במוקצה. וי"ל. [ושמא לשאר הטעמים שהובאו ברמב"ם איה"נ יהא אסור, ומש"ה הרמב"ם הוסיף טעמים אלה]. ומצאתי סייעתא לדברינו בספר כלכלת שבת (כלל מוקצה אות ה') שכתב, דמה שאמרו טלטול במקצת הוי טלטול, זהו דוקא כשעל כל פנים מניע את המוקצה, וכגון שמזיז אבר של מת או מעצים את עיניו, או אפילו אם נשאר המוקצה עומד במקומו, וכגון להניד עלים של אילן, אך אם אינו מניעו רק מנמיכו קצת על – ידי שכובש את העלים בידו, מותר. תדע, דהא סכין ומדיחין את המת אף שאי אפשר שלא יכבש בשר המת כשסכו ומדיחו. ע"ש.

שוב ראיתי בשו"ת הר צבי חלק אורח חיים (סימן קצו) שדן לענין סיבוב בורג מוקצה על מקומו שאינו מזיזו ממקום למקום אי הוי טלטול, וכתב דלא חשיב טלטול מוקצה, שאף שטלטול מקצת מוקצה שמיה טלטול כמו שכתב הר"ן בשבת (קנא א) מהא דתנן עושין כל צרכי המת וכו', ובלבד שלא יזיז בו אבר, היינו שמזיז על כל פנים את מקצת המוקצה ממקום למקום, אבל בנידון דידן הרי אינו מטלטלו ממקום למקום אלא סובבו על מקומו שהוא עומד בו. ואם כי מקצת המוקצה שהוא הבורג נכנס קצת יותר עמוק לגוף המוקצה, אפשר שאין זה טלטול. וכתב עוד, דקצת ראיה לזה ממה שכתב התפארת ישראל בכלכלת שבת [הנ"ל]. ולכאורה באופן שאינו מטלטל את הבורג ממקום למקום אלא מנמיכו בתוכו הוי כמנמיך בשר המת לתוכו. ע"ש. ונידון דידן עדיף טפי מהברגת הבורג. ואמנם מרן אאמו"ר אמר לי, שאין הדברים מוכרחים כל כך, וי"ל דגם זה הוי בכלל טלטול מוקצה במקצת. וגם אמר לי שדברי הגרצ"פ פראנק צריכים ביאור, דהא סוף סוף הבורג זז. ומכל מקום הסכים עמנו לעיקר דינא להתיר ההישענות על רכב בשבת, גם ברכב קטן המתנענע עם ההישענות, שהרי אינו נוגע במוקצה בידיו אלא דרך ישיבה והישענות, וגם חשיב כטלטול בגופו.

ועוד יש לדון בנ"ד מצד שימוש במוקצה לצורך גופו, כי בפשטות דין רכב כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שכל דבר שמלאכתו למלאכת איסור, אסרו לטלטלו בשבת, כי אם לצורך גופו או מקומו. ולצורך גופו כנודע הוי כגון ליקח פטיש ולפצוע בו שקדים וכדו'. ואם כן גם בהישענות על רכב הוי כהשתמשות לצורך גופו. וראה מ"ש בזה לעיל. שוב ראיתי בשו"ת באר משה חלק א' (סימן כו אות ג') שנשאל בנידון דידן, והשיב להקל דהוי לצורך גופו או מקומו. וצירף מה שכתב הגאון החתם סופר (אורח חיים סימן עב), שכתב, שאם אין דרכו של הכלי לטלטלו ולהוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים, כגון כלי כבד שקשה לשאתו בידים, אין עליו איסור מוקצה. ולפי – זה מותר לישב על מכונית ולהישען עליה בשבת. ע"ש.

וכן מותר לפתוח דלת של מכונית [אם לא נדלקת מנורה עם פתיחת הדלת] כדי להוציא מהמכונית חפץ מסויים [במקומות שיש עירוב], ואף מותר לשבת במכונית בשבת. אך ראוי ונכון להימנע מלעשות כן מאחר ובעיני הבריות נראה הדבר כזילותא דשבת. ומכל – מקום במקום צורך גדול, כגון שאין לו היכן לישון וכדומה, יש להקל. די"ל דכיון שהמכונית עומדת במקומה ואינו מזיזה על – ידי פתיחת הדלת, ליכא בזה "טלטול" מוקצה, אלא נגיעה במוקצה, דשרי. וגם הוא לצורך גופו. ולא דמי לנגיעה בביצה, דהתם על – ידי הנגיעה עצמה הביצה מיטלטלת ונעקרת ממקומה במקצת.

אך זה אינו די"ל דהזזת הדלת חשיבא כטלטול מוקצה, ודמי למת שאסור להזיז בו אחד מאיבריו. אך עדיין יש לדון בזה דחשיב כטלטול לצורך גופו. וכן ראיתי בספר טלטולי שבת (עמוד ב') שכתב כן בשם הגר"מ פיינשטיין, דאי ליכא מראית העין מותר לפתוח דלת המכונית ולהוציא משם דברים שצריך. ונראה שמותר לסגור אחר כך את דלת המכונית, דעצם המכונית אינה מוקצה, דכשהיא בחצרו רגילין להשאיר שם דברים, כיון שהוא מקום שמור בחצרו, דבודאי הרבה אינשי עושין כן, ומטעם זה אף אם יזדמן מקום שיתמהו האינשי אין לאסור במקום שלא יראו, ואינו ככל דבר האסור מפני מראית העין, משום שאין לאסור בזה ממש. ע"כ. ומרן אאמו"ר שליט"א אמר לי, שהעיקר להקל בזה, וכן הורה למעשה, בקבוצת אורחים שהגיעו מחוץ לעיר, ולא מצאו מקום לינה, והתיר להם לישן בתוך טנדר. וכן דעת הגרש"ז אויערבאך הובאה פסיקתו בספר שמירת שבת כהלכתה חלק א' (פרק כ' סעיף עז). ע"ש.

ובמה שכתב בטלטולי שבת הנ"ל לענין סגירת דלת המכונית [באופן שאין הסגירה גורמת לכיבוי המנורה], יש מקום לדון בזה, דלכאורה מאחר והסגירה נעשית לצורך שמירת הרכב, או שמירת חפצים האסורים הנמצאים ברכב [כגון טייפ, מסמכים], הוי טלטול לצורך דבר האסור, אלא – אם – כן יש בתוך המכונית חפצים חשובים המותרים בטלטול שאז הסגירה נעשית לצורך דברים המותרים, שהם חשובים יותר בעיניו. ואם אין שם חפצים המותרים בטלטול, מותר להערים ולהניח שם חפצים המותרים בטלטול, כגון אוכלים וכדומה, ואז יוכל לסגור הדלת. או שיסגרנו בגופו או כלאחר יד. שוב ראיתי שכן כתב הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בספר טלטולי שבת הנ"ל (עמ' יא). [וברכב גדול שאין הפתיחה גורמת לנענועו, והדלת סובבת על צירה, קיל טפי. וכשהרכב מתנענע דמי למ"ש בשו"ת הר צבי הנז'].

בברכת התורה

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר להחזיר וילון המחובר לתיקרה בשבת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם  מותר להחזיר וילון המחובר לתיקרה ע"י קליפסים?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ג' כסלו תשפ"א, 325-2/פ"א

לכבוד

היקר והנעלה, כש"ת ה"ה בנימין בוזגלו נ"י

שלום רב,

לשאלתו אודות וילון שעשוי בצורת גליל שמחובר לתיקרה ע"י שני קליפסים שמוברגים לתקרה א' מצד ימין וא' מצד שמאל, והגליל יצא מא' הקליפסים האם מותר להחזיר את הגליל לקליפס בשבת,

הנה כיון שהוא מחובר לתיקרה, ואינו עשוי לפתוח ולסגור, אלא הדרך להשאירו והוא קבוע, הוא הופך לחלק מן הבנין, ואסור להחזירו בשבת, ועיין בש"ע (סי' שי"ג), וע"ש במשנה ברורה (סעק"ח).

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם כהן יכול לישא כפיו בחדר אחר שיש שם עשרה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם כהן יכול לישא כפיו בחדר אחר במקום שיש עשרה?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ז' טבת תשפ"א, 480-2/פ"א

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה יעקב ישראלוב נ"י

שלום רב,

לשאלתו אודות כהן שנמצא בעזרת נשים, ויש בעזרת הנשים עשרה מתפללים, אך אין הם מתפללים בנפרד אלא כולם מקשיבים לש"צ שנמצא בבהכ"נ, ושואל האם הכהן שנמצא בעזרת נשים יכול לישא כפיו שם כיון שיש שם עשרה מתפללים בעזרת נשים.

הנה במשנה פסחים (פה:) שנינו גבי קרבן פסח, אבר שיצא מקצתו וכו', מן האגף ולפנים הרי הוא כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ. ובגמ' שם אמרו, אמר רב יהודה אמר רב, וכן לתפלה. ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר ריב"ל, אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. ופרש"י, העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה, והעומד חוץ לפתח אין מצטרף. ע"כ. ולדבריו, לרבי יהושע בן לוי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת ומצטרפים למנין.

אך בגמ' עירובין (צב.) שנינו, חצר גדולה שנפרצה לקטנה, גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה. ובגמ', יתיב רבה ורבי זירא ורבה בר רב חנן, ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי, ש"מ ממתניתין דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה. ופרש"י, דיורי גדולה מושלין בדיורי קטנה, ואין דיורי קטנה מושלין בגדולה. ועוד אמרו שם (צב:), צבור בגדולה וש"צ בקטנה, יוצאים י"ח. צבור בקטנה וש"צ בגדולה, אין יוצאין י"ח. תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין. אבל בהיפך אינם מצטרפים.

ומכח זה התוס' שם חלקו על רש"י, שהרי משמע מהסוגיא דהלכה כריב"ל דאפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת. ולכן פי' ר"י דבפסחים איירי לענין היחיד שעונה לקדיש ולקדושה ויהא שמה רבה. דס"ל לרבי יהושע בן לוי שיכול לענות אפי' אם יש מחיצה של ברזל מפסקת. אבל לרבי יהודה מפסקת, ואינו עונה עמהם, דכי היכי שאינו מצטרף למנין ה"ה דלא נפיק י"ח. ע"ש.

והיוצא מדברי התוס' דגם אם חמשה בגדולה וחמשה בקטנה אין מצטרפין, והא דנקט בסיפא תשעה בקטנה, אגב רישא נקט הכי. אבל ה"ה לחמשה וחמשה. אולם אם היו עשרה במקום אחד, ואומרים קדיש או קדושה, אפי' מי שאינו עמהם נמצא ברשות אחרת, יכול לענות אחריהם אמן. וד"ז מובא גם בתוס' (ר"ה כז:). ובתוס' סוטה (לט.), דלענין ברכת כהנים מתוך שמוציא בני הגדולה, יוציא גם העומד אחר המחיצה, דכלפי אבינו שבשמים לא תלי בהפסקת מחיצה. ע"כ. וכך כותבים עוד ראשונים, הר"ן בתחלת ר"ה, המרדכי, הרשב"א בתשו' ח"ג (סי' רפו), הראב"ד.

וכך מבואר במאירי שם, דמאי דאמרי' דיחיד מצטרף לעשרה, ה"מ בשנפרץ הגדול לקטן במלואו, דהיינו שהחצר הקטנה אינה מובדלת מתוכה מן הגדולה כלל, וכל העומד בקטנה רואה כאילו הוא חלק מן הגדולה, אלא שהגדולה יתירה על הקטנה, ולכך אמרי' שכל שהמיעוט נמצא בקטנה מצטרף לגדולה וחשיב כרגלי הגדולה. אבל אם הקטנה לא נפרצה במילואה לגדולה, אלא שיש לה גיפופין, וכן שאין הפירצה יותר מעשר, וכ"ש אם לא נפרצה כלל, אלא שהיא פתוחה לה, כל אחת רשות לעצמה ואין שום צירוף מזו לזו. ע"כ. וכ"ה בטור (בסי' נה). דצריך שיהיו כולם במקום אחד וש"צ עמהם, ורק העומד תוך הפתח מן המשקוף ולפנים מצטרף עמהם, ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תרנ).

ומבואר, שכל שעומד בחדר אחר, אפי' חדר קטן המתבטל כלפי החדר הגדול, כל שלא נפרץ החדר הקטן לגדול, אין היחיד העומד שם מצטרף למנין עם אלו הנמצאים בחדר הגדול.

וז"ל מרן בש"ע (סי' נה סעיף יח): אם קצת העשרה בביהכ"נ, וקצתם בעזרה, אינם מצטרפים. ע"כ. והנה מרן לא קאי אלא לענין צירוף לעשרה, אבל לא קאי לענין תפלה בצבור. ובאמת שהצל"ח ברכות (ח.) נסתפק בכיו"ב, אם זה נחשב כעומד בביהכ"נ, או דילמא אף דנחשב מתפלל עם הצבור, מ"מ אינו נחשב נכנס לביהכ"נ. ולצורך אדם חלוש שקשה עליו הטורח דדוחקא דציבורא אפשר להקל. ובמשנ"ב (סי' נה ס"ק נח) ה"ד הח"א שכתב, דכשיש בית ולפנים הימנו חדר, והחדר ההוא אינו פרוץ במילואו, המתפלל שם כאילו מתפלל ביחידי, ורק קדיש וקדושה יכול לענות, כדלקמן בסעי' כ'. ובתשובת הרדב"ז (סי' תרנ) מצאתי שכתב, דזה דוקא לענין צירוף, אבל שיהיה כמתפלל עם הצבור, אם אין לחדר פתח אחר רק דוקא דרך הבית הגדול, חשיב כמתפלל עם הצבור. ע"כ. ומבואר, דדוקא אם אין לחדר פתח רק דרך הבית הגדול, בזה חשיב כתפלה בצבור, הלא"ה אף שרשאי לענות קדיש וקדושה, א"ז בכלל תפלה בצבור. כי לענין תפלה בצבור בעי' שיהיה יחד עם הצבור במקום אחד, שאז תפלתו מתקבלת. והמתפלל בחדר הסמוך לביהכ"נ דרגתו כדרגת מי שאינו יכול להתפלל עם הצבור ממש, ומתפלל בשעה שהצבור מתפללין, דא"ז כתפלה בצבור ממש. וכן מבואר עוד מדברי המשנ"ב (סי' נה ס"ק נב) שכתב, דפשוט דהעומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה, וכ"ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי"ז. וע"כ כיון שיש עשרה בבהכ"נ, יש עשרה גם בעזרת נשים, נחשב כתפלה בציבור.

ולגבי נשיאת כפים ירד לבהכ"נ, דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברים דענינינו אינו דומה כלל לזימון. ומבואר דדוקא במראה פניו להם דרך החלון, דכיון שמצטרף עמהם לעשרה חשיבא תפלתו לתפלה בצבור. הלא"ה אין זה נחשב כתפלה בצבור. וכל שכן לענין ברכה.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן
העמוד הבא »