משלחן הראשון לציון • מהי שיטת לימוד נכונה ואיך ללמוד הלכה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מהי שיטת הלימוד הנכונה ואיך ללמוד הלכה?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ג’ אב תשפ”א, 1569-2/פ”א

לכבוד הבחור היקר והחשוב ה”ה אברהם בנימין גולן נ”י

שלום רב,

באשר שאל בחור העולה לישיבה גדולה והוא נבוך בין הבדלי שיטות הלימוד, הליטאי, והלימוד הספרדי, ורוצה לדעת מה הדרך הנכונה ועוד רוצה הדרכה בלימוד ההלכה, בענין שיטת הלימוד ולימוד ההלכה.

הנה הלימוד הישיבתי הוא נצרך מאד בכדי ליישר את השכל ולחדדו, כי ראיתי הרבה שקדנים ובקיאים שהם מאד שטחיים, וטועים בהבנת הסוגיות, ובפרט כשמגיעים להורות הלכה טועים ומתעתעים את האחרים. וזה מחמת שבלומדם בישיבה זלזלו בלימוד העיון, והיו שטחיים.

אלא שכמובן העיון הישיבתי הנפוץ כיום, אינו עיקר הלימוד, בפרט שיש שמפלפלים לא ביושר כ”כ, ומחדשים דברים דקים מן הדקים וכו’, ואכמ”ל בזה. וזה טוב לבחורים צעירים, אבל לא לאברכים שצריכים להספיק לבלוע את התורה, סוגיות אליבא דהלכתא. בלימוד הראשונים והבית יוסף ש”ע נושאי כליו ופתחי תשובה, בכל חלקי הש”ע, וזה נצרך להרבה זמן.

אבל בחור בישיבה צעיר צריך לעמול להבין את שיעורי הרמי”ם, כי כאמור זה נצרך מאד לצאת מן השטחיות, ולהתרגל לעיון מעמיק ונכון. ואדרבה יקשה על שיעורי הרמי”ם, ויבחן בשכלו את אמיתות הדברים. וכדאי מאד שיקנה את דרכי ההבנה והעיון לדעת איך ללמוד דף גמ’ בהבנה ובעיון נכון, ואיך מעיינים בתוס’, ומידי פעם ללמוד מהרש”א, מהר”ץ חיות ומהר”ם שי”ף, וכאשר לומדים בישיבה מסכת מסויימת, יש ללמוד את כולה בהבנה, ולא להתפשט למסכתות אחרות, כי אין טעם ללמוד בלי הבנה נכונה, ואף בבין הסדרים הנכון ללמוד אותה מסכת, וילמד את אותם פרקים שלא לומדים בסדרים. ובד”כ יש ללמוד עם חברותא, ולנסות להבין טוב, גפ”ת וראשונים על המסכת. ובסדר א’ יש להשקיע הרבה בלימוד העיון, ואחר לימוד הגפ”ת במתינות והבנה, תעיין בדברי הרא”ש והרי”ף והר”ן, תראה ריטב”א רשב”א והמאירי, רמב”ם [כמצויין בעין משפט בגמ’], ונושאי כליו, ותקדיש זמן לעיון. סדר העיון בבוקר הוא חשוב מאד ויועיל לכל החיים. ואל תזניח את לימוד המהרש”א והפני יהושע הרש”ש ומהר”ץ חיות.

אך צריך לקבוע זמן קצר ביום ללמוד לבד, כדי להתרגל ללמוד גם לבד. בעיקר אחר סדר ג’ ללמוד לבד ב”י תפלה וכדו’.

ולא עליך המלאכה לגמור לסיים את כל הש”ס כעת, אלא רק אחר שתלמד דרכי העיון ותדע ללמוד דף גמרא לבד בהבנה, ולא בפירוש המלים גרידא, או אז תשאף לסיים הש”ס.

ובסדר ב’ תלמד גפ”ת בהבנה, בלא לחפש אחר מפרשים, העיקר בהבנה עם תוס’, ותתקדם ככל האפשר, בהספק. לסיים מסכתות, מסכת אחר מסכת, בחשק ושאיפה. אבל בהבנה טובה. וכן תעשה בסדר ג’. וראיתי לכמה בני ישיבות שסיימו ש”ס בגיל צעיר, והורגלו בזה ללמוד בשטחיות בלא הבנה, לכן צריך קודם כל ללמוד בהבנה, ששכלו יהיה רכיל בסברות ישרות, ורק אחר שמבין היטב, ישאף לסיים את הש”ס לאט לאט.

ונכון מאד לסכם את הדברים שלומד בכתב ולא בעל פה בלבד, מפני שבכתיבה יש חשיבות מרובה להבנת הדברים כדבעי, וחשיבות לזכרון ולשינון. והרגל נכון לכתוב.

בחור בישיבה גדולה צריך להקדיש את ימי שישי וליל שבת, ומוצ”ש, ללימוד הלכה בחברותא בלימוד הב”י על הסדר מסימן א’, ואחר שתסיים הב”י בהבנה, תלמד את אותו סי’ בש”ע ומג”א ומשנ”ב וילקו”י. כל גמ’ שהב”י מזכיר לפתוח בפנים לעיין בגפ”ת, ולחזור להמשך הב”י.

ביום שבת ובמוצאי שבת תקדיש ללימוד ספרי הלכה מגדולי הדורות, כמו רב פעלים, חתם סופר, יחוה דעת חזו”ע וכדו’. ובמדרגה גבוהה יותר תלמד יביע אומר על הסדר סימן אחר סימן, עדיף בחברותא רציני שרוצה לבלוע תורה. והעצה היעוצה לטובתך, ללמוד ביחוה דעת וחזו”ע ושאר ספריו של מרן זיע”א וזה יקנה לך ידיעות והיקף בנושאים רבים ומגוונים, ולא להשאר מצומצמים בכמה מסכתות כדרך חלק קטן מהרמי”ם המצויים בישיבות, שמלבד כמה מסכתות אינם יודעים מימינם ומשמאלם, והם בגדר עמי הארץ ברוב עניני ההלכה, וחבל. ולכן לא תלך בדרך שלהם, אלא תקיף את התורה ככל האפשר בידיעה ובהבנה. וכך תצליח.

תלמד הרבה במסילת ישרים וחוסן יהושע, ובאלול שערי תשובה, ותעיין גם באגרת לבן תורה, בפרקים של חיזוק לתורה.

סוד ההצלחה לבן תורה, לשאוף לדעת הרבה. ללמוד בחשק בהבנה וברצף, לא להפסיק באמצע בדיבורים. תלמד שעה ברצף, תפסיק 5 דקות למנוחה, תלמד עוד שעה ברצף, 5 דקות הפסקה, וכן על זה הדרך. וזה הפירוש תורה נקנית במיעוט דברים. תפא”י והגר”א.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם יש דין יין נסך ב”ויסקי”? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם יש דין יין נסך ב”ויסקי”?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏א’ סיון תשפ”א, 1222-4/פ”א

                                                                                                            דברי ברכה

הובא לפני גליונות הספר “נתן ליראיו” הלכות יין נסך, מעשה ידיו של האברך היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, משנתו סדורה וערוכה, יראת ה’ היא אוצרו, ועליו יציץ נזרו, שמן תורק שמו, כבוד שם תפארתו, כה”ר רבי נתן עידן בלסיאנו שליט”א מלוס אנג’לס קליפורניה.

דבר נאה ויפה עשה המחבר לזיכוי הרבים למנוע מכשלות לציבור להוציא ספר בעניני יין נסך, הלכות עם מקורות בקצרה הלכות אקטואליות שנפגשים בהם יום ביומו לדעת את אשר יעשון מה מותר ומה אסור, אשר נתקלים בהם ובפרט בארצות הנכר, והמחבר סידר ההלכות בסדר נאה ונכון מה שפסקו הפוסקים ובפרט במה שפסק מרן מלכא, פוסק ומופת הדור, אאמו”ר מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל בספר הליכות עולם והספרים החשובים והנפלאים מאשר השאיר לנו ברכה, וכביר מצאה ידו לסדר הדברים בטוב טעם ודעת, תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו, ולפעלא טבא אמינא איישר חיליה לאורייתא.

א. והנה נשאלתי אודות כשרות המשקה “ויסקי” שהתיישנו בחביות עץ (SCOTCH) יש מהסוגים הכי טובים, ככה אמרו המומחים שמתיישנים בחביות שרי  SHERRY)) השרי הוא סוג יין מחוזק לא כשר אלא מהגויים יש אומרים שהאגרות משה התיר בזה ויש אומרים שלא דיבר על המקרה הזה ואסור להשתמש בוויסקי כזה. מה להראות למבקשים.

והנני להשיב: כי הנה נדון זה דיברו גדולי האחרונים ועד אחרוני האחרונים, והרבה קולמוסים נשתברו בדבר זה, ע’ בשו”ת מנחת יצחק ח”ב (סימן כח) שבזמן מושבו בלונדון בעיר מנצ’סטר היו נוהגים בה מעולם אף יראים לשתותו, והאריך בזה מאד משום חשש שמעורב בזה סתם יינם, וע”ע במ”ש בח”ז (סימן נ”ט ס), וכן דן בזה בשו”ת אגרות משה ח”א חיו”ד (סי’ סא) ובח”ב חיו”ד (סימן ל”ו), ובח”ג חיו”ד (סימן ט”ו). ובשו”ת משנה הלכות ח”י (סימן קח). ובאורך בקובץ אור ישראל (תשרי תשס”ח גליון מט) כמה תלמידי חכמים כתבו בענין זה, וביניהם רבי עקיבא פאדווא, בנו של הגאון בעל שו”ת חשב האפוד, שהאריך וחקר בכל זה וחזר והשיב בגליון קובץ אור ישראל (גליון נב), ושוב חזר והדפיס תשובתו בספרו ושב ורפא לו ח”ג חיו”ד (סי’ קכא) בתוספת נופך באורך מפי חוקרים ומומחים בתעשיית הוויסקי בזה, ע”ש באורך. וע”ע בקובץ גליון בית הלל ח-ט (תשס”א-תשס”ב) מאמרו של הרב יהודה שרשבסקי. ובספר כשרות המשקאות (אדרעי, ע’ קפ והלאה). [וע”ע בבן איש חי שנה שניה פרשת בלק אות ה]

א. והנה יש מקומות שהיו מיישנים כשבע שנים ויותר, בחביות הבלועים מיין שרי, והמובחרים המה החביות ששהו בהם יין (שרי) כמה שנים, הטעם וריחו של הויסקי משתנה לפי ערך היין שהיו משתמשים בחביות. אמנם דבר זה כפי שמעידים היום חלק מהמומחים נשתנה וכמבואר להלן.

ב. יש שהויסקי נעשה מתערובת של אלכוהול, יין שרי נקי, ומתמציות של יין הנקרא שרי ויין והוא חזק מאד, וכל אלו אסורים מסתם יינם, ויש שמוסיפים מעט גליצערין ותמצית של פירות שונים.

והנה מבואר בש”ע חיו”ד (סי’ קיד סעיף ו) שצריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו, אם נותנים בהם שמרים של יין. וכתב הרמ”א שאם דרכן ליתן בו שמרים, אסור לקנות מהם אם אין במשקה ס’ מן השמרים, והוא דלא עבידי לטעמיה, דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל. ע”כ. ולכאורה בנ”ד ודאי שמשרים את הויסקי בחביות הבלעות מיין כדי לקבל טעם וא”כ אפ’ באלף לא בטיל.

אמנם כבר השיב על כך בשו”ת מנחת יצחק הנ”ל בסוף התשובה (אות כא) שאיש חרדי מהמומחים הגדולים בעשיית יי”ש, הסביר להם כל ענין עשיית הויסקי מתחילת היצירה עד סופו, והעולה מדבריו הוא, שהויסקי נשאר שנים רבות בתוך חביות כדי שיתעבד היטב, והרבה גורמים לזה כגון המים והתבואה והאויר וכו’, וכיון שבתוך החביות יש מין שרף המזיק להיי”ש צריך תחבולה להוציא, ולכן בארצות הברית מהבהבין החביות להוציא ממנו השרף (הארסי), ובכאן המציאו שהחוזק מהיין (שרי) מוציא השרף מהעצים, ומפני מיעוטו אינו מזיק להיי”ש, וכיון שהוציא ממנו השרף הנ”ל, שוב בפעם השני ופעם הג’ מטילין לתוכו היי”ש בלא העבוד ע”י היין, (ויותר אין משתמשין בהחביות כי חוזק היי”ש מאבד קיום העץ), ואף “המומחה ביותר אינו מרגיש טעם היין” כי הוא מעט מאד מתחילה, רק מרגיש שינוי מי”ש שלא שמרוהו מלתתו לחביות שאינו מעובד ביין. עכת”ד. ומבואר שאין טעם של היין מהחביות מורגש בוויסקי ולכן ודאי שהוא בטל, דלא חשיב בכלל עביד לטעמא. וע”ע בשו”ת אגרות משה הנ”ל דס”ל דיין בטל בששה חלקים.

והרי בדין עביד לטעמא דלא בטיל כתב הרמ”א חיו”ד (סי’ צ”ח סע’ ח), וז”ל: “כל האיסורין הנוהגין בזה”ז מתבטלים בששים מלבד חמץ בפסח ויין נסך כאשר יתבאר כהלכותיהן, ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדרה, אבל אם נותן טעם באותה קדירה והוא איסור מצד עצמו, אפילו באלף לא בטל, כל זמן שמרגישין בטעמו, ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא, אם איסורן מצד עצמם אינם בטלים”. ע”כ.

הרי שגם דבר דעביד לטעמא אוסר רק כל עוד מורגש טעמו, שהרי כך כתב: “כל זמן שמרגישין בטעמו”. ואין חשיבות דעבידא לטעמא אלא בשל כך שבפועל נותן טעם ביותר מששים.

וכן הוא בש”ך (שם ס”ק כ”ח) וז”ל: כלומר דכל האיסורין דעלמא דלא עבידי לטעמא מן הסתם בטלים בששים לפי שאין נותנים טעם ביותר מששים, אלא אם כן נרגש טעמו, דאז פשיטא דאסור. ע”ש.

ולפ”ז בנ”ד וודאי שאין הרגש של היין בויסקי אלא רק איזה השבחה מסויימת, וכבר השיב על כך בשו”ת מנחת אשר (וויס, ח”א סימן מד), דהלא מדוקדק מלשון  הרמ”א דכל דבר שאסור מחמת עצמו “אפילו באלף לא בטל כל זמן שמרגישין טעמו ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא אם אסורים מחמת עצמן אינן בטלים בששים”, ובט”ז שם (ס”ק י”א) כתב “שוב ראיתי באו”ה (כלל כ”ה דין ו’) וז”ל: דבר הנעשה לטעם כיצד כל דבר חריף כגון תבלין ומלח של הקדש אין בטיל. ע”כ, משמע דלא מקרי טעם אלא דבר חריף ולא שומן דאף “שגם הוא מטעים המאכל וממתיקו” מ”מ אין נרגש כ”כ כמו דבר חריף ע”כ שפיר בטל כמו כל האיסורים ומש”ה סיים כאן גם הרמ”א כגון מלח ותבלין”. הרי לן דאף מה דלטעמא עביד אינו אוסר אא”כ יש בו טעם גמור ומש”ה נקטו מלח ותבלין אבל טעם קלוש אינו אוסר. וע”ש בפתחי תשובה (ס”ק ט’) דגם יין דעביד לטעמא אינו אוסר, ובנ”ד, הרי ברור שאין טעם יין מורגש כלל אף לא לאיש אחד מאלף, וגם בין המומחים לדבר נחלקו הדעות אם היי”ש משתבח ע”י היין הבלוע. ע”כ.

ומפורש בש”ע חיו”ד הלכות יין נסך (סי’ קכג ס”ד) יין שמערבין בו דבש ופלפלין, אם נשתנה טעמו מחמתם אינו נאסר במגע עובדי כוכבים. וע’ בשו”ת בית דוד (חיו”ד סי’ סה דכ”ט ע”ב) שכתב דמ”ש הפוסקים שכל שנשתנה טעמו אין בו משום יין נסך, אין הפירוש שאבד טעמו של היין לגמרי, שא”כ היה להם לומר שנתבטל טעמו כמו בביטול האיסורים אלא שקראוהו שינוי, שאין טעם היין מתבטל לגמרי, אלא משתנה טעמו מחמת דבש המעורב בו, וכן מוכח מדברי הרשב”א בתורת הבית שכתב בשם הרמב”ן, ויראה לי שאפי’ בפחות משליש משתנה טעמו וריחו, ואם איתא הא לא בשינוי טעם תליא מילתא אלא בעינן שיתבטל טעם היין לגמרי ולא ישאר טעם יין כלל, לא מעט ולא הרבה, א”ו דלא בעינן ביטול טעם היין לגמרי אלא סגי בשינוי הטעם לבד, ובזה די להצילו ממגע עכו”ם. ע”כ ואע”פ שמתוך דברי החתם סופר בחידושיו ליו”ד (סי’ קכג ס”ק ד) נראה דחולק על הבית דוד הנ”ל כבר הוכיח מרן אאמו”ר זצ”ל בספרו הליכות עולם ח”ז (ע’ קמה) מדברי מרן החיד”א בשיורי ברכה (סי’ קכג סק”ח) כדעת הבית דוד ודלא כהחת”ס. ע”ש. וא”כ י”ל ה”ה בנ”ד דכיון שלא נרגש טעם היין אע”פ שיתכן שלא נתבטל לגמרי מ”מ כבר לא שייך עליו שם יין נסך. ובעניין צבע הוסקי שמשתנה צבעו אולי מחמת היין שיש לדון ממ”ש השו”ע או”ח (סי’ תקיג ס”ג) ביצה שנולדה ביו”ט שלבנו בה התבשיל וכיו”ב, מידי דלחזותא וטעמא עביד, לא בטיל. ע’ מה שהשיבו ע”כ בקובץ אור ישראל הנ”ל (גליון מט ע’ מט).

ואין לומר הרי קי”ל אין מבטלין איסור לכתחי’ וע”י שהגוי מבטל את היין בויסקי הוי ביטול איסור לכתחילה, ואין לנו לקנות דחשיב לכתחילה, כבר השיב על כך מרן אאמו”ר זצ”ל בשו”ת יביע אומר ח”ז חיו”ד (סי’ ז) להרה”ג רבי יצחק שחיבר (שליט”א) הרב הראשי בארגנטינה, בדבר קפה ארליסתאן העשויה כמו נס – קפה, שמערבים בה חומר אסור שנעשה מאבק נבלה וטרפה ומבהמה טמאה, ומסתמא יש בקפה יותר מששים לבטלו, וגם נתברר שאין בקפה שום טעם איסור כלל. אלא הא קי”ל שאין מבטלין איסור לכתחילה ולכאורה אין לקנות מן הגוי שעשה כן לכתחילה, וע”ז השיב אאמו”ר שם באות ד כמ”ש בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי’ קס), שנשאל אודות נכפה שעכו”ם רוצה להאכילו לרפואתו דבר טמא, והשיב, שאפילו במקום סכנה כה”ג אם אין הרפואה ידועה אסור, כיון דהוי דרך הנאה. ומ”מ אם כבר ביטל העכו”ם את השרץ ע”י תערובת באופן שנתבטל בששים מותר, ואף על פי שהעכו”ם ביטלו לכתחלה, כיון שלא ביטלו ישראל מותר. ע”ש. ומוכח שכל שנעשה ברשות הגוי שלא בציווי ישראל לא חשיב לכתחלה אלא דיעבד. ואף שי”ל דשאני התם דהוי לצורך רפואה. מ”מ מסתמות דבריו משמע שכל שאין הביטול נעשה ע”י ישראל מותר בכל אופן. וכן כתב בפשיטות בשו”ת קול אליהו ח”ב (חיו”ד ס”ס ב) שכל שנעשה ביד הגוי לא מקרי לכתחלה אלא כדיעבד, כמ”ש הרמ”א (בסי’ קכב ס”ו), וכן דעת מרן בש”ע (סי’ קיד). וכן אמרו בגמ’ (ע”ז לט:) דבש למאי ניחוש לה, אי משום גיעולי עכו”ם נטל”פ הוא וכו’. ואם איתא דלקנות מן העכו”ם מקרי לכתחלה הא קי”ל דנטל”פ דוקא בדיעבד שרי, אלא ודאי דהא נמי דיעבד מקרי. ע”כ. (ולא זכר שר מדברי הרדב”ז ודעמיה). גם בשו”ת נודע ביהודה מה”ת (חיו”ד ס”ס נו) כתב בפשיטות שהקניה מן הגוי דבר שיש בו איסור שנתבטל בששים חשיבא כדיעבד ומותר. ע”ש. גם הגאון מלובלין בשו”ת תורת חסד (חאו”ח סי’ כא סוף אות א) כתב, ואמנם בעיקר הדין שכתבנו לעיל בשם הגהות שערי דורא שאם נתבטל האיסור ביד העכו”ם מותר לקנותו לכתחלה מן העכו”ם, וכן פסק גם המהר”ם מלובלין בתשובה (ס”ס קד), מצאתי להרדב”ז ח”ג (סי’ תקמז) שפסק שאסור לקנות לכתחלה מהעכו”ם, דהוי כאילו מבטל איסור עכשיו לכתחלה. ותמיהני על האחרונים שלא העירו בזה. ומכל מקום נראה שהעיקר כדברי הגהות שע”ד ומהר”ם מלובלין, והרדב”ז עצמו הרגיש שמדברי הרשב”א משמע להתיר בכה”ג. ע”כ. וכ”פ בשו”ת שם אריה (חאו”ח סי’ ח). ובשו”ת חלק בנימין (סי’ לד). ובשו”ת הרמ”ץ (חאו”ח סי’ כח אות ו). ובשו”ת הגאון מהר”א גוטמאכר (חיו”ד סי’ לב). ובשו”ת חשב האפוד ח”ב (סוף סימן קד). ע”ש. ושוב ראיתי בשו”ת אמרי בינה (בדיני בשר בחלב ס”ס יד) שתמה על הרדב”ז שכתב לאסור לקנות מן הגוי דבר שנתבטל בששים, שהרי מבואר בכל הראשונים שכל שכבר נתבטל ביד הגוי, אין שום איסור לקנותו, דחשיב כדיעבד. ואפי’ לדעת הראב”ד בהשגות (הובא בה”ה פ”ג הט”ז, ובהר”ן פ”ב דע”ז לה א) שכתב, שבכל דבר של עכו”ם לא הלכו בו חכמים אחר נתינת טעם, ואין מטעימים אותו לקפילא, והיכא דשכיח ביה טעמא אוסרים אותו לעולם וכו’, מ”מ הא לא אתי עלה מטעם אין מבטלין איסור לכתחלה, שאין זה סברא, אלא שגזרו חז”ל שלא ללכת בתערובתן של גיעולי גוים אחר נתינת טעם, ואף בזה רבו החולקים, ובשלחן ערוך הכריע להתיר וכו’. ע”ש. והן עתה ראיתי להגאון רבי אברהם הכהן ז”ל בס’ בית אברהם על יו”ד ח”ב (סי’ קח ס”ק יג), שפסק כהרדב”ז שאסור לקנות מן הגוי דבר שנתבטל בו איסור בששים, משום שכשקונהו מן הגוי הרי זה כמבטלו בידים, משא”כ בנידון הב”י (ס”ס צז) כל שכבר נאפה חשיב דיעבד. ע”ש. ואין דבריו מחוורים. ולכן העיקר כמ”ש הרב זבחי צדק (סי’ קח ס”ק יא), להשוות דינו של מרן הב”י (ס”ס צז) שהתיר לקנות הפת שנאפית עם הצלי שלהם, דחשיב דיעבד, אפי’ יש לפניו פת אחרת, למ”ש הרמ”א (סי’ קכב ס”ו) שהקניה חשיבא דיעבד, ואף על פי שהרמ”א בהגה החמיר כשיש פת אחרת לפניו, אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו. ע”ש. ואפי’ את”ל שלא יצא הדבר מידי ספק, הא קי”ל דכל דבדיעבד שרי לכ”ע, ספקו מותר לכתחלה, וכמ”ש כיו”ב מרן בב”י אה”ע (סי’ קנט), והמהר”ח בן עטר בס’ פרי תאר (סי’ ח סוף סק”א). עכת”ד. והוא הדין לנ”ד.

וכן העלה בשו”ת מנחת שמואל ח”ג חיו”ד (סי’ ב) להתיר את משקה הוסקי והבירה, שמניחים אותם תוך חביות מיוחדות על מנת שיקבלו טעם וצבע מעץ האלון ממנו עשויה החבית, אולם חביות עץ אלו ספוגות ביין נסך באשר אכסנו בהם קודם לכן יין נסך, ונראה דאף לכתחילה מותר לקנות אותם משקים וכדעת הפוסקים שאין איסור מבטל איסור לכתחילה.

וע”ע בשו”ת ושב ורפא לו הנ”ל, שכתב שרוב הויסקי הסקוטי הרגיל הנמכר היום נעשה ממשקה שהתיישן בחביות ויסקי אמריקאי ולא בחביות יין כלל ואף אם יש מקום לחשוש שאולי בתוך התערובות של סוגי הויסקי הרבים שנכללו בתערובת הסופי היו גם אחדים מאותם מועט שמשתמשים עדיין בחביות של יין הרי יש בזה כמה ספקות, אולי לא היה בתערובות מאלו שהשתמשו בחביות יין אף אם השתמשו בחביות היין אולי כבר נתייבשו החביות ועברו עליהם יב חודש או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר ויסקי פעם אחת או פעמיים שאז ודאי לא מרגש בהם טעם היין וכו’, ע”כ.

ומ”מ כיון שיש עוד מרכיבים נוספים בתעשיית הויסקי ויש כמה שינויים בתהליכי הייצור מכפי שהיה מקובל בעת שנכתבו התשובות לפני ארבעים וחמשים שנה, וכמ”ש הרב יהודה שרשבסקי (בקובץ בית הלל הנ”ל) שכיום השמרים הניתנים בוויסקי כמו גם ביתר המשקאות החריפים משווקים ע”י מפעלי השמרים המגדלים כמויות גדולות של שמרים וחיידקים אחרים ע”ג מצעי גידול שאסורים באיסורים מן החי, ומ”מ העלה להקל משום זה וזה גורם ע”ש. אין ספק שנכון להחמיר לשתות אך ורק משקאות וויסקי או שאר משקאות שיש להם פיקוח והכשר מוסמך, וכמו שמורה הרבנות הראשית לישראל, ועליו תבוא ברכה. וע”ע בכשרות המשקאות (אדרעי עמ’ קפא) שהביא רשימה של משקה הויסקי הנמצא תחת השגחה, וכן הוא בספר ושב ורפא לו הנ”ל.

ב. ובדבר מי שיש לו עובד זר בבית, האם מותר לו לערות ג’ טיפות מים לכוס הקידוש.

הנה מרן הש”ע ביו”ד (סי’ קכ”ה סעיף ז’) כתב: עובד כוכבים, שזרק מים לתוך היין מותר, אפילו בשתיה, והוא שאינו מכוין למוזגו וכו’, אבל אם מכוין למזוג אסור בשתיה. ולמזוג היינו לעשות את היין ראוי לשתיה, ולכן כתב הש”ך (בס”ק י”א) ונראה דבארצות האלו שאין דרך למזוג בכוס שרי אא”כ ידוע שכוונתו היתה למזיגה. ע”כ.

וע’ בספר ילקוט יוסף שבת כרך א’ חלק שלישי (עמו’ ש”צ) שנתבאר, שמותר לאשה שאינה טהורה למזוג טיפות מים על היין של הקידוש בפני בעלה, ובהערה ביארנו דשמא כל איסור מזיגת מים ליין בפני בעלה היינו רק באופן שהמים באים להשביח את היין, אבל אם היין משובח גם בלא מזיגת המים, וכל מזיגת המים על היין אינה באה אלא לשם איזה ענין ע”פ הסוד, להגביר החסדים על הגבורות, לכאורה אין בזה איסור של מזיגה בפני בעלה, וה”ה לענין גוי שאין זה מתכוון למוזגו ומותר.

ומה שכתב הרמב”ם (בפי”ג מהלכות מאכלות אסורות הי”ג) לא ימזוג העכו”ם מים לתוך היין שביד ישראל שמא יבוא לצוק היין לתוך המים, נראה דהיינו כשעושה מזיגה להשביח היין, ובזה גזרו שמא יבוא לצוק היין לתוך המים, אבל כשאינו עושה מזיגה כלל, ורק נותן ג’ טיפות מים לא גזרו בזה. ודו”ק. וע’ בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף יורה דעה סימן קכה).

ג. ובענין ריקון המיכלית של בוצרת מכנית של ענבים, שהתוצרו בתוכה ענבים ויין בשעת בצירה מחמת הקטיף וכובד הענבים, ורוצים לרוקנה למכליות ומשאיות הנמצאות בשדה ולא ביקב עצמו, וכיו”ב, אם מותר לעשות כן ע”י גוי או יהודי שאינו שומר שבת בפרהסיא?

בראשית כל אציין כי כפי שראיתי כבר כתבו בכך רבות מפוסקי זמנינו בשו”ת, ובקבצים תורניים, באריכות לבאר את ההליך של הבציר ואופן פעולת המכונות הללו, והרוצה ללמוד יקחנו משם (שו”ת דברי דוד ח”ג חיו”ד סי’ כג, וח”ה חיו”ד סי’ יח, ובשו”ת והרים הכהן ח”ד סי’ מג, ובשו”ת ישא יוסף חאו”ח סי’ נג-נה, ובקובץ שערי הוראה ח”ז ע’ קכח, ועוד) ואני לא באתי אלא לעמוד על עיקרי הדברים באשר שאלוני לחוות דעתי להורות הלכה למעשה כנשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, והן אמת שכבר האריכו בכך האחרונים הנ”ל, מ”מ אף אני לא אחשוך מלומר את מה שנלע”ד.

וכהקדמה יש לדעת מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובדי כוכבים, הנה כתב מרן השו”ע חיו”ד (סי’ קכג סע’ יז) משהתחיל להימשך דהיינו משנמשך על הגת בעצמו, כי הגת הוא מדרון. ואם פינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון, ונשאר היין לבדו עומד, נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת, אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים, אם יש בהם טופח על מנת להטפיח. אבל כל זמן שלא הבדיל היין עד שולי הגת, מן החרצנים והזגים, לא הוי המשכה. עכ”ל. ומבואר מדבריו שכל זמן שיש יין שמעורב עם ענבים ולא הפרידן זה מזה אינם נאסרים במגע הגוי, וא”כ יש לומר דבנ”ד שהענבים מעורבים עם היין לא נאסרים כלל בעירוי הגוי. אלא שבאמת דין זה לא נפיק מפלוגתא דרבוותא וכפי שיבואר בע”ה.

בגמ’ ע”ז (נט.) בעו מיניה מרב כהנא: עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת? אמר להו: אסור, משום לך לך, אמרין, נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב. איתיביה רב יימר לרב כהנא: עובד כוכבים שהביא ענבים לגת בסלין ובדודורין (רש”י גיגיות קטנות), אף על פי שהיין מזלף עליהן – מותר! א”ל: הביא קאמרת? אנא לכתחלה קאמינא. ע”כ. ושמעינן מגמ’ זו שאין להוליך ע”י גוי גיגיות  לגת, שיש בהם ענבים שיוצא מהן יין, לכתחילה, משום הרחקה מאיסור יין נסך.

ונחלקו הראשונים בבאור סוגיא זו בתוס’ שם (ד”ה מהו) כתבו, שרשב”ם פי’ כשבוצרים הענבים ונותנים אותם בסלים להוליכן לגת דין זה, מתמעכין ונכבשין הענבים זה על זה והיין מזלף ומטילין אותן בגת מהו שיוליכם עובד כוכבים לגת מי חשיב ההוא “שמזלף לעשות יין נסך” במגע או לא והא דנקט מהו “שיוליך לגת”, לא מיבעיא ליה, אם יכול ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך אסור ואם נתן הענבים בגת נאסר כל היין שבגת, ואם אין יין בגת פשיטא ליה דנותן לתוך הגת ענבים ואינו חושש. ע”כ. היוצא מדברי רשב”ם שהספק הוא על עצם שפיכת הענבים עם היין היוצא מהם אם יש חשש שכוונת הגוי לעשות יין נסך, ולכן גם כשהגת ריקה מיין יש חשש איסור יין נסך. אלא שהתוס’ שם הקשו על דברי רשב”ם ודחוהו, ולכן כתבו בשם ר”י לפרש שמדובר בגת  שהתחיל להימשך יין מתוכה,  דאי לא התחיל פשיטא שמותר והולכת  ענבים עם יין היוצא מהם פשיטא שמותר אלא מיירי בזריקה לגת, ומיבעיא אם אסור דהוי כמו מזגו עובד כוכבים דאמרינן לעיל “שמא יגע ביין שבגת”.

וכשיטת רשב”ם כתב הר”ן על הרי”ף (כז:)  שכן כתב הראב”ד ז”ל שטעמא דמילתא מפני שבאותן דרדורין דהיינו גיגיות קטנות שמוליך בהן יש בהן יין שזב מן הענבים וכשהעובד כוכבים שופך מן הענבים נשפך גם כן היין על ידו “ואף ע”פ שאינו יין גמור מפני שעדיין לא נמשך בגת” אסרינן לכתחלה משום לך לך אמרין נזירא “אטו שפיכת יין גמור” אבל דיעבד שרי, ולפי שיטה זו הורה הראב”ד, שאם סייע ישראל את העובד כוכבים בשפיכת הדרדורין מותר ואפילו לכתחלה, דכיון דביין הגמור הנשפך על ידי ישראל ועובד כוכבים שרינן בדיעבד בפרק השוכר (דף עב ב) ואף ע”ג דלכתחלה אסרינן התם משום דלמא משתלי ישראל ושדי עילויה דעובד כוכבים וה”ל כח עובד כוכבים גרידא, הכא לא גזרינן דהויא לה גזירה לגזירה, דאפילו כי שדי עובד כוכבים לחודיה לא מיתסר אלא משום גזירה דיין גמור. ולפי דברי הראב”ד צ”ל דסלין דקאמר במזופפין דומיא דדרדורין שהיין מתעכב בהן שאילו בסלין מנוקבין אין לחוש לדבר שהרי אין היין מתעכב בהן. ואחרים פירשו דמאי דאסרינן בעובד כוכבים שיוליך ענבים לגת היינו טעמא משום דבגת “שיש בו יין שכבר נמשך עסקינן” וגזרינן שמא יגע ביין שבגת והא דתניא ואף על פי שהיין מזלף עליהן לאחר ששפכן בגת קאמר, והכי משמע בתוספתא דגרסינן התם עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת “אף ע”פ שנפצן בגת והיין מנטף על גבי ענבים מותר”, ולזה מטין דברי הרמב”ם ז”ל בפרק י”ג מהלכות מאכלות אסורות, ולפי שטה זו בגתות שלנו שלעולם אין היין צף בהן על גבי הענבים, אין לחוש לעובד כוכבים שמוליך ענבים לגת. אבל לשטת הראב”ד ז”ל צריך ליזהר בדבר. ע”כ.

והבית יוסף (חיו”ד סימן קכה סע’ ו) אחר שהביא דברי הר”ן, כתב שהרשב”א כתב שתי סברות הללו בתורת הבית הארוך (ב”ה ש”ב מז.) וסברא שכתב הר”ן בשם אחרים כתבה הרשב”א בשם הרמב”ן (נח: סוד”ה מגעו ע”י ד”א) ונראה שהוא סובר כן, וכן כתב הרא”ש (סי’ ח) דמיירי במוליך ענבים לזרקם” בגת בעוטה שהתחיל היין להימשך” וזהו כפירוש הרמב”ן שכתבו הרשב”א והר”ן ז”ל. ע”כ.

יוצא איפוא מדברי מרן הב”י שרוב הראשונים הרמב”ם, הרמב”ן, הרא”ש, הרשב”א סוברים, שכל זמן שאין יין בגת מותר להשליך לתוכה ענבים עם יין היוצא מהם, וכ”פ המאירי שם (ע”ז נט.) שעיקר הדברים שאם אין יין בגת להולכת ענבים אין חוששין כלל, ואין בזה תורת יין כלל אף בכדי לגזור עליו ליין אחר ואף לכתחלה. ע”כ.

וכתב הט”ז (שם ס”ק ט) שלכל א’ מהפירושים יש חומרא וקולא. להרמב”ן יש חומרא לכתחלה אפי’ בסלים נקובין אסור לערות לגת שיש בה יין, וקולא בגת שלנו שאין יין צף ע”ג ענבים מותר לערות, ולהראב”ד איפכא, ונ”ל שיש עוד נפקותא מיניה דהיינו שמוליך העובד כוכבים ענבים בסלים שאינם נקובים “לכלי אחר שאינו גת” דלטעם הראב”ד אסור ולהרמב”ן מותר, וכן משמע מדברי הב”י. ע”כ. וכ”נ מלשון המאירי שכתב נמצא לדעת זה (הראב”ד) שבזמן הזה שהגוים מביאים ענבים לגיגית שאין להניחם להריקם בגיגית לכתחילה. ע”כ. מכל הלין מבואר שלדעת הראב”ד יש איסור לגוי לערות מיכל שיש בו ענבים עם יין שיוצא מהם אפ’ למיכל אחר שאינו גת שעושים ממנו יין אלא א”כ המיכלים נקובים שאז לא גזרו בכך, וכמ”ש הט”ז שם שטעמו של הראב”ד כיון שבשעה ששופך הענבי’ ממילא נשפך גם היין שביניהם לכתחלה גזרו כאן משום לך לך כו’ דהיינו שלא ישפוך הענבים כיון ששופך גם היין צלול שביניהם, ואף על פי שאין כאן איסור דהא אין שם יין עליו מ”מ גזרו שמא פעם אחרת ישפוך יין צלול גמור, ומ”מ דיעבד שרי כיון שהוא אינו מתכוין כלל אפי’ לאותו יין. אבל לדעת הרמב”ן בכהאי גוונא מישרא שרי כיון שהמיכל שלתוכו מערה הגוי אינו גת שנמשך ממנו יין.

והנה מרן השו”ע (סימן קכה סעיף ו) כתב בזה”ל, עובד כוכבים שהביא ענבים בסלים ובדרדורים (פי’ רש”י גיגיות קטנות) “וזרקן לגת שיש בו יין דרוך”, מותר בדיעבד, אף על פי שיש בדרדורים יין שזב מהענבים שבהם. ואם ישראל מסייע לעובד כוכבים בזריקתו לגת, מותר אפילו לכתחלה.

ובפשטות מדברי מרן השו”ע שנקט לגת “שיש בו יין דרוך”, נראה דס”ל כמו הרמב”ן ורוב הראשונים וכמ”ש בב”י, שכל האיסור להשליך אך ורק לגת שיש בו יין, אבל בגת שאין בה יין וכ”ש דולבים ומשאיות שאין בהם יין משוך אין איסור.

וכן כתב הגרעק”א בגליונו על השו”ע שם, “שהמחבר נקט לגת שיש בו יין דמשמע דס”ל כהרמב”ן”. אלא שהקשה הגרעק”א שהרי מקור הדין בדברי הרשב”א בתורת הבית, ושם מוכח דכל מה דמהני שישראל מסייע לגוי זה דוקא באין יין בגת אלא דאסור מחשש היין שע”ג ענבים בדרדורים דמחליף ביין גמור, בזה אם ישראל מסייע מותר כיון דאף ביין גמור מדינא מותר דכח עובד כוכבים וישראל מעורב בו. אבל ביין בבור שאסור להרמב”ן מטעמא שמא יגע בידו ביין שבבור. בזה אין מעליותא במה שהישראל מסייע עי”ש. וא”כ המחבר דנקט לגת שיש בו יין דמשמע דס”ל כהרמב”ן ועלה קאמר ואם ישראל מסייע הוא. וצ”ע. וכן הקשה הר”ב פנים מאירות בחידושיו להלכות יין נסך (סימן קכה ס”ק ה) שדווקא לשיטת הראב”ד אם סייע ישראל את הנכרי בשפיכת הדרדורים מותר אפילו לכתחילה אבל לפירוש הרמב”ן שהחשש שמא יגע ביין שבגת אפילו אם ישראל מסייעו בשפיכה נמי אסור דהחשש הוא שמא יגע ביין שבגת ולפ”ז מה שמר”ן כתב שם סעיף ו זה מורכב משני הדיעות יחד (ראב”ד ורמב”ן) והדברים צריכים עיון.

והחזו”א יו”ד (סימן נ’ ס”ק ג’) הסכים עם הגרעק”א שדעת “המחבר כדעת הרמב”ן” ועל קושייתו של הגרעק”א תירץ, דלעולם לא חיישינן שמא נגע בזמן שישראל מסייע שהרי לא אמרו בגמ’ (ע”ז עב) אלא דלמא אשתליתו וכו’, אבל שמא נגע עכו”ם ביין לא חיישינן, ולא גרע נותן בגת מנותן בכלי, והכא לא חיישינן דלמא שביק ומנח ליה ביד נכרי דהא אפילו אם מנח ליה מותר דיעבד, והא דגזרינן שמא יגע נראה דלא משום שמא יגע עכשיו הוא אלא שלא יהיו רגילין בכך ויזלזלו באיסור מגע עכו”ם. עכ”ל. וכדברי החזו”א כן הוא להדיא בדברי הריטב”א והמאירי (שם), שגם לדעת הרמב”ן אם ישראל מסייע לגוי מותר לכתחלה, שהרי ביין גמור לא נאסר אלא שמא יניחנו כולו לגוי ונאסר אף בדיעבד, וא”כ בזו שאם הניחו לגוי כולו מותר בדיעבד בסיוע ישראל מותר לכתחלה.

וא”כ נוכל לומר בפשטות שדעת מרן השו”ע כדעת הרמב”ן וקושיית הגרעק”א מיושבת מדברי הראשונים ומרן החזו”א, שלכן כתב מרן שאם הישראל מסייעו מותר לכתח’ וזה מועיל אף לדעת הרמב”ן. ולדינא פסק החוז”א (שם סוס”ק ב) שנראה “דאם אין יין בגת מותר לכתחילה” וכדעת הרמב”ן (וכ”ה בתו’ נ ב’ וכן הסכים הרשב”א).

ולפ”ז יוצא לדינא שלדעת מרן השו”ע אין כל חשש בשפיכת הענבים עם היין היוצא ממנו, ממכלית הבוצרת למשאית או לשאר מכליות הנמצאות בשדה, וכל מה שיש חשש לאסור הוא אך ורק בשפיכה מהמשאית לגת ביקב עצמו.

אלא שהגאון רבי יוסף מולכו בספר שלחן גבוה שם (אות טז ואילך) כתב שהן אמנם שהכנה”ג שם (הגה”ט אות יח) כתב שדווקא אם יש ענבים ויין בגת אסור לכתחילה לערות, אבל המשאוי הראשון שעדיין אין יין בגת מותר לכתחילה שאינו אסור אלא משום גזירה דילמא נגע ביין שבגת ומקורו משו”ת תמים רעים (סימן יז), אבל לא זכר שהוא לסברת הרמב”ן דמשום היין שבגת נגעו בה אבל להראב”ד דמשום היין שבשולי הדרדורים נגעו בה, א”כ אפילו במשאוי ראשון נמי אסור לכתחילה, “והטור ומרן השו”ע” חששו לסברת הראב”ד. ושם (אות יז) כתב דאי הטור ומר”ן ס”ל כהרמב”ן הי”ל לכתוב, ואע”פ שהיין צף בגת ע”ג הענבים שהיו שם מקדם, שהיא סברת הרמב”ן והרמב”ם והרא”ש, אלא כיון שכתבו אע”פ שיש בדרדורים יין שזב מהענבים מותר בדיעבד, כ”ש שאם יש יין שצף בגת שמותר בדיעבד שהרי הגוי לא נגע ולא פגע ביין שבגת, כמו שנגע ביין שבדרדורים דאתי מכוחו לגת, וממה שלא כתבו הטור ומר”ן דאע”פ שיש בדרדורים יין שזב מהענבים מותר לכתחילה לגוי לשאת ולערות כדהרמב”ן ודעימיה, נראה שבהא חשו בזה לסברת הראב”ד שלא להתיר גם זה אלא בדיעבד. עכ”ד.

וכן נראה מדברי הש”ך שם (ס”ק ט) דנקיט בדעת מרן השו”ע דס”ל כדעת הראב”ד שכתב טעמו של מרן שמותר בדיעבד, כיון שעדיין לא נמשך יין בגת, ולכתחלה אסור אטו שפיכת יין גמור, רשב”א ור”ן בשם הראב”ד. עכ”ל. הרי דס”ל בהדיא דדעת מרן כדעת הראב”ד, והט”ז הנ”ל פסק שיש להחמיר, כשני השיטות הראב”ד והרמב”ן, ולכתחילה אין להקל לתת לגת שיש בו יין ענבים בסלים נקובים, “ואין ליתן ענבים בגיגיות שאינן נקובות לגת ריקה [ודברי המהריק”ש בהגהותיו (ערך לחם) צ”ע, שכתב שמקור דברי מרן הם מהרמב”ם (מאכלות אסורות יג, יג) שלא התיר בדיעבד כי אם ההולכה לגת, ולכתחלה אסור שיוליך שמא יגע או ידרוך, אבל זרקן ודאי שהוא אסור בשתייה כדין זרק החבית בחמתו, וזה ברור. ואולי הכא מיירי בשלא נמשך מה שבגת. ע”כ. וצ”ע שהרי הבית יוסף כתב להדיא שדעת הרמב”ם כדעת הרמב”ן וכמ”ש הר”ן שכן דעתו נוטה].

והנה הט”ז מבאר שטעמו של הראב”ד שגזירה זו הינה רק לכתחילה ובדיעבד מותר, מחמת שתי טעמים אחת שהגוי לא מתכוון ליין והטעם השני כי לא הייתה המשכה, ומדברי הט”ז מבואר שההיתר בדיעבד הוא רק כשקיימים שתי הסיבות יחד אבל אם אחת מן הסיבות איננה קיימת היין אסור גם בדיעבד, וע’ בחזו”א (סי’ נ סק”ב) שבפשטות טעמו הראשון של הט”ז הוא “כי אין הרבה יין בתוך הסלים” ולכן אין דעת הגוי על היין כיון שהיין מועט. ע”כ.

העולה מכל האמור:

שדין זה לערות ענבים עם יין היוצא מהם, למכלים הנמצאים בשדות ולא לגת (יקב) עצמו, לא נפיק מפלוגתא דרבוותא ראשונים ואחרונים, וגם בדעת מרן השו”ע נחלקו האחרונים, וחלק מהם ס”ל שדעת מרן השו”ע כדעת הראב”ד שאסור לערות ענבים עם יין היוצא מהם אפ’ למקום שאינו גת ואין יין נמשך שם, מחשש שמא יבוא לערות יין ממש, ובפרט שמפשט דברי הט”ז נראה שאם נשפך הרבה יין מהענבים גם בדיעבד אסור וכמ”ש מרן החזו”א הנ”ל, ורק שנשפך מעט יין עם הענבים בדיעבד יש להתיר או עכ”פ לכתח’ ע”י סיוע של ישראל.

ובהיות שרוב ככל היין שנמצא תחת פיקוח הרבנות הראשית לישראל הוא בכשרות מהדרין, יש להורות לכתחילה שהעירוי והשפיכה של המכליות והדולבים הן ממכליות של הבוצרות עצמן והן משאר מכליות הנמצאות בשדות יש לעשות ע”י ידי ישראל יהודי כשר המקפיד על שמירת השבת, בפרט כפי שהראוני שיש מקומות שנשפך הרבה יין בשעת העירוי מהבוצרת או משאר מיכליות למכליות אחרות הנמצאות בשדה, שלדעת הט”ז אפ’ בדיעבד נאסר היין וכנ”ל.

אמנם בדיעבד או בשעת הדחק, יש מקום להקל לערות ממכלית הבוצרת למכליות הנמצאות בשדה, כדעת הראשונים הרמב”ן ודעימיה וכדעת החזו”א שנקיט הכי לדינא וס”ל שכן דעת מרן השו”ע ובסתם יינם הוי ספק דרבנן לקולא.

והן אמת שגם בהפעלת הבוצרת עצמה ע”י גוי או יהודי שמחלל שבת, ראיתי שדנו בכך אחרוני זמנינו, שכן ע”י קטיפת וחבטת הענבים, יוצא מהן יין ע”י הבוצרת, והיין והענבים מתאספים למיכלית הנמצאת בבוצרת, מ”מ כבר הרחיבו בכך האחרונים להקל משום כוח כוח כוחו ע”י גוי דשרי, וכפי המבואר במרן השו”ע (חיו”ד סימן קכה סע’ ב) דכח כחו ככחו דמי. ואם הוא כח כח כחו, כגון קורת הגת שגלגלה עובד כוכבים, שיש שם ג’ כחות הדפין והגלגל והקורה, בדיעבד מותר אפילו בשתייה.  ע”כ. וכיון שגם כאן שמשעת הקטיף עד אסיפת הענבים למיכלים עוברים כמה דרגות בחביטת המקלות בענבים ובמסוע של הבוצרת, הוי כח כוח כוחו דשרי. וכמ”ש ובשו”ת זבח שלום (ח”א סי’ ח). ובשו”ת דברי דוד ח”ה (חיו”ד סי’ יח אות ב), ובקובץ הליכות שדה (גליון 162 עמ’ 7, וגליון 163 ע’ ח.)

וברכתי להרב המחבר שליט”א שיהי רצון וחפץ ה’ בידו יצלח, ויפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה, וימשיך לשקוד על דלתות תורתינו הקדושה, סיב וביליה בה ומינה לא תזוע, לאורך ימים ושנות חיים, ירום ונישא וגבה מאוד, שובע שמחות וכל טוב.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר להשאיר ביצים קלופות בתוך שקית למשך הלילה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להשאיר ביצים קלופות בתוך שקית למשך הלילה?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ח’ סיון תשפ”א, 1243-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה יצחק חג’בי נ”י

שלום רב,

לשאלתו האם יש חשש ליתן מערב שבת ביצים קלופות בתוך שקית ניילון, ולהניחם בתוך סיר החמין, מדין ביצה קלופה שעבר עליה לילה.

החזון איש הורה שביצים קלופות שעבר עליהן לילה כשהיו מעורבות עם מאכל אחר אין בהן משום סכנה, וכך אמר משמו הגר”ח קנייבסקי שליט”א הובאו דבריו בספר שמירת הגוף והנפש (סי’ ג’), ושם הובא המקור לזה מדברי הסמ”ק (סי’ קע”א), ובספר הליכות שלמה ח”א פ”ב (ציון 103) נראה שגם הגרשז”א זצ”ל נקט מנהג ההיתר לאכול ביצים קלופות אם היו מעורבות במאכל אחר.

וכ”כ בספר הליכות עולם ח”ז (פרשת פינחס אות י”ג) שאם עירב את השום והבצל (וה”ה ביצים), עם מאכלים אחרים כגון סאלט, או מעשה קצרה וטיגון שע”י תערובת אין לחוש, ואע”פ שהביצים נתונות בשקית ניילון, מ”מ השקית לא אטומה והבצים מקבלים טעם מהחמין וטעם שונה להם, ועל כן הדבר מותר.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם עדיף בחור מצוין שרוצה פאה או בחור פחות טוב עם כיסוי ראש כהלכה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם עדיף בחור מצוין שרוצה פאה או בחור פחות טוב עם כיסוי ראש כהלכה?

תרמו להחזקת האתר!

 

לכבוד הבחורה החשובה מרת מ.ב.ר. תחי’

מנשים באוהל תבורך

לשאלתך, בדבר מה שמציעים לה שידוכים של בני ישיבות טובים, אבל רובם רוצים שהאשה תלך אחר הנישואין בפאה נכרית, כיון שהרבנים הם אשכנזים, וכדרכם כופים על הספרדים את מנהגיהם, והשפיעו עליהם שכך צריך להיות, למרות שזה נגד כל הפוסקים הקדמונים, ופוסקי זמנינו, ולמרות שכל רבני הספרדים בכל הדורות אסרו את הפאה נכרית, כולל חכם בן ציון אבא שאול ע”ה, ובכ”ז כופים על הבחורים לנהוג לקולא בדבר זה, האם תתפשר על בחור פחות טוב מבחינה רוחנית, שמסכים שתלך עם מטפחת, או עדיף לקחת בחור שהוא יותר טוב, אבל רוצה פאה נכרית.

הנה אם את מתעכבת בשידוכין, ואם תמשיכי להתעקש שלא לחבוש פאה נכרית אחר הנישואין, תוכלי להתעכב ויש חשש שתינשאי אחר כך לבחור לא חזק בתורה וביר”ש, בזה צריך לשקול הדבר לפי הענין, כי אם העיכוב הרבה זמן, אפשר להקל לה להשתדך עם מי שרוצה פאה, ובמשך הזמן תשכנע אותו שיהיה זה רק בשבתות וחגים ומאורעות מסויימים, ותתפשר לפאה קצרה, אך לא תרפה מלשכנע אותו יום יום לעבור למטפחות, ומרן זיע”א יתפלל בעדם לזש”ק להצלחה ולכל מילי דמיטב, ובאורך רוח לאט לאט יתרצה לקיים מצות ה’ כדינה וכהלכתה, בכיסוי גמור ע”פ דעת רוב הפוסקים הספרדים ראשונים ואחרונים.

ובמשך הזמן יש להסביר ולבקש מהמשודך, אחר ההחלטה להקים בית של תורה ויראת שמים, כדי לקיים המצוות כדבעי, שיש לנהוג על פי דעת תורתינו הקדושה בדרך ישראל סבא, כרבני הספרדים שהיו גאוני עולם, שאמנם האשכנזים לא מכירים את הגדולים שלנו בדור  האחרון, ואינם יודעים שהיו לנו גדולי עולם, ולכן מזלזלים ומבטלים כמה וכמה מנהגים שלנו, ובהם ענין הפאה נכרית, אך לא יבוש מפני המלעיגים עליו, ובמשך הזמן תשכנע אותו שיקיים בעצמו ויגבה לבו בדרכי ה’, וע’ בילקוט יוסף שבת כרך א’ חלק שלישי, בדיני הכנה לקידוש, מהדורת תשע”ב (עמ’ ק”ב), שהארכנו הרבה בענין פאה נכרית. ולאחר החתונה תציע לו שיקרא הדק היטב את כל מה שכתבנו בענין, ואם הוא מחפש אחר האמת באמת, ישתכנע להסכים שלא תחבוש פאה נכרית. אבל תעשה זאת בסבלנות לאט לאט. ותודות לאל יש היום הרבה אפשרויות לכיסוי ראש יפה ומכובד, שגם נשים שאינם שומרות תורה ומצות מתהדרות בו, וילכו למקומות שמוכרים כובעים ומטפחות, ולהתאים כובע שיתאים למעמדה, ובעזר ה’ לא רק שלא תתבייש בכיסוי אלא אף תתפאר בזה, וכל הענין של הכיסוי ראש ואי הנעימות, הוא רק במפגשים הראשונים, אך לאחר שמתרגלים לכך, אדרבה הם לומדים להעריך ולהוקיר אדם שעומד על עקרונותיו ומנהגיו וגורם בזה קידוש ה’ רב.

ועכ”פ כשאין ברירה והיא מתעכבת בשידוכין תתפשר לבינתיים.

וכבר כתבנו בס”ד בספר “ילקוט יוסף” הנ”ל, דיש להעדיף מטפחת על פאה אף שמגלים קצת מהשערות, שרוב הפוסקים כתבו להדיא לאסור חבישת פאה נוכרית לאשה נשואה, ואי אפשר לחלוק על כל אותם גדולי עולם, ומאידך לגלות ב’ אצבעות שהוא 4 ס”מ מכל צד מיוסד על פי דעת הערוך והרשב”א ועוד ראשונים ומהר”ם אלשקר שכתבו להתיר בזה, ובשו”ת אגרות משה היקל לגלות מהשערות אפילו עד רוב טפח, וכפי הנראה היינו במקום שהיו רגילות בזה רוב הנשים, ומרן אאמו”ר זצוק”ל מורה ובא ששיעור השיער שמותר מן הדין לגלות, הוא כשיעור ב’ אצבעות כ-4 ס”מ, וטעמו משום דכה”ג לא הוי רובו של טפח, וטפח הוא כ-8 ס”מ לפי הידוע. ולגלות רובו של טפח הוי ככולו, ויש לאסור עכ”פ מדרבנן דרובו ככולו, ולכן עד 4 ס”מ יש להתיר. וע”ש באורך לבאר כל ענין זה.

וחלק מהנשים האשכנזיות נהגו במקומם בארצות מוצאם לחבוש פאה נכרית, והמשיכו כן גם כאן בארץ ישראל, ומסתמכים על אותם הפוסקים האשכנזים שהקילו בזה, ונמשכו אחריהן גם חלק מנשות בני ספרד, אך לאמת רוב רבני הספרדים הכריעו לאסור את הפאה מעיקר הדין, ולכן בודאי שעדיף לחבוש כובע או מטפחת ולגלות כ-4 ס”מ מכל צד.

ועיין בילקוט יוסף הנז’, שהבאנו שהביאור בשלטי גבורים שרק בחצר מותר לצאת עם פאה נכרית, ולא ברשות הרבים. ורבים מהאחרונים שהבינו שמתיר גם לרה”ר, טעו בדבר אחר מחילה מכבוד תורתם, והדברים ברורים. וכדאי מאד שישיג ספר זה, ויקרא את כל הדברים על הפאה נכרית מהספר ילקוט יוסף שבת א’ כרך שלישי הנזכר, זה ישכנע אותו להקפיד בדבר זה. ודברי חכמים בנחת, נשמעים.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם שמוציאים כמה ס”ת צריך להגביה את כולם? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם כשמוציאים כמה ס”ת צריך להגביה את כולם?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ז’ אייר תשפ”א, 1066-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, כש”ת כה”ר דן דוידיאן נ”י

שלום וברכה וישע רב,

מה ששאל אודות הגבהת ספר התורה, כיצד יש לנהוג לכתחלה בזמנים שמוציאים כמה ספרי תורה, כמו בשבת ור”ח, ובד’ פרשיות, ובימים טובים, האם להגביה רק את הספר הראשון ולהראות לקהל, ואומרים וזאת התורה וכו’, או לעשות הגבה זו בכל הספרים כולם שמוציאין לקרוא בהם.

יש להגביה ולפתוח את כל ספרי התורה, והנה המקור להגבהת ספר התורה הוא במסכת סופרים (פרק יד הי”ד) שצריך להגביה ספר תורה ולהראות פני כתיבתו לעומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה על כל העם לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה. וכן נהגו. ע”כ. והובא ברמב”ן פרשת כי תבא (דברים כז, כו), ובזה פירש מה שנאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה, וכי יש תורה נופלת, אלא זהו החזן שאינו מקים ס”ת להראות לציבור כתיבתו לכל העם. ע”כ. והובא באורחות חיים (חלק א, דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י”ח אות ז), שבהוציאו התורה פותח החזן ואומר גדלו לה’, וחייב להקים הספר ולהגביהו למעלה, ואם לא עשה כן קאי בארור דכתיב ארור אשר לא יקים וגו’. ע”כ. ובירושלמי סוטה (פרק ז הלכה ד), ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר, זה החזן שהוא עומד, (ומגביה ספר התורה, ומראה הכתב לעם, וצריך להקימה כראוי שיראו כולם כתב ספר התורה. קרבן העדה).

ורבים מאחינו האשכנזים [יוצאי ליטא, ולא מהחסידים] נוהגים להגביה אחרי הקריאה, ומגביהים כל ספר וספר בפני עצמו, ואנו לא נוהגים כן, אלא כפי מה שנכון וראוי על פי סודן של דברים, שזה קודם הקריאה. וגם בשלחן ערוך (סימן קלד ס”ב) הביא דין ההגבהה קודם דיני קריאת ספר תורה, ומשמע שיש להגביה את הספר תורה ולהראות הכתב לעם קודם הקריאה, וכן כתב בנחלת יעקב על מסכת סופרים הנ”ל.

ואין בזה הפסד אם מגביהים את כל הספרים, וכך נוהגים גם רבים מן יוצאי ספרד. ויש בו טעם לשבח, מאחר שקוראים בכל הספרים.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

בלעדי: מכתב הניחומין ששלח הראש”ל מרן הרב יצחק יוסף למשפחות הרוגי אסון מירון


בתחילת השבוע, שלח הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א “מכתב ניחומין” אל משפחות הרוגי אסון מירון.

אתר “מורשת מרן” מביא את נוסח המכתב המלא:

בס”ד כ”א אייר תשפ”א
1164-8/פ”א

לכבוד
משפחת …… הנכבדה והמפוארה ה’ עליהם יחיו

יחד עם כל בית ישראל בכל קצוות תבל שמענו על האסון המחריד והנורא שהתרחש בחצר ציונו של התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי זיע”א בליל ההילולא רבתי ל”ג בעומר. הלוא למשמע אוזן דאבה נפשנו. תצלנה אוזניים משמוע על גודל האסון בהיקטפם של מ”ה נשמות ישראל בשעת שמחה ובתוך קהל עם ועדה. אוי מה היה לנו, נהפך לאבל מחולנו. אוי נא לנו כי חטאנו.
לאחר שעות רבות של מתח נתבשרתם על האבידה הגדולה, במות בינכם היקר והנעלה, אשר דבק באמונת חכמים ה””ה …… ….. זלה”ה, נמנה בין הנספים באסון המחריד.
בוודאי שאין אחד מאתנו היודע על מה יצא הקצף, ומה חורי האף הגדול הזה, ואיננו מבינים בחשבונות שמים על הילקחן של אותן מ”ה נשמות גדולות, אולם עלינו לזכור כי “הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא” (דברים לב, ד). ואין לנו חלילה וחס להרהר אחר מידותיו. ומי יודע לאיזו מעלה גדולה עלו נשמות אלו בפטירתם מתוך שמחה של מצווה ולאחר קבלת עול מלכות שמים יחד עם אלפי בני ישראל, דקות ספורות קודם לכן.
כמה יכאב וידאב הלב לחשוב על הורים הקוברים את בנם במקום להכניסו תחת החופה, ובוודאי שרק השי”ת בעל הנחמות הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, יכול לרפא את שברכם הגדול. כאיש אשר אמו תנחמנו כן הוא ינחמכם ובירושלים תנוחמו.
זכות גדולה נפלה בחלקכם ונבחרתם לקבל מתנת שמים ולגדל את הנשמה הגדולה והחשובה הזו בביתכם מספר שנים. ואף שלמגינת לב לא זכיתם להכניסו לחופה, אין ספק כי עוד יעלה ויתעלה במעלות קדושים וטהורים ויזכה להיכנס להיכלו ולחופתו של התנא הקדוש רשב”י זיע”א וחבורה קדישא דידיה.
והנני מחזק את שאר בני המשפחה במידת האפשר, בהמשך הקמת המשפחה המפוארה על דרך התורה והיראה לשם לתהילה ולתפארת, ובוודאי שזהו רצונו וחפצו של הבן יקיר זלה”ה, שאורו הגדול ימשיך להאיר ולזרוח בביתכם.
ויהא רעווא מן שמיא שתזכו לראות בנחמת ציון ובבניין ירושלים עדי יקיצו וירננו שוכני עפר. וה’ יתברך ישמע לקול שברכם, ויחזקכם ויאמצכם, ויתן לכם כוחות חזקים להמשך החיים. והוא שאמר לעולמו די יאמר לצרותיהם בכלל צרות עמו ישראל די, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, והיה המחנה הנשאר לפליטה גדולה. ותזכו לאריכות ימים ושנים דשנים ורעננים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא שובע שמחות וכל טוב. וזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע”א תהיה בעזרכם ותגן בעדכם. אכי”ר.
בברכת התורה,

יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם יש חיוב מצות ביקור חולים בחולה מורדם ומונשם? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם יש חיוב מצות ביקור חולים בחולה מורדם ומונשם?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏י’ אייר תשפ”א, 1093-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, ה”ה אורן דנוס הי”ו

שלום רב,

בעניין שאלתו לגבי חיוב מצוות ביקור חולים בחולה שהינו מורדם ומונשם, אי איכא חיוב לבוא ולבקרו או דילמא שאין בכך כלום.

הנה בגמרא נדרים (מ.) אמרו, כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות. מאי גרמא, אילימא כל המבקר את החולה, מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה, מבקש עליו רחמים שימות, שימות סלקא דעתך? אלא, כל שאין מבקר חולה, אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות. ע”ש. כלומר, שעל ידי ביקור החולה, מתעורר האדם לבקש עליו רחמים מאת ה’ יתברך, שישלח דברו וירפאהו, ויתן בלב הרופאים חכמה בינה ודעת לכלכל דבריהם במשפט להחיש לו רפאות תעלה, ואז בודאי שתפלתו קרובה להתקבל יותר, וכמו שאמרו בשבת (יב:) מנין שהשכינה למעלה מראשותיו של החולה, שנאמר, ה’ יסעדנו על ערש דוי. והזכיר זאת הרמב”ן בספר תורת האדם (ריש שער הסכנה), וסיים: “הילכך, כל המבקר את החולה, ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים את המצוה”.

ולטעם זה אין כל הבדל בין אם החולה ער או מורדם ומונשם, ולכאורה במורדם ומונשם איכא חשיבות גדולה יותר לבקרו, שכן יותר מעורר עליו רחמים לפני השי”ת.

ברם ישנו טעם אחר המובא בגמרא נדרים (לט:) וז”ל: אמר רבי אחא בר חנינא: כל המבקר חולה נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן, ליעלון שיתין ולוקמוה. אמר ליה כעישורייתא דבי רבי, ובבן גילו. ע”ש. משמע שעניין ביקור החולים הינו על מנת שייקל את הצער מעל החולה, וכן מבואר בדברי המאירי שם שכתב וז”ל: לעולם יהא אדם זריז במצות ביקור מפני שהמבקר מיקל בחליו של חולה. דרך הערה אמרו, כל המבקר את החולה כאלו נטל אחד מששים מחליו ובבני גילו ר”ל שבקורם ערב עליו שמצד הנאתו מהם חליו מיקל. עכ”ל. וכן משמע מלשון רבינו הרמב”ם בספר הנהגת הבריאות (שער ב’ אות יט) וז”ל: לספר לחולים סיפורים משמחים ירחיבו את נפשו ואת לבו, ולחדש חידושים שיסחו את דעתו, ויצחק עליהם וכל חבורתו, ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו, עכ”ל. וכעין זה כתב בספר סדר היום (סדר ברכת השחר) וז”ל: וביקור חולים אף על פי שהיא ג”כ גמ”ח, אפ”ה היא ג”כ גדולת הערך, כאחז”ל ביקור חולים אין לו שיעור. והענין הוא, כי גומל חסד עם הגוף ועם הנפש, שלפעמים משיב נפשו של אותו חולה בטוב טעם ודעת אמריו ודבריו דברי פיוס ורצוי וחזוק לסומכו על ערש דוי. ובעינינו אנו רואים הענין הזה, כי לפעמים אדם נכנס לבקר את החולה ויושב עמו שעה או ב’ ואומר החולה עצמו: נחמתני נחמתני, החזרת נשמתי בי. ואנו רואין שהקל מעליו חליו. וכן ארז”ל הנכנס לבקר את החולה נוטל אחד מששים מחליו. ואמרו דוקא בבן גילו, הנה נראה בפי’, שמשיב נפש החולה בבקרו אותו וכו’ עכת”ד.

וע’ בשיטה מקובצת שם, דהביא לשון הרי”ץ ז”ל שכתב וז”ל: ובבן גילו. הוא דנוטל אחד מששים בצערו, כלומר בן מזלו שהוא מטבעו ומהנהגתו, כי (אין) [אז] דעתו של חולה נוחה הימנו, ומיקל ממנו חוליו, אבל אם אינו מטבעו והנהגתו, יקוץ בו ויכביד עליו חוליו ויזיקנו. [והגאון בעל יד מלאכי (כללי הדינים כלל קפו) כתב בשם ספר ילקוט הראובני (ריש פרשת וירא) בשם ספר סודי רזא, דהא דאמרו המבקר את החולה נוטל א’ מששים מחליו, היינו בעוד שישנו המבקר שם, אבל כשיסתלק המבקר יחזיר חולי למקומו]. והגרי”ח בספרו בן יהוידע נדרים (שם ד”ה נוטל אחד מששים מצערו) כתב וז”ל: נ”ל ודאי דאין הכונה שיקח אחד מששים מן החולי להיות נדבק בזה המבקר, דזה אי אפשר להיות בטבע, ועוד מצות ביקור חולים מצוה יקרה שהיא אחד מדברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואיך יתכן שיהיה לו היזק מזה, אך הכונה מחמת שהוא בן גילו, מגיע צער לנפשו אחד מששים מצערו של חולה, ואז ע”י הצער הזה המגיע לנפש המבקר יסלקו מן החולה אחד מששים מן החולי שבו, על דרך עשורייתא דרבי, כי הצער שיגיע לאחרים יש בו כח יותר להגין ולכפר. וע”ש מש”כ לבאר בטעם שנוטל אחד מששים בחוליו. וראה עוד בשו”ת חלקת יעקב (או”ח סי’ קח). ולמהרש”ם בדעת תורה (יו”ד סימן שלה סעיף י). ולמרן אאמו”ר זיע”א בשו”ת יחוה דעת (ח”ג סי’ פג) מה שהביא בשם המדרש ויקרא רבה (פר’ ל”ד סימן א’): אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה’, אמר רב הונא זה המבקר את החולה, שכל המבקר את החולה פוחת לו אחד מששים בחוליו. אמרו לו, אם כן יעלו ששים לבקרו וירד עמהם לשוק, אמר להם, ששים ובלבד שיהיו אוהבים אותו כנפשם, ואף על פי כן מרויחין לו ע”כ. והסיום ר”ל, שאפילו אינם אוהביו כנפשם, מכל מקום מרויחים לו מחוליו. וכמו שצידד המתנות כהונה שם לפרש בראש דבריו ע”ש.

נמצא א”כ דלפי טעם זה, אם החולה ער איכא בכך משום ביקור חולים, בהיות שהחולה רואה את ידידו המגיע לבקרו, הינו שש ושמח בכך שבאים להשתתף עמו בצערו ולסעדו ולתומכו בעת חוליו, לא כן באופן שהינו מורדם ומונשם.

ועל פי האמור, ביקור חולה מורדם ומונשם תלוי לפי הטעמים הנזכרים. ברם צריך להכיר את המציאות בבתי הרפואה השונים, שכאשר הרופאים רואים חולה שמבקריו רבים, ובכל עת נמצאים אצלו מבני משפחתו וחבריו, למרות שהינו מורדם ומונשם, אזי שנוהגים בו בכבוד ודואגים יותר לרווחתו. לא כן לחולה המוטל מורדם ומונשם על ערש דווי, ואין איש שם על לב לבוא לבקרו לסעדו ולתומכו, אזי שאף הרופאים פחות דואגים לשלומו. ומציאות זו רואים בחוש גם בעניינים שונים שאינם קשורים לרפואה, שאם רואים אדם שיש לו דורש ומבקש, אזי שנוהגים עמו ביתר כבוד מאשר לאדם שאין לו מכר הדואג לשלומו. אשר על כן, חשוב מאוד לבוא ולבקר גם אדם המורדם ומונשם, דמלבד הטעם שמתעורר לבקש עליו רחמים, עוד איכא בהא מצד עזרה וסיוע שהרופאים רואים שיש לחולה דורש ומבקש ומתייחסים אליו בכבוד ומשתדלים ברפואתו ביתר שאת וביתר עז. ולכן בבואו לבקר חולה שהינו מורדם ומונשם, יגש לרופאים וישאל ויבקש לדעת את המצב ומה ניתן לעשות וכדומה, זאת בכדי לעוררם ולהודיעם שיש מי שעומד מאחורי החולה ודואג לשלומו.

ויהי רצון שהרופא לשבורי לב ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל. ויאמר לצרותינו די אכי”ר.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • שתה קפה יצא וחזר למקום האם צריך לחזור ולברך? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: שתה קפה יצא וחזר למקום האם צריך לחזור ולברך?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏א’ אייר תשפ”א, 1036-2/פ”א

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה דוד יוסיפוב נ”י

שלום רב,

לשאלתו אודות בחורי ישיבה ששותים תה או קפה וכדומה בהיכל הישיבה, ויוצאים לחדר השתיה להכין עוד כוס, או שיוצאים לחדרי הפנימיה ועוברים דרך מדרגות או מסדרונות האם כשחוזרים להיכל הישיבה צריכים לברך שוב, כיון שכל בנין הישיבה הוא רשות אחת השייכת לישיבה ונמצאים תחת קורת גג אחת אין זה נחשב שינוי מקום, ולא מברך כשחוזר שוב להיכל הישיבה.

ואודות בית הכנסת או ישיבה שיש לו חצר המוקף גדר, ויצא לחצר האם נחשב שינוי רשות ויצטרך לברך שוב על דברים שאין טעונים ברכה במקומם, או כיון שמוקף גדר חשיב הכל רשות אחת.

ע’ בדברי המג”א (סי’ קע”ח סעק”ה) שהביא משם הב”י, שכל שהוא מוקף מחיצות חשיב רשות אחת, וכתב בפרי מגדים שם, תרתי בעינן כדי לברך שוב, אין מחיצות ואין רואה מקומו הראשון, הא רואה מקומו אף שאין מחיצות, או מחיצות באין רואה אין צריך לברך, וע”ש עוד במחצית השקל ובלבושי שרד. וצ”ע.

על כן כל שישנה גדר המקיפה י”א שחשיב הכל רשות אחת, ומ”מ לכתחלה עדיף שלא יצא מהבנין עד שיסיים אכילתו.

וביציאה לבית הכסא באמצע אכילת פירות ושתיה, הנה הרמב”ן במלחמות (פסחים כד.) כ’, ומיעל לאיפנויי לא הוי הפסק, אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא וטעמא דמילתא משום דגברא דחיא הוא, ורבינו האי אמר בית כסא מפסיק ולא פשיטא לנא. ודאמר דלא מפסיק. ע”כ. הא קמן שלדעת הרמב”ן הנכנס לבית כסא לא הוי הפסק. והרי איהו ס”ל שיציאה לחוץ בפירות הוי הפסק שצריך לברך, וכמובא בב”י (סי’ קע”ח סוד”ה ואין לדקדק). ומוכח דמש”כ שיציאה לבית כסא לא הוי הפסק. היינו שנמצא באותו בית בחדר אחר. ולא חשיב הפסק, (וראה בילקוט יוסף קש”ע ח”א סי’ קעח עמוד שפ סעיף כו)

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם יש חיוב לגדל פאות אחרי האוזן? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם צריך לגדל פאות אחרי האוזן?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ח’ ניסן תשפ”א, 951-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, מזכה הרבים, שמו מפארים כה”ר בן ציון שמואל שלוש שליט”א

אודות מה שאשתו חפצה מאוד שיגדל פאות מסולסלות, ולו אין זה נח, ושואל כיצד יעשה.

הנה מעיקר הדין אין חיוב בגידול פאות הראש, וכמו שהארכנו בזה בס”ד בילקוט יוסף הלכות כבוד אב ואם (פ”ט סעיף לג ובהערה), ובספר דיני חינוך קטן (עמ’ רפא), שמנהג זה אינו אלא ממדת חסידות. ושם הבאנו דברי הזוהר הקדוש (באדרא פר’ נשא דף קלא) דמעיקר הדין סגי שיהיה אורכן בשיעור שיכוף ראשן לעיקרן. וע”ש בארוכה ומשם בארה.

ואף שהגאון רבינו יוסף חיים זיע”א האריך בזה בכמה מקומות, וכעין מש”כ בספרו בן איש חיל (ח”א סוף דרוש א לזכור) וז”ל: ולכן ניתנו הפאות בפנים למעלה מן הזקן, כדי שיעידו על זה האדם שהוא יהודי וכו’. ע”כ. ושם (דרוש ג לפרשת זכור) הביא מעשה נפלא בזה וסיים בזה”ל: על כן כמה וכמה צריכין אתם להזהר בשני עדים נאמנים אלו העומדים אחד מימין ואחד משמאל המעטרים אתכם בעטרה של היהדות. ואין אני מעמיס עליכם לעשות לכם פיאות עבים וארוכים כמנהג אחינו האשכנזים הי”ו, ורק אבקש שיהיה בהם שיעור הניכר לעיני הכל, ולא יהיו כעשבים קטנים העומדים על פתח הקרקע אשר רק רישומן ניכר, דאלו פסולין הם לעדות כדין קטן שפסול להעיד, כי רק הגדולים נאמנין להעיד בגודלן. וכבר דיברתי על זה פעמים רבות, ואשרי המדבר על אוזן שומעת, ואשריהם ישראל שמעו ונזהרו ותבא עליהם ברכה. עכת”ד.

והנה, זכינו לראות את גדולי הדור הקודם שהיו תלמידים מובהקים של רבינו יוסף חיים זצוק”ל, וכולם היו ללא פיאות, ובראשם זקן המקובלים חכם אפרים הכהן זצוק”ל אביו של יבלחט”א ראש הישיבה הגאון חכם שלום כהן שליט”א. וכן שאר בשרו של הבא”ח, ראש הישיבה חכם יהודה יהושע צדקה זצ”ל, והגאון המקובל הרב כף החיים זצוק”ל ועוד כהנה וכהנה של גדולי וחכמי בבל שהיו דבוקים בתורת הבא”ח, ועכ”ז לא נהגו בדבר זה כדבריו. זכינו להכיר את מוהר”ר עזרא עטייה, את חכם אברהם ענתבי, חכם יעקב עדס, חכם עובדיה הדאיה, הרב ארי חיימוף, חכם בן ציון, מרן, זצ”ל, כל אלה זכינו לראותם ולאף אחד מהם לא היו פאות, עכ”פ לא פאות מסולסלות. ויש לקיים ויגבה לבו בדרכי ה’. אא”כ יש בעיא ש שלום בי, והאשה מטרתה לשמור על בעלה להתרחק מחברים רעים, ובזה יש לשקול ענין שלום בית

אולם, אדם שנולד למשפחה חסידית שכולם מגדלים שם את פאותיהם, ראוי וחשוב שימשיך להחזיק מנהג אבותיו ויגדל פאות, כי זהו מנהגם לגדל פאות ולא יהיה שונה מהם. כמו כן, בחור תימני שהוריו וכל בני משפחות מגדלים פאותיהם, ראוי ונכון שימשיך לאמץ מנהג חשוב זה, אלא שפעמים רבות, אותם בחורים לומדים בישיבות ספרדיים או ליטאיים וחבריהם לועגים להם, והם מרגישים מוזרים, ולכן יתייעצו עם רבותיהם כדת מה לעשות.

ואשר על כן, חכם עיניו בראשו, לחנך את בניו משחר נעוריהם כמנהג אבותינו ורבותינו ולא ידריכם בדרך שתוכל להסב להם צער כזה או אחר לאחר שיגדלו. אלא אם כן שולח אותם ללמוד בישיבות של חסידים, ששם בוודאי ראוי שילך כמותם ולא יהיה משונה מהם.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר לשפוך מים על בקבוק קרח בשבת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לשפוך מים על בקבוק קרח בשבת?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏כ”ז אדר תשפ”א, 911-2/פ”א

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת הרב מאור אלפסי נר”ו

שלום רב,

מה ששאל אודות בקבוק מים שהיה בפריזר וכולו נקפא ויש בו קרח, האם מותר לשפוך על גביו מים ע”מ להמיס את הקרח, שבספר ילקוט יוסף שבת כרך ג’ (סי’ ש”כ סעיף ל’) בהערה נתבאר, שדוקא אם אינו מתכוון להשתמש במים אלו והם הולכים לאיבוד, אבל אם מתכוון להשתמש אסור וכאן מתכוון להשתמש.

בספר ילקוט יוסף שבת כרך ג’ (סי’ ש”כ), נתבאר, דלהלכה יש להורות שלא לרסק או לבחוש שלג או ברד בכף וכיו”ב, ובסעיף כ”ט מובא, שדין הקרח כדין השלג והברד, שאסור לרסקו, כתבנו זה מפני שמדברי הטור והמרדכי והראבי”ה משמע דפליגי על השבולי הלקט, ודין הקרח כדין השלג והברד שאסור לרסקן כדי שיזובו מימיהם, ולאפוקי ממ”ש בשבולי הלקט סי’ פה בשם אחיו ר’ בנימין, דדוקא שלג או ברד אסור לרסק מפני שהוא מוליד משקה שלא היה בעולם, ודומה לסחיטת פירות, אבל מים שנקפאו מותר לרסקן, ואין בו משום תולדת משקה. ע”ש. וכ”כ לצדד מדנפשיה הערוך השלחן סכ”ה. ע”ש. אבל הטור סי’ שכ, והמרדכי ס”פ במה טומנין, הביאו להלכה דברי ראבי”ה, שהתיר לשבר הקרח ליטול המים שתחתיו, ומשום דדמי למ”ש בשבת קמה. שובר אדם חבית כדי ליטול ממנה גרוגרות. ובב”י הסביר עוד, שאע”פ שכאשר משברו ניתזים חתיכות דקות, אפ”ה מותר, שלא אסרו אלא כשמרסקו כדי שיזובו מימיו, אבל הכא אין מימיו זבים ע”י כך, ואפי’ יזובו מועטים הם ולא השיבי. ועוד שאינו מתכוין לכך וכו’. ע”כ. ותיפו”ל דבקרח אין לחוש לכך, א”ו דפליגי על השה”ל. ומ”ש המרדכי בד”ז ברד לאו דוקא הוא, והכוונה לקרח כמ”ש הטור. וכ”ז כתב מרן אאמו”ר לפני כחמשים שנה בירחון קול סיני, ובילקוט יוסף נמשכנו אחר דבריו.

אלא שכפי הנראה לאחר שנים רבות, מרן היקל בקרח, בספרו חזון עובדיה שבת ד’ (עמ’ קנ”ח) שהביא דברי השבולי הלקט הנ”ל, ושכ”כ האורחות חיים (אות ע”ז), וגם הערוך לשלחן כתב לצדד שמלשון רבותינו משמע שלא הקפידו אלא על ריסוק שלג וברד, ולא על ריסוק קרח, כי הקרח היה מים מקודם, מש”ה אין בו לא משום מוליד ולא משום סחיטת פירות. ע”כ. ומרן זיע”א מביא אותם בסתם. והנראה מדבריו שהראה פנים לסברא זו, ודלא כמו שהחמיר בזה בקול סיני לפני כ-50 שנה. לכן יש להורות להלכה שמותר לבחוש בכף קרח בכוס. וה”ה שמותר לשפוך מים על ראש הבקבוק שיש בו מים קפואים, אע”פ שרוצה להשתמש בהם.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן
העמוד הבא »