האם אפשר להצטרף למניין דרך מרפסות? / הראש"ל הרב יצחק יוסף


ב"ה, ח' ניסן תש"פ

לאחינו בית ישראל, רבני הקהילות ומורי ההוראה די בכל אתר ואתר, ה' עליהם יחיו!

לשאלות רבים אודות צירוף למנין במרפסות וחצרות, עניית דברים שבקדושה, קריאת התורה וברכת כהנים

היות ובימים אלו אנו נשאלים מפי רבני קהלות מהארץ ומחו"ל, שאלות רבות בענין תפילה בציבור, אופן ההצטרפות למנין המותרת והאסורה, ענייה לדברים שבקדושה במקרים שונים, דרך הטלפון, צירוף במרפסות, קריאת התורה, ואמירת הקדישים ביארצאייט, וכדומה, על כן ראיתי לערוך את גדרי ההלכה בזה במצבים השונים, אחר העיון בנושאים אלו בס"ד, ומכאן ילמדו הרבנים לשאר מקרים בבחינת תן לחכם ויחכם עוד.

א. בראשית דברינו אני חוזר ומבהיר, שעל פי דעת תורה, חייבים להישמע בהחלט להנחיות משרד הבריאות שלא לקיים תפילות במנין אפילו במרחב פתוח, אם לא באישור מיוחד ומבוקר מהרשויות, עד יעבור זעם וירחמו מן השמים. ויש לקבל בזה דין שמים באהבה, ומתוך צער. והעובר על זה הרי זו מצוה הבאה בעבירה ויש בזה גם חילול ה'.

ב. בדבר צירוף למנין ברשויות חלוקות, כגון בכמה מרפסות, או חצרות הבתים, וכדומה, באופן שבכל רשות יש פחות ממנין, ובצירוף כולם יש מנין של עשרה אנשים, למעשה אין לסמוך על זה כלל לענין צירוף למנין. ואין לעשות חזרה ולהוציא ס"ת, ולברך ברכת כהנים, כי פשוט יש כאן חשש של כמה ברכות לבטלה. וכך דעתם של רוב ככל הפוסקים, הספרדים וגם האשכנזים.

ונסביר את הדברים: התוס' בפסחים (פה:) כותבים, שאם היו עשרה במקום אחד, ואומרים קדיש או קדושה, אפילו מי שאינו עמהם נמצא ברשות אחרת, יכול לענות אחריהם אמן.

דין זה מובא גם בתוס' ר"ה כז: וכך כותבים עוד ראשונים, הר"ן בתחלת ראש השנה, המרדכי, הרשב"א בתשובה ח"ג (סי' רפו), הראב"ד. והטור בסימן נה.

בב"י שם מביא שיש חולקים בזה, שלא לענות אמן, והוכיחו כן ממה שאמרו בגמרא, ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן. וחשבו שה"ה גם שלא עונים אמן.

וע"ז כותב הב"י, דשם מדובר לגבי צירוף לעשרה, שזה לא מצטרף אם נמצאים חצי מנין ברשות אחת, וחצי מנין ברשות אחרת. אבל לגבי עניית אמן, עונים אמן כשיש עשרה במקום אחד, והאחד שומע אותו אף שנמצא ברשות אחרת.

הב"י מביא את הגמ' פסחים פה: סוטה לח. מה שאמר רבי יהושע בן לוי, דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. וממשיך הב"י ומביא מה שכתב מהר"י אבוהב ז"ל שהסכמת רוב הפוסקים כדברי רבינו, שעונים אמן, אבל שלא יהיה מפסיק טינוף או אינו יהודי.

ומרן הש"ע (או"ח סי נה סעי' יג) כתב: צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ וכו', כלחוץ. ע"כ. והסבירו רוב האחרונים ספרדים ואשכנזים, דפשיטא דמרן איירי אף ברואים אלה את אלה, אפילו הכי אם לא נמצאים ברשות אחת לא מצטרפים למנין.

כך פסקו השכנה"ג (שם סק"ו), שלמי צבור (דף פ ע"ד), הגאון חיד"א (מחב"ר סק"ח), מלכי בקודש (או"ח דף קי ע"ד והלאה), זרע אמת (סי' י), מאמ"ר (ס"ק יד), א"ר (ס"ק יב), הגר"א (ס"ק לא), משכנות יעקב (סי' עה), החקרי לב, וכן העלנו בילקו"י תפלה ח"א (סי' צ הל' כט, עמ' רפא).

והנה מרן הש"ע (או"ח סי נה סעי' יג) כתב, צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ וכו', כלחוץ. ע"כ. וכתבו רוב ככל רבותינו האחורונים בדעת מרן, דפשיטא דאיירי אף ברואים זא"ז, וכן פסקו השכנה"ג (שם סק"ו), ש"צ (דף פ ע"ד), הג' חיד"א (מחב"ר סק"ח), מלכי בקודש (או"ח דף קי ע"ד והלאה), זרע אמת (סי' י), מאמ"ר (ס"ק יד), א"ר (ס"ק יב), הגר"א (ס"ק לא), משכנות יעקב (סי' עה), וכן העלנו בילקו"י תפילה ח"א (סי' צ הל' כט, עמ' רפא).

אלא שיש להעיר דלכאורה יש סתירה בדברי מרן הש"ע, דהנה מרן בש"ע סי' נה (סעיף יד) כתב, דמי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהם חלון, אפי' גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה.

ומוסיף הרמ"א: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף (רבינו ירוחם נ"ג ח"ז).

ולכאורה מבואר מהש"ע שאם מראה פניו כגון נמצא בעזרת נשים ומראה פניו לתוך ביהכ"נ, מצטרף. ולפ"ז גם במפרסות יהיה אפשר לצרף חמשה מכאן וחמשה מכאן.

אולם כבר האריכו בזה האחרונים וכתבו כמה חילוקים בזה, מרן מדבר בש"ע שיש תשעה במקום אחד, והעשירי "מראה פניו" והם רואין זא"ז, בזה מועיל מה שעומד בחלון ומראה פניו. אבל לא חצי חצי. צריך שיהיה במקום אחד תשעה, ורק העשירי מצטרף באופן שמראה פניו. וע' בכה"ח (סי' נה ס"ק עט) שהביא מהמחב"ר שכ' דמה שמועיל זה רק כשיש רוב במקו"א ואז גוררים את השניים, אבל כשמספרם שוה, איך יגררו אלו את אלו ששוים במניינם. (וכן מביא בפסקי תשובות משם המקור חיים להחות יאיר).

עוד העמידו את דברי מרן, דאיירי במוציא ראשו דרך חלון ומכניסו לפנים בית הכנסת.

ועוד העמידו את דברי מרן, דשאני עזרת נשים, דאיכא סברא שכותל העזרה לא נעשה לחלק אחר מהרשות, אלא זו אותה רשות, רק שנעשית כך לצניעות. והילכך כל חלל ביכ"נ עם העזרה רשות אחת נינהו, ורק בזה מצטרף האחד עם התשעה. וכך מסביר מרן החיד"א במחב"ר את דברי מרן. וכך כותב גם בספר מלכי בקודש, וכך כותב גם הראשון לציון מהר"י חזן בשו"ת חקרי לב.

נמצא דלא דמי ההיא דסעי' יד בש"ע, לסעיף י"ג שלפניו, ואיה"נ עשירי מצטרף מהעזרה במראה פניו, וכן העלנו בילקו"י (שם הל' ל, עמ' רפג). וכמו שכתבו כל החילוקים הנ"ל במחב"ר, מלכי בקודש, וחקרי לב ועוד, עי' עליהם.

ובערוה"ש (סי' נה סכ"ד) כתב, שכל מה שמועיל מראה פניו, רק כשאינו נמצא ברשות נפרדת, אלא אחורי ביהכנ"ס. אבל כשנמצא ברשות נפרדת לא מועיל.

והן אמת שדעת הפר"ח (ס"ק יג), ומטה יוסף (ח"ב סי' יג), להקל ברואין זא"ז, וכ"פ הפמ"ג (א"א ס"ק יב), ומשנ"ב (בבאה"ל ד"ה ולחוץ) להקל בשעה"ד כהפר"ח, וכ"כ במחב"ר (ס"ק יא) לסמוך על הפר"ח והמטה יוסף בשעה"ד במקום שנחלקין לקבוצות קטנות מחמת העיפוש "כדי שלא יתבטלו מ' יום מתפילה בציבור".

אולם כבר הגאון חקרי לב (או"ח סי' כח) הביא דברי המחב"ר בזה ודחאם מהלכה באריכות רבה, וכתב שאין לסמוך ע"ז אפילו בשעה"ד כזו. וכ"פ הרב בית עובד (דיני הקדיש אות מג), וסמך עליהם בפתח הדביר (סק"ד), ועוד אחרונים, וכ"פ בכף החיים סופר (ס"ק עט). ואיכא הכא חשש ברכה לבטלה. ואמנם מרן החיד"א למרות שהוא עצמו פירש בדעת מרן הש"ע שבכה"ג הוי ברכות לבטלה, עכ"ז סמך על הפירות הנ"ל, פמ"ג, פר"ח, להקל בשעה"ד. ולא חשש לסב"ל, וק"ק הרי איהו כתב בחיים שאל ח"ב סי' טו דאמרי' סב"ל אף נגד מרן. וכ"ש כאן שדעת מרן לא לברך, שיש לנו לחוש לסב"ל.

ומעתה לית לן נמי ס"ס שמא כרש"י דאין מחיצה מפסקת אף לענין צירוף (פסחים פה: ד"ה וכן), ושמא כהפר"ח דמהני רואין זא"ז, שהרי גם המחב"ר מודה שהנכון לפרש במרן דאף ברואין זא"ז לא מהני, ורוב ככל רבותינו מפרשי הש"ע ובפרט רבותינו הספרדים פירשו לנו במוחלט דעת מרן הש"ע דבודאי אף ברואין זא"ז לא מהני, ושלדעת מרן אף בשעה"ד שכזו אין לסמוך על סברא זו, והוי ברכה לבטלה. וממילא אנן בדידן הו"ל ס"ס נגד מרן להדיא שפסק בשניהם יחד להחמיר.

וכבר סיים הרב בית עובד (שם) בנידון כמו שלנו ממש בזה"ל: ולא יהיה אלא ספק יש להחמיר מספק כמו שנראה מתוך דברי השכנה"ג דיש להחמיר בענין צירוף כי יש ספק, עכל"ק.

ג. ולפיכך הדר בשכנות לאותם מאחינו האשכנזים הסומכים על הגאון משנ"ב, ומתפללים בצירוף עשרה מבני אשכנז דרך המרפסות והחצרות, אינו רשאי לומר עמהם קדיש יתום וכדו', וכ"ש שאסור לישא כפיו כשאין עשרה במקום אחד, אבל רשאי לענות לקדיש וקדושה ושאר דברים שבקדושה ששומע מהם. [לפי שלענין אמן יתומה וכדו' אפשר לסמוך על הס"ס המבואר לעיל, שאפשר לענין זה מרן היה מודה].

והנה מלבד כל הנ"ל, הרי יש הפסק טינופת, בין הבתים בין מקום אחד למשנהו, והנה בגמ' סוטה (לח:) אמרו, אמר רבי יהושע בן לוי, אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והסבירו התוס' הנ"ל (ר"ה כז:) שהכוונה לומר שאם שומע קדושה ואמן יהא שמיה רבה מהצבור, עונה עמהם, ואין המחיצה מפסקת למונעו מלענות עם הצבור. וכן כתבו התוס' פסחים (פה:). ולכאורה לפ"ז גם כאן שהוא שומע דברים שבקדושה צריך לענות עם הצבור. אולם כבר הזכרנו מ"ש  בב"י (או"ח סי' נה), כתב בשם רבינו הגדול רבי יצחק אבוהב בשם הירושלמי, שאם יש טינופת או ע"ז מפסקת בינו לבין הצבור לא יענה עמהם. וכ"כ בשם רב אחא משבחא.

וז"ל מרן הש"ע (סי' נה ס"כ): היו עשרה אנשים במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, אפי' מי שאינו עומד עמהם יכול לענות, וי"א שצריך שלא יהיה מפסיק דבר שאינו נקי או ע"ז. ע"כ. ונמצא שמרן הביא בסתם שאם היו עשרה שאומרים קדיש, אפי' מי שאינו עמהם, עונה אמן. וי"א שאם יש טינוף לא עונה אמן. ונחלקו האחרונים אם כאן הוא כמו כל סתם ויש והלכה כסתם, או דשאני הכא שדעת הסתם לא התייחסה כלל להפסק טינוף, והי"א הוא דין וחילוק מחודש, וכך דרכו של מרן לכתוב חילוק בדין בשם י"א.

וכך למדו כמה אחרונים, כמו מאמר מרדכי, בני ציון ליכטמן, שו"ת מנחת אלעזר, ובכה"ח (אות צה). ובפרט שכ"ה בירושלמי, וכ"ד רב אחא משבחא.

אולם הלבוש לא הבין כך, אלא שגם כאן הוא כמו כל סתם ויש, והלכה כסתם, שאפי' יש טינוף עונה אמן. [ראה בהגהות לבושי שרד]. והיינו כדעה ראשונה שהובאה בש"ע בסתם.

וכך מבין בעל חות יאיר בספרו מקור חיים, שיפה עשה מרן שהביא דין זה בשם י"א, שהרי יש סתירה לדין של הירושלמי הנז', מתלמוד דילן (ר"ה כז: ריש פ"ג), שאם היה ביתו סמוך לביהכ"נ ושמע קול שופר יצא. ונפסק בש"ע (סי' תקפט).

ואין לומר דשאני עניית אמן יהא שמיה רבה מקיום מצוה, דשם מסתמא גם בירך לשמוע קול שופר ועונה אמן. ואדרבה זה רבותא טפי, שיוצאים י"ח של מעשה שעושה חבירו ברשות אחרת. וכ"ש לגבי שמיעה.

ועיין בש"ע הגר"ז שכתב, שראוי לחוש דטינוף הוי הפסק. ומלשונו משמע דהוא רק ראוי לחוש. גם במשנ"ב הבין כך בדעת מרן. ועיין בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' ט) שהביא שיש מחלוקת בדעת מרן, ולא הכריע.

ובכה"ח (סי' נה ס"ק צה) כתב, שגם מרן הש"ע סובר כדעת הי"א, שהיא הלכה פסוקה ודעה מוסכמת מכל הפוסקים, ואינה באה לחלוק על הדעה הראשונה שהובאה בסתם, אלא באה לפרש.

ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ב (סי' עב) חשב מתחלה לומר שדעת הי"א היא שלא כהדעה הראשונה שהובאה בסתם, ושוב העיר מדברי הפמ"ג בכללי הוראת איסור והיתר, שבכגון זה אין דעת הי"א לחלוק אלא לפרש דעה ראשונה. וא"כ הלכה היא, ועפ"ז דן שהשומע ברכה מחבירו דרך הטלפון, לא יענה אחריו אמן, משום שמסתמא ישנה טינופת מפסקת בין חבירו לבינו. ולפ"ז גם בנידון שלנו אין לו לענות קדיש וי"ג מדות עם הצבור.

אולם דעת הגר"א במעשה רב (סי' מז) שמבית לבית השומע קדיש וקדושה ואמן יכול לענות עם הצבור, אפי' כשיש בינתים הפסק של טינופת או ע"ז, שכיון שאינו רואה את הטינוף שבינו לבין הקהל, מותר לו לענות. ולפ"ז איה"נ אם רואה יהיה אסור לענות. הביאו המהרש"ם בדעת תורה, ובשערי רחמים פרנקו, ובילקו"י ברכות. וכן מתבאר בשו"ת שער שלמה (סי' קה). וכן העלה הגאון ממונקאטש שם בסוף דבריו, לגבי השומע ברכת חבירו דרך טלפון, שאם הלכלוך היה גבוה עשרה טפחים, או נמוך עשרה טפחים, מותר לקרוא ק"ש כנגדו.

ולפ"ז בנ"ד אף שיש הפסק טינופת אין איסור לענות אמן ושאר דברים שבקדושה כאשר יש עשרה במקום אחד, והעונה נמצא במקום אחר.

וכ"ז לענין "לענות" אמן ושאר דברים שבקדושה, דאפשר לענות כשאחרים סומכים על המשנ"ב ומתפללים בצבור דרך המרפסות. אבל לא לענין לעשות בעצמו החזרה קריאת התורה ברכת כהנים או אמירת ברכו, שיש כאן שאלה של ברכה לבטלה שהיא חמורה מאד. ואיך אפשר להורות גם לספרדים לברך ברכות שהם ספק ברכה לבטלה, כמו חזרה, ברכת כהנים, ברכה על קריאה בתורה. וכל מי שיודע את כללי הפסיקה, ברגע שרואה שיש סתירה במרן, ויש יישובים לזה, ולומד את האחרונים יודע איך לפסוק.

אי אפשר להתעלם מדברי 13 גדולי האחרונים, א"א להתעלם מדברי מרן הש"ע בסעי' יג, אי אפשר להתעלם מהכנה"ג, החקרי לב, הגר"א, משכנו"י, אליה רבה, שלמי צבור, פתח הדביר, כף החיים, בית עובד, ערוך השלחן, זרע אמת, מאמר מרדכי, מלכי בקודש, ועוד, שלדעת כל אלה המצרף העומדים במרפסות ואומרים חזרה וברכת כהנים הוי ברכה לבטלה.

ודע, שאין הבדל בזה בין ספרדים לאשכנזים, שהרי גם מפוסקי האשכנזים מצינו שאי אפשר לצרף למנין כשחלק עומדים במפרסת זו, וחלק במרפסת אחרת. כמו שפסק הגאון מוילנא, משכנות יעקב, האליה רבה.

ואמנם אותם מאחינו האשכנזים העושים כל הליכותיהם על פי פסקי המשנה ברורה, איה"נ יש להם על מה לסמוך. אבל לא לדידן שקיבלנו הוראות מרן הש"ע. וכעת הראוני בתשובות והנהגות שכתב, שהמשנה ברורה לדעתו מסתפק בזה, לא כפי הנראה בביאור הלכה, ולכן כתב לא להסתמך על זה. לכן למעשה השומע קדיש מאותם המצרפים את העומדים במרפסות אפשר לענות קדיש, אך לא על ספק ברכות לבטלה.

ד. ואשר על כן יש להשתדל להצטרף דרך הטלפון בשידור חי, למנין של עשרה הנמצאים ברשות אחת, שמתקיים באישור הרשויות, (כגון מנין החולים שמשודר בקו ההלכה, וכן המנין שאישרו לקיים בכותל המערבי, וכדומה), ורשאי לענות להם לקדיש וקדושה, ברכת כהנים, וברכות של קריאת התורה, ולכל דבר שבקדושה ללא שום חשש. [וי"א שנחשב לתפילה בציבור ממש, ויש חולקים שאינו ממש תפילה בציבור כמו בבית הכנסת. (עי' ילקו"י תפילה ח"א עמ' רפב). אולם לכל הדעות אינו נחשב תפילה ביחיד שמדקדקין עליה בשמים ביותר, אלא נחשב תפילה בשעה שהציבור מתפללין, והיא מתקבלת עם תפילת הציבור].

ה. והדר בשכנות לאחינו האשכנזים המקיימים מנין מהמרפסות, ויש לו אפשרות או להצטרף אליהם, או למנין שמשודר דרך הטלפון (מעשרה המתפללים ברשות אחת באישור הרשויות), צריך להצטרף למנין שדרך הטלפון. [שלכל הדעות נחשב בשעה שהציבור מתפללים, משא"כ במרפסות, שלרוב הפוסקים נחשב תפילה ביחיד ממש. ולכן גם לאחינו האשכנזים יותר נכון דרך הטלפון].

ו. וכשמצטרף למנין דרך הטלפון, לכתחילה יזהר מלדבר בשעת החזרה וכדו', לחוש לסוברים שנחשב תפילה בציבור ממש. ואם מתאחר מלהצטרף, ידלג להתחיל איתם הלחש, ולא יסמוך להתחיל עם החזרה, שיש לחוש למ"ד שאינו נחשב בציבור ממש.

ז. וגם בצירוף כמה קומות שבחדרי מדרגות העשויות ללא צורת הפתח וללא מחיצות בין הקומות, יש לעמוד בפרץ ולגדור גדר שלא לקיים מניינים, שמלבד די"א שגם בזה לא מהני מאחר שגבוהים זמ"ז וחולקים רשות לעצמן, זאת ועוד במקומות רבים הסכנה מצויה ובהכרח ימשך מזה תערובת הבריות באופן המנוגד לשמירה הנדרשת כנגד התפשטות המחלה, וכמאמר הנביא "בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך". ורק באופן שיקבלו אישור מן הרשויות יש להקל בזה לענין צירוף למנין וקריאת התורה וכדומה.

ח. ויש לומר אבינו מלכנו אף כשתפלל ביחיד, וכ"ש באותם מניינים ציבוריים המתקיימים באישור. (ויש לומר גם פיסקת "חטאנו לפניך" אע"פ שבחודש ניסן אין אומרים וידוי).

ט. ובשבת קודש, יש לברר ולפרסם קודם השבת מתי מתחילים תפילת העמידה במניינים הנ"ל המאושרים, ולהשתדל בבית להתחיל באותה שעה בדיוק, על מנת שיחשב "בשעה שהציבור מתפללים". ולענין קריאת התורה וברכת מעין שבע, המתפללים בביתם פטורים, כיון שאינה אלא "חובת ציבור", ויש לסמוך בזה על הפוסקים שסוברים שאינו נחשב "בציבור ממש" רק בשעה שהציבור מתפללים. והשומע ברכת מעין שבע מאותם הנוהגים להצטרף דרך המרפסות, אינו עונה על ברכתם אמן. (משום ס"ס, שאין אומרים ברכת מעין שבע שלא בביהכ"נ, וגם שספק אם נקרא תפלה במנין).

[והמתפללים בציבור וקוראים בתורה בשבת, בכותל המערבי ובמערת המכפלה, יהיו כמו שליחי ציבור של כלל ישראל לעת כזו, ועל דרך ששנינו כל מקום שיש בו חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין", (ברכות ל. רש"י ד"ה יחיד)].

י. מי שיש לו יארצייט והוא בביתו ומצטרף למנין דרך הטלפון, אינו רשאי לומר קדיש, אולם יש לו להשתדל עם האחראים במניינים המאושרים, למנות מישהו מהאומרים קדיש, שיכוין גם על קרובו בעת אמירתו. ומלבד זאת ישתדל עבורו בשאר דברים שמועילים לע"נ, כגון שיעסוק בתורה כמה שעות באותו היום, וכן יתמוך בתרומה של צדקה לאותם שמרבים תורה בימים אלו דרך הטלפונים וכדומה, וכן יברך הוא ובני ביתו ברכות הנהנין בכוונה, וכן ידליקו נר, ובכל אלו יאמרו שעושים כן לע"נ המנוח או המנוחה, וזכויות אלו יעמוד להם אלף המגן בעוה"ב. אמן.

בכל ההלכות הנזכרות לעיל, יש להשתדל בכל עוז להימנע ממחלוקת, וכל אחד יעשה בנחת ובשלוה כדעת רבותיו, ובאחדות שלימה, בפרט לעת כזו, והאמת והשלום אהבו!

ויה"ר שהקב"ה יחוס ויסיר מעלינו המגיפה הזאת, ונזכה לחוג את הפסח כהלכתו, ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים, בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו. אכי"ר.

בברכת התורה

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

משלחן הראשון לציון • האם אפשר להדליק נרות שבת ולברך עליהם במנורת פלורסנט ובנורת לד? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם אפשר להדליק נרות שבת ולברך עליהם במנורת פלורסנט ובנורת לד?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ה שבט תש"פ, 737-2/פ'

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב משה שיזדה נ"י

שלום רב,

לשאלתו האם אפשר להדליק נרות שבת ולברך עליהם במנורת פלורסנט, והאם אפשר להדליק נרות שבת בנורות לד ולברך עליהם, דיש להסתפק בהם שהרי אין בהם חוט להט.

ע' בספר ילקוט יוסף שבת כרך א' חלק שני מהדורת תשע"א בקונטרס האחרון סי' ג' (עמ' תשכ"ד) שכתבנו לדון בס"ד אם אפשר לברך על הדלקת חשמל בפלורסנט, שיש מקום לומר דעד כאן לא נחלקו אא"כ ההדלקה בחשמל שיש בו חוט להט, כמבואר ברמב"ם פ"ט משבת ה"ו, המחמם את המתכת עד שעשאה כעין גחלת חייב משום מבעיר. ע"כ. וגחלת של מתכת חשיבה אש, אבל בפלורסנט לכאורה א"א לברך שאין אורה בא ע"י חוט לוהט, אלא ע"י גזים ואבקה, שבצירוף האלקטור גזים ואבקה, ובצירוף האלקטרונים שנכנסים לתוכו נוצרת התאורה, ואור הבא מתרכובת של חומרים כימיים בלבד לכאורה אין לברך עליו, שאינו אש, ואין קרוי נר אלא אור הבא מחמת אש.

אלא שעדיין י"ל לגבי פלורוסנט דכיון שהדלקת הגז נוצר ע"י ניצוצות היוצאים מהסטרטר, חשיב שפיר הדלקה, ע' בספר החשמל לאור ההלכה שנתבאר, שהמדליק נורה פלורסנטית יש בזה משום מבעיר, כיון שיש בסטרטר חוט להט קטן, וכך כתבו בשם הגרי"ש אלישיב דמקום שאין יכול להדליק נרות שפיר יכול לברך על נרות חשמל וגם על נורת ניאון. גם באנציקלופדיה התלמודית ערך חשמל, עמוד תשכד, מבואר שהדלקת פלורסנט חמורה מהדלקת נורה רגילה, שיש בה ג' הצתות. גם בספר אור לציון כתב דאפשר לקיים מצות הדלקת נרות שבת גם במנורת פלורסנט אף שאין בה חוט לוהט, וכן בבתי מלון אם יש נורה עם סטרטר יכולים להדליק בחדרם ולברך עליהם, וכיום המציאו נורות חד פעמיות העובדות על בטרייה קטנה, ואפשר להדליק בהם נרות שבת ולברך עליהם לכתחילה.

והנה בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' קז), כתב, דבהשקפה ראשונה נראה שכיון שאין בחשמל שמן ופתילה, אין יוצאים בו ידי חובה, והגע בעצמך, הרי יש אבנים טובות המאירות בלילה, וכמו שפירש רש"י בפרשת נח על הפסוק צהר תעשה לתיבה, האם יעלה על הדעת לצאת ידי חובת הדלקת הנרות בסידור אבנים טובות המאירות בלילה, ואף אם תמצא לומר שהכח המאיר של החשמל הוא איזה כח אש, אינו אלא גחלת בעלמא, והמבעיר גחלת אינו יוצא בה ידי חובת הדלקת הנרות וכו'. ומ"מ יש לומר שבנר שבת שעיקר הטעם משום שלום ביתו, הרי גם בנר החשמל לא ילך בחושך, ולכן אם אין לו נר אחר אלא נר חשמלי, ידליקנו בלא ברכה. ע"ש. וה"ה לנ"ד, דדמי לאבנים טובות המאירות.

אולם גבי חשמל מצינו להרבה אחרונים שכתבו שאפשר לברך על נר חשמלי, ודלא כמו שכתב המהרש"ג, שבנר שבת שעיקר הטעם משום שלום ביתו, והרי גם בנר החשמל לא ילך בחושך, וברוכי נמי מברכינן. ועיין בשו"ת יחוה דעת ח"ב (עמוד קטז). ולפי זה גם בנ"ד דכיון שסוף סוף יש אור בבית, ואיכא שלום בית, לכאורה למה לא יצא ידי חובה בנר זרחני. ולא דמי לנר חנוכה שכתבו האחרונים שאין מברכים על נר חשמלי, דשאני התם דבעינן שמן ופתילה דומיא דמנורת בית המקדש, וטעם זה אינו שייך גבי נר שבת. ויתכן שנ"ד תלוי אם תקנת נר שבת הוא משום כבוד שבת, או משום עונג שבת, דאם הוא משום כבוד שבת בעינן שיהיה כמו שתיקנו לנו חכמים, נר שיש בו אש [אפילו אש חשמל] המאיר, ולא אבן טובה המאירה, שזהו כבוד שבת. אך יש לדחות, דשאני באבן טובה שאינו מעשה הדלקה כלל, משא"כ בנידון דידן שבירת הזכוכית או עיקומה גורם שהחומר יאיר, ודמי למעשה הדלקה, ובפרט כשעושה זאת סמוך לשבת ומניחו באופן הניכר שהוא לכבוד שבת. ולכן נראה שאפשר להדליק בנורות לד ולברך עליהם ודינם כדין הדלקת חשמל בפלורוסנט.

ולפ"ז למי שמחמיר לכבות את החשמל קודם הדלקת נרות שבת כמבואר בילקוט יוסף ובספר חזון עובדיה, יכבה גם את נורות הלד קודם שמדליק נרות שבת.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הרב הראשי לישראל

ונשיא מועצת הרבנות הראשית

 

 

 

 

משלחן הראשון לציון • איך ינהג חולה קורונה הצריך בידוד בימי הפורים? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: איך ינהג חולה קורונה הצריך בידוד בימי הפורים?

תרמו להחזקת האתר!

ב"ה. י' אדר תש"פ

לכבוד

הרב הגאון רבי שלמה שרגא שליט"א

ירושלים.

שלום רב,

בעוונות הרבים המגפה קורונה הגיעה במקצת לארץ ישראל, אמנם מתי מעט, אבל רבים נכנסו לבידוד, כדי למנוע התפשטות המחלה.

בהתאם למצב כב' שואל כיצד לנהוג בקשר לפרשת זכור, כיצד לנהוג בקשר לקריאת המגילה, תפלה בצבור, טבילה, וכדומה.

קודם כל יש להעתיר בתפלה להקב"ה שיעצור את המגפה, ויעמוד מכסא דין וישב על כסא רחמים, להעתיר בעד החולים ובעד כך שתיעצר המגפה. רצוי בעת פתיחת ההיכל לומר פרק תהלים, ותפלה מיוחדת שכתבנו בענין עצירת המגפה. ורפואת החולים.

וחייבים להדגיש שיש לשמוע להוראות של רשויות הבריאות המוסמכות, וכל אלה שהורו להם להכנס לבידוד, אסור להם לצאת מביתם, אף לא לדבר מצוה.

התורה שלנו היא תורת חיים, ומצווה אותנו ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ועוד אמרה התורה, וחי בהם, ודרשו חכמים בגמ' יומא פה: ולא שימות בהם. ולכן כולנו יודעים שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, חולה שיש בו סכנה אוכל ביום הכפורים, מחללים שבת על חולה שיש בו אפילו ספק סכנה. וכמו שכותב הרמב"ם (פרק ב מהלכות שבת הלכה ג) בזה הלשון: "ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם', הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ע"כ.

אירע פעם ששמע הגרש"ז אוירבאך זצ"ל על ת"ח שחלה ומתעקש להתענות, מיד נסע לבקרו ושוחחו, ובתוך הדברים אמר שפשוט הדבר שאין לו להתענות, וחזר הלה ועמד על דעתו שבכוחו להתענות. וכשראה הגרשז"א את גודל התעקשותו, אמר לו, ריח אפיקורסות ח"ו יש כאן, בהסבירו הרי נאמר בגמ' בסנהדרין (דף צט ע"ב) האומר מאי אהנו לן רבנן הרי זה אפיקורס. והיינו לפי ששופט עניני הטבע עפ"י שכלו, ואינו משעבד שכלו והבנתו לדעת חכמים. והוא הדין בנידוננו כל שההלכה מורה בהחלט שאסור להתענות, שוב אין להרהר על הדבר כלל, ולקיים דבר ה' זו הלכה,

ולכן מי שהורו לו להכנס לבידוד, לא יצא אפילו להתפלל בצבור, יתפלל ביחידות.

וכבר כתבו התוספות (בבא קמא כג ע"א) "יותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק".

בתורה מבואר שהמזיק ממון חבירו חייב לשלם, שנא' מכה בהמה ישלמנה, ולכן כתב הטור בחו"מ סי' שעח, שאסור להזיק לחבירו.

בודאי שבכלל האיסור להזיק את חבירו, זה להדביק את חבירו במחלה ח"ו.

הגאון רבי עקיבא איגר כתב מכתב, בתקופה בה השתוללה הכולי-רע באירופה וכתב שם: "כבר הזהרתי פעמים הרבה אזהרה אחר אזהרה שיהיו הנהגתם … כפי אשר סידרו, ואשר שפטו הרופאים… ולא יעברו על דבריהם".

ולכן חובה לשמור על כללי ההיגיינה. ויש לאוורר את בתי הכנסת ולדאוג לאוויר נקי וצח.

בשבת פרשת זכור, הנה ידוע שזו מצוה מן התורה. כמבואר בתוס' ברכות יג. וכן כתבו רוב הראשונים, הרשב"א, תוס' רי"ד, תוס' ר"י החסיד, סמ"ג סמ"ק, החינוך, וכך פסק לנו מרן בש"ע סימן קמו, וסימן תרפה.

בגמ' מגילה יח. מבואר שצריכים לקרוא פרשת זכור מתוך ס"ת, שהרי נאמר, והימים האלה נזכרים ונעשים, ונאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, אתיא זכירה זכירה, מה התם מתוך ספר, שהרי נאמר כתוב זאת זכרון בספר, כך במגילה צריך מתוך ספר הרי שלמדו מגילה מפרשת זכור.

אמנם מי שנמצא בבידוד אסור לו להפר את הוראות משרד הבריאות ולא יבוא לביהכ"נ. אם אפשר שיביאו לו ביום שישי ס"ת לבית, והתיק יהיה עטוף הניילון, וביום שישי יעבור על הקריאה לקוראה בדקדוק וטעמים, ובשבת בבוקר יקרא בס"ת בלי ברכה, ביחידות, את פרשת זכור.

אמנם בתרומת הדשן כותב, שיש לקרוא פרשת זכור דוקא בעשרה, וכך פסק בש"ע, אבל אנוס רחמנא פטריה, ואם אי אפשר לקרוא בעשרה, יקראו לפחות ביחידות. יצא לכל הפחות מדאורייתא בזכירת מעשה עמלק מתוך ס"ת. כמובן יקרא בלי ברכה. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט"ז סי' כא) כותב, שבפרשת זכור צריך לקרוא לחולים וכיו"ב, ומותר לקוראה באדם אחד.

ואם אין אפשרות להביא ביום שישי ס"ת לבית, ירשום אצלו בפנקס, על בלוח, שבחודש אלול כאשר קוראים פרשת כי תצא, ומגיעים למפטיר בקריאת פרשת זכור, יגיד לשליח צבור שיכויין עליו להוציאו ידי חובה, והוא גם כן יכוין לצאת י"ח, ואז יצא י"ח פרשת זכור.

נכון שבשבת זו לכל הפחות יקרא פרשת זכור מתוך החומש. שלמרות שלא מקיים בכך את המצוה לשמוע קריאת פרשת זכור, בקריאה זו יזכור את החובה הזו. כך מבואר ברמ"א בהג'ה. וכתב בשו"ת בנין שלמה (סימן נד), דבפרשת זכור כיון שהמצוה היא על כל יחיד, לכן אם אין ס"ת חייב היחיד לקרוא מהחומש, משא"כ בשאר חיובי קריאת התורה, כשאין ציבור אין היחיד חייב כלל.

לגבי קריאת המגילה, כידוע הכל חייבים במקרא מגילה, וגם הנשים חייבות במקרא מגילה, אף שזו מצוה שהזמן גורם אותה, ובדרך כלל מצוה כזו הנשים פטורות, מכל מקום מבואר בגמרא מגילה ד. שהנשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. שהגזרה של המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים היתה גם על הנשים. ולכן צריכים לדאוג שאותם שנמצאים בבידוד ישמעו את המגילה. יביאו להם מגיחלה עטופה בניילון והם יקראו.

אי אפשר לצאת ידי חובה כאשר ישמעו מגילה דרך הלויין או הרדיו אפילו בשידור ישיר, או דרך הטלפון. כי צריכים לשמוע את המגילה מפי בר חיובא, ועל ידי טלפון או לויין, שומעים את קול המדבר דרך המברנא, שזה עץ ואבן, וזה לא הקול המקורי. ולכן לא יוצאים בזה ידי חובה, כמו שביאר הראשל"צ רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל בספרו משפטי עוזיאל. וכך כותב ג"כ בספר שערים המצויינים בהלכה. זה לא דומה לענין עניית אמן כששומעים קדיש דרך הרדיו או הלויין בשידור ישיר, כי סוף סוף הוא שומע ברכה או קדיש שבח להקב"ה, ולכן עונה אמן. כמו שמבואר בגמ' סוכה נא. באלכסנדריא של מצרים.

ולכן אם הוראות משרד הבריאות אינם מאפשרות לו לצאת לשמוע המגילה בצבור, יביאו לו מגילה מקלף ויקרא בביתו לבדו. יביאו את המגילה עטופה בניילון והוא יכול לקרא בה גם ללא קריאתה בטעמים. אפשר לקרוא מגילה גם כשיש מעליה חציצה של ניילון.

ואם אינו יודע לקרוא טוב בלי טעויות, יש טעויות שלא נורא ויוצאים ידי חובה, כמו אם קרא יהודיים במקום יהודים, אבל יש טעויות שלא יוצאים ידי חובה, כמו ומרדכי יושב והמן נופל, שאם קרא ומרדכי ישב בשער המלך, או קרא והמן נפל על המטה, בזה לא יוצאים י"ח, ולכן אם אינו יודע לקרוא לבדו את המגילה בלי טעויות, יכולים להביא בעל קורא שיעמוד בחדר מדרגות ויקרא את המגילה בקול רם, או מי שגר בקומה ראשונה, יעמוד הקורא בחצר, ויקרא בקול רם את המגילה, ויקשיבו היטב לכל מלה, ויצאו ידי חובה. ובאופן כזה הקורא את המגילה יברך את כל הברכות למרות שבירך אותם בבית הכנסת. שהרי קיימא לן בר"ה כט. אף על פי שיצא מוציא וכך המנהג גם כשקוראים בכל שנה את המגילה לנשים שבעל הקורא מברך את כל הברכות, לא צריך לתת לנשים שהם יברכו, אלא בעל הקורא זה שמוציא אותם ידי חובה של המגילה, הוא גם יוציא אותם ידי חובה של הברכות.

ועל פי הנחיות הגורמים הבקיאים בדבר, אין להכנס לדירה שבו נמצא האיש שנגזר עליו בידוד, אבל מותר לעמוד בפתח הבית בחדר המדרגות בשתי מטר מרחק, ולקרוא שם בקול רם את המגילה כדי שהמבודד ישמע.

לגבי שאר מצוות היום, ימנה שליח דרך הטלפון, שיתנו במקומו משלוח מנות, ומתנות לאביונים. ושלוחו של אדם כמותו.

השליח יכול להיות גם בן משפחה וגם קטן, כי העיקר שהמשלוח מנות יגיע אל הנמען. ובזה מקיים את המצווה.

ניתן לקיים מצוות מתנות לאביונים גם ע"י תשלום דרך הוראה לבנק או כרטיס אשראי.

מקוואות: מקוואות לטבילה מפוקחים באופן שוטף, ועל כן אין כל חשש לקיים מצות טהרה כהלכתה, וזאת כמובן תוך שמירה על כללי ההיגיינה המחויבים, ומשרד הבריאות מעדכן שוב את הכללים לשמירת בריאותן של הטובלות.

לגבי מקוואות לטבילת גברים, זו אותה ההגדרה, אבל אם בשל ריבוי טובלים ישנו חשש קל שהמקום אינו נקי כראוי, יש להימנע מטבילה במקווה זה.

בתפילה לבורא עולם, שישלח רפואה שלימה לכל החולים, ויעצור את המגפה והמשחית מעלינו ומעל כל ישראל אמן ואמן.

בברכת התורה

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

תפלה מהראש"ל מרן רבינו יצחק יוסף לעצירת ה"קורונה"


בעקבות נגיף ה"קורונה" שהתפשט בכל העולם והגיע אף למדינת ישראל, חיבר תפלה הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א נגד הנגיף, אותה יש לומר בשעת פתיחת ההיכל בשבת קודש ובימי שני וחמישי.

>> תרמו להחזקת האתר!

להלן נוסח התפלה:

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתתמלא ברחמים על כל יושבי תבל, ועל יושבי הארץ זו, והגן עליהם מכל גזירות קשות ורעות המתרגשות ובאות לעולם, ותצילנו מכל נגע מגפה חולי ומחלה. וכל החולים שנדבקו במחלה תרפאם רפואה שלימה.

"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, ואתה בידך נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ובידך כח וגבורה לגדל ולחזק ולרפא אנוש עד דכה, עד דכדוכה של נפש, ולא יפלא ממך כל דבר.

"לכן, יהי רצון מלפניך הא-ל הנאמן אב הרחמים, הרופא לכל תחלואי עמו ישראל, אתה רופא נאמן, תשלח מרפא ארוכה ותעלה, ברוב חסד חנינה וחמלה, לכל החולים שנדבקו במחלה הזאת, אנא ה' יהמו נא רחמיך על כל יושבי תבל, ועל כל עמך ישראל, עמוד נא מכסא הדין ושב על כסא החסד והרחמים, ותכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין, ותבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות, "וַיַעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וגזור עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות למען רחמיך, ותקרע רוע גזר דיננו, וייקראו לפניך זכיותינו, קומה עזרתה לנו ופדינו למען חסדיך.

"שמע נא לקול תחינתנו, כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שומע תפלה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, ויתקיים בנו מקרא שכתוב "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶר שַֹמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִֹים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ", אמן.

 

משלחן הראשון לציון • האם יש לחוש באמירת שם הישוב ושם בית הכנסת "בית אל"? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד?האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ג שבט תש"פ, 722-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, ה"ה ר' מלאכי להב הי"ו

בית אל

אודות שאלתו, בענין קריאת שם העיר "בית אל", האם יש לחוש בזה משום הזכרת השם וכן משום מחיקת השם.

הנה הכל תלוי בכוונת האדם, ולכן רק אם מכוין לשם ה' הרי שאסור משום הזכרת ה' ומחיקת ה', אולם בקריאת ובכתיבת שם העיר בית אל, אינו מכוין לשם אלקות אלא לשם המקום בלבד. ולכן אין איסור לא בכתיבתו ולא במחיקתו.

ועיין בפתחי תשובה (יו"ד סי' רע"ו ס"ק כ"ח) על דברי הרמ"א שם (סעי' י"ג) על השם "שלום". ועיין באריכות מש"כ השדי חמד בקובץ באר בשדי, ששם הביא עשרות רבנים שהעירו לו על שם ספרו "שדי חמד" שהוא שם קדוש, אותיות שד"י, וכיצד קרא לספרו בשם קדוש. והוא האריך שם להביא הוכחות וראיות כיד ה' הטובה עליו שכשר הדבר. והסכימו עמו חכמי דורו. כיון דלא נתקדשו לשם ה'. ושם במכתב ז' (אות ג') חילק בין השם אליהו לשם מיכאל, שהמחמירים חוששים רק לשם שבסופו כיון שיש בו רוב שם הוי'ה, אך אין מחמירים כלל על השם "אל". ושם במכתב י"ב הביא בשם החת"ס (ח"ו סי' ה' בליקוטים), בענין השם בית אל והביא ממסכת סופרים ומס' פסחים (דף קי"ז ע"א).

ושם במכתב (כ', כ"ג) דן בענין שם המקום בית אל ומחלק בין כותבו עם קו מחבר או ללא קו כשתי תיבות. ובמס' ספר תורה, שנינו, אלו שמות הנחלקין, בית אל, בית און, באר שבע, פוטי פרע, צפנת פענח, חרה אפי, אף ה', רבי יוסי אומר אין נחלקין. והכל מודים שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי.

ועוד עיין שם אחרי מכתב כ"ה מש"כ על העיר הנקראת בית אל שאין בשם זה קדושה ואין משגיחים על הטעם או המקור שממנו נלקח השם. והביא ראיה מתרגום אונקלוס (בראשית פרק ל"ה פסוק ז') שאת השם "בית אל" לא שינה בתרגומו.

ומש"כ "אל בית אל" היינו על המזבח ולא על העיר, ואת העיר לוז קרא בית אל. לכן "אל" שלפני בית אל יש להסתפק בו, אך לא בשם העיר בית אל. וכן בית אל הסמוכה להעי היא ודאי חול. ויתכן שקראוה הכנענים ע"ש אדם שהוא גיבור וחזק כמו אילי הארץ וכדו'.

וכתב שם לדינא, שיש לנהוג שבית אל המוזכר בפ' לך לך (בראשית י"ב, ח') הוא חול גמור ואין לקדשו, וה"ה לבית אל המופיע בפרשת וישלח (שם ל"ה, ז') שהוא חול, אלא ש"אל" המופיע לפניו יש לקדשו, ובית אל הכתוב בפרשת ויצא (כ"ח, י"ט) יש לקדשו מספק.

ועכ"פ עיר הנקראת בית אל, בין אם יכתבוהו עם מקף, ובין אם יכתבוהו ללא מקף, אין בשם זה שום קדושה. וכוונת הקורא היא לשם העיר ולא על מקור השם, ובפרט שיתכן ועיר זו שבימינו היא זאת שהיתה בימי אברהם אבינו.

וביהכ"נ הנקרא בית אל, מותר לקרות הבהכ"נ בשמה, וא"צ לכנות. דהא מצינו שם עיר בית אל והוא רק שם. וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות חלק ו (סימן קפד) דאל"כ אין לדבר סוף, ואסור לכתוב אדני הארץ, מפני שיש כזה שם. וכן לא יכנס אל הבית לא יכתוב תיבת אל מפני שהם אותיות השם ב"ה, וע"כ צריך לומר דבתר כוונה הן הן הדברים.

והביא משו"ת ח"ס (ח"ו פ"ה) דבית אל אינו קודש, והביא ראי' דחז"ל עשו יום טוב במגילת תענית ביומא דאתבטלא אדרכתא מן שטרא. וקשה אכתי מה יעשו בשטרות הנכתבים בעיר בית אל, שצריך לכתוב שם העיר, ומכ"ש גיטי נשים, אע"כ אינו קדוש. ע"ש.

ושוב מצא בא"ר (או"ח סי' קמ"ב אות ג') שכתב, נשאלתי מסופר וכו' שם המקום בית אל וכו', אי שפיר לגרור תיבת בית אל, והשיב, מי הגיד לך דבית אל הוא מקודש. ושאלתי מפי סופרים ואומרים שאין מקדשין אותו כלל, והתרגום מוכיח דבכ"מ מתרגם על אל אלקא, והכא לא תירגם רק בית אל עכ"ל.

ואמנם ביהכנ"ס שקראו אותו בית אל לכאורה נקרא כך בגלל שהוא מקום כבודו של הקב"ה, וכיון שקראוהו על שם שהוא ביתו של הקב"ה, א"כ יהי' אסור להוציא שם זה בסתם, שהוא כמוציא שם שמים. אולם אפילו אם השם ניתן לשם מי שמתפללין בו, מ"מ עכשיו מי שמזכיר הביהכ"נ כוונתו רק להזכיר שם ביהכ"נ, ולא לשם המקום, וא"כ אין כאן איסור. [ודלא כמ"ש במשנה הלכות שם].

ודע דלענין שם 'אל' ושם 'יה', סופר שטעה וכתב שם 'יה' משם הויה או שם 'אל' משם אלהים, ולא סיים לכתוב את השמות במילואם, אין איסור מחיקתן אלא מדרבנן, כיון שבמקום ההוא אינו שם בפני עצמו. (ילקו"י יו"ד סי' ער הלכה לז עפ"י המבואר בשו"ת יבי"א ח"י חיו"ד סי' נח עמ' שפ).

ובענין הזכרת ה', כל שהוא דרך תפלה ותחנון, מותר להזכיר. וראה בזה בילקוט יוסף (או"ח סימן קז הערה ט עמ' תקמז; וסימן קמא הלכה יב עמ' קח).

ואסיים בברכה, שתזכה להמשיך ולשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, ולעלות ולהתעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, והיה שמך כשם הגדולים אשר בארץ. אמן.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

הרב יצחק יוסף: מהו השיעור "זכר למחצית השקל" לשנת תש"פ?


הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א פרסם מכתב (תשובה להרה"ג ר' אושרי אזולאי שליט"א) בו הוא מביע את דעתו לשיעור דמי "זכר למחצית השקל" לשנת תש"פ.

במכתבו קודם הראש"ל שליט"א, שהשיעור לשנה זו הוא 18.33 ש"ח לנפש, וטוב לתת 22 ש"ח שהוא כולל מע"מ.

לחצו כאן להעברת דמי "זכר למחצית השקל" למען הנחלת מורשתו של מרן.

 

משלחן הראשון לציון • מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד?האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ג שבט תש"פ, 723-2/פ'

לכבוד הבחור היקר והחשוב עדיו לגאון פאר ותפארת

ה"ה יהונתן בן ישי הי"ו

אודות שאלתו, בענין מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד.

הנה מקור המנהג להראות באצבע כלפי הספר תורה, הוא מהמדרש רבה (שיר השירים ב', ד') על הפסוק: "ודגלו עלי אהבה", כל מי שמראה איקונין של מלך באצבע, נהרג, ותינוקות הולכים לבית הספר ומורים האזכרה באצבע, ואומר הקב"ה ודגלו עלי אהבה. אל תיקרי ודגלו אלא וגודלו. ומכאן סמך להראות בס"ת באצבע. [והיינו דאף שאין נהוג כן כלפי מלך, הקב"ה מדלג על כך מרוב אהבתו אלינו].

ועוד נתנו טעם לזה שמראים באצבע, ע"פ המבואר בגמרא חולין (מב.): "וזאת החיה אשר תאכלו", מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר 'וזאת', היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים 'וזאת התורה', מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה (פרשת בשלח), "זה אלי ואנוהו", פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע. ועיין בעין יעקב שם ודו"ק.

ובספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' קל"ד אות ב') כתב: והנה מנהג העולם שמראין באצבע בשעה שאומרים וזאת התורה, וחפשתי בספרים ובסידורים ולא מצאתי בשום מקום שיביאו מנהג זה, ולכאורה אפשר להביא סמך למנהג העולם ע"פ מה שמצינו במנחות (כט.) דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע, שאמרו שם דשלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, ואלו הן: מנורה וראש חודש, ושרצים, מנורה – דכתיב: "וזה מעשה המנורה", ור"ח – דכתיב: "החדש הזה" וכו', שרצים – דכתיב: "וזה לכם הטמא", הרי דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע.

והמהר"ח פלאג'י בספרו חיים (סי' ג' אות ו) ובספרו לב חיים (או"ח סי' קסז אות ו), הליץ בעד המנהג מדברי המדרש הנ"ל. והוסיף, דרובא דעלמא נהגו לאחוז בציציות שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה שנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת. אולם לפי המדרש הנ"ל ליכא חששא כלל. כיעו"ש. וכ"ה בספר כתר שם טוב (גאגין) ח"א (עמוד רפא).

והנה, רבים נהגו גם לנשק היד אחר שמראים באצבע, וסמך למנהגם מדברי ספר חיים הנ"ל, שלא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת. ועיין בספר דברי מרדכי (להגאון רבי מרדכי קריספין, לפני כ-200 שנה, או"ח סימן ט) שהליץ בעד מנהג זה, על פי המדרש הנ"ל.

אמנם, בספר יסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"ט) כתב בשם האר"י ז"ל, שמחבקין ומנשקין את הס"ת בשני הזרועות דוקא, ולא כמו שנוהגים ליגע ביד ולנשק היד, כי זה מנהג בורות. ע"כ.

וכן העיר בספר זכר נתן (לרבי נחמן נתן קורונל), שהמון העם כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה וכו', נושקים את ידיהם, וזה ודאי מנהג בורות ושטות. וכי פרחה הקדושה מהס"ת עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם, המצוה היא לנשק הס"ת עצמו ולא הידים, וכן מצינו שגדולי החכמים היו מנשקים התפילין גופן ולא הידים אשר נגעו בתפילין, ויען שראיתי שכמה חכמים עושים ג"כ כך, לכן כתבתי זה. ע"כ.

כמו כן בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש (אות סט, והובא בהערות שערי חיים על שער אפרים שער י' ס"ד) כתב, כשמנשק הס"ת לא יעשה כמו שעושים הרבה מהמון העם שנוגעים בידיהם בספר תורה ומנשקים את ידיהם, אלא העיקר יחבק את הספר תורה בשני זרועותיו וינשק הספר תורה עצמו. וכן כתב בספר שערי רחמים (על השערי אפרים), שזה מנהג בורות לנשק ביד.

וראה עוד בספר הליכות שלמה (תפלה פ"ז הערה 35) שמנהגו של הגרש"ז אויירבאך זצוק"ל, שלא לנשק ידיו, וכשהיה נצרך לנשק דבר של קדושה היה מנשקו ע"י חפץ של קדושה, כמו הציציות, וכן כשהיה מנשק בתי התפילין היה מנשקם על ידי הרצועות. ועם כל זה היה אומר שאין ללגלג על אותם המנשקים ידיהם, שעושים כן לחיבוב מצוה.

ובאמת, דמלבד האי טעמא דחיבוב מצוה, איכא טעם נוסף למנהגינו, דמה שמנשק בידו הוא במקום שיגע בידו בספר תורה, ומראה כאילו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק ביד רושם הקדושה, ולכן מנשק שם. ומנהג זה היה קיים עוד בזמנם של הרב קיצור השל"ה (לפני למעלה מ-400 שנה, דיני ספר תורה דף קלז), הרב שער אפרים, דברי מרדכי (הנ"ל), מהר"ח פלאג'י ועוד, דכיון שניכר שעושה זה שמנשק בידו במקום שיגע בס"ת שפיר דמי לעשות כן, שמראה כאילו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק ביד רושם קדושה, ולכך מנשק היד. וביארנו דין זה באורך בשלחן המערכת חלק ב' (עמ' רעה). וכשם שאין לנו לזלזל במנהגי האשכנזים, כך אין לזלזל על מנהג הספרדים בזה, שיש לזה מקור נאמן. ובפרט דאיהו גופיה הביא עדות נאמנה מד' הגרי"א הענקין שנהגו כן.

וז"ל הספר קיצור השל"ה (שם): אבל אותן שא"א לנשק בפיהן, מ"מ אם יכולים יגע בה היד, וינשק אח"כ היד. והובא גם בסידור בית מנוחה (עמ' קסג), אולם אם יכולים לנשק בפה, לא ינשקו היד שנגע בס"ת, דלאו שפיר עבדי. ע"ש.

ובספר דרך אר"ץ (עמ' כא) כתב שהמנהג היה באר"צ להצביע אל הספר תורה עם הציציות ולנשקן. ע"ש. [והוא כמו שנוהגים למשמש בתפילין ולנשק היד שנגעה בתפילין, וכן במה שנוגעים במזוזה ומנשקים היד].

ומעתה, מ"ש בספר שיח תפלה (עמוד רמח) ללגלג על מנהג הספרדים בזה, וכתב, שהוא מנהג שהתפשט בזמן האחרון, ואין לזה שום מקור, ואין לעשות כן אלא לעשות כמו שהורונו חז"ל לכרוע מעט לצד הס"ת, ומנהג זה נשתרבב בטעות ממנהג שכתב בספר עדות לישראל (עמוד קכג) שכתב, בהיותי במדינת קוקז ראיתי מנהג הספרדים, ויפה הוא בעיני, שאין הם מנשקים את הס"ת בנגיעת הפה, אלא מראים מרחוק באצבע ומנשקים. והוא קאי על שעת הולכת הס"ת לתיבה, אבל לא בעת הגבהת הס"ת ואמירת וזאת התורה. ע"כ. ולהאמור מנהג זה היה קיים עוד בזמנו של השל"ה. הרב דברי מרדכי, ומהר"ח פלאג'י, ועוד.

ומ"ש שם לדחות דברי מהר"ח פלאג'י, בכוונת המדרש הוא, שאע"פ שאין זה מן הנימוס להצביע על איקונין של מלך, וכמו שגם היום אין זה נחשב נימוסי להצביע על בן אדם, ובעבר אדם שעשה כן היה נהרג עבור זה, מ"מ הקב"ה אוהב את עמו ומוחל להם, וכמו הדוגמא שם בעם הארץ שאמר ואייבת את ה' אלקיך, במקום ואהבת, ומהפך הכוונה. שמ"מ הקב"ה מקבל תפילתו באהבה, אבל בודאי שאין הכוונה שמותר לכתחילה לומר כן, אלא שמי שאינו יודע ואומר כן, הקב"ה מוחל לו, וא"כ אדרבה יוצא מהמדרש שלכתחילה אין להצביע על הס"ת, אלא שמי שמשום חסרון ידיעה עושה כן, הקב"ה מקבל כוונתו לטובה.

אולם אין דבריו נכונים, דהתם דריש ודגלו עלי אהבה, כלומר שהשי"ת שמח בזה וחפץ ואוהב שעושין כן, וכיון שהקב"ה מוחל לעמו מתוך אהבתו אותם, דזיל בתר כוונה שעושין כן מתוך יראתם את השי"ת, לפיכך הנח להם לישראל במנהגם, ואין לקרוא תגר על מנהג זה.

וראה עוד בשו"ת משפט וצדק ביעקב (להג"ר יעקב אבן צור, מגדולי רבני מרוקו, סי' מה), שהביא שמנהג העולם שכשמזכירין את השם מנשקים אצבע צרידה, וכן כשמסיימין קריאת שמע, או ברכה, או תפילה, ומנהג ישראל תורה, וזה על פי מזמור השמים מספרים (תהילים יט) פקודי ה' וגו', מצות ה' וגו', יראת ה' וגו', משפטי ה' וגו'. שבכולם יש ה' תיבות כנגד ה' אצבעות, והתיבה השניה היא שם ה', והיא כנגד אצבע, לכן מנשקים את האצבע דוקא. עכ"ד.

והאדמו"ר מטשעכנוב כתב בספרו ויעש אברהם (עמ' רצז), ולא היה מניח לנשק בפה מטפחת הס"ת בהוצאה והכנסה, רק ליגע בה במטפחת ולנשק היד כדרך שעושים במזוזה. וביאר שם הטעם על פי הרמב"ם הנ"ל, דשמא ישאר שם רוק של חבירו ויגיע לידי סכנה. ולפי זה יש לעטוף את הס"ת בטלית, ולמסור את המעיל לכביסה ולחיטוי.

נמצאת למד מכל הנ"ל, כי מנהגינו מיוסד על דעת גדולי וחכמי ישראל, וחלילה וחס לזלזל במנהגינו, ורחמנא ליבא בעי, והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ואסיים בברכה, שתזכה להמשיך ולשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, ולעלות ולהתעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, והיה שמך כשם הגדולים אשר ארץ. אמן.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

נשיא מועצת הרבנות הראשית

משלחן הראשון לציון • האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ג' שבט תש"פ, 615-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה כש"ת ה"ה דור הררי נ"י

שלום וברכה,

בדבר מצקת שיש בה חורים אם מותר להשתמש בה בשבת, ע' בספר ילקוט יוסף שבת כרך ג' (עמ' ש"ו) דיש מי שמתיר להוציא חתיכות בשר וכדומה מקדרת חמין במצקת כזו שיש בה חורים, אף שהנוזלים מסתננים דרך החורים, אם עושה כן לצורך אכילה לאלתר, ואין בזה איסור בורר, והמחמיר תע"ב. והטעם דאי נימא כסברת הפוסקים דמלאכת ברירה נעשית במה שנשאר אצלו, נמצא שהלוקח מהתבשיל במצקת והמרק יורד דרך החורים, הוי כבורר אוכל מתוך פסולת ושרי לאלתר. וכן דעת הגר"ז בסידורו, וגם אי נימא כדעת המג"א ורוב הפוסקים דהברירה היא בדבר היוצא, ולא במה שנשאר בידו, בנידון דידן י"ל כסברת המהריט"ץ דאין ברירה בלח, דכל דבר שניכר בפני עצמו לא שייך בזה ברירה, וכ"פ בספר אור לציון ח"ב, וסיים, דהמחמיר תע"ב. ואף שהוא בכלי, מ"מ אי נימא דאין ברירה בלח אין זה בכלל ברירה, וגם בכלי לא חשיב כבורר.

ועוד בקדרת חמין שהוזכר בהלכה שם אין הוא מתכוון לסנן המרק וגם לא מקפיד אם יצא יחד עם החמין רוטב, ויש גם שרוצים בזה שחמין יהיה רטוב מעט, וכן הובא בהערה שם (אות נ"א) שמבואר בספר שמירת שבת כהלכתה (עמ' נ"ז) שאסר לסנן איטריות מבושלות מהמים שלהם, מכיון שאין רגילים לשתותם, ואף אסור להשתמש לצורך זה במצקת מנוקבת לשם הוצאת המשקין דרך נקביה. אבל כל שכוונתו רק להעביר את האטריות ישר מן הקדרה לצלחת, ואינו שוהה, לית לן בה, שמעט מן המים יזלו וכו'. ע"ש. וה"ה לקדרת חמין שמותר, כיון שאין כוונתו אלא למזוג החמין לקערה או לצלחת ולא לסנן המרק.

 

בברכת התורה,
 

 

יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

 

 

 

משלחן הראשון לציון •האם מברכים ברכת המפיל אחר חצות לילה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם צריך לברך ברכת המפיל בקריאת שמע על המטה שאחר חצות לילה?

>> תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ב' שבט תש"פ, 606-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה אברהם בן ברוך נ"י

שלום רב,

לשאלתו אודות ברכת המפיל אחר חצות הלילה, ע' בספר ילקוט יוסף שבת כרך א' – חלק רביעי (מהדורת תשע"ג עמ' רל"ח) שנתבאר, דלפי הפשט אין ספק שצריך לברך ברכת המפיל בשם ומלכות גם אחר חצות, שכל הלילה זמן שינה הוא, וכ"כ בספר תפלה לדוד (סי' שנב) וכ"כ בשו"ת לחמי תודה (סי' כ"א) והובא בספר ברכי יוסף (סי' רל"ט סק"ב), וכ"כ בביאור הלכה (סי' רל"ט) שזמנה עד עמוד השחר. ועיין עוד בשו"ת תשורת שי, ובשו"ת קרן לדוד שם.

אלא שבספר דברי שלום כתב, שע"פ הסוד אין לברך המפיל אחר חצות, וכן הסכים בשו"ת רב פעלים, וכ"כ בספר חסד לאלפים, שמנהג המקובלים בירושלים שלא לברך המפיל אחר חצות, וכן כתבו הגאון רבי יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק (מערכת ברכות אות ע"ו). ומהר"א מני בזכרונות אליהו  (עמוד  ס').  ובכף החיים סופר. וראה עוד בשו"ת בנין דוד (סימן כ"ט), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חאו"ח סימן מ"ה ס"א). ובשו"ת מחשבות בעצה (סימן ד'). וכ"כ עוד אחרונים.

ומתחלה היתה דעתו של מרן אאמו"ר זצוק"ל הכ"מ שראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל דסב"ל, ולכן כתב ביחוה דעת דטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות, וכך נתבאר גם בילקוט יוסף ח"ג (סי' רל"ט) דטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות.

אולם מאחר וע"פ הפשטנים אפשר לברך ברכה זו גם לאחר חצות הלילה, וקי"ל בכל דוכתא דכל היכא שנחלקו הפשטנים עם המקובלים הלכה כדברי הפשטנים, וכמ"ש הרא"ם, הרדב"ז מהרי"ט אלגאזי, ועוד, אפשר לברך ברכת המפיל גם באופן שישן לאחר חצות לילה, ובפרט שלשונו של החסד לאלפים, מנהג חסידים הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י שלא לאומרו כל שעבר חצות. עכת"ד. והיינו למי שמבין בחכמת הקבלה, אבל אדם רגיל שאין לו עסק בנסתרות, איה"נ יברך ברכת המפיל גם אחר חצות לילה, ובפרט באותם רבים שרוב ימיהם מאחרים לישון כל הלילה, ואם לא יברכו נמצא שיבטלו תקנת חז"ל באופן קבוע. וכך נהג מרן אאמו"ר בשנותיו האחרונות לברך המפיל אחר חצות. ותראה עוד בשו"ת יחוה דעת ח"ז את דעתו של מרן זיע"א.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון, הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

משלחן הראשון לציון • האם מותר לצאת לחו"ל לקברות הוריו וכן לקברות צדיקים? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לצאת לקברות הוריו וכן לקברות צדיקים?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏י"ט חשון תש"פ, 168-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה הרב יעקב ישראל ידעי נ"י

שלום רב,

לשאלתו האם מותר לצאת לחוץ לארץ על מנת להשתטח על קברי הוריו והאם זה דומה להשתטחות על קברות צדיקים בחו"ל.

הנה כתב הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט') אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה ולישא אשה, או להציל מן הגויים ולחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחו"ל אסור אא"כ חזק הרעב בארץ, ואעפ"כ אין זה ממדת חסידות וכו'. ואסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל לטייל אפילו ע"מ לחזור לא"י.

ולגבי השתטחות על קברות הצדיקים, יש לדון אם נחשב ג"כ למצוה. המהרי"ל (סוף הלכות תענית עמוד ע"ר) כתב, שנוהגים להשתטח בבה"ק מקום מנוחת הצדיקים והוא מקום קדוש וטהור. ובשו"ת שדה הארץ ח"ג (חאה"ע סי' י"א) כתב, שאע"פ שלא נמצא כתוב בשום א' מהמחברים אם יש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, מ"מ אפשר שיש בזה מצוה, וזכות הצדיקים יגינו עלינו שימלאו משאלותינו לטובה, כמו שמצינו בכלב. וכבר העיד האר"י ז"ל כי בהשתטח האדם על קבר הצדיק, ובפרט אם יודע לעשות ייחוד השייך לאותו צדיק, תהיה נשמת אותו צדיק לעזר ולסיוע גדול לאותו אדם.

ומרן החיד"א בברכי יוסף (א"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מת' כ"י של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, או שהוא מתגורר בירושלם ורוצה ללכת לקברי צדיקי שבארץ ישראל, מותר ללכת על דעת לחזור. וע"ע להרב בתי כהונה (בי"ד ח"א סוף סי' כ"ג)

גם בשדי חמד מערכת א"י (סי' א אות א) דן בזה, שאף שאסור לצאת מא"י לחו"ל, מ"מ אם רוצה לצאת בשביל להשתטח על קברות הצדיקים שרי. והביא דברי הרב לגבי כהנים שנהגו להשתטח על קברות צדיקים. ולהלכה ודאי לכהנים אסור, אלא שיש ללמוד מזה כל שכן לגבי היתר יציאה לחו"ל. ובפרט שעושה כן על מנת לחזור שיתכן שאין בזה כל איסור, כמ"ש כמה פוסקים לגבי ישיבה במצרים. ועוד שיתכן שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו.

ואע"פ שבשו"ת משפט כהן (ענייני א"י סי' קמז) פקפק בזה, דנהי שמצינו שיש ענין בהשתטחות על קברי הצדיקים, מ"מ וכי יש מצוה להשתטח על כל קברות הצדיקים שבעולם, ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו"ל. וגם בת"ת ס"ל לר"י (ע"ז יג.) שלא הותר רק כשאינו מוצא ללמוד, והא דלא איפסיקא כוותיה, הוא מטעם שלא מן הכל אדם זוכה. וזה לא שייך לענין ההשתטחות על קברי צדיקים, דמנ"ל לחלק בין צדיק לצדיק. ועוד, דאמאי תיחשב למצוה, דמצינו רק שהיא תועלת, שעי"כ הצדיקים מבקשים עליו רחמים, אבל מצוה מנ"ל. ובפרט שיכולים להשתטח במערת המכפלה על קברי האבות הקדושים. עכת"ד.

אולם יש לומר שהצורך בבקשת רחמים הוי צורך חשוב, וכמו שהתירו לגבי פרנסה, כמבואר ברמב"ם בפ"ה ממלכים הנ"ל, שמותר לצאת לחו"ל לסחורה. וכ"כ בשו"ת שדה הארץ להגאון רבי אברהם מיוחס (ח"ג חאה"ע סי' י"א) מהטעם הנ"ל, וכתב שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד: ובתוס' שם). ולכן מותר לצאת מאר"י לחו"ל כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כיון שדעתו לחזור לאר"י. ע"ש

וכיוון לזה ג"כ בשו"ת משנת יוסף (סי' נה), דענין התפילה חשיב ג"כ כדי חייו, לא פחות מסחורה, כמבואר בגמ' (שבת י.) שהתפילה נקראת חיי שעה, ופרש"י שם, מטעם שהיא לרפואה לשלום ולמזונות. ולפ"ז, כמו שמותר לצאת לחו"ל בשביל צורך מזונות, כך מותר לצאת בשביל להתפלל שנזכה למזונות וחיי נפש. וכמ"ש בפאת השולחן (הל' א"י סי' ב, ס"ק כח) שטעם היתר יציאה לחו"ל לסחורה, לפי שהוא חייו, וישוב א"י תלוי בה.

ובעיקר ההערה, כבר העיר בזה מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן עד) כתב, שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי הצדיקים, [ולפ"ז היה נראה שאין לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי הצדיקים אפי' על מנת לחזור], אלא שסיים שם שמדברי מהרי"ל שהביא הב"י (סי' תקסח) בנודר ללכת על קברי צדיקים וכו', משמע שנחשב נדר מצוה. וכן מהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וראה מה שכתב בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ה (עמ' קסג), ושם העלה שמותר לצאת מא"י לחו"ל לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מא"י לחו"ל לטייל אפילו על מנת לחזור לא"י. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לא"י. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בא"י, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפי' אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.

וכן עמא דבר שיוצאים מאר"י לצורך השתטחות על קברי צדיקים. [וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד עמ' רנד) שאם חוזר מיד לא"י מותר לצאת לחו"ל לצורך זה]. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סי' לה אות ה).

ואם מותר לצאת לחוץ לארץ כשמטרתו רק להשתטח על קברי אבותיו, שהרי עושה להם נחת רוח במה שמתפלל על קברם לעילוי נשמתם. אך מאידך ראינו שאף בקברי צדיקים הפוסקים התחבטו בזה, וי"ל דאף אלה שהתירו לצאת לחו"ל לקברי הצדיקים, יודו שאין להקל בזה לענין קברי אבותיו. וגם נראה שיש להמנע מלצאת לחו"ל לצורך זה בלבד, שלימוד תורה שילמד איזה זמן לעילוי נשמת הוריו, שוה אלף מונים מזה שיסע לחוץ לארץ כדי לעלות על קברי אבותיו. ועיין במהרש"א (קידושין לא: חי' אגדות) שכתב, במעשה דרב אסי שאמר אי ידענא לא נפקא, דאין מצות כיבוד אב באופן זה שכבר מת. ע"ש. והתם איירי לענין לצאת להלוייה, וכ"ש שאין לצאת לחו"ל להשתטח על קברי אבותיו, ורק השתטחות על קברי צדיקים התירו.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

העמוד הבא »