משלחן הראשון לציון • מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד?האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ג שבט תש"פ, 723-2/פ'

לכבוד הבחור היקר והחשוב עדיו לגאון פאר ותפארת

ה"ה יהונתן בן ישי הי"ו

אודות שאלתו, בענין מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד.

הנה מקור המנהג להראות באצבע כלפי הספר תורה, הוא מהמדרש רבה (שיר השירים ב', ד') על הפסוק: "ודגלו עלי אהבה", כל מי שמראה איקונין של מלך באצבע, נהרג, ותינוקות הולכים לבית הספר ומורים האזכרה באצבע, ואומר הקב"ה ודגלו עלי אהבה. אל תיקרי ודגלו אלא וגודלו. ומכאן סמך להראות בס"ת באצבע. [והיינו דאף שאין נהוג כן כלפי מלך, הקב"ה מדלג על כך מרוב אהבתו אלינו].

ועוד נתנו טעם לזה שמראים באצבע, ע"פ המבואר בגמרא חולין (מב.): "וזאת החיה אשר תאכלו", מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר 'וזאת', היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים 'וזאת התורה', מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה (פרשת בשלח), "זה אלי ואנוהו", פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע. ועיין בעין יעקב שם ודו"ק.

ובספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' קל"ד אות ב') כתב: והנה מנהג העולם שמראין באצבע בשעה שאומרים וזאת התורה, וחפשתי בספרים ובסידורים ולא מצאתי בשום מקום שיביאו מנהג זה, ולכאורה אפשר להביא סמך למנהג העולם ע"פ מה שמצינו במנחות (כט.) דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע, שאמרו שם דשלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, ואלו הן: מנורה וראש חודש, ושרצים, מנורה – דכתיב: "וזה מעשה המנורה", ור"ח – דכתיב: "החדש הזה" וכו', שרצים – דכתיב: "וזה לכם הטמא", הרי דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע.

והמהר"ח פלאג'י בספרו חיים (סי' ג' אות ו) ובספרו לב חיים (או"ח סי' קסז אות ו), הליץ בעד המנהג מדברי המדרש הנ"ל. והוסיף, דרובא דעלמא נהגו לאחוז בציציות שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה שנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת. אולם לפי המדרש הנ"ל ליכא חששא כלל. כיעו"ש. וכ"ה בספר כתר שם טוב (גאגין) ח"א (עמוד רפא).

והנה, רבים נהגו גם לנשק היד אחר שמראים באצבע, וסמך למנהגם מדברי ספר חיים הנ"ל, שלא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת. ועיין בספר דברי מרדכי (להגאון רבי מרדכי קריספין, לפני כ-200 שנה, או"ח סימן ט) שהליץ בעד מנהג זה, על פי המדרש הנ"ל.

אמנם, בספר יסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"ט) כתב בשם האר"י ז"ל, שמחבקין ומנשקין את הס"ת בשני הזרועות דוקא, ולא כמו שנוהגים ליגע ביד ולנשק היד, כי זה מנהג בורות. ע"כ.

וכן העיר בספר זכר נתן (לרבי נחמן נתן קורונל), שהמון העם כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה וכו', נושקים את ידיהם, וזה ודאי מנהג בורות ושטות. וכי פרחה הקדושה מהס"ת עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם, המצוה היא לנשק הס"ת עצמו ולא הידים, וכן מצינו שגדולי החכמים היו מנשקים התפילין גופן ולא הידים אשר נגעו בתפילין, ויען שראיתי שכמה חכמים עושים ג"כ כך, לכן כתבתי זה. ע"כ.

כמו כן בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש (אות סט, והובא בהערות שערי חיים על שער אפרים שער י' ס"ד) כתב, כשמנשק הס"ת לא יעשה כמו שעושים הרבה מהמון העם שנוגעים בידיהם בספר תורה ומנשקים את ידיהם, אלא העיקר יחבק את הספר תורה בשני זרועותיו וינשק הספר תורה עצמו. וכן כתב בספר שערי רחמים (על השערי אפרים), שזה מנהג בורות לנשק ביד.

וראה עוד בספר הליכות שלמה (תפלה פ"ז הערה 35) שמנהגו של הגרש"ז אויירבאך זצוק"ל, שלא לנשק ידיו, וכשהיה נצרך לנשק דבר של קדושה היה מנשקו ע"י חפץ של קדושה, כמו הציציות, וכן כשהיה מנשק בתי התפילין היה מנשקם על ידי הרצועות. ועם כל זה היה אומר שאין ללגלג על אותם המנשקים ידיהם, שעושים כן לחיבוב מצוה.

ובאמת, דמלבד האי טעמא דחיבוב מצוה, איכא טעם נוסף למנהגינו, דמה שמנשק בידו הוא במקום שיגע בידו בספר תורה, ומראה כאילו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק ביד רושם הקדושה, ולכן מנשק שם. ומנהג זה היה קיים עוד בזמנם של הרב קיצור השל"ה (לפני למעלה מ-400 שנה, דיני ספר תורה דף קלז), הרב שער אפרים, דברי מרדכי (הנ"ל), מהר"ח פלאג'י ועוד, דכיון שניכר שעושה זה שמנשק בידו במקום שיגע בס"ת שפיר דמי לעשות כן, שמראה כאילו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק ביד רושם קדושה, ולכך מנשק היד. וביארנו דין זה באורך בשלחן המערכת חלק ב' (עמ' רעה). וכשם שאין לנו לזלזל במנהגי האשכנזים, כך אין לזלזל על מנהג הספרדים בזה, שיש לזה מקור נאמן. ובפרט דאיהו גופיה הביא עדות נאמנה מד' הגרי"א הענקין שנהגו כן.

וז"ל הספר קיצור השל"ה (שם): אבל אותן שא"א לנשק בפיהן, מ"מ אם יכולים יגע בה היד, וינשק אח"כ היד. והובא גם בסידור בית מנוחה (עמ' קסג), אולם אם יכולים לנשק בפה, לא ינשקו היד שנגע בס"ת, דלאו שפיר עבדי. ע"ש.

ובספר דרך אר"ץ (עמ' כא) כתב שהמנהג היה באר"צ להצביע אל הספר תורה עם הציציות ולנשקן. ע"ש. [והוא כמו שנוהגים למשמש בתפילין ולנשק היד שנגעה בתפילין, וכן במה שנוגעים במזוזה ומנשקים היד].

ומעתה, מ"ש בספר שיח תפלה (עמוד רמח) ללגלג על מנהג הספרדים בזה, וכתב, שהוא מנהג שהתפשט בזמן האחרון, ואין לזה שום מקור, ואין לעשות כן אלא לעשות כמו שהורונו חז"ל לכרוע מעט לצד הס"ת, ומנהג זה נשתרבב בטעות ממנהג שכתב בספר עדות לישראל (עמוד קכג) שכתב, בהיותי במדינת קוקז ראיתי מנהג הספרדים, ויפה הוא בעיני, שאין הם מנשקים את הס"ת בנגיעת הפה, אלא מראים מרחוק באצבע ומנשקים. והוא קאי על שעת הולכת הס"ת לתיבה, אבל לא בעת הגבהת הס"ת ואמירת וזאת התורה. ע"כ. ולהאמור מנהג זה היה קיים עוד בזמנו של השל"ה. הרב דברי מרדכי, ומהר"ח פלאג'י, ועוד.

ומ"ש שם לדחות דברי מהר"ח פלאג'י, בכוונת המדרש הוא, שאע"פ שאין זה מן הנימוס להצביע על איקונין של מלך, וכמו שגם היום אין זה נחשב נימוסי להצביע על בן אדם, ובעבר אדם שעשה כן היה נהרג עבור זה, מ"מ הקב"ה אוהב את עמו ומוחל להם, וכמו הדוגמא שם בעם הארץ שאמר ואייבת את ה' אלקיך, במקום ואהבת, ומהפך הכוונה. שמ"מ הקב"ה מקבל תפילתו באהבה, אבל בודאי שאין הכוונה שמותר לכתחילה לומר כן, אלא שמי שאינו יודע ואומר כן, הקב"ה מוחל לו, וא"כ אדרבה יוצא מהמדרש שלכתחילה אין להצביע על הס"ת, אלא שמי שמשום חסרון ידיעה עושה כן, הקב"ה מקבל כוונתו לטובה.

אולם אין דבריו נכונים, דהתם דריש ודגלו עלי אהבה, כלומר שהשי"ת שמח בזה וחפץ ואוהב שעושין כן, וכיון שהקב"ה מוחל לעמו מתוך אהבתו אותם, דזיל בתר כוונה שעושין כן מתוך יראתם את השי"ת, לפיכך הנח להם לישראל במנהגם, ואין לקרוא תגר על מנהג זה.

וראה עוד בשו"ת משפט וצדק ביעקב (להג"ר יעקב אבן צור, מגדולי רבני מרוקו, סי' מה), שהביא שמנהג העולם שכשמזכירין את השם מנשקים אצבע צרידה, וכן כשמסיימין קריאת שמע, או ברכה, או תפילה, ומנהג ישראל תורה, וזה על פי מזמור השמים מספרים (תהילים יט) פקודי ה' וגו', מצות ה' וגו', יראת ה' וגו', משפטי ה' וגו'. שבכולם יש ה' תיבות כנגד ה' אצבעות, והתיבה השניה היא שם ה', והיא כנגד אצבע, לכן מנשקים את האצבע דוקא. עכ"ד.

והאדמו"ר מטשעכנוב כתב בספרו ויעש אברהם (עמ' רצז), ולא היה מניח לנשק בפה מטפחת הס"ת בהוצאה והכנסה, רק ליגע בה במטפחת ולנשק היד כדרך שעושים במזוזה. וביאר שם הטעם על פי הרמב"ם הנ"ל, דשמא ישאר שם רוק של חבירו ויגיע לידי סכנה. ולפי זה יש לעטוף את הס"ת בטלית, ולמסור את המעיל לכביסה ולחיטוי.

נמצאת למד מכל הנ"ל, כי מנהגינו מיוסד על דעת גדולי וחכמי ישראל, וחלילה וחס לזלזל במנהגינו, ורחמנא ליבא בעי, והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ואסיים בברכה, שתזכה להמשיך ולשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, ולעלות ולהתעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, והיה שמך כשם הגדולים אשר ארץ. אמן.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

נשיא מועצת הרבנות הראשית

משלחן הראשון לציון • האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ג' שבט תש"פ, 615-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה כש"ת ה"ה דור הררי נ"י

שלום וברכה,

בדבר מצקת שיש בה חורים אם מותר להשתמש בה בשבת, ע' בספר ילקוט יוסף שבת כרך ג' (עמ' ש"ו) דיש מי שמתיר להוציא חתיכות בשר וכדומה מקדרת חמין במצקת כזו שיש בה חורים, אף שהנוזלים מסתננים דרך החורים, אם עושה כן לצורך אכילה לאלתר, ואין בזה איסור בורר, והמחמיר תע"ב. והטעם דאי נימא כסברת הפוסקים דמלאכת ברירה נעשית במה שנשאר אצלו, נמצא שהלוקח מהתבשיל במצקת והמרק יורד דרך החורים, הוי כבורר אוכל מתוך פסולת ושרי לאלתר. וכן דעת הגר"ז בסידורו, וגם אי נימא כדעת המג"א ורוב הפוסקים דהברירה היא בדבר היוצא, ולא במה שנשאר בידו, בנידון דידן י"ל כסברת המהריט"ץ דאין ברירה בלח, דכל דבר שניכר בפני עצמו לא שייך בזה ברירה, וכ"פ בספר אור לציון ח"ב, וסיים, דהמחמיר תע"ב. ואף שהוא בכלי, מ"מ אי נימא דאין ברירה בלח אין זה בכלל ברירה, וגם בכלי לא חשיב כבורר.

ועוד בקדרת חמין שהוזכר בהלכה שם אין הוא מתכוון לסנן המרק וגם לא מקפיד אם יצא יחד עם החמין רוטב, ויש גם שרוצים בזה שחמין יהיה רטוב מעט, וכן הובא בהערה שם (אות נ"א) שמבואר בספר שמירת שבת כהלכתה (עמ' נ"ז) שאסר לסנן איטריות מבושלות מהמים שלהם, מכיון שאין רגילים לשתותם, ואף אסור להשתמש לצורך זה במצקת מנוקבת לשם הוצאת המשקין דרך נקביה. אבל כל שכוונתו רק להעביר את האטריות ישר מן הקדרה לצלחת, ואינו שוהה, לית לן בה, שמעט מן המים יזלו וכו'. ע"ש. וה"ה לקדרת חמין שמותר, כיון שאין כוונתו אלא למזוג החמין לקערה או לצלחת ולא לסנן המרק.

 

בברכת התורה,
 

 

יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

 

 

 

משלחן הראשון לציון •האם מברכים ברכת המפיל אחר חצות לילה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם צריך לברך ברכת המפיל בקריאת שמע על המטה שאחר חצות לילה?

>> תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ב' שבט תש"פ, 606-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה אברהם בן ברוך נ"י

שלום רב,

לשאלתו אודות ברכת המפיל אחר חצות הלילה, ע' בספר ילקוט יוסף שבת כרך א' – חלק רביעי (מהדורת תשע"ג עמ' רל"ח) שנתבאר, דלפי הפשט אין ספק שצריך לברך ברכת המפיל בשם ומלכות גם אחר חצות, שכל הלילה זמן שינה הוא, וכ"כ בספר תפלה לדוד (סי' שנב) וכ"כ בשו"ת לחמי תודה (סי' כ"א) והובא בספר ברכי יוסף (סי' רל"ט סק"ב), וכ"כ בביאור הלכה (סי' רל"ט) שזמנה עד עמוד השחר. ועיין עוד בשו"ת תשורת שי, ובשו"ת קרן לדוד שם.

אלא שבספר דברי שלום כתב, שע"פ הסוד אין לברך המפיל אחר חצות, וכן הסכים בשו"ת רב פעלים, וכ"כ בספר חסד לאלפים, שמנהג המקובלים בירושלים שלא לברך המפיל אחר חצות, וכן כתבו הגאון רבי יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק (מערכת ברכות אות ע"ו). ומהר"א מני בזכרונות אליהו  (עמוד  ס').  ובכף החיים סופר. וראה עוד בשו"ת בנין דוד (סימן כ"ט), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חאו"ח סימן מ"ה ס"א). ובשו"ת מחשבות בעצה (סימן ד'). וכ"כ עוד אחרונים.

ומתחלה היתה דעתו של מרן אאמו"ר זצוק"ל הכ"מ שראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל דסב"ל, ולכן כתב ביחוה דעת דטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות, וכך נתבאר גם בילקוט יוסף ח"ג (סי' רל"ט) דטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות.

אולם מאחר וע"פ הפשטנים אפשר לברך ברכה זו גם לאחר חצות הלילה, וקי"ל בכל דוכתא דכל היכא שנחלקו הפשטנים עם המקובלים הלכה כדברי הפשטנים, וכמ"ש הרא"ם, הרדב"ז מהרי"ט אלגאזי, ועוד, אפשר לברך ברכת המפיל גם באופן שישן לאחר חצות לילה, ובפרט שלשונו של החסד לאלפים, מנהג חסידים הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י שלא לאומרו כל שעבר חצות. עכת"ד. והיינו למי שמבין בחכמת הקבלה, אבל אדם רגיל שאין לו עסק בנסתרות, איה"נ יברך ברכת המפיל גם אחר חצות לילה, ובפרט באותם רבים שרוב ימיהם מאחרים לישון כל הלילה, ואם לא יברכו נמצא שיבטלו תקנת חז"ל באופן קבוע. וכך נהג מרן אאמו"ר בשנותיו האחרונות לברך המפיל אחר חצות. ותראה עוד בשו"ת יחוה דעת ח"ז את דעתו של מרן זיע"א.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון, הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

משלחן הראשון לציון • האם מותר לצאת לחו"ל לקברות הוריו וכן לקברות צדיקים? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לצאת לקברות הוריו וכן לקברות צדיקים?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏י"ט חשון תש"פ, 168-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה הרב יעקב ישראל ידעי נ"י

שלום רב,

לשאלתו האם מותר לצאת לחוץ לארץ על מנת להשתטח על קברי הוריו והאם זה דומה להשתטחות על קברות צדיקים בחו"ל.

הנה כתב הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט') אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה ולישא אשה, או להציל מן הגויים ולחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחו"ל אסור אא"כ חזק הרעב בארץ, ואעפ"כ אין זה ממדת חסידות וכו'. ואסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל לטייל אפילו ע"מ לחזור לא"י.

ולגבי השתטחות על קברות הצדיקים, יש לדון אם נחשב ג"כ למצוה. המהרי"ל (סוף הלכות תענית עמוד ע"ר) כתב, שנוהגים להשתטח בבה"ק מקום מנוחת הצדיקים והוא מקום קדוש וטהור. ובשו"ת שדה הארץ ח"ג (חאה"ע סי' י"א) כתב, שאע"פ שלא נמצא כתוב בשום א' מהמחברים אם יש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, מ"מ אפשר שיש בזה מצוה, וזכות הצדיקים יגינו עלינו שימלאו משאלותינו לטובה, כמו שמצינו בכלב. וכבר העיד האר"י ז"ל כי בהשתטח האדם על קבר הצדיק, ובפרט אם יודע לעשות ייחוד השייך לאותו צדיק, תהיה נשמת אותו צדיק לעזר ולסיוע גדול לאותו אדם.

ומרן החיד"א בברכי יוסף (א"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מת' כ"י של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, או שהוא מתגורר בירושלם ורוצה ללכת לקברי צדיקי שבארץ ישראל, מותר ללכת על דעת לחזור. וע"ע להרב בתי כהונה (בי"ד ח"א סוף סי' כ"ג)

גם בשדי חמד מערכת א"י (סי' א אות א) דן בזה, שאף שאסור לצאת מא"י לחו"ל, מ"מ אם רוצה לצאת בשביל להשתטח על קברות הצדיקים שרי. והביא דברי הרב לגבי כהנים שנהגו להשתטח על קברות צדיקים. ולהלכה ודאי לכהנים אסור, אלא שיש ללמוד מזה כל שכן לגבי היתר יציאה לחו"ל. ובפרט שעושה כן על מנת לחזור שיתכן שאין בזה כל איסור, כמ"ש כמה פוסקים לגבי ישיבה במצרים. ועוד שיתכן שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו.

ואע"פ שבשו"ת משפט כהן (ענייני א"י סי' קמז) פקפק בזה, דנהי שמצינו שיש ענין בהשתטחות על קברי הצדיקים, מ"מ וכי יש מצוה להשתטח על כל קברות הצדיקים שבעולם, ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו"ל. וגם בת"ת ס"ל לר"י (ע"ז יג.) שלא הותר רק כשאינו מוצא ללמוד, והא דלא איפסיקא כוותיה, הוא מטעם שלא מן הכל אדם זוכה. וזה לא שייך לענין ההשתטחות על קברי צדיקים, דמנ"ל לחלק בין צדיק לצדיק. ועוד, דאמאי תיחשב למצוה, דמצינו רק שהיא תועלת, שעי"כ הצדיקים מבקשים עליו רחמים, אבל מצוה מנ"ל. ובפרט שיכולים להשתטח במערת המכפלה על קברי האבות הקדושים. עכת"ד.

אולם יש לומר שהצורך בבקשת רחמים הוי צורך חשוב, וכמו שהתירו לגבי פרנסה, כמבואר ברמב"ם בפ"ה ממלכים הנ"ל, שמותר לצאת לחו"ל לסחורה. וכ"כ בשו"ת שדה הארץ להגאון רבי אברהם מיוחס (ח"ג חאה"ע סי' י"א) מהטעם הנ"ל, וכתב שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד: ובתוס' שם). ולכן מותר לצאת מאר"י לחו"ל כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כיון שדעתו לחזור לאר"י. ע"ש

וכיוון לזה ג"כ בשו"ת משנת יוסף (סי' נה), דענין התפילה חשיב ג"כ כדי חייו, לא פחות מסחורה, כמבואר בגמ' (שבת י.) שהתפילה נקראת חיי שעה, ופרש"י שם, מטעם שהיא לרפואה לשלום ולמזונות. ולפ"ז, כמו שמותר לצאת לחו"ל בשביל צורך מזונות, כך מותר לצאת בשביל להתפלל שנזכה למזונות וחיי נפש. וכמ"ש בפאת השולחן (הל' א"י סי' ב, ס"ק כח) שטעם היתר יציאה לחו"ל לסחורה, לפי שהוא חייו, וישוב א"י תלוי בה.

ובעיקר ההערה, כבר העיר בזה מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן עד) כתב, שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי הצדיקים, [ולפ"ז היה נראה שאין לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי הצדיקים אפי' על מנת לחזור], אלא שסיים שם שמדברי מהרי"ל שהביא הב"י (סי' תקסח) בנודר ללכת על קברי צדיקים וכו', משמע שנחשב נדר מצוה. וכן מהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וראה מה שכתב בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ה (עמ' קסג), ושם העלה שמותר לצאת מא"י לחו"ל לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מא"י לחו"ל לטייל אפילו על מנת לחזור לא"י. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לא"י. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בא"י, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפי' אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.

וכן עמא דבר שיוצאים מאר"י לצורך השתטחות על קברי צדיקים. [וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד עמ' רנד) שאם חוזר מיד לא"י מותר לצאת לחו"ל לצורך זה]. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סי' לה אות ה).

ואם מותר לצאת לחוץ לארץ כשמטרתו רק להשתטח על קברי אבותיו, שהרי עושה להם נחת רוח במה שמתפלל על קברם לעילוי נשמתם. אך מאידך ראינו שאף בקברי צדיקים הפוסקים התחבטו בזה, וי"ל דאף אלה שהתירו לצאת לחו"ל לקברי הצדיקים, יודו שאין להקל בזה לענין קברי אבותיו. וגם נראה שיש להמנע מלצאת לחו"ל לצורך זה בלבד, שלימוד תורה שילמד איזה זמן לעילוי נשמת הוריו, שוה אלף מונים מזה שיסע לחוץ לארץ כדי לעלות על קברי אבותיו. ועיין במהרש"א (קידושין לא: חי' אגדות) שכתב, במעשה דרב אסי שאמר אי ידענא לא נפקא, דאין מצות כיבוד אב באופן זה שכבר מת. ע"ש. והתם איירי לענין לצאת להלוייה, וכ"ש שאין לצאת לחו"ל להשתטח על קברי אבותיו, ורק השתטחות על קברי צדיקים התירו.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

משלחן הראשון לציון • מתי חולצים את התפילין בראש חודש? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב  מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל  הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: אימתי חולצים תפילין בראש חודש?

>> תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ט"ו חשון תש"פ, 155-2/פ'

לכבוד

השואל הנכבד

שלום רב,

אודות שאלתו מתי יש לחלוץ התפילין ביום ר"ח והאם אפשר להמתין אחר אמירת הקדיש לאפשר לציבור לקפל בזריזות את התפילין שלא יונחו בבזיון, שפעמים התפילין מונחים בערימות רש"י ור"ת יחדיו, ופעמים הרצועות נופלות על הארץ, ופעמים גם התפילין נשמטות על הארץ לגמרי עקב המהירות ומעבר המתפללים וכיוצא.

הנה לפני 26 שנה בספר ילקו"י שבת כרך ה' (דיני תפלת מוסף בר"ח סי' תכ"ג ס"ב), ביארנו, שנוהגים לחלוץ את התפילין כשרוצים להתפלל מוסף אחר אמירת חצי קדיש, ולא קודם הקדיש, ויש בזה סוד נשגב, וכן ראוי לנהוג, והוא ע"פ מ"ש בכה"ח (סי' כ"ה אות צ"ד-צ"ה) שהביא משעה"כ שיש להסיר את התפילין קודם מוסף אחר קדיש שאומרים אחר החזרת ס"ת למקומו, ולא קודם לכן, וכ"כ עוד אחרונים. וכן הוא בסידור חזון עובדיה, לפני תפלת מוסף של ר"ח, וחולצין התפילין אחר אמירת הקדיש.

ומה שהביאו שמרן זצ"ל בסוף ימיו חלץ התפילין לפני הקדיש, הנה מרן עשה כן בגלל שהיה נכנס לחדר צדדי להסיר התפילין, והצבור היה מתעכב, ולא רצה להפסיק בין הקדיש לעמידה כל כך זמן, אבל אם אין מתעכבים אלא מסירים התפילין, ואפשר להמתין זמן קצר שיספיקו לקפל את התפילין, ומיד מתפללין מוסף, עדיף טפי להסיר אחר הקדיש. כמנהגינו מזה שנים רבות. וכך גם נהג מרן אאמו"ר מזה שנים.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

משלחן הראשון לציון •מה הנכון לעשות כשקם בבוקר האם צריך נטילה בכלי, והאם יטול ידיו קודם שנכנס לשירותים, ויכנס לשירותים, ויטול ידיו שוב ויברך? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב  מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל  הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מה הנכון לעשות כשקם בבוקר האם צריך נטילה בכלי, והאם יטול ידיו קודם שנכנס לשירותים, ויכנס לשירותים, ויטול ידיו שוב ויברך?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ט"ז חשון תש"פ, 165-2/פ'                                                                                               לכבוד                                                                                                                              היקר והנעלה, כש"ת ה"ה ישראל חיים בן עטר נ"י                                                                     שלום רב,

לשאלתו מה הנכון לעשות כשקם בבוקר האם צריך נטילה בכלי, והאם יטול ידיו קודם שנכנס לשירותים, ויכנס לשירותים, ויטול ידיו שוב ויברך.                                                                                  בספר ילקוט יוסף דיני השכמת הבוקר (סי' ד' סעיף מ') הבאנו שיש שנוהגים לחוש לדעת המקובלים שנוטלים ידיהם בבוקר עם הקיצתם משינתם בלא כלי, ואין מברכים על נטילה זו מאחר שלא נטל בכלי, וגם אינו יכול לברך כשנצרך לנקביו, ואחר שיוצאים מבית הכסא, חוזרים ונוטלים ידיהם בכלי, ואז מברכים על הנטילה, גם בבן איש חי (פרשת ויצא אות ב') כתב מי שקם משנתו, וצריך לעשות צרכיו, יעשה נטילת ידים כהלכתה, ויעשה צרכיו, ואח"כ יברך על נט"י, ורק שלא יפסיק בדברים ע"כ. ואמנם נראה דלכתחלה אין ראוי לנהוג כן, שהרי מעיקר הדין א"צ כלי, וא"כ יש כאן חשש ברכה לבטלה. ולכן הנכון הוא שינהג כמו הפשטנים, כי התורה ניתנה לעם ישראל בכללותו, ואיננו מקובלים, אלא יתלבש, ילך לשירותים, ויטול ידיו ויברך קודם הניגוב. וכך היה מנהגו של מרן אאמו"ר זיע"א. וחובה עלינו לנהוג תמיד כמנהג גדולי הדור ההלכתיים שהקיפו את כל התורה כולה.                                            ושאלתו אודות בחור רווק, אם יניח הטלית על הראש במשך כל התפלה, ובפרט בימים הנוראים, שזה מוסיף לו יראה וכוונה, הנה מבואר בספר ילקוט יוסף הלכות ציצית (סי' ח' סעיף כ"ט), שגם בחורים שעדין לא נשאו אשה, ראוי שיכסו את ראשם בטלית בעת התפלה, ובפרט בתפלת הלחש בעמידה של י"ח, וע"ש בהערה שאע"פ שהמג"א (סק"ג) שבחור לא יכסה ראשו בטלית, אך היעב"ץ במור וקציעה העיר על דבריו, וכתב שהעיקר שאין חילוק בין נשוי לשאינו נשוי, גם בספר יפה ללב (אות ז') כתב שמדברי הרמב"ם משמע שאין חילוק, וכ"כ בשדי חמד שגם הבחורים יכסו ראשם בטלית עש"ב, על כן מותר וראוי ובפרט לבחור ספרדי לכסות ראשו בטלית בתפלה, ובפרט בתפלת י"ח.                    בברכת התורה                                                                                                                  יצחק יוסף                                                                                                                      הראשון לציון הרב הראשי לישראל                                                                                         ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

משלחן הראשון לציון • איך מותר לברך "שככה לו בעולמו" על רייאת אשה נאה ומה הדין ללכת בבגדי פריצות ולהסתכל אפי' בקרובות משפחה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב  מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל  הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: איך מותר לברך "שככה לו בעולמו" על רייאת אשה נאה ומה הדין ללכת בבגדי פריצות ולהסתכל אפי' בקרובות משפחה?

תרמו להחזקת האתר!

 

בס"ד, ‏כ"ב חשון תש"פ, 187-2/פ'

לכבוד הרב היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב אלחנן בראון נ"י                                            שלום רב,

לשאלתו אודות מה שמובא בספר חזון עובדיה הלכות ברכות (עמ' תנ"ז) שהרואה בריות נאות, ואפי' גויים, או בהמה נאה אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו, ובהערה הוסיף שכתב האליה רבה ע"ז שבגמ' (ע"ז כ'.) מבואר שמברך אפי' על אשה נאה ע"כ, והעיר בביאור הלכה דבע"ז (כ'.) מוכח שלענין אשה אפי' סתם הסתכלות אסור ע"ש, ובאמת שלענין הברכה בראיה בעלמא אפי' גבי אשה שרי, וכמ"ש המשנה ברורה עצמו (סי' ע"ה סק"ח) שראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי, וכן מבואר בשיטה מקובצת (כתובות י"ז.) בשם הרמ"ה, ולפ"ז אף כאן הרואה אשה נאה ביותר, והוא דרך ראיה בעלמא, מברך עליה שככה לו בעולמו, וכדברי האליה רבה, וכ"פ בערוך השלחן וסיים שאע"פ שאסור להסתכל באשה, זהו רק דרך הסתכלות הרבה, אבל בראיה בעלמא לית לן בה ע"כ, ותמה ע"ז אנן בדור הזה איך נוכל שלא לחוש להרהור.                                                                                                                              הנה עיין בצל"ח (ברכות כ"ד.) ד"ה שוק שפרש"י ערוה להסתכל, והקשה מאי איריא שוק אפי' באצבע קטנה אסור וכמ"ש שם דכל המסתכל באצבע קטנה כאילו מסתכל במקום התורף, אלא ע"כ דעל אצבע קטנה ושאר מקומות הגלויים נאסר כך להתבונן בכוונה ליהנות, משא"כ בשוק ושאר מקומות מכוסים דאסור גם בראיה בעלמא, ודייק כן מהרמב"ם (פכ"א מאיסורי ביאה ה"ב) שכתב והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות כמי שנסתכל במקום התורף. הרי שכל האיסור במתכוון ליהנות, וכן דייק ברמב"ם הים של שלמה כתובות (פ"ב סי' ג') דאסרו רק דרך הסתכלות בדמותה והתבוננות בצורת קלסתרה ולא ראייה בעלמא, וכן הביא פמ"ג (מש"ז ע"ה סק"א) בשם הב"ח, וכן דייק בשו"ת אגרות משה (או"ח סי' מ') ע"ש בכל דבריו. וע"ע בספר יד מלאכי (אות קע"ט). ועל כן אם בדרך מקרה ראה אשה נאה ואינו מתכוון להנות מראייתה ע"ז כתב בחזו"ע שיכול לברך שככה לו בעולמו, וכמובן שמיד יפנה מחשבתו ולא יהרהר אחריה.                                                                                                                  והנה מקור הדין לאיסור הליכה בבגדי פריצות מבואר בש"ס בכמה דוכתי, בגמ' מו"ק (כב:) אמרו, האשה קורעת על מתה וקורעת אתהתחתון ומחזירתו לאחוריה, וחוזרת וקורעת את העליון כדי שלא יראה גופה. [וכ"ה בש"ע יו"ד סי' שמ סי"א, וע' ביביע אומר ח"ו יו"ד סי' לב]. וכן אמרו בסוטה (ח.) מחלוקת ר"י וחכמים אי חיישינן להרהורא בקריעת בגדי סוטה. ומבואר, דבעלמא ודאי אסור. ובגמ' ברכות (כד.) א"ר יצחק טפח באשה ערוה, למאי, אילימא לאסתכולי בה, והא אר"ש למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף. אלא באשתו ולק"ש.                                                                                        וגרסינן בברכות (כה:) ערוה בעששית, אסור לקרות ק"ש כנגדה, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא, והא קא מתחזיא. וכ"פ מרן בש"ע (סי' עה ס"ה). וכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות קריאת שמע), דאסור להסתכל כנגד הערוה וכו' וכל גוף האשה ערוה, לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא, ואפי' אשתו. ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא ק"ש כנגדה. ע"כ. וז"ל מרן בש"ע (סי' עה ס"א): טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו אסור לקרות ק"ש כנגדה. ובב"י (סימן עה) הביא בשם הרשב"א שכ', דטפח באשה היינו במקום שדרכה לכסותו, לאפוקי פניה ידיה ורגליה. ובדברי חמודות (פ"ג דברכות אות קטז) כתב, דזרועותיה אינה בכלל ידיה, ומסתבר דכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא משום הרהור, משא"כ ברגיל בהן. והשיג עליו הא"ר (סק"ג) מדברי הרוקח (סי' שכד), דיש לאסור לקרות ק"ש נגד הנשים ההולכות בגילוי זרועות. וכתבו האחרונים דהיינו אף באלה שדרכן לילך כך כדרך הפרוצות. אך י"ל דכוונת הרב דברי חמודות על הפרק שמגיע לאצילי היד, שהוא המרפק. וכמבואר דין זה בשו"ת יביע אומר ח"ו (או"ח סימן יד אות ג'). ע"ש. ושם דחה מה שכתב בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (סימן ט') להקל בזה.                                                                                                                                                     וז"ל מרן בש"ע (סימן עה סעיף ו'): היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא, מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה. ע"כ. וכתב שם המשנה ברורה, והאחרונים הסכימו דכל אלו העצות לבד מהחזרת פנים לא מהני, דלא כתיב ולא תראה אלא ולא יראה, ר"ל לא יראה הרואה. ואפילו החזרת פנים שהותר, הוא רק דוקא אם החזיר כל גופו, ועומד בצד אחר, דנעשית הערוה מצידו. אבל אם החזיר פניו לבד, לא מהני. וא"כ בהוא עצמו ערום לא יצוייר שום עצה שיהא מותר לדבר ד"ת. ע"כ. ואמנם אין זה לדעת מרן, שהרי התיר להדיא בעוצם עיניו. וראה באורך בילקו"י הלכות קריאת שמע סי' עה.                                                            והנה בבן איש חי (פרשת בא אות ח) כתב: נשי הערביים שדרכן לגלות זרועותיהן אע"פ שדרכן תמיד בכך לא יקרא כנגדן. וכתב ע"ז בהליכות עולם ח"א (עמוד קכא) בזה"ל: הנה אין כוונת הרב להתיר בבנות ישראל שנהגו לגלות זרועותיהן, אלא נראה דרבותא קאמר שאפילו בערביות יש לאסור, וכ"ש בנות ישראל שהוזהרו על הצניעות. וכ"כ בתפארת שמואל על הרא"ש (פ"ג דברכות סימן לז), דדוקא מה שדרך הנשים לגלות תמיד, כגון הפנים והצואר והידים, אבל במקום שרגילים בגילוי זרועותיהן, וצוארן פתוח עד סמוך לדדים, זהו מנהג רע וקורא אני עליהן חוקים לא טובים וטפח באשה ערוה. ע"כ. וכ"כ המשנ"ב (סי' עה סק"י): ודע שאפי' אם דרך אשה זו וחברותיה במקום ההוא לילך בגילוי שוק וזרועות כדרך הפרוצות אסור לקרות כנגדן. ע"ש.                                                                    ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (חאו"ח סימן ט) נשאל אם  מותר לומר דברים שבקדושה כנגד נשים הרגילות ללכת בזרועות מגולות, וצידד להתיר בזה, והביא סמך לדבריו ממ"ש בבא"ח (פרשת  בא אות י) בדין אשה המניקה את בנה, שי"א שמכיון שדרך האשה לגלות דדיה בעת היניקה, הרי באותו זמן נחשבות דדיה כמו כפות ידיה ופניה, ויש לסמוך ע"ז בשעה"ד. ורק אם אינה מניקה שדרכה להצניע דדיה ומקפדת ע"ז אז אסור לקרות כנגדה. ומדתלה הדבר במקפדת שלא בשעת יניקה, מבואר שאם אינה מקפדת גם בשעה שאינה מניקה הו"ל כמו כפות ידיה ופניה. ודון מינה לגבי גילוי זרועות בזה"ז שמכיון שאינן מקפידות לכסותן הו"ל ככפות ידיה. ע"כ. ובמחכ"ת אין דבריו נכונים בכוונת הבא"ח, אלא כל אשה בשעה שאינה מניקה מקפידה להצניע דדיה, ולכן אפילו היא אומרת שאינה מקפדת כלל אסור לקרות כנגדה. וגם בשעה שמניקה, דרך נשים צנועות  שמכסות  הדדים  בעת  ההנקה,  או  פונה לאיזו פינה באין רואה. וכבר כתב המאירי בכיו"ב (גיטין פט.) שאשה האוכלת בשוק או שהולכת נטויית גרון, או מניקה ברבים ואינה חוששת לגילוי בשרה, הוא מטכסיסי אשה סוטה. ע"ש.                                                                                                     וכ"כ כיו"ב הגאון מליבאוויטש בספר צמח צדק על הש"ס (בפ"ג דברכות סוף אות ד) וז"ל: והאם נאמר שאם ירצו הנשים לנהוג ללכת בימות הקיץ בשוק מגולה, שאין בזה משום שוק באשה ערוה, אתמהה. ישתקע הדבר ולא יאמר, דהא ודאי כיון שהוא ערוה לא מהני מנהג בזה, שמנהג כזה הוא אותיות גיהנם, וכמ"ש השל"ה. וע"ע בשו"ת צור יעקב ח"ב (סימן א). ע"ש. וכ"ש כאן שאפילו נשים שאינן צנועות כל כך מקפידות לכסות דדיהן, א"כ ודאי שאסור לקרות כנגדן. ובודאי שגם הרהמ"ח מודה בזה, שאסור לקרות נגד דדיהן שלא בשעת יניקה. וכ"ש שרוב האחרונים פסקו לאסור גם בשעה שמניקה. וכמ"ש הח"א והמשנה ברורה ועמודי השלחן וכה"ח. וכן העלה בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' כא). ע"ש. ומ"ש עוד הרב ישכיל עבדי להוכיח ממה שעינינו הרואות לכמה רבנים גדולים שעורכים חופה וקידושין בחתונות שנמצאים שם נשים פרועות ראש וחשופי זרועות, ומברכים ברכות אירוסין ונישואין, ואין פוצה פה ומצפצף, תמיהני על ראיה זו, שהרי ברור שאין הרבנים מברכים אלא בעצימת עינים או החזרת פנים היכא דאפשר. וכמ"ש בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' ז). ע"ש. ומה שדייק עוד בישכיל עבדי מלשון הרהמ"ח שכתב לאסור בנשים ערביות שהולכות בגילוי זרועות, והיינו משום שבנות ישראל דרכן לכסות, מוכח מזה שאם גם נשים יהודיות דרכן לגלות זרועותיהן מותר לקרות כנגדן. דבריו תמוהים, דהא ודאי דהרהמ"ח לרבותא קאמר הכי, וכמש"כ לעיל. לכן מה שהעלה שם להתיר בשעה"ד. לפע"ד ליתא, והא סמא בידיה לעצום עיניו מראות ברע.                                  וצריכים להזהר בזה במקום שמחיצת עזרת נשים קצרה, ונראות משם נשים הבאות בזרועות מגולות, שיסב פניו ועיניו לצד אחר, משום טפח באשה ערוה.                                                                                                      וראיתי מובא בספר אחד ששאל את מרן אאמו"ר  שהוא מוסר שיעורי תורה לנשים מקרובות המשפחה, אך הם לבושות בלבוש לא צנוע, ואם יוריד כל הזמן את עיניו למטה, נראה שלא יועיל בדברי המוסר שמדבר עימם לקרבם לתורה. והשיב מרן אאמו"ר, אסור להסתכל בשום אופן, אלא יסתכל לצדדים. והשואל ענה שזה לא ילך בשום אופן, והביא שיש שמועה בשם החזו"א שמותר לומר דברי תורה לפני חילוניים אע"פ שהם לבושים שלא בצניעות. אם אינו מתכוין להסתכל. והשיב מרן אאמו"ר אני לא יכול להתיר איסור.

בברכת התורה,

יצחק יוסףהראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

משלחן הראשון לציון • האם יש חיוב ללמוד גמרא לפני ההלכה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם יש צורך בלימוד הגמרא לפני ההלכה.

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ט"ז חשון תש"פ, 164-4/פ'

דברי ברכה

הובאו לפני חלק מגליונות מהספר "בן שמואל" סיכומים על הלכות שבת, מקורות הדינים בתלמוד ובראשונים, הרמב"ם וש"ע, משנה ברורה והביאור הלכה, שכתב וערך הרב היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, עמו עוז ותושיה, משנתו ערוכה וברורה, יראת ה' היא אוצרו, שמן תורק שמו, כבוד שם תפארתו, כה"ר איתן מינקוב שליט"א.                                                                                      אכן דבר נאה ויאה עשה הרב המחבר, ויועיל לחזרה ולשינון סיכומי ההלכות מקורות הדינים בש"ס, עם דעות הפוסקים הראשונים, ודברי מרן הש"ע, ודעות האחרונים, והכל עשה בעיון ישר ונבון, בבהירות בסדר נאה ונכון, בטוב טעם ודעת, דבר דבור על אופניו, תפוחי זהב במשכיות כסף, ובעזה"י יהיה זה לתועלת לבני התורה המשננים הלכות אלו, ולפעלא טבא אמינא, איישר חיליה לאורייתא.                     והריני להביא את אשר ביארנו בחשיבות לימוד הגמרא קודם שלומדים הלכות, כי הנה אמרו בירושלמי (ר"פ ר"א דמילה) דכל תורה שאין לה בית אב אינה תורה, והשמיעונו כי אין להורות הלכה למעשה אלא ע"פ יסודות נאמנים בתלמוד, ובספר האשכול (בהלכות ס"ת עמוד נ') כתב: נשאל רב פלטוי גאון, איזה עדיף ומשובח, אם להעמיק בהלכות על פי התלמוד, או לעסוק בהלכות פסוקות וקטועות? והשיב, שרוב העולם מטין אחר הלכות פסוקות, ואומרים מה לנו להעמיק בקושיות ופלפולי הש"ס. אבל לא יפה הם עושים ואסור לעשות כן, שהם ממעטין התורה, וכתיב יגדיל תורה ויאדיר. ולא עוד אלא שגורמים שתשתכח התורה מישראל. ולא נתקנו הלכות פסוקות לשנן בהם, אלא למי שלמד הש"ס כולו ועוסק בו תמיד, ואם מסתפק לו דבר בדין, ואינו יכול לפרשו, יעיין בהלכות ההם. עכ"ל. ולכן מוטלת חובה לפנות תחלה אל התלמוד, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, וכל תורה שאין לה בית אב [התלמוד] אינה תורה. ואם ד"ת עניים במקומן, הם עשירים במקום אחר. ואמרינן בסנהדרין (מב.) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה. [אך כל שאין הדבר מבואר כל הצורך, מרבים בראיות לחזק הדבר, ולאפושי גברי נמי].                                      ועיין למרן החיד"א בברכ"י (יורה דעה סימן רמו סק"ה) שהביא בשם תשובת הגאונים כ"י, שכתבו כדברי ספר האשכול הנז'. ע"ש. והביא מספר יש נוחלין שכתב, לימוד מסכת ברכות ענין גדול, מסכת שבת ענין מפואר, כתובות כולל כל התלמוד, חולין, עכו"ם, נדה, כלל גדול. ונודע מה שהפליגו גורי האר"י ז"ל בשבח הלימוד בתלמוד בבלי, וכתב בשם הגדולים (מערכת ת' אות נו) דאפשר דמשום הכי כמעט כל העסק הוא בתלמוד בבלי. ועיין במאורי אור (ערך גלות, ובסוף הספר). והאמוראים הראשונים מתחלה שחיברו ירושלמי זכו וכו' ואחר חיברו תלמוד בבלי כמ"ש הרמ"ז. ואחר כך האחרונים פירשו הירושלמי, וזה היה על ידי עסק הבבלי, ומשם באו לפרש הירושלמי ועלה בידם שתים כהלכתם. ומזה תשכיל גודל קדושת נשמת הרמב"ם שחיבר הלכות ע"פ הירושלמי. [במקום שלא מצינו הדין בתלמוד בבלי]. ורבינו יהודה בר יקר שעשה פי' לירושלמי, ומ"מ גם הם היו צריכים לעסוק ביותר בתלמוד בבלי.              ובשו"ת חות יאיר (סימן קכד) האריך בדבר סדר הלימוד לבני ישיבה צעירים, וכתב שם, דבודאי התלמוד אין לך מדה טובה הימנה, אכן הוא דרך רחוק מאד מאד, כי אם ילמד עם גפ"ת הקבוע שם בלימוד הכללי עוד דף אחד מהש"ס, והוא די והותר אף לבחור חשוב, אם יבקש שיתקיים בידו ויחרוך רמיה צידו, ולא ילך קמא קמא ברוח, נמצא שיבלה כמה שנים עד שיתקיימו בידו ד' וה' מסכתות גדולות, ולימוד הטורים והסמ"ע ראיתי בחורים רבים שוגים בזה, ששומעין כל יום שיעור מאלה ואינו תכלית כללי רק לדיני ממונות, שהוא על פי הסברא והנכון קצה האחרון מן הלימוד וחלילה לי להקטין מעלות משפטי ה' כי חיות הנה, וממקום קדוש יהלכו, לא כמשפטי הגוים שהמה בנויים על שיקול הדעת ושכל האנושי, כמ"ש החכם האמתי מהרי"ע בעל העקידה, שפתים ישק, רק שהיפוך הסדר הנכון הזה אינו רק מג' פנים. הא' לפעמים הרב המגיד בוחר בזה בשביל עצמו כדי ללמוד דיני ממונות, ואפשר שהוא כבר מילא כריסו בשאר החלקים, הב' מפני הגובה והגאון אשר יחשבו בהם בקיאים בדיני ממונות, יצא טבעם תוך בני אדם וכו', ויקבלו שכר וכו', והוא לימוד שלא לשמה וגרע מיניה שתכליתו מצה ומריבה, להצדיק רשע ולהרשיע צדיק, והיא לא תצלח, והג' בחרו בדבר שיש בו פלפול ועומק כענין הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע וכו', והוא אמת, רק שדבר בעתו מה טוב, ואין ראוי למאוס מי השילוח ההולכים לאט, שיש בהם יפוי כח וזכות אב"א, משום דתדיר שהוא חובו' היום שראוי לדעת כל איש ישראל, והוא חלק או"ח, ואחריו חלק יו"ד, שג"כ מה טוב ומה נעים שידע להבין ולהורות בביתו דברים קלים, שהם כביעותא בכותחא, או אם יתרמי במקום שאין איש, ואב"א משום דמקודש שבשני חלקים אלו נכללים תילי תילי מצות חובות הגוף הנה, ודקדוקיהן כפלי כפלים ממה שימצאו בחו"מ, אף כי בכללם אין בהם חובת ידיעה המגיע לחובת מעשה. והנה בדורותינו זה החלק המובחר והטוב, חלק אורח חיים כשמו כן הוא, יושב שכול וגלמוד אין איש שם על לב, דוגמת מסכת מו"ק שזכר בעל ספר חסידים. והנה בדורות הראשונים לפי מה ששמעתי היו שומעים ולומדים בבחרותם ספר העקידה, והעיקרים, והכוזרי, ודוגמתן, מפני שהיה כל מגמתן להשלמת נפשם, שהוא האמונה בשרשי הדת, לכן למדו ספרים המדברים וחוקרים בזה. ובזה יפה עושין דורות הללו שמתרחקים מאותן הלימודים, כי טוב ויפה לנו ולבנינו להאמין האמונות המוטלים עלינו בלי חקירה. גם היו קצתם לומדי' מטעם הנ"ל ספר חובת הלבבות, והוא מדבר ג"כ בחקירה בשער הראשון, ובשאר שערים מלא דעת ויראת ה'. ועמ"ש בהקדמה על איש שלמד דיני גיטין וקידושין, ולא ידע דבר מחובת הלבבות, המוטל על כל איש ישראלי. ע"ש. וע"ע בספר עיקרים (מאמר א' ספ"ג). כי גם חלק או"ח מוטל על כל איש ישראל לדעת לפחות כלליו ורוב פרטיו, והרי זה לימוד המובחר ששנו רז"ל, הלמד ע"מ לעשות ולקיים, שמספיקין בידו וכו'. ע"כ.                                                                      והחזו"א באגרותיו (ח"ג פרק תורה) כתב, דמי שאינו יודע את כל הש"ס אינו יכול לומר סברא ישרה בעיון. גם הגאון רבי ישראל סלנטר (אור ישראל פי"ח) כתב, ללמוד התלמוד הוא העיון הנכון לשאוב יסודות התלמוד בפרטיו ממקומות המפוזרים ולהבין ולהורות כדת, וזאת היא שימוש תלמידי חכמים, וקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים ה"ז עם הארץ (ברכות מז:).                                                     וברכתי להרה"ג המחבר שליט"א שיה"ר וחפץ ה' בידו יצלח, ויפוצו מעיינותיו חוצה, ויברך על המוגמר להוציא לאור כל כתביו, שובע שמחות וכל טוב.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

משלחן הראשון לציון • האם מותר להכניס אופניים לבית הכנסת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להכניס אופנים לבית הכנסת.

> תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ט"ו חשון תש"פ, 151-2/פ'                                                                                                               לכבוד                                                                                                                                                   היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב צפניה צאירי נ"י                                                           שלום רב,                                                                                                                                      לשאלתו אודות המבואר בספר ילקוט יוסף הלכות בית הכנסת (סי' קנ"א סעיף כ"ו), שאין להכניס אופניים לבהכ"נ, שאין זה כבוד בהכ"נ, אבל מותר להכניסן לחדר הסמוך לבהכ"נ. ושואל מה הדין אם בחדר הסמוך מתפללים שם בקביעות תפילת ערבית במוצ"ש, ומה הדין בחצר שמתפללים שם ערבית במוצ"ש, והאם קולנועית דומה לאופניים בדין הנ"ל.                                                                                                                                                 אין הבדל בין אופנים או קולנעית בשניהם הוא דרך בזיון, ואין להכניסם לפנים בהכ"נ.                                       ומה ששאל אודות החדר הסמוך, אם מתפללים בו באופן קבוע תפלת ערבית במוצ"ש, אף אם זה רק תפלה א', ואין שם ס"ת, מ"מ יש בו קדושה, וגם שם אין להכניס אופניים, וע' בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' ס"ט אות ג'), וע' בספר ילקוט יוסף שבת כרך א' חלק שני (סי' רס"ח סעיף כ"ה) בהערה, אודות ברכת מעין שבע במקום שמתפללים שם רק  תפלה א' בקביעות ע"ש, וגם לפוסקים שחששו לסב"ל ולא מברכים ברכת מעין שבע היינו לחומרא, וגם בדין הנ"ל יש לנו לעשות לחומרא ולשמור קדושת בהכנ"ס.                                                                                          בברכת התורה,                                                                                                                                    יצחק יוסף                                                                                                                                             הראשון לציון הרב הראשי לישראל                                                                                                         ונשיא הרבנות הראשית לישראל

משלחן הראשון לציון • המדליק נרות שבת ליד נרות החנוכה האם יכול לברך? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מדליק בערב שבת נרות חנוכה, והחנוכיה סמוכה לנרות שבת, איך מברך על תוספת אורה?

>> תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ט טבת תשע"ו, 547-2/ע"ו

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב יצחק אידה נ"י                                                           שלום וברכה,                                                                                                                                    למענה לשאלתו במי שמדליק בער"ש נרות חנוכה, והחנוכיה סמוכה לנרות שבת, ומאחר וצריך להדליק את נרות החנוכה קודם לנרות שבת, אם יעשה כן, איך יכול לברך אח"כ על נרות שבת, הרי לדעת מרן הש"ע אין מברכים על תוספת אורה. [כיון שיש שם נר השמש שמותר להשתמש לאורו, וכן אחרי חצי שעה מותר להשתמש בכל הנרות]. הנה דין תוספת אורה נאמר בנר שהודלק לכבוד שבת, כדמוכח מהאו"ז, דאף שהוא עצמו כתב שאין מברכים על תוספת אורה, כתב, שמדליקים נר שבת אחר שהדליקו את שאר הנרות בבית. וכבר עמדנו בנידון זה בספר ילקו"י שבת כרך א' חלק שני (מהדורת תשע"ב קונטרס אחרון סי' ד') אם צריך לכבות החשמל קודם הדלקת נר שבת, ושם (באות ט') נתבאר, שמרן הש"ע (סי' תרע"ט) פסק שיקדים להדליק נרות חנוכה קודם נר שבת, וידוע שבשעת הסכנה מניח נ"ח על שלחנו ודיו, וגם כיום שאין סכנה יכולים להדליק בבית, ולכאורה אחר שהדליקו נר חנוכה ויש אור בבית היאך יברך אח"כ על נרות שבת הרי סו"ס יש אור בבית, והפוסקים לא כתבו שידליק נר שבת בחדר אחר, ולא חילקו בזה כלל, וע"ש בביאורי הגר"א דמשמע מדבריו שיכול להדליק נ"ח באותו חדר שסועד שם, וגם נרות שבת מדליק שם, וע"כ הטעם דכיון שהנרות הראשונות הודלקו לא לשם נר שבת, אלא לשם נרות חנוכה, יכול לברך ולהדליק נרות שבת לשם שבת ולברך עליהם, ובפרט שניכר שהם נרות שבת, שנרות חנוכה מדליקים כמספר הימים, ויש להם היכר שהם נרות חנוכה ונרות שבת שונים, ואין זה דומה למה שפסק הש"ע (בסי' רס"ג) בענין ג' בעלי בתים שאוכלים בחצר אחת שאין מברכים על תוספת אורה, ששם הודלקו הנרות הראשונים לשם שבת, ויעו"ש באורך עוד בזה, וכבר נהגו להדליק נרות חנוכה וגם השמש קודם, ואח"כ מדליקין נרות שבת, ואף אם מונחים במקום אחד.                          והיינו דנר שהודלק להדיא לשם ענין אחר ולא לכבוד שבת, גרע טפי, וכמו אם דלוק בבית נר נשמה שאין בזה חשש. [זכרונות אליהו].                                                                                                                                   ועוד, שגם בזמנם שלא היה אור החשמל, דעת כמה ראשונים שמברך להדליק נר שבת על הנר האחרון, ובע"כ שכל הנרות שמדליק לכבוד שבת כחדא חשיבי. וכן פשוט שמי שמדליק שתי נרות לשבת, ושכח לברך קודם הנר הראשון, מברך על הנר השני. [ומרן בב"י א"ח סי' רסג כתב סברא זו, שגם למ"ד שמקבל שבת בהדלקה, כל נרות שמדליק לכבוד שבת נחשבים כדבר אחד].                                                                                                         בברכת התורה,                                                                                                                                    יצחק יוסף                                                                                                                                              הראשון לציון הרב הראשי לישראל

 

העמוד הבא »