א. במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם את פרשת עלייתו, אם לא הכין את הקריאה וסידרה בתחלה לעצמו פעמיים ושלש, לא יעלה ויקרא בעצמו, אלא יקרא השליח צבור. ובמקמותינו שהשליח צבור קורא בתורה לכל העולים, צריך הוא לסדר הפרשה תחלה. ואם הוא רגיל בקריאה, שהוא חוזר וקורא בתורה מידי שנה בשנה, יכול להסתפק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום שקורא ביום שישי או בליל שבת. ובפרט למי שטרוד בלימודו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פב].
ב. לא יעלה אדם לספר תורה עד שיאמרו לו שיעלה, ויש שנהגו שהשליח צבור הקורא בתורה, כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום דהוי כאילו הרשוהו על כך. [ילקו"י, עמוד פג].
ג. אין צריך לקרוא לעולה לתורה בשמו, אלא די ברמז בעלמא. וכן מנהגינו פשוט. ומנהג זה עדיף יותר ממה שנהגו אצל האשכנזים לקרוא לעולה לתורה בשמו, שהרי אם לא יוכל לעלות לתורה, מסיבה כל שהיא, על ידי כך שלא קראוהו בשמו יהיה רשאי שלא לעלות לתורה. [ילקו"י, עמוד פד].
ד. לכתחלה יש להמנע מלהעלות לספר תורה סומא [עיור], גם לא לעליית מוספים, ובפרט במקומות אלו שהם אתריה דמרן השלחן ערוך. אולם אם הסומא כבר עלה, לא ירד, ואין גוערים בו, כיון שיש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום בשמחת תורה שמעלים את כל הקהל לספר תורה לקריאת ולאשר אמר, או בשמחה משפחתית כאשר מעלים לתורה את כל הקרובים והידידים, נוהגים להקל ולהעלות סומא לספר תורה לעליית מוסיף, משום עגמת נפש. [ילקו"י, עמוד פד].
ה. קודם שיברך פותח הספר ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו, כדי שידע על מה הוא מברך, ואחר כך יברך. ואין צריך לסגור הספר תורה בעת שמברך. אך נהגו לכסות הכתב במפה בין גברא לגברא. ובברכה אחרונה עדיף יותר שיסגור הספר תורה, או שיכסה הכתב במפה, ויברך. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פו].
ו. העולה לתורה אומר בקול רם "ברכו את ה' המבורך", והקהל עונים אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ואחר שיסיימו הצבור אמירתם, חוזר העולה ואומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", כדי לכלול עצמו בכלל המברכים. ומברך הברכה בקול רם, והאומרה בלחש טועה. ומכל מקום בדיעבד אין מחזירין אותו לומר ברכו ולברך בקול רם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פז].
ז. מי שעלה לתורה, וטעה בברכה הראשונה, ובירך אשר נתן לנו וכו', במקום אשר בחר בנו וכו', אם עדיין לא סיים הברכה לומר ברוך אתה ה' נותן התורה, חוזר ואומר אשר בחר בנו וכו', ואם חתם ברוך אתה ה', אינו חוזר לברך ברכת אשר בחר, אלא יקראו בספר תורה ואחר הקריאה יברך ברכת אשר בחר בנו. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פח].
ח. העולה לתורה ובירך ברכה ראשונה כהוגן, ובברכה האחרונה טעה ואמר אשר בחר בנו, אם לא סיים ברוך אתה ה', חוזר ואומר אשר נתן וכו', ואם סיים וחתם נותן התורה, יצא ידי חובה ולא יחזור לברך. והוא הדין אם טעה ובירך בראשונה ברכת אשר נתן, ואף בסוף בירך אשר נתן וכו' וחתם כבר, אינו צריך לחזור ולברך. אלא יכוין בברכה ראשונה של מי שעולה אחריו ויצא ידי חובה. אבל לכתחלה אם בירך בתחלה ברכת אשר נתן וכו' יברך בסוף ברכת אשר בחר. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פט].
ט. אם בירך העולה לתורה ולא שמעו הקהל את חתימת הברכה, יענו אמן עם השליח צבור העונה אמן, כיון שיודעים איזו ברכה בירך. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צ].
י. מה שיש נוהגים לכרוע מעט בברכות התורה, כשהם עולים לספר תורה, אין בזה כל חשש איסור, מאחר ואין בכוונתם אלא לכבוד התורה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צ].
יא. אם טעה העולה לתורה ופתח בברכת אשר בחר בנו, ושכח לומר ברכו את ה' המבורך, יסיים הברכה ויקראו בספר תורה, ואין לו לומר ברכו את ה' המבורך לאחר מכן. [ילקו"י, עמוד צ].
יב. מנהגינו שאין עונין אמן אחר אמירת "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" שאומר העולה לספר תורה, מאחר שכבר עונים כל הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד. [ילקו"י, עמוד צא].
יג. אפילו אם בירך ברכות התורה לעצמו, ותיכף קראוהו לקרוא בתורה, ולא הספיק לומר עדיין שום פסוק, עם כל זה צריך לחזור ולברך ברכת אשר בחר בנו וכו', שמשום כבוד התורה נתקן לברך כשקורא בצבור. ונכון שבדרך הילוכו לספר תורה יאמר לכל הפחות פסוק אחד, יברכך ה' וגו'. אבל אם קראוהו לקרוא בתורה קודם שיברך לעצמו ברכות התורה, ועלה ובירך, כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו, וכדין מי שלא בירך ברכות התורה ונזכר לאחר התפלה, שנפטר באהבת עולם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צא].
יד. מנהגינו פשוט שהמברך ברכה אחרונה אחר קריאת התורה, אינו עונה אמן אחר ברכתו, אף על פי שכל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, הכא שאני, שהרי מעיקר הדין מותר להפסיק בדברי תורה קודם שבירך ברכה אחרונה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צב].
טו. העולה לתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת הברכה. וטוב שיאחז בתיק הספר תורה גם במשך כל הקריאה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צד].
טז. טוב לעשות ההשכבה בהזכרת שם הנפטר ושם אביו, ולאשה על שם אמה. ומנהגינו לעשות תמיד ההשכבה על שם האם, ואין לשנות מהמנהג. ויש להזכיר בהשכבה את שם הנפטר כפי שנקרא בפי רוב העולם, ולכן אם נשתקע שמו העברי, והכל קוראין אותו בשם לועזי, יזכירוהו בשמו הלועזי. ואין להימנע מעשיית השכבה כשאינו נודר איזה סך לצדקה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צד].
