א. אין קוראים בספר תורה בפחות מעשרה אנשים גדולים. ואין קטן פחות מגיל בר מצוה (שלש עשרה שנה ויום אחד) מצטרף לעשרה להוצאת וקריאת התורה, אפילו בשעת הדחק. ובשעת הדחק הגדול מותר לצרף למנין מחללי שבת בפרהסיא, כדי להוציא ספר תורה ולקרוא בו ברכות, ובפרט בראש השנה וביום הכפורים שהכל מהרהרים הרהורי תשובה. [ילקוט יוסף, הל' קריאת התורה עמוד קכה].
ב. בית כנסת שיש בו מנין מצומצם בתפלת שחרית של שבת, ואחר שהתחיל השליח צבור לקרוא בספר תורה יצא אחד מהם, רשאים לסיים את הקריאה בעליית שבעה עולים. ודעת ספר האשכול שהאחרים יעלו לתורה ולא יברכו, אחר שאין שם מנין. אך יש חולקים ואומרים שיכולים העולים גם לברך לפני הקריאה ואחריה, למרות שאין שם מנין, עד שיסיימו חובת היום. וכן עיקר לדינא, ואין לחוש בזה לספק ברכות להקל, דספק ברכות במקום סברא יחידאה לא אמרינן. והעולה השביעי אחר סיום ברכתו האחרונה לא יאמר קדיש. והשביעי יקרא גם את ההפטרה, אך לא יברך על ההפטרה לא לפניה ולא לאחריה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס"ד, עמוד שצ. ודלא כמו שנתבאר בספר שם בעמוד קכו. וראה עוד בשארית יוסף חלק ג' עמוד ער].
ג. ששה בני אדם שלא שמעו את הקריאה בתורה, בשני וחמישי או בשבת, מותר להם לצרף ארבעה נוספים שכבר שמעו את הקריאה, ולקרוא בספר תורה בברכות תחלה וסוף. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קכז. שארית יוסף חלק ג' עמוד רעא].
ד. ששה בני חו"ל הנמצאים בארץ ישראל, ורוצים לצרף ארבע אנשים מארץ ישראל כדי לקרות בספר תורה ביום טוב שני של גלויות, אינם רשאים לעשות כן, ואין לשנות ממנהג ירושלים. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס"ד, עמוד שצב].
ה. שנה שחל יו"ט א' של פסח ביום שבת, ובארץ ישראל שביעי של פסח ביום ששי, ובשבת שאחריו קראו בארץ ישראל פרשת אחרי מות, ובחוץ לארץ קראו פרשת אחרי מות רק בשבת שאחריה, כי בשבת הקודמת היה שם יום טוב שני של גליות וקראו "כל הבכור", תושב ארץ ישראל שהתארח שם בפסח, יש לו לעלות ראשון במקום כהן, (והכהן יצא החוצה בהסכמתו), ויקרא כל פרשת קדושים, ושלשה פסוקים מפרשת אמור, ויתר העולים ישלימו פרשת אמור שהיא הסידרא הקבועה בארץ ישראל. וכל זה היכא דאפשר, אולם יחיד מיחידי הקהל שנסע לארה"ב וחזר לא"י באופן האמור, ואין לו אפשרות לשמוע הפרשה שקראו אותה כבר בא"י, אינו חייב לטרוח להשיג מנין כדי לקוראה. [ילקוט יוסף, חלק ב', הלכות קריאת התורה, הוספות ומילואים שבמהדורת תשס"ד, עמוד שפג, והוא על פי המבואר בשו"ת יביע אומר חלק ט' סימן כח].
ו. מעשה שאירע בירושלים [בי"ב שבט תקמ"ז] שירד שלג כבד בירושלים בגובה כמה אמות מיום רביעי בשבת עד עצם יום השבת, כשיעור קומת איש ויותר, ושערי בתי הכנסת שהם נמוכים משיעור זה לא נפתחו כלל בשבת שחרית, וגם לא היה מי שבא לשם להתפלל, והצבור לא שמעו קריאת התורה של פרשת בשלח. צריך שיקראו בשבת הבאה שתי פרשיות, בשלח ויתרו, באופן שהכהן הקורא ראשון יקרא פרשת בשלח כולה, ויקרא עוד שלשה פסוקים מפרשת יתרו, ואח"כ יעלו שאר העולים של חובת היום בפרשת יתרו. וכל זה היכא דאפשר. [ילקוט יוסף, חלק ב', הלכות קריאת התורה בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס"ד עמוד שפד, על פי המבואר בשו"ת יבי"א הנ"ל].
ז. תיירים שעלו לחוג את חג הפסח בירושלים, ודעתם לחזור לחו"ל, ויו"ט אחרון של גליות דפסח חל בשבת, וקראו בפרשת כל הבכור, כמנהגם בחו"ל. ובירושלים קראו פרשת שמיני, ובשבת הבאה קראו פר' תזריע טהרות שהן פרשיות מחוברות, ואחר כך חזרו למקום מושבם בחוץ לארץ, עליהם להתאסף בבהכ"נ לבדם, ויקראו שלש פרשיות, באופן שיקרא הראשון פרשת שמיני כולה, ושלשה פסוקים מפרשת תזריע, ושאר העולים יקראו בשתי הפרשיות תזריע טהרות. וכל זה היכא דאפשר. [ילקוט יוסף, ח"ב, הלכות קריאת התורה, בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס"ד עמוד שפה].
ח. אין לנשים להוציא ספר תורה לעצמן ולקרוא בו בברכות, אפילו אם הן עשר נשים. ובפרט בזמן הזה שהרפורמים המבקשים לקעקע כל יסודות התורה הם אלה הרוצים לארגן קריאה בתורה לנשים. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קלה].
ט. נשים הרוצות לחוש לדעת הפוסקים המחייבים את הנשים בשמיעת פרשת זכור בשבת זכור, ראוי ונכון שיבואו לשמוע את הקריאה בעת שקוראים הפרשה בצבור, ובברכות. ואם קשה להן לבוא לשמוע פרשת זכור בשעה שהצבור קורא, יכולים להנהיג להוציא ספר תורה במיוחד עבור הנשים לקרוא להן (בלי ברכה) פרשת זכור, אחר שהצבור יתפזר מבית הכנסת. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קלו. חזון עובדיה על הלכות פורים, עמוד י'].
