א. יש להחמיר שלא לעשות מבית כנסת בית מדרש ליחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפח].
ב. אין לקנות מעילים לספר תורה, ממעיל שנשתמש בו הדיוט. אבל אם באו שודדים וגזלו מבית הכנסת מעיל של ספר תורה, או פרוכת, ועשו ממנה תשמישי חול, ואחר כך חזרו כלים אלו לידי ישראל, לא נתחללה קדושתן, ומותר להחזירן לתשמיש של קדושה. [ילקו"י, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפט].
ג. סכום כסף גדול שנתרם לשם בניית בית כנסת גדול ומקוה טהרה, במקום המאוכלס ברבבות יהודים, אבל אין הסכום מספיק לבניית בית הכנסת כלבבם, וברצון ועד הקהלה להוציאו למטרות אחרות, ולהתעלם מבניית המקוה ובית כנסת, בטענה שהזמנה לאו מילתא היא, הנה על אנשי הועד לדעת כי המעות שנגבו למטרת מצוה גדולה של בניית מקוה טהרה, ובית כנסת גדול שיכיל את כל המתפללים, בפרט בימים הנוראים ובחגים, אסור לשנות אותן למטרה אחרת. ואפילו לצורך בית עלמין וכיוצא בזה. ועליהם לגשת מיד לבניית המקוה לנשים, שהוא חשוב יותר מכל ענין אחר, ועל פרנסי הקהלה לפעול במהירות ויפה שעה אחת קודם להקים המקוה לזכות את הנשים בטהרת המשפחה, ולהחזיר עטרה ליושנה להרגיל הנשים לטבול במקוה בכל פעם שהן צריכות לכך, ולהציל אותן מעון של כרת ח"ו. שזהו הרבה יותר חשוב מבניית בית כנסץ. וכן מבואר בפוסקים, שבניית מקוה טהרה עדיף יותר מבניית בית כנסת. ואם ישאר מסכום המעות שנגבו, ואי אפשר לבנות בשארית המעות בית כנסת, יקנו בו תשמישי קדושה לבתי כנסת. [ילקוט יוסף, ח"ב הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמ' רפט. שו"ת יביע אומר ח"ז חאו"ח סימן כה, בתשובה לשאלה מועד הקהלה באיראן].
ד. אם החליטו גבאי בתי הכנסת בשכונה שהתרומות לבתי הכנסת במשך תקופה מסויימת יהיו מיועדים להשלמת המקוה בשכונה, אין רשות לגבאים של בתי כנסת בודדים להתנגד להחלטה זו. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפט].
ה. ארצות שבראשם עומדים מנהיגים שיש להם סמכות לעשות כרצונם בעסקי הקהלה, ואין מוחה בידם, אף על פי כן אין להתיר להם למכור בית כנסת של כרכים, דשמא יש אחד בסוף העולם, שהיה משתמש באותה בית כנסת, ואינו מסכים להם. וכל שכן בזמנינו בארצות החופש והדרור, שאין תוקף לועד הקהלה ולגבאים למכור בית כנסת. [ילקוט יוסף, ח"ב הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רצא].
ו. מבנה ששימש בזמנו כסניף בנק, ונסגר, ואחד הנדיבים קנה אותו למטרת השקעה, ונשאר הבנין ריק, עד שימצא לו שוכר שיוכל להשתמש בו, וביני וביני עלה על דעתו רעיון ליתנו באופן זמני לשם בית כנסת לתפלה ולשיעורי תורה לאחת הקהלות הבאים לאותה עיר לחודשי הקיץ. וביקש מכמה מנדיבי עמנו שישתתפו עמו להרים תרומה למטרה קדושה זו, כי על שכמו רובצים חובות רבים, ואין לאל ידו ליישם מצוה זו לבדו. ואף שהבטיחו לו שיעשו כן, לא קיימו הבטחתם, ועד היום לא נעשה עמו דבר, ואחר שנפתח המקום בקיץ לשם בית כנסת, הקהל נהנו מאד מסדרי התפלות והשיעורים, כעבור הקיץ חזרו איש איש לביתו בעיר הגדולה, ובית הכנסת נסגר. והנדיב הנז' אינו יכול להמשיך לבדו לשאת על כתפו את ההוצאות עבור השנה הבאה בגלל החובות הרובצים עליו, ורוצה למוכרו, העיקר לדינא שמותר לו למכור את המקום כחפצו, אחר שהוא בית כנסת של יחיד שנתנה באופן זמני לרבים לתפלה ולשיעורי תורה. [שו"ת יביע אומר ח"י חאו"ח סימן יג].
ז. בתי כנסת שבמצרים, או שבארצות רחוקות אחרות, שנסגרו על מסגר מחוסר יהודים מתפללים, לאחר שהיהודים עזבו את העיר ועברו לדור במדינה אחרת, ואין סכויים סבירים שיחזרו אליהם לתפלה ולתורה, מן הראוי שגדולי הדור ימנו אנשים נאמנים מיראי ה' וחושבי שמו שימכרו את בתי הכנסת שבאותם ארצות, על מנת שיבנו במקומם בתי כנסת אחרים במקומות שזקוקים להם לתפלה ולתורה, ובפרט בארץ ישראל. מאחר ובתי הכנסת הם בלאו הכי נטושים ומוזנחים מבלי באי מועד, ואם לא ימכרו אותם עלולים להחרב יותר. וגם יהפכו כמערת פריצים ונרקומנים אשר ימצאו שם מחסה למזימותיהם, אשר על כן יפה שעה אחת להקדים ולמוכרם יפה שעה אחת קודם, והקדושה תחול על המעות, והמעות יוקדשו לבניית בתי כנסת חדשים במקומות המאוכלסים ביהודים. וכל זה לענין בית הכנסת והרהיטים, אבל ספרי התורה והרימונים והעטרות של ספרי התורה וכיוצא בהם, אין למוכרם, וצריך לשומרם עד שיתאפשר מצד השלטונות להוציאם למקומות שילמדו ויתפללו בהם. ובינתיים יש לשמור עליהם ולאווררם כדי שלא יבלו. [ילקו"י, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רצב].
ח. בתי כנסת שבחוץ לארץ שנהרסו על ידי הגויים, ואין אפשרות לחזור ולבנותם, יש להקל להשכיר הקרקע של בית הכנסת על ידי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, באופן שישלמו להם דמי השכירות מראש, ובלבד שישתמשו בדמי השכירות לדברים שבקדושה. [ילקו"י שם עמוד רצג].
ט. בית כנסת שחרבה, ונבנה במקומה בית מרחץ ובית טבילה, ובתי כסא ציבוריים, שלא ברשות הרבנים מארי דאתרא, יש לסתור אותם, ולחזור ולבנות במקום בית כנסת, ולהחזירו לקדושתו. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמוד רצו].
י. בית כנסת שרוצים להעביר את חדרי השירותים (בתי השימוש) ולקרבם אל בית הכנסת, כך שהכותל של בית הכנסת ישמש גם לבתי השימוש, יש לאסור בזה, שאין לך ביזיון גדול מזה שצד החיצון של הכותל ישמש לחדרי השירותים. ולכן יש לבנות את הקיר של בתי השימוש במרחק כל שהוא מקיר בית הכנסת בהפרדת ריוח כל שהוא, ויקפידו תמיד שלא יהיה ריח רע נודף לבית הכנסת, וכל שכן בשעה שמתפללין. [ילקוט יוסף, הל' קס"ת וביהכ"נ עמ' רצז. שו"ת יביע אומר ח"א סי' י'].
יא. דירה שהיו מתפללים בה באופן קבוע, כמו בית כנסת, ובהיות ונבנו בתי כנסת סמוך לדירה, התדלדל המנין והדירה היתה סגורה במשך זמן מסוים, מותר למסור דירה זו לשם הקמת כולל אברכים במקום, או הקמת שיעורי תורה לנוער בשעות הערב ובשבתות, ואף מותר לקבל על זה שכר ואין בזה כל חשש. [ילקוט יוסף, חלק ב' על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה עמוד רצח].
יב. ישוב שלא היה לצבור ספר תורה, וקראו בספר תורה של יחיד, ואחר כך קנו הצבור ב' ספרי תורה, אין לאותו יחיד כל טענה שימשיכו לקרות בספר תורה שלו. ומכל מקום טוב שיקראו כל שבת בספר תורה אחר. [ילקוט יוסף, חלק ב' על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמוד רצח].
יג. מותר לעשות פרוכת לארון הקודש מבגד שהשתמש בו הדיוט, הואיל ופרוכת שלנו יש לה דין תשמיש דתשמיש קדושה. אולם לעשות פרוכת מבגד אשה, אם יש מהקהל שמכיר אותה בלבשה את הבגד עליה, יש להחמיר בזה משום הרהור, ואף על פי שאין האשה עוד בחיים, ולכן יש לשנות את צורת הבגד עד שלא יהיה ניכר. ולעשות מבגד הדיוט מפה או מעיל לספר תורה צריך לשנות צורת הבגד ממה שהיה, ואז מותר לעשותו לצורך גבוה. [ילקו"י שם, עמ' רצט. שו"ת יביע אומר ח"ג סי' יג].
יד. מותר להניח את המפות של הספרי תורה, וכן את רימוני הספרי תורה, בתוך ארון הקודש, ליד ספרי התורה. והוא הדין בזה בספר הפטרות העשוי בגלילה כעין ספר תורה. ומעשים בכל יום שכאשר נמצא בספר תורה טעות או דיבוק באותיות, מחזירים אותו לארון הקודש. [שם עמוד ש'].
טו. מותר להזיז את ארון הקודש ממקום למקום בבית הכנסת, (או להעבירו לבית כנסת אחר), לאחר שיוציאו ממנו את ספרי התורה שבתוכו. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות בית הכנסת וקס"ת עמוד שא].
טז. ארגז שמונחים בתוכו ספרי לימוד וכדומה, או סידורי תפלה ותהלים, או שמניחים בתוכו טליתות ותפילין, יש מקומות שנוהגים שיושבים על ארגז זה בבית הכנסת, כאשר אין מקומות ישיבה אחרים. ויש לנוהגים כן על מה לסמוך, ואין למחות בידם. [ילקו"י הלכות בית הכנסת עמוד שא].
יז. אסור להצניע בתוך ספר, מכתבים, וכדומה, אלא אם כן עושה כן לסימן ומראה מקום. וכל שכן שאסור להצניע בתוך ספרי קודש שערות הזקן, או מעות. [תורה לשמה סימן שו, ילקו"י שם עמוד שב].
יח. בית כנסת שקיים אצלם מחסור בספסלים וכסאות, ובימים הנוראים אין להם ספסלים לכל הצבור הרב המגיע לבית הכנסת, ורוצים ליקח בהשאלה ספסלים מבתי הוללות, כמו בית קולנוע, וכדומה, יש להקל בזה במקום צורך. [בפרט כשאין הספסלים ניכרים שהם מבית קולנוע, שאין בהם צורה מיוחדת]. [ילקוט יוסף, חלק ב', על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמוד שב].
יט. מותר להשתמש בספסלי בית הכנסת לצורך חול, ולכן מותר להשאילם לאחרים גם אם אין הדבר לצורך מצוה. [ילקו"י, ח"ב בהוספות ומילואים, מהדורת תשס"ד, עמ' תב. שארית יוסף ח"ג עמוד רפד].
כ. ישראל מומר לחלל שבת בפרהסיא, הרוצה לבנות בית כנסת, או להשכיר סופר לכתוב ספר תורה לבית הכנסת, מצד עיקר ההלכה אין בזה כל איסור, ומותר לקבל המעות ממנו לבנות את בית הכנסת, או לכתוב או הספר תורה. ומה שכתב בספר החסידים להחמיר בזה, אין זה מצד איסור ממש. וכל שכן אם הישראל מומר נותן מעות לצדקה בסתם, שמותר לבנות בית כנסת ממעות אלה, שאף לחומרא יתירא אין לחוש בזה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד שג].
כא. מותר לקבל תרומות לבנין בית כנסת, או לישיבה קדושה, גם מבית כנסת של קהלות הרפורמים או הקונסרבטיבים. אולם אם יהיה צורך לרשום את שם התורם חרות על לוח שיש בבית הכנסת, בין יתר התורמים, אין לקבל מהם תרומות. ולכתחלה אין לפנות אליהם ב"חוזר" ולבקשם לתרום לבית הכנסת. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד שג].
כב. כספים שנתקבלו מחוץ לארץ כתמורה לבתי כנסת ותשמישי קדושה שנמכרו בחוץ לארץ, אין להשתמש בהם לגאולת הארץ, שזו הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, והלכה רווחת בידינו מעלין בקודש ואין מורידין. ויש להעביר כספים אלה לבניית בתי כנסת ביישובים בהם חסרים בתי כנסת. ועל ידי כך יתקיימו דברי חז"ל במגילה כט. עתידים בתי כנסת שבחוץ לארץ שיקבעו בארץ ישראל. [ראה במהרש"א ברכות ח. ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד שז].
כג. תשמישי קדושה המגיעים מחוץ לארץ העשויים מכסף, אם הם ראויים להמשיך להשתמש בהם כתשמישי קדושה לספר תורה, אין למוכרם אפילו לבניית בית כנסת, אלא ימשיכו להשתמש בהם לספר תורה. ואם אינם ראויים למלאכתם, מותר למוכרם על מנת לקנות בהם תשמישי קדושה וכיוצא בהם. [ילקוט יוסף, חלק ב' הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד שז].
כד. בית כנסת שעזרת הנשים שלו צר מלהכיל את כל הנשים הבאות לבית הכנסת, ובהגיע עת הימים הנוראים הגבאים הציעו להקצות שורה אחת בפאתי בית הכנסת באופן עראי, על ידי הרחקה מתאימה עם מחיצה המבדלת כדת וכדין, ולאחר הימים הנוראים הכל יחזור למקומו, מותר לעשות כן, מאחר והנשים חייבות התפלה, והרי הן עונות לקידש לקדושה וברכו, כמו האנשים, אין בזה הורדה מקדושה. [שו"ת יביע אומר חלק י' חאו"ח סימן טו].
