א. על ברקים מברכים "עושה מעשה בראשית", ועל רעמים "שכוחו וגבורתו מלא עולם". ומברכים בשם ומלכות, שכל הברכות המוזכרות בפרק הרואה במסכת ברכות, כתבו הראשונים שהם בשם ומלכות, וכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ואין מברכים אלא תוך כדי דיבור [שהוא שיעור זמן אמירת "שלום עליך רבי"] לראיית הברקים או שמיעת הרעמים. והיינו תוך כדי דיבור של סיום הרעם. ואם עבר זמן של תוך כדי דיבור לא יברך, אלא ימתין לברק או לרעם אחר. ואין חילוק בזה בין אם לא בירך על הרעמים בתוך כדי דיבור מחמת אונס, או שלא נתברר לו שהם ברקים או רעמים. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תרכא, ובמהדורת תשס"ד עמוד תשסג. מילואים ליביע אומר ח"ד עמוד שצה].
ב. אם ראה ברק עדיף להמתין עד שישמע את הרעמים, ואז יברך שכוחו וגבורתו מלא עולם. ויפטור את הברק. ולא יברך עושה מעשה בראשית. [שהרי החיי אדם כתב שאין מברכים עושה מעשה בראשית על ברקים שאין אחריהם רעמים, ורוצה לחוש לדבריו מספק, ועיין בברכ"י שלא מעכב תוך כדי דיבור בנ"ד, דסוף סוף מברך על הרעמים תכ"ד. ודו"ק]. ומי שמברך על הברק עושה מעשה בראשית, וגם על הרעם, שכוחו וגבורתו וכו', יש לו על מה שיסמוך. [ילקו"י ברכות עמ' תרכב].
ג. אין לברך יותר מפעם אחת ביום. אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העבים, שאז יש לחזור ולברך על הרעמים. וכל שעבר הלילה אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הרעמים. וכן עיקר. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תרכב].
ד. השומע קול רעמים בהיותו ישן על מטתו, והתעורר משינתו, ואין לו שהות לקום וליטול ידיו כדי לברך בתוך כדי דיבור ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, בשם ומלכות כדת, או שיש לו טורח לקום ממטתו באישון לילה ואפלה, ישפשף ידיו בשמיכה או בסדין, ויברך מיד את
הברכה הנ"ל בשם ומלכות בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם. [ילקוט יוסף, דיני ברכות עמוד תרכג].
