א. בחוץ לארץ נוהגים על פי תקנת חכמים שני ימים טובים של גליות. ואף על פי שבזמן הזה שאנו עושים יום טוב על פי החשבון ולא על פי הראיה, גם בחוץ לארץ בקיאים בקביעות החודש, מכל מקום תקנו חז"ל שגם עתה עליהם להמשיך במנהג אבותיהם לעשות שני ימים טובים של גלויות, גזרה שמא תגזור מלכות הרשעה על ישראל שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור, ויעשו את החודש החסר, מלא, ואת המלא חסר, ויבואו לאכול בטעות חמץ בפסח. ולכן יום טוב השני נשאר בחומרתו הראשונה, וכל מה שאסור ביום טוב הראשון אסור בשני, והמזלזל בו אפילו באיסור שבות, או שיצא חוץ לתחום, היו חכמים נותנים אותו בנידוי, או מכים אותו מכת מרדות.
ב. אין חילוק בין יום טוב ראשון ליום טוב שני בחוץ לארץ אלא לענין חולה שאין בו סכנה. שביום טוב ראשון אסור לעשות לו רפואה אלא על ידי גוי, ואילו ביום טוב שני מותר לעשות לו כל דבר שהוא משום שבות אפילו על ידי ישראל, וכן לכחול את העין אפילו לנוי מותר ביום טוב שני. חוץ מיום טוב של ראש השנה ששני הימים קדושה אחת הם, וכיומא אריכתא.
ג. וכן לענין מת ביום טוב ראשון, שאין מתעסקים בקבורתו אלא על ידי גוים, ואילו ביום טוב שני כל דבר שהוא לצורך קבורת המת מותר אפילו על ידי ישראל. ואמנם הליווי של המת יהיה רק על ידי הליכה ברגל, אבל לנסוע במכונית ללוות המת אפילו ביום טוב שני להשגיח על קבורתו כדת אין להתיר אלא רק לחברא קדישא, במספר מצומצם ביותר, לנסוע ברכב ביום טוב שני כשהנהג גוי, ואם לא מוצאים נהג נכרי, מותר גם על ידי נהג ישראל. וכשהנהג נכרי מותר להם אחר כך לחזור לביתם במכונית. ובזמנינו שיש בתי קירור ואין חשש שאם ישהו מלקוברו יבא המת לידי בזיון, אם הרב המורה חושש פן יבואו לידי חילול קדושת יום טוב, אפילו מת ביום טוב שני, יש לדחות ההלויה והקבורה שלו למחרת יום טוב. ואפילו בימים טובים של ראש השנה, מת ביום טוב שני מותר לישראל להתעסק בקבורתו. כמו ביום טוב שני של גלויות. ודין יום טוב השני של ראש השנה כדין יום טוב הראשון ממש, לכל דבריו.
ד. תושב ארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ, ודעתו לחזור לארץ ישראל, ושוהה שם חודש או חודשיים, אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני של גליות כשהוא נמצא בישוב של ישראל. יש אומרים שזהו דוקא בפרהסיא, מפני המחלוקת ובכדי שלא יבואו בני חוץ לארץ לזלזל בקדושת יום טוב שני. ויש אומרים שאפילו בצינעא אסור. וכן ראוי להחמיר. ומכל מקום מותר לטלטל בצינעא מוקצה ביום טוב שני. (ועיין להלן סעיף ז').
ה. ומכל מקום לענין התפלה, ביום טוב שני של גליות, כגון בחג השבועות, וכן בשמיני של פסח, ובתשיעי של חג הסוכות, יקרא קריאת שמע עם התפלין בביתו, ואחר כך ילבש בגדי שבת ויום טוב, וילך לבית הכנסת להתפלל עם הצבור "תפלת שמנה עשרה", כמו המקום שיצא משם, שבתפלה שהיא בלחש לא שייך מחלוקת. וכשיאמרו הקהל הלל, יוכל לומר עמהם את ההלל בלא ברכה, וטוב שיאמרנו בדילוג, כמו שקוראים בראש חודש. וכשמתפללים מוסף יאחז הסידור בידו, ויאמר כמה מזמורים וכיו"ב כאילו הוא מתפלל עמהם. ובתפלת יום טוב שני שחל בחול המועד של ארץ ישראל, יתפלל מוסף עם כל הקהל ויאמר "את יום מקרא קודש הזה", ואם נתכבד לעבור לפני התיבה לתפלת מוסף, בחזרה יאמר "את יום טוב מקרא קודש הזה". [יחוה דעת חלק ג' סימן לה סק"ב].
ו. תושב ארץ ישראל השוהה בחוץ לארץ, ודעתו לחזור לארץ, מותר לו להקדים את הציבור בבית הכנסת בתפלת שמונה עשרה של לחש בשחרית של יום טוב שני של גלויות, שמאחר שהוא מתפלל תפלה של חול הארוכה יותר מתפלת יום טוב, מותר לו להקדימם בתפלת שמונה עשרה, כדי שיסיים עמהם. [יביע אומר חלק ב' סימן ז' סק"ב].
ז. ודע שאפילו אם יש מנין ויותר מבני ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ על דעת לחזור, אינם רשאים להתארגן ולעשות מנין לתפלה בצבור ביום טוב שני של גלויות, ולהתפלל תפלת חול בטלית ותפלין עם חזרת השליח צבור, ולקרוא בספר תורה בפרשת השבוע. מפני שכל דבר הנעשה בעשרה מתפרסם ברבים, ונחשב פרהסיא (כתובות ז:), ושמא יבואו בני חוץ לארץ על ידי כך לזלזל בקדושת יום טוב שני. אלא כל אחד ואחד יתפלל ביחידות תפלת שמונה עשרה באותה עת שבבית הכנסת מתפללים תפלה של יום טוב. ויעשה באופן שלא ירגישו בו שאינו מתפלל כתפלתם. ומיהו נראה שאם חל יום טוב שני בשבת, רשאים בני ארץ ישראל לארגן מנין להתפלל תפלות שבת בצבור, והשליח צבור יתפלל בנחת לבל ישמע קולו החוצה.
ח. בן ארץ ישראל שנמצא עם רעיתו בחוץ לארץ בליל שני של פסח, יש לו להשתתף עם מארחיו בסדר ליל פסח, באמירת ההגדה, ובסיפור יציאת מצרים, כדרך דרשה בעלמא. (והאשה תדליק נרות בלי ברכה). אבל לא יברך בעצמו שום ברכה, כגון ברכות הקידוש וברכת אשר גאלנו, וברכות על אכילת מצה ועל אכילת מרור, וברכת ההלל שבסוף הסדר. אלא ישמע ויענה אמן. ויברך בורא פרי הגפן על הכוס הראשון, ויחזור ויברך בורא פרי הגפן על הכוס השלישי, ואם שתה רביעית יברך בסוף הסדר ברכה מעין שלש, על הגפן וכו'. ואם יש לו דירה בפני עצמו לא יעשה הסדר כלל. וביום שמיני של פסח אסור לו לאכול חמץ כלל.
ט. ואם חל יום טוב שני של גלויות בערב שבת, אינו צריך לערב עירובי תבשילין, ויכול לבשל מערב שבת לשבת, שזהו כדבר שבצינעא, כי מי יודע אם עירב עירוב תבשילין או לאו.
י. תושב ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, אף על פי שהוא הולך להתפלל בבית הכנסת ביום טוב שני של גליות, אין להזמינו לעלות לספר תורה, זולת אם חל יום טוב שני של גלויות ביום שני או חמישי בשבוע, שהוא יום קריאת התורה, שאז יכול בן ארץ ישראל לעלות לספר תורה עם הנוספים על מנין העולים. ואם הוא כהן רשאי לישא כפיו בתפלת המוספין של יום טוב האחרון של חוץ לארץ בברכה.
יא. שליחי המוסדות הנמצאים בחוץ לארץ עם אנשי ביתם באופן זמני, ודעתם לחזור בתום תקופת שליחותם לארץ ישראל, והדבר ידוע מראש שתקופת שליחותם נמשכת שנה או יותר, כל עוד הם נמצאים בחוץ לארץ עליהם להתנהג לגמרי כבני חוץ לארץ לענין קדושת יום טוב שני של גלויות, בין להקל בין להחמיר, בין בצינעא בין בפרהסיא. ולכן עליהם להתפלל עם תושבי חוץ לארץ תפלת יום טוב, וכן אסורים להניח תפילין אף ביום טוב האחרון (שהוא חול לבני ארץ ישראל), וכן קוראים בתורה כמנהג בני חוץ לארץ, וכן עושים סדר ליל פסח בליל יום טוב שני כבני חוץ לארץ. כללו של דבר, חייבים להתנהג ממש כתושבי חוץ לארץ. ואין צריך לומר שאסור להם לאכול חמץ ביום שמיני של פסח. וכן פשוט מאוד שאסור להם לחלל יום טוב שני של גליות בנסיעה ברכב, וכל כיוצא בזה. [יחוה דעת חלק ג' סימן לה. ילקו"י על המועדים עמ' תסב].
יב. גם אם הסתיים המועד שהוסכם עליו מראש לתקופת שירותם בחוץ לארץ, אלא שעודם משתהים שם משום שאין להם עדיין מחליף, או משום שלא הספיקו להתכונן לחזור לארץ ישראל, או מכל סיבה אחרת, עליהם להתנהג כבני חוץ לארץ לכל דבר.
יג. ואם חל יום טוב שני של גליות בערב שבת, צריכים לעשות עירובי תבשילין בברכה, כדי לבשל מיום טוב לשבת, כבני חוץ לארץ.
יד. היוצא לחוץ לארץ על מנת לחזור מיד, ושוהה שם חודש או חדשיים, והוא אדם עצמאי שיוצא לסחורה או בשליחות מוסד ללא הגבלת זמן, עליו לנהוג בדין יום טוב שני של גליות כבני ארץ ישראל לענין תפלה, וכן לענין הנחת תפילין בצינעא, ורק לענין מלאכה עליו להחמיר ואפילו בצינעא.
טו. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, מותר לתושב חוץ לארץ לבשל לו ביום טוב שני של גליות, ואף על פי שיום טוב שני לגבי בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ ודעתו לחזור הוא כיום חול וחייב בו בהנחת תפלין בצינעא, מכל מקום הרי ישראל כשר הוא ומותר לכתחלה לבשל ולאפות לו ביום טוב שני, ושלא כאיזה אחרונים שהחמירו בדבר.
טז. בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ על דעת לחזור, רשאי להדליק נר חשמל ביום טוב שני של גלויות. (כן העלה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קד, שמאחר שיש בהרבה בתים שעון אוטומטי שמדליק ומכבה את החשמל, שלא במגע ידי אדם, נחשב "בצינעא", שהרואים שנדלק או נכבה חשמל בבית, יכולים לתלות שנדלק או נכבה על ידי שעון אוטומטי, ולא בידי אדם. הילכך נחשב כמו בצינעא, שמותר לדעת הרבה פוסקים ומרן).
יז. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, ושמע הבדלה מתושב חוץ לארץ בליל יום טוב שני שחל במוצאי שבת, שאומר יקנה"ז, יצא ידי חובת ההבדלה, שאין סדר הברכות מעכב, וגם במה שחתם המברך בין קודש לקודש אין להקפיד.
יח. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ ודעתו לחזור, אינו רשאי לקדש לבני חוץ לארץ בליל יום טוב שני של גלויות, כיון שאצלו הוא חול גמור. וגם אינו רשאי לברך על ההלל בבית הכנסת להוציא הקהל ידי חובתם, כיון שאצלו הוא חול גמור, ויש לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קטז]
יט. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ ודעתו לחזור, במוצאי יום טוב הראשון יבדיל בתפלה באמירת אתה חוננתנו, ויחזור להבדיל בצינעא על הכוס. וכמ"ש הגאון רבי משה חאגיז בלקט הקמח. ואף על פי שהגאון יעב"ץ חולק עליו, וסבירא ליה שאינו מבדיל כלל ואפילו בתפלה, אין הלכה כן, אלא העיקר כדעת הגאון רבי משה חאגיז. ואם לא השיג כוס להבדיל עליו, יוצא ידי חובת ההבדלה על הכוס במוצאי יום טוב השני. ואם יכול לשמוע ההבדלה מפי בן חוץ לארץ, עדיף טפי. ויום טוב שני שחל בשבת, יכול בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ להבדיל על הכוס במוצאי שבת, ולהוציא בהבדלתו את בני חוץ לארץ, ואף על פי שבני חוץ לארץ צריכים להבדיל על שתי קדושות, שבת ויום טוב, ואילו בן ארץ ישראל מבדיל על קדושה אחת בלבד של השבת, מכל מקום כיון שנוסח ההבדלה אחד הוא בין לתושבי ארץ ישראל ובין לתושבי חוץ לארץ, יכול עכ"פ להבדיל להוציאם, וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן (עירובין מ:). וכן בבית הכנסת יכול להבדיל על הכוס ולהוציא את הצבור
(שהם בני חוץ לארץ) ידי חובתם. [וכ"כ בספר יום טוב שני כהלכתו בשם הגרש"ז אוירבך].
כ. בן ארץ ישראל שיש לו בית חרושת בחוץ לארץ, והפועלים שעובדים שם הם גוים, מותר להניחם לעבוד ביום טוב שני של גליות, שכיון שהוא בן ארץ ישראל, לא חלה עליו שביתת יום טוב שני של גליות כלל, מאחר שאצלו הוא יום חול לגמרי, לכן מותר לאפשר לפועליו הנכרים לעבוד בבית החרושת שלו. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קלח]
כא. אבל תושב חוץ לארץ שיש לו בית חרושת או חנות בארץ ישראל, ויש לו פועלים תושבי הארץ, אין להם לעבוד ביום טוב שני של גלויות. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תסא. וע"ע בילקו"י שבת כרך ג', עמוד ריח].
כב. בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל, והוא מסופק, אין ולאו ורפיא בידיה, אם ימצא מנוח לכף רגלו בארץ ישראל בפרנסה כיאות לו, אז יחליט להשתקע בארץ ישראל, ואם לאו ישוב לחוץ לארץ, חייב לעשות שני ימים טובים כמנהג בני חוץ לארץ, משום שעודנו עומד בקביעותו הראשונה, כל זמן שלא עקר דעתו מישיבת חוץ לארץ, ודינו כדין בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל ודעתם לחזור לחוץ לארץ.
כג. בני חוץ לארץ שעלו לארץ ישראל, [ואינם רווקים] ודעתם לחזור לחוץ לארץ, דינם כבני חוץ לארץ, וחייבים לנהוג יום טוב שני של גלויות, ואסורים בעשיית מלאכה, ואינם מניחים תפילין, ככל יום טוב, ועליהם לנהוג כיום טוב בין לחומרא בין לקולא. [שו"ת יביע אומר חלק ו' סי' מ סק"ג. יחוה דעת חלק א סימן כו]. וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה, שהעולים מחוץ לארץ לשלש רגלים נוהגים לעשות יום טוב שני של גליות כחוקיו ומשפטיו, כמנהגם בחוץ לארץ, ולא עוד אלא שנאספים עשרה מבני חוץ לארץ העולים לרגל, ביום טוב השני, ומתפללים בצבור תפלת יום טוב וקוראים בתורה ומפטירים בנביא בברכות תחלה וסוף כמנהגם ביום טוב שני בחוץ לארץ, ודבר זה נעשה משנים קדמוניות בפני גאוני עולם, ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם. (מרן בשו"ת אבקת רוכל סי' כו. וכ"כ הגאון רבי יאשיה פינטו בשו"ת נבחר מכסף חאו"ח סי' ח. וכ"כ בספר פאת השלחן סי' ב אות כא, שיש בית כנסת מיוחד אשר מתפללים בו בני חוץ לארץ ביום טוב שני של גליות תפלה של יום טוב. וכ"כ בשו"ת חיים לעולם חאו"ח סי' ו דף יד ע"ג). ואף על פי ששנינו (פסחים נ:) לעולם אל ישנה אדם (מהמקום שהלך לשם), מפני המחלוקת, סבירא להו לגדולי עולם שלא אמרו כן אלא במלאכה וכיוצא בה, דנפיק מיניה חורבה. אבל בתפלה אפילו יתפלל כמנהג המקום שיצא משם לא נפיק מיניה חורבה, וליכא למיחש למידי. (מרן באבקת רוכל שם).
כד. בני חוץ לארץ הנמצאים בארץ ישראל, ודעתם לחזור, אסור להם להשאיל את בהמתם ביום טוב שני של גלויות לאחרים, שיעשו בה מלאכה, משום איסור שביתת בהמתו. [שו"ת יביע אומר חלק ו' סימן מ' סק"ו].
כה. תושב חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל ודעתו לחזור, שדינו להתפלל ביום טוב שני תפלת יום טוב, וטעה בתפלתו, והתפלל תפלת שמנה עשרה של חול ביום טוב שני של גליות, חייב לחזור ולהתפלל תפלת יום טוב, אלא אם כן אמר יעלה ויבא בתפלתו.
כו. ואם אין שם עשרה מבני חוץ לארץ, יתפללו בצינעא וביחידות, ואינם יכולים לצרף אליהם אחד או שנים מבני ארץ ישראל להתפלל בצבור ולקרות בספר תורה. והוא הדין לבן ארץ ישראל בחוץ לארץ (כשדעתו לחזור לארץ ישראל), שאינו יכול להצטרף למנין של תושבי חוץ לארץ ביום טוב שני.
כז. בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל, ודעתו לחזור, מותר לומר לבן ארץ ישראל לעשות לו מלאכה ביום טוב שני של גליות, וכן המנהג. וכן בן חוץ לארץ שיש לו בית חרושת בארץ ישראל, מותר לפועלים של בית החרושת שהם תושבי ארץ ישראל, לעבוד את עבודתם כמנהגם בחול, ביום טוב שני של גליות.
כח. בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל על דעת לחזור לחוץ לארץ, אסור לו לנסוע ביום טוב שני ברכב, הן באוטובוס צבורי, הן במכונית פרטית, ואפילו לדבר מצוה, כגון לנסוע לכותל המערבי להתפלל שם, או להתפלל במנין עם בני חוץ לארץ, ואף על פי שהנהג שלו הוא בן ארץ ישראל שאצלו הוא יום חול, מכל מקום עצם נסיעת בן חוץ לארץ ברכב ביום טוב שני היא אסורה. (שו"ת שאלי ציון מה"ת ח"א (סי' כח). ושכן הורה מהרצ"פ פראנק זצ"ל רבה של ירושלים).
כט. בחור רווק העולה לארץ ישראל מחוץ לארץ, והוא עצמאי שאינו סומך על דעת הוריו, אף על פי שדעתו לחזור לחוץ לארץ, יש לו לעשות יום טוב אחד בלבד, שיש לקוות שימצא אשה ויקבע דירתו בארץ ישראל. אבל כשאומר שדעתו סומכת על אביו ואמו, לחזור לחוץ לארץ, יעשה שני ימים טובים, ומכל מקום נכון להודיעו שגם אם הוא סומך בדרך כלל על דעת הוריו, אם תזדמן לו בת זוג מתאימה עם מוהר ומתן באופן שיוכל להסתדר בארץ ישראל, אפילו אם יתנגדו הוריו, שורת הדין שאינו צריך לשמוע להם, שמצוות אלו פריה ורביה וישיבת ארץ ישראל חשובות יותר ממצות כיבוד אב ואם, וכתורה יעשה, ואז אם ישתכנע ויאמר שהוא מוכן לכך, יש להורות לו שיעשה יום טוב אחד בלבד. אבל אם יענה שבכל זאת לא יתננו לבו לעזוב את הוריו, ולעולם דעתו סומכת עליהם ככל אשר יאמרו כי הוא זה, אז יש להורות לו לעשות שני ימים טובים כמנהג חוץ לארץ. [שו"ת יביע אומר חלק ו' סימן מ. יחוה דעת חלק א' סימן כו].
ל. מי שיצא באניה מחוץ לארץ לבוא לארץ ישראל, על דעת להשתקע בארץ ישראל, ובעודו באניה בלב ים הרחק מגבולות הארץ, הגיע יום טוב שני של גליות, והתפלל תפלת יום טוב ואמר קידוש של יום טוב, ובבוקר התפלל שחרית ומוסף של יום טוב, ובצהרי היום הגיעה האניה לחופי הארץ, יש אומרים שישלים את היום בקדושה, ולא יניח בו תפלין, ויש אומרים שחייב להניח תפלין בברכה. וטוב שיניח תפלין בלא ברכה, שספק ברכות להקל. ותפלת מנחה תהיה תפלת שמונה עשרה, כדרך בני ארץ ישראל.
לא. בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל על דעת לחזור, והלכה רווחת שבחוץ לארץ ביום שמיני עצרת סועדים בסוכה, אלא שאין מברכים ברכת "לישב בסוכה", מכל מקום בהיותו בארץ ישראל אינו צריך לסעוד בסוכה, אלא יצטרף למארחיו תושבי ארץ ישראל שאוכלים בבית ביום שמיני עצרת, ושלא להטריחם לערוך לו שלחן בפני עצמו בסוכה. ואפילו מי שנמצא במלון בארץ ישראל אם רצה לסמוך להקל, יש לו על מה שיסמוך.
לב. בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל על דעת לחזור לחוץ לארץ, יכול להיות חתן תורה או חתן בראשית בשמיני עצרת שהוא יום שמחת תורה לבני ארץ ישראל.
לג. בן חוץ לארץ שיש לו דירה קבועה בארץ ישראל, ונהג להיות תמיד בכל שלשת הרגלים בדירתו שבארץ ישראל, אבל רוב השנה הוא נמצא בדירתו שבחוץ לארץ. מכל מקום יש לומר שבהיותו בארץ ישראל בימי הרגל, אין צריך לנהוג דין יום טוב שני של גליות, שכיון שכל ההבדל בין תושבי ארץ ישראל לתושבי חוץ לארץ שייך רק בשלשת הרגלים, והוא נמצא תמיד בימי הרגלים בארץ ישראל, די לו ביום טוב אחד כמנהג תושבי ארץ ישראל.
לד. מילה שלא בזמנה אינה דוחה אפילו יום טוב שני של גליות. ומיהו אם הוא ספק כגון שנולד בבין השמשות, ויום טוב שני הוא ספק שמיני או תשיעי, יש למולו ביום טוב שני של גליות. ומכל מקום לענין מעשה אם נולד בבין השמשות שלנו דהיינו בתוך י"ג דקות אחר השקיעה שנכסית השמש מעינינו, אין למולו ביום טוב שני של גליות, כיון שלדעת ר' יוסי (בשבת לה.) יום גמור הוא, ואם כן הוי ודאי מילה שלא בזמנה, שאינה דוחה יום טוב שני של גליות, ורק בנולד בבין השמשות של סברת רבינו תם שמרן פוסק כמוהו, דלדידן הוי ודאי לילה, יש למולו ביום טוב שני של גליות בלי ספק.
לה. בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל ודעתו לחזור לחוץ לארץ, שחייב לעשות שני ימים טובים, והוא מוהל אומן. וביום טוב שני של גליות נזדמן לפניו ברית מילה בזמנה, יכול אבי הבן להזמינו למול את בנו, אף על פי שיש שם הרבה מוהלים בני ארץ ישראל, שאצלם חול גמור הוא, בפרט שהמילה הותרה ביום טוב.
לו. מותר לרחוץ כל גופו ביום טוב שני של גלויות, במים חמים שהוחמו ביום טוב ראשון (על ידי בוילר חשמלי, או ע"י שעון שבת), באמבטיא פרטית שבביתו. ואף ביום טוב ראשון מותר להתרחץ במים חמים שהוחמו מאליהם, כגון מים שהוחמו על ידי דוד שמש. אך יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה בשער ובמגבת. ולכן ימתין מעט עד שיתנגב, וגם ינגב בנחת. [ילקו"י].
