א. מה שיש נוהגים שמתפללים תפלת מנחה מקוצרת, בלי חזרת השליח צבור, אין מנהג זה נכון לפי ההלכה, וחובה לבטלו. אולם אם יש מנין מצומצם, ומתוך העשרה ישנם כמה אנשים
שאינם מהוגנים, שלא יטו אוזן קשבת לשמוע את חזרת השליח צבור, ולענות אמן, יש להעדיף באופן כזה להתפלל תפלת שמונה עשרה אחת, בין בשחרית ובין במנחה. וכשיש שם מנין של יראי שמים, ומכל שכן כשיש שם מספר גדול, שלא ייבצר שיש עשרה המכוונים לפחות בסוף הברכות של החזרה, חובה להתפלל מנחה עם החזרה, וחלילה להקל. ולכן חובה קדושה מוטלת על ראשי הישיבות לבטל מה שנהגו באיזה ישיבות, לדלג על חזרת השליח צבור, ולהחזיר עטרה ליושנה ולהנהיג חזרת השליח צבור, כתקנת גאוני ישראל, ויעמדו על המשמר וישגיחו שהקהל יטו אוזן קשבת לברכותיו של השליח צבור לענות אמן, ולא יעיינו בספרים באמצע החזרה. [ילקוט יוסף דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תרל].
ב. כבר נתבאר לעיל שמנהג יפה הוא לומר על כל ברכה "ברוך הוא וברוך שמו" בהזכרת שם ה', ולכן על השליח צבור להמתין לקהל עד שיענו ברוך הוא וברוך שמו, ואחר כך יסיים הברכה כדי שיענו אמן. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תרלא].
ג. אולם כבר נתבאר לעיל שעל כל ברכה שיוצאים בה ידי חובה אין לענות ברוך הוא וברוך שמו, מחשש הפסק. [ומה שכתב בשו"ת מגיד תשובה שהוא הפסק לצורך הענין, הנה בכל בו מבואר שאין להתיר הפסק לכתחלה אף שהוא לצורך הענין. וכ"ה בב"י סי' קסז].
ד. כשהזמן מצומצם והשליח צבור אומר תפלה אחת בקול רם, עד האל הקדוש, נכון יותר שכל הקהל יתפללו תפלת העמידה מלה במלה עם השליח צבור, וכשיגיע לקדושה יאמרו יחד כל נוסח הקדושה, וימשיכו התפלה בלחש, וזה יותר נכון ממה שיש נוהגים להמתין מלהתפלל עד לאחר שמסיים השליח צבור ברכת האל הקדוש, כדי לענות אמן אחר ברכותיו, ואחר כך מתחילים להתפלל תפלת שמונה עשרה, וכן המנהג כסברא ראשונה. [ילקו"י שם עמוד תרלא].
ה. אם הוא תענית צבור, והיתה השעה דחוקה והתפללו קדושה, כשיגיע השליח צבור לברכת רפאינו יאמר שם עננו בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, וימשיכו בתפלתם, וכשיגיעו לשומע תפלה יאמרו בלחש תפלת עננו, חוץ מהשליח צבור, וימשיכו התפלה עד הסוף. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תרלא].
ו. צריך אדם להתפנות מכל עסקיו כדי להתפלל מנחה, ועל כן מנעו חכמים לכל אדם לעשות כמה מלאכות הקבועות סמוך לזמן מנחה, שלא ישכח מלהתפלל. ולכן אמרו, לא ישב אדם אצל הספר להסתפר סמוך למנחה וכו'. ומכל מקום יש המקילים להסתפר אפילו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה, מאחר ויש אצל הספר מספר זוגות של מספריים, ואפילו אם ישבר הזוג לא יצטרך לחזר אחר זוג אחר. והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף, שם עמוד תרלב].
ז. אין צריך להמנע מלהסתפר בלילה, וכל שכן שאין להמנע מלהסתפר אחר חצות היום לאחר תפלת מנחה, ואפילו לדעת האר"י ז"ל אפשר להקל בזה. וכן המנהג. [שם עמוד תרלב].
ח. דיינים הדנים סמוך למנחה גדולה, אינם צריכים להפסיק את הדיון כדי להתפלל מנחה גדולה. ואם רוצים לכתחלה לישב לדין כדי לגמור את הדין, ומעמידים אצלם שמש בית דין שיזכיר להם על תפלת מנחה, יש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף הלכות ברכות, עמ' תרלג].
ט. מי שקראוהו לסעודת מצוה והמסובין כבר התפללו מנחה, אם יכול לכוין מתחלת התפלה ועד סופה, ביאור המלים, רשאי להתפלל יחיד כדי להשתתף עמם בסעודת מצוה. ואם אינו יכול לכוין בכל התפלה, לא יתפלל יחיד. [חסד לאלפים]. ומכל מקום מותר לאכול פירות הרבה, או פת כביצה בלבד, ומשקה, ושאר תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן מותר, אם אינו קובע עליו סעודתו. [שם עמ' תרלז. וראה בהליכות עולם א' עמו' רנד בהערה שנסתפק בדין זה].
י. צריך לחנך את בניו הקטנים שיתפללו גם מנחה וערבית. [ילקו"י דיני חינוך קטן עמוד קסב]
יא. דעת מרן השלחן ערוך (סימן רלב ס"א) שאם השעה דחוקה להתפלל מנחה, הצבור יתפלל תפלת שמונה עשרה בלחש, ואחר כך השליח צבור יאמר מגן אברהם ומחיה מתים, ויענו קדושה ומסיים האל הקדוש, אם אין שהות לסיים את כל השמונה עשרה קודם צאת הכוכבים. ואמנם אין לנהוג כן, דאף שזו דעת רב האי גאון, ורב שרירא גאון, שבלי הלקט והאשכול, אין כן דעת שאר הראשונים [הרא"ש סוף ר"ה], ולדעתם אם מתפלל חלק מתפלת שמונה עשרה הוי ברכה לבטלה. ולכן ספק ברכות להקל אף נגד מרן, ואין לנהוג כן. אולם יכול להתחיל להתפלל בזמן התפלה, אף שיודע שבאמצע התפלה יעבור זמן תפלה. [וע' בספר האשכול הל' מנחה אות כה שכתב, שמנהגם לומר הביננו, וציין שהמנהג הוא שהולכים אחר ההתחלה, והדין כן גם במנחה של ער"ש].
