א. כל מלאכות שאסור לעשותם בחול המועד, אסור לעשותם אפילו על ידי גוי. שעשו חכמים דין חול המועד כדין שבת ויום טוב לענין זה, ואם עבר ישראל ואמר לגוי לעשות לו מלאכה האסורה בחול המועד, מותר בדיעבד ליהנות מאותה מלאכה.
ב. ומכל מקום במקום מצוה כגון בניית מקוה, מותר לומר לגוי שיעשה לו מלאכה בחול המועד. ואפילו על ידי ישראל מותר לבנות מקוה טהרה בחול המועד, בעיר שאין בה מקוה, שאין לך צרכי רבים גדול מזה.
ג. גוי שקיבל מלפני החג לבנות את ביתו של ישראל בקבלנות אסור להניחו לבנות בחול המועד, ואפילו הבית הוא חוץ לתחום שבת.
ד. אין לבנות בנין בית הכנסת בחול המועד, אלא אם כן המנהג לבנות בקבלנות, שאז יש להתיר לבנות על ידי גוי, דאדעתא דנפשיה קא עביד.
ה. אם נתן לנכרי לעשות מלאכה בתלוש כגון לתפור לו בגד וכיוצא בזה והגוי עשה בתוך ביתו בקבלנות, מותר.
ו. סוחר שיש לו בית חרושת, והפועלים כולם הם גויים, ומקבלים שכר חודשי, [ולא שכר יומי] ובית החרושת ממוקם ברחוב הגויים, ומפורסם שהעובדים שם מקבלים שכר חודשי, מותר לו להמשיך להעסיקם בחול המועד. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקי].
ז. יש אומרים שמי שיש לו בהמה שרגיל לעבוד בה בימות החול, ובחול המועד אם לא יעבוד בה יפסיד מה שהבהמה אוכלת, מותר לו להשכיר את הבהמה לאינו יהודי שיעבוד בה, שמאחר ואם לא ישכירנה יפסיד אכילת הבהמה לשוא, חשיב כדבר האבד. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקיא].
