"מה מברכים על אינג'רה?" – לחם מיוחד של יהודי אתיופיה. להלן תשובתו של מרן הראשון לציון והרה"ר לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, שיתפרסם בע"ה בשבת הקרובה בגליון השבועי "מרן מאור ישראל" של פרשת ראה תשע"ח.
בס"ד, כז סיון תשע"ו
1396-2/ע"ו
לכבוד
היקר והנעלה, איש על העדה, מזכה הרבים, תהלתו בקהל חסידים,
כש"ת הרה"ג ראובן וובשת שליט"א,
שלום וברכה,
איתי את אשר כתב כת"ר בענין ברכת הפת הנקראת אינג'רה (כלשון יהודי אתיופיה) העשויה מקמח טיף, והוא כעין דוחן או קטנית ואינו מחמש מיני דגן, ופת זו רגילים בה יהודי אתיופיה ונאכלת באופן קבוע, הן בהיותם באתיופיה, והן עתה כשבאו לארץ הקודש.
ונראה לדינא, שאם פת זו היתה עשויה מחמשת מיני דגן, יש לברך עליה בורא מיני מזונות, וברכת מעין שלוש אחריה, וגם אם קובעים עליה סעודה יש לברך אחריה מעין שלוש, כיון שעושים פת זו ע"ג כירה פתוחה, באופן שהבצק מתפשט על גבי הכירה, ודמי למה שפסק מרן הש"ע (סי' קסח סעיף טו) וז"ל: טריתא, דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותם ושופכים על הכירה, והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם, ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין ג', ואפילו קבע סעודתו עליו. ע"כ. וה"ה בלחם זה, וכן בלחם הלחוח שרגילים בו יהודי תימן.
אולם אם פת זו עשויה מקמח שאינו מחמשת מיני דגן, כגון טף ודוחן וכיוצא, אין לברך ע"ז המוציא. וע' בספר אבודרהם (ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון) שכתב: דע כי חטה ושעורה וכוסמת ושבולת שועל ושיפון, הם שמברכין עליהן המוציא ולבסוף ג' ברכות. אבל לא פת של אורז ודוחן. ע"כ.
ואם הטף מגדלים אותו במיוחד עבור זה לעשות ממנו פת, וזה עיקר גידולו, יש לברך על פת זו בורא פרי האדמה, וכדעת רבינו ירוחם, שכל שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י ריסוק או ניפוח, וכך דרכו, אין ברכתו משתנית. ומברכים בפה"א. ומטעם זה מברכים על הפופקורן בורא פרי האדמה, שהרי אין גרגירי אותו סוג תירס ראויים לאכילה אלא באופן כזה. וכן הבמבה אי אפשר לעשותה אלא מהסוג של התירס היבש, שהוא גרגירי פופקורן, וגרגירים אלה לא ניתן לאוכלם אלא על ידי ריסוק או ניפוח, ולא כמות שהן. ולכן ברכתם בורא פרי האדמה. דהכי אורחייהו. ומה שכתב מרן אאמו"ר עט"ר זיע"א הכ"מ בהסכמה לספר הלכה ברורה, שיש לברך על כיו"ב שהכל, בזמנו אמר לי מרן אאמו"ר, שאמרו לו שהטעם שכתבנו לברך על הבמבה האדמה הוא מפני שמורגש טעם התירס, וכיון שהוכיחו לו שאין טעם התירס נרגש, ולכן כתב מה שכתב, אבל לאחר שראה שוב את מקורות ההלכה שכתבנו, וקרא שוב דברי רבינו ירוחם ודברי תרומת הדשן סימן כט, והכס"מ, והגר"ז, והמשנ"ב, והחיי אדם כלל נא, ועוד אחרונים, שכל שאי אפשר לאוכלו אלא על ידי ריסוק ברכתו בורא פרי האדמה. ולאחר שראה הדברים הסכים עמנו לברך על הבמבה בורא פרי האדמה, וכן נהג בעצמו ובירך בפנינו ב' פעמים על הבמבה בורא פרי האדמה. וכמובן שכך יש לנהוג הלכה ולמעשה.
והוא הדין בנ"ד, וכל זה דלא כמו שפסק באוצרות יוסף, שאפי' במקום שדרכן לגדל הקטניות במיוחד לשם פת, ברכתם שהכל.
אך אם עושים אותו מדוחן וכיוצא, שאין מגדלים אותם בעיקרם בשביל הפת שהם מיני קטניות שעושים מהם בישול, בזה יש לברך עליו שהכל נהיה בדברו, ואחריו בורא נפשות, וכמו שפסק בש"ע (סי' ר"ח סעיף ח') על פת דוחן ופילז'ו או שאר מיני קטניות מברך שהכל, ואחריו בורא נפשות. וע' באחרונים שם.
בברכת התורה
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול