כך הגיב מרן לשידורי התעמולה המצרית


משעשעת במיוחד היא תגובתו של מרן לתופעה שעליה דיבר מעל גלי האתר בהזדמנות שבה נדרש לחזק את העם: באותם ימים נקלטו על ידי רבים בארץ שידורי הרדיו המצריים שנקראו "קול הרעם מקהיר". בשידורים אלו נשמעו "ידיעות" על "ניצחונות מופלאים" של הצבא המצרי על ישראל. היו שהדברים עוררו בלבם חשש שמא דווקא הדיווחים מן הצד הישראלי הם שקריים…

היה זה יום שישי, לקראת השבת, מרן פתח בדבר תורה ולאחר מכן התייחס למצב. דיבר ועודד, חיזק ואימץ את הלבבות וסיים במליצה על מילות התורה: "ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך" הם יכחשו בדבריהם ובשידוריהם, אך אתה, עם ישראל, על במותימו תדרוך, תנצח ותינצל ממזימותיהם המרושעות.

(שר וגדול).

לבו החם בעת הפסק


מרן בעת הפסק ראה את הבעיה ולא רק את ההלכה. הוא היה נכנס בעובי הקורה
מתוך לבו החם, ועובדות רבות יעידו על כך.

פעם אחת הגיע לפניו לבית הדין זוג בעלי תשובה בבקשת גירושין. כשהתחיל הבעל לדבר, הרגיש מרן שחסרה לו הבנה יסודית בבניית הנהגת הבית, והוא עושה חומרות יתירות ובכך גורם להפרת שלום הבית.

מרן אמר למזכיר בית הדין: "קבע להם תאריך לעוד חודש", וביקש מהמזכיר שייקח את מספר הטלפון של הבעל.

אחרי יום מרן התקשר לבעל וביקש שיבא לביתו. מרן ישב עמו כשעה להסביר לו מה זה דין ומה זו חומרא, ושעליו לבטל בינתיים את החומרות. וכך נפגש עמו פעמים אחדות, עד שהעלה את אותו זוג על המסלול הנכון.

(שר וגדול).

מעמד ההכתרה ביזדים


סיפר הגאון רבי יוסף שרגא שליט"א, רב בית הכנסת היזדים:

בשנת תשל"ג, כשהוכתר מרן לכהן כרב ראשי וראשון לציון, נערכה עבורו מסיבת הכתרה רשמית בבנייני הרבנות הראשית בירושלים, במעמד רבנים ואישי ציבור חשובים. אולם ההכתרה האמתית נערכה כעבור כמה ימים במוצאי שבת בבית הכנסת היזדים, במעמד גדולי ישראל ואדירי התורה.

עד היום זוכר אני את דבריו של מורי ורבי הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת ויסף שאמר באותו מעמד: המשכן היה מורכב ממרכיבים שונים שכל אחד מהם נבדל מרעהו במהותו, אדנים, קרשים, קרסים, בריחים ועוד. היו איפא כאלו שהטיבו להתעסק למשל בבנייתם של האדנים, לעומת זאת, בהנחת הקרשים הם לא מצאו את ידיהם וכיוצא בזה, רק משה רבינו בכוחו הגדול ידע לשלב ולהרכיב את כל אלו יחדיו בחכמה נפלאה.

"וכמו כן", הוסיף הגאון הרב יהודה צדקה, "ישנם רבנים היודעים לדרוש שיעורי תורה מפולפלים לפני צורבים ותופסי תורה. לעומת זאת, כשמדובר בקהל של בעלי בתים המבקשים לשמוע דברי אגדה והלכה בשפה שוטה, הם מתקשים לרדת מן ההר אל העם ולדרוש להם בשפתם".

"ישנם כאלו שלהיפך, יודעים הם למסור שיעור בפני פשוטי העם, להמתיק שיחה בפני ילדי ישראל, אך לא בפני למדנים בעלי שיעור קומה. וזהו כוחו של הגאון רבי עובדיה, הראשון לציון החדש", הפטיר חכם יהודה צדקה, הוא ניחן בחן וחסד עליון, למסור שיעורים ושיחות לכל הרמות והדרגות, וכולם מבינים את דבריו"…

(שר וגדול).

תנועת מעייני התיישבות


אין זה סוד שמדינת ישראל הוקמה תוך שראשיה מבכרים את אזורי המרכז ותושביהם החזקים והוותיקים יותר, לא אחת נעשו דברים על גבם ועל חשבונם של העולים החדשים שנשלחו לעיירות הפיתוח ואל המושבים, שם נצטוו להפריח את השממה בעבודת נמלים קשה וחסרת חמלה.

תנועת "מעייני התיישבות" הוקמה על ידי מרן זצוקללה"ה בשנת תשנ"ו (1996) כדי לחזק את ההתיישבות במושבים ובערי הפיתוח, תוך שימת דגש מיוחד על ביסוסו של ענף החקלאות, הענף שעליו כולנו יושבים ומפירותיו אנו נהנים.

הפעילות המוצלחת באה מכורח המציאות הזועקת לתקן עוולות רבות שנים במושבים ובעיירות הפיתוח, ולא אחת אף בערים הגדולות וביישובי הספר, שם חשו אזרחים רבים כי הממשלה והרשויות מנותקים מהם לחלוטין. פעילי ונציגי התנועה הובילו גוף שיאגד את הפעילות הנכונה בהתיישבות ברחבי ארץ ישראל.

בעשרות מושבים בצפון ובדרום מקיימת התנועה פעילות ענפה הבאה לידי ביטוי באחוות החקלאים והתושבים השונים, בשיעורים הגדושים בחומר רוחני ערכי על דרך מסורת ישראל שבה הורגלנו ועל ברכיה גדלנו. במקביל מתקיימים חוגים וקייטנות לילדים בזמן הלימודים ובימי החופש, חלוקת מזון לנזקקים, הענקת ילקוטים ומכשירי כתיבה, הקמתם וביסוסם של מפעלי חסד וחיזוק שכבות המצוקה ומיעוטי היכולת.

בשנת השמיטה, דואגת תנועת מעייני התיישבות למלגות מיוחדות עבור חקלאים המשביתים את שדותיהם בשנת השמיטה כמצוות התורה, בשנה זו הם לומדים בבתי המדרש שיעורי תורה, ממלאים את מטענם הרוחני והאינטלקטואלי ואף נוטלים חלק בפעילות החברתית המתרחשת בקרב הציבור החקלאי גם בשאר ימות השנה.

בד בבד מדי תקופה נערכים ימי עיון מיוחדים לחקלאים, הנהנים מהרצאות של מיטב הרבנים והמומחים בנושאים הלכתיים סבוכים אשר הם כחקלאים נתקלים בהם מדי יום. בנוסף לכך, מתקיימים במשך ימות השנה שבתות גיבוש לחקלאים ולחברי המושבים והקיבוצים.

(שר וגדול).

הפיות שפערו הנעליים


יהודי היה בירושלים, שסבל רבות מכאבים קשים ברגליו. הוא פנה להתייעץ ברופאים רבים, ניסה תרופות וטיפולים שונים, אבל לא נמצאה ארוכה למחלתו. בצר לו, הגיע לביתו של מרן כדי לבקש את ברכתו.

"בני, אולי עשית בעבר משהו למישהו? האם זכור לך כי פגעת אי פעם באיזה אדם?" שאל מרן לאחר ששמע את בקשתו.

היהודי דמם, וקימט את מצחו במאמץ להיזכר. "לא", הוא אמר לבסוף, "איני זוכר דבר".

אבל מרן לא הרפה. "נסה להיזכר", הוא ביקש, ולפתע האיר זיכרון ישן במוחו של היהודי. "אני זוכר כי בהיותי ילד צעיר מאוד, היה בכיתתנו ילד שמחמת העוני היו נעליו קרועות. אני הייתי בין הילדים שלגלגו עליו וצחקו למול הפיות שפערו נעליו".

"אם כן", אמר מרן, "חפש את אותו ילד ובקש ממנו מחילה".

"אבל איך אמצא אותו? הדבר היחיד שאני זוכר הוא ששמו יוסף", הביט בו מרן בעיניים חודרות ואמר: "הבט בי, אני יוסף ואני מוחל לך! מחול לך! מחול לך!" אחר ברכו בברכת רפואה שלימה, ואכן הכאבים הלכו ללא שוב.

(שר וגדול).

עוד חודש היא תחזור בתשובה


מעשה ביהודי שחזר בתשובה אמתית ושלמה, ושינה את דרכיו מקצה לקצה, אולם אליה וקוץ בה… אשתו של אותו יהודי "נותרה מאחור", והיא לא הייתה מוכנה לשנות את דרכיה ומעשיה, ואף בענייני טהרת המשפחה לא רצתה להיזהר ולהקפיד.

בצר לו, פנה אותו יהודי ובא אל לשכתו של מרן זיע"א, המתין אותו יהודי עד שהגיע תורו, וכשנכנס לפני מרן זיע"א סיפר לו את צרתו אודות אשתו…

לשמע דבריו, עודד אותו מרן זיע"א ואמר לו שהוא חשוב כיוסף הצדיק שעמד בניסיון גדול, וכתב לו מרן תפלה מיוחדת שיתפלל על אשתו, והבטיח לו שבעוד חודש היא תשוב בתשובה!

יצא האיש מחדרו של מרן כשהוא שמח ומעודד, והנה כפי שהבטיחו מרן זיע"א, כן היה, כעבור חודש, התעורר ליבה של אשתו לשוב בתשובה… ויהי לפלא!

(משוש תבל).

"להיכן שתקרא לי, אלך!"


בימים שהחלו להגיע לארץ עולים רבים מעדות המזרח, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל אשר כיהן כעשרים ושבע שנים נשיא של "המרכז לטהרת המשפחה", פנה אל מרן זיע"א, וביקש ממנו שיסייע בעד הארגון שבנשיאותו להביא את דבר הטהרה אל העולים החדשים שעברו באותם ימים מסע שמד רוחני של ממש.

מרן זיע"א נענה על אתר לבקשה, לא חש על כבודו ועל כוחותיו, ונרתם במרץ רב אל המשימה, וכך היה נוסע פעם פעמיים בשבוע אל ישובים מרוחקים, והיה עורך שם כנסי טהרה להמוני העם, ובמתק לשונו ובנועם אמריו היה מחדיר בלבבות את חשיבות הטהרה בישראל.

הרב יהושע לוי זצ"ל שעמד בראש הארגון סיפר ואמר, שמרן זיע"א תמיד היה אומר לו: "רבי יהושע, אתם עושים הרבה דברים שנוגעים בטהרת העם היהודי לדורותיו, אנחנו אתכם! להיכן שתקרא לי אני מוכן ללכת!"…

ומרן זיע"א עמד בדיבורו והיה מכתת את רגליו בין ריכוזי העולים החדשים ללמדם תורה וטהרה.

לא לחינם התבטא הגרש"ז אוירבך באוזני רבי יהושע לוי זצ"ל ואמר: "אין מי שיכול להתמודד מול הזכויות של הגאון רבי עובדיה, הוא החזיר באמת עטרה
ליושנה, בחכמתו הוא החזיר אלפים ורבבות לכור מחצבתם, הוא החדיר בהם יראת שמים ואהבת תורה, קיום מצוות ומעשים טובים בקרב המוני יהודים!"…

(משוש תבל).

השפעה שלא כדרך הטבע


השפעתו של מרן זיע"א הייתה שלא כדרך הטבע. אין הסבר לעוצמת ההשפעה והמהפכה הגדולה שאותה חולל בקרב בני עמנו, והטביע את חותם התורה והיהדות, ואת חותם תורתו, לדורי דורות.

בהקשר לזה שח הגאון המפורסם רבינו שמעון בעדני שליט"א, חבר מועצת חכמי התורה: "אמר לי פעם רב אשכנזי אחד, מגדולי מחזירי התשובה: ברוך ה' יש הרבה פעילות של חזרה בתשובה, אבל את הזיק והדחיפה הראשונה, נתן רבינו עובדיה בכוח התורה שהקרין ועורר את הרבים, ולכן המציאות שרוב החוזרים בתשובה הם ספרדים, כפי שאמר לי רב מארגון ערכים: "%95 מבוגרי ערכים הם מבני עדות המזרח", רואים כאן את הכוח של המאור שבה שמחזירם למוטב.

כוח שאיבה והשפעה עצומה הייתה למרן זיע"א. ישיבה מועטת בצל קורתו של מרן נסכה בנוכחים רוח חיים מיוחדת, אהבת ה', ותשוקה עצומה לאהבת תורה ושקידה בה. כל בן תורה שזכה מעט להתבשם מאמרותיו של מרן ולהתחמם לאורו, עלה ונתעלה ונתקדש גבוה מעל גבוה.

(שלהבת יוסף חי).

הכרת טובה לבעל הש"ס


כאשר מרן זיע"א כיהן כסגן הרב הראשי לקהילת יהודי קהיר בשנות העשרים לחייו, נהג ללמוד עם בני הישיבה "אהבה ואחוה" גמרא רש"י ותוספות עם ראשונים עד שהגיעו לחקר ההלכה, בין התלמידים היה גם בחור צעיר וכשרוני בשם פליקס וזיני, שנפשו נקשרה בנפש רבינו. כשהחליט אותו תלמיד לעלות ארצה בא אצל מרן זיע"א להיפרד ממנו, ומרן זיע"א פנה אליו בבקשה מיוחדת: "התוכל בבקשה להשאיר לנו כאן את הש"ס שלך, שנוכל ללמוד בו?". באותם הימים קשה היה מאד להשיג ספר קודש, ועל אחת כמה וכמה במצרים, והש"ס בו למדו התלמידים עם מרן זיע"א היה שלו, ולכבודו של מרן נענה לבקשה בשמחה.

חלפו השנים ומרן שב ארצה והיה לדיין, רב עיר, ואף התמנה למשרת"הראשון לציון והרב הראשי לישראל". בכל התפקידים שנשא בכל אותם שנים, חיפש אחרי אותו תלמיד, להשיב לו כגמולו הטוב.

באחת מאספות הרבנים שהתקיימה בבאר יעקב בה נוכח מרן, שאל מרן את הנוכחים אם מכירים אם אחד בשם פליקס וזיני. באותו מעמד נכח רבה של באר יעקב הגרמ"מ יעקובזון זצ"ל, והתברר שהוא מכירו. מרן זע"א פנה לרבה של באר יעקב וביקש את הסכמתו להעביר באמצעותו לאותו תלמי ארגזי ספרים של ש"ס מהודר ומפואר, עם הקדשה מיוחדת על מסכת ברכות. אותו תלמיד התרגש מאד להיווכח שגם אחרי עשרות שנים לא שכח מרן וחיפש אחריו בכל מקום להשיב לו כגמולו הטוב, ולעת זקנותו נטל את הש"ס ומסרו לישיבתו של הגרמ"מ בבאר יעקב, ושם הם נמצאים עד עצם היום הזה.

(שלהבת יוסף חי).

אלו המעות חליפתם ותמורתם של אותם אלו שהיית ראוי לקבל בימי בחרותי


כאשר החל להתפרסם שמו של רבינו הגדול זצוקללה"ה בתורתו ובגדולתו, סיפק היה בידו להזמין סַפָּר לביתו כדי שלא יצטרך ללכת ולבא, ולהתבטל מלימודו. כל הסַפָּרִים כולם הסכימו לסגור את מספרותיהם ולזכות לעלות למעונו של מרן זיע"א ולספר אותו.

אך מרן זיע"א התעקש שרק הספר מר אברהם יצחקי ז"ל יספר אותו, ואף היה משלם לו כפל כפליים יותר ממה שהיה ראו לקבל על עבודתו.

הספר התנגד בכלל לקחת כסף ממרן זיע"א, באומרו שכבר די לו עצם זכות זו שנפלה בחלקו להיכנס למעונו של מרן זיע"א לספרו ולהתברך מפיו, אך מרן זיע"א היה תוחב לידיו בחוזקה את הכסף באומרו: "אלו המעות, חליפתם ותמורתם של אותם מעות שהיית ראוי לקבל בימי בחרותי וצעירותי, כאשר חייתי חיי עוני מחפיר, ולא היה לי לשלם אפילו בשביל להסתפר, ובכל זאת אתה היית מקבל אותי בסבר פנים יפות ומספר אותי באותם פרוטות מועטות שהייתי משלם, ועל כן עתה שהרחיב ה' גבולי, מגיע לך ליטול כפל כפליים ויותר!".

(שלהבת יוסף חי).

העמוד הבא »