שלום וברכה!

הנה מצד אחד יש לומר, דכל ענין הסכנה שבבשר ודגים וכ”ש חלב בדגים, אין לך בו אלא חידושו. ודגים שמענו, ביצי דגים לא שמענו. וסיוע לדבר מהא דהזכיר הפתחי תשובה שיש שאסר חלב והתיר בחמאה, ואף לדידן הספרדים, יש שהקילו בחמאה, וכן עיקר שיש להניחם במנהגם כמבואר בהליכות עולם ח”ז. ולכאורה מכאן ראיה שבשינוי קל משתנה הדין. (אף דלענין ביצי דגים בבשר יש לדחות, דדוקא חמאה בדגים הו”ל כמו ס”ס, שמא אף בחלב שרי, וכל האיסור על יסוד רעוע, ושמא חמאה אינה כדין חלב לענין זה, ע”ש. וה”נ ביצי דגים בחלב איכא להאי ס”ס. משא”כ ביצי דגים בבשר דליכא אלא חד ספיקא.) ובפרט לסברא שהזכירו דהדגים מקררים והגבינה מחממת. שמא בביצים לא נאמר כן.

אולם מאידך יש לומר, דבענייני סכנה כהאי גוונא. יש לומר דייך מה שנתחדש, ולכאורה יש לדון איפכא דהביצים מעיקרא יש להם דין כדגים עצמם.

ושוב מצאנו בסיעתא דשמיא שכבר דן בזה הגאון רבי יעקב חאגיז זצ”ל, מלפני שלש מאות חמישים שנה, בספרו שאלות ותשובות הלכות קטנות חלק ב (סי’ ע), וזה לשונו: שאלה, מה שאוכלין בני אדם הבוטארג”ו- הוא ביצי דגים מלוחים, לעורר תאות המאכל בתוך הסעודה, מהו? תשובה, אף על גב דחמירא סכנתא מאיסורא (חולין י.), והחמירו ז”ל (בשלחן ערוך יו”ד סי’ קט”ז) לאכול דגים אחר בשר או להיפך משום סכנה, האי מלתא, כיון דדשו בה רבים צריך למצוא להם היתר, ולומר דביצים לאו בכלל דגים הם. ועוד שהם גמורות והו”ל כביעתא בכותחא (עי’ עירובין סב:). עד כאן לשון קדשו.

ומה שעורר הר’ השואל ממה שיש בביצי דגים “טעם חזק” של דגים אפילו יותר מהדגים עצמם, הנה אין בזה חשש, שכבר כתבו הפוסקים שכל הסכנה דוקא בדגים ממש עם בשר או חלב ממש, אבל הטעם בלבד, אין בו ממש, ולכן אין חוששים לבשל בשר או חלב בכלי שבישלו בו דגים, ולא שמענו שצריך ג’ כלים, לחלב לבשר ולדגים, וכמבואר באחרונים (עפ”ד האיסור והיתר הארוך, הובא בט”ז יו”ד סי’ קטז סק”ב).

בברכה רבה וכל טוב

שמעון ללוש