בספר חזון עובדיה ברכות (עמוד תה והלאה) עמד מרן רבנו הגדול זיע”א לברר בהרחבה אם ראוי לברך ברכה זו בדורנו, ועל מי יש לברך אתה. והעלה למסקנה, שאין לברך אותה אלא על “חכם גדול בתורה ובחכמה, וביראת ה’, ומורה הוראות בישראל”.

ומכיון שהגאון הגדול רבי בן ציון מוצפי שליט”א בודאי יש בו כל הגדרים הללו, ראוי וראוי הוא לברך עליו ללא ספק.

ומה שאמר על עצמו שהוא אינו ראוי לכך, או שאמר כן מתוך ענוה, או שחושש לדעות שהביאו הפוסקים שהגדרים לברכה זו הם יותר מחמירים ולא מצויים בדורנו, כמבואר בחזו”ע. אבל לענין הלכה כמובן שראוי הוא לברכה זו ע”פ מה שפסק מרן זיע”א בחזון עובדיה, וכמו שנתבאר.

אולם כל זה לא שייך אלא באופן שרואה את החכם באופן מוחשי, שרואה אותו עין בעין, בבחינת “פנים אל פנים דיבר ה’ עמכם”, אבל כאשר אינו רואה אותו כלל, רק רואה תמונת לוין שמעבירה את שיעורו בשיעור חי, בזה לכאורה לא היה תקנת חז”ל מעולם לברך, שהרי בזמנם לא היה לוין, ואין לנו לדמות תקנות חכמים ולחדש לברך גם על תמונת לוין, דחז”ל תיקנו על ראיית חכם ולא על ראית תמונה. וכן פסק מרן זיע”א בחזון עובדיה ברכות (עמ’ תטז), ע”ש.

ובפרט בענייני ברכות כל שאין מבורר לנו בהחלט שבאופן זה בדיוק שייכת תקנת חכמים לברכך, אף אם יש מקום להסתפק בזה, אנו אומרים שב ואל תעשה עדיף.

ולכן למעשה, בזה שאתם רואים אות כבוד הגאון הנ”ל דרך הלוין, אין לברך. אבל כאשר תזכו לראות אותו בעצמו, עין בעין, אז יהיה אפשר לכם לברך עליו ברכה זו כראוי.

ואין לברך ברכה זו אלא אחת לשלושים יום. אבל אם רק ראיתם אותו דרך הלוין בתוך השלושים יום, כיון שאין ראיה זו ראויה לברכה, אינה מעכבת מלברך כאשר תראו את החכם בעצמו.

ואם אתם משערים שהדבר יכול להסב לחכם צער או התנגדות כל שהיא, אפשר לברך בינכם לבין עצמכם בלי שישמע.

בברכה רבה וכל טוב

שמעון ללוש