הפסוק הנזכר משה רבנו אמר אותו לבני גד ובני ראובן (מטות לב ו), ואינו מדבר כלל על מי שאינו ניגש להילחם מפני שהוא עוסק בתורה, אלא מדבר על בני גד ובני ראובן שמשה הבין מדבריהם שרוצים להישאר במקומם ולא לעבור את הירדן ולא להילחם כלל רק לשבת לבטח בארצם ולבנות לעצמם בתים וכו’, ולכן טען כלפיהם וכי זה הוגן שאתם תקבלו כאן את נחלתכם בלי שום טורח ויגיעה ואחיכם הם שיצטרכו להילחם אחר שיעברו את הירדן בשביל לרשת את הארץ?!

אבל כאשר מדובר באותם שעוסקים בתורה בשעה שאחיהם יוצאים למלחמה, בזה כבר אמר משה רבנו בעצמו (במדבר לא ג) “אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל”, וביארו רבותינו הקדושים במדרש תנחומא (בובר, פרשת מטות פ”ד): שלשת אלפים [מכל שבט ושבט], שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף שהיו משמרין כליהם, ושנים עשר אלף לתפלה, ומנין שנאמר “אלף למטה אלף למטה” (הרי ב’ אלפים). וימסרו מאלפי ישראל “אלף למטה” (הרי אלף שלישי). ומהו וימסרו, שהיו נמסרין זוגות זה לזה. עד כאן.

ובמסכת מכות (י.) נאמר, אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, “מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה”. עד כאן.

וכבר כתב הרמב”ם (הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב) בזה הלשון: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה’ לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, “לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן”, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה’ חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך. “ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’, והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם”, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר, ה’ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. עד כאן.

ולכן אנו שמאמינים בדברי רבותינו הקדושים, שלימדונו שהכח של החיילים בחזית נשאב ונסמך בכל הכח בעיקר מאותם לומדי התורה, ורק בדרך זו יש עבודה משותפת וניצחון מובטח, ואדרבא, אנו מאמינים שדוקא אותם שאינם מאמינים ביסודות החשובים הללו של העם היהודי, הם אלו שמסכנים את חיינו, ואת ביטחונם וניצחונם של ישראל, לכן בודאי שלא נשנו מדרכנו ולו בכי הוא זה ונפקפק חלילה את כל הביטחון האמיתי של העם היהודי בכלל ואת התמיכה והביסוס של החיילים בחזית בפרט חלילה וחס, אלא אדרבא נתחזקה יחדיו בלימוד התורה ביתר שאת ע”מ להוסיף בביטחון האומה, ולהגביר כח ביתר שאת ויתר עוז לחיילים היקרים המתמסרים בחזית למען עם הקודש.

בברכת פסח כשר ושמח

שמעון ללוש

נ.ב.

ניתן לצפות כאן בדברי מרן הראשון לציון שליט”א בעניין זה.