בשלחן ערוך יו”ד (סי’ קפא ס”ג) כתב, “אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם”. ע”כ. וכ”כ בילקוט יוסף (קש”ע סי’ קפא). וכלל גדול בידינו בדרכו של מרן הש”ע, “סתם ויש אומרים, הלכה כסתם”. ולכן גם כאן מעיקר הדין הלכה כמו שסתם לנו מרן הש”ע שאינו חייב אלא בתער, כלומר כשמשחית את השיער לחלוטין עד הבשר ממש. ואף שסיים כאן בש”ע על דעת המחמירים “ויש לחוש לדבריהם”, כבר כתב מרן הראש”ל שליט”א בספרו הבהיר עין יצחק ח”א (לשונות הפוסקים אות ד, עמ’ תרב), מפי ספרים וסופרים, שכאשר הפוסקים כותבים בלשון “יש להחמיר”, אין זה מדינא אלא חומרא בעלמא, וכ”ש כשכותבים בלשון “ונכון להחמיר”, או “ויש לחוש” לדעת המחמירים, עכ”ל. ולכן גם בנידון שלנו לענין אורך הפיאות המינימלי, לפי דעת מרן הש”ע מעיקר הדין מותר כל אורך העיקר שלא יהיה סמוך לבשר ממש, אלא שיש לחוש לשיטת האוסרים ולהחמיר שלא יהיה גם במספרים כעין תער. כלומר, שלא להסתפר במספר “אפס”, שהסכינים החותכים הם סמוכים לבשר, אלא לפחות במספר “אחד”. ומנהג ציבור בני התורה להסתפר ממספר “שתיים” ומעלה, וכן ראוי לנהוג.

[לא ידוע לי שמרן זיע”א חיווה דעתו בזה].

בברכה רבה וכל טוב