שלום וברכה,

ראשית כל חשוב לציין כמה זה מרגש לראות נערים בגיל שלכם שמנסים להתקרב להשם יתברך.

ולגופו של עניין, נראה שהנקודה כאן היא “חוסר סיפוק”, אדם שנהנה מהדברים שהוא עושה, זה גורם לו סיפוק והוא נהנה מזה.

עכשיו מה שנשאר לנו לברר זה, איך נגיע למצב שהמצוות שאנחנו עושים יגרמו לנו סיפוק. אך קודם כל חייב להדגיש, שאין ליהודי אפשרות להישאר במצב רוחני באותו מקום, או שהוא עולה או שהוא יורד, ולכל אחד בחיים יש ירידות, גם לרבנים הגדולים.

לפעמים המצוות שאנחנו עושים נראים לנו כעין “מעמסה” כזאת, וזה גורם לנו חוסר חשק. או שלא תמיד יוצא לנו לעשות את המצוות בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים, והיצר הרע מכניס לנו ייאוש, וזה גורם לנו חוסר שמחה ונעם, כמו שכתבתם.

אפשר לומר, שלהפך, כדאי לנצל את המצבים האלו להגיע דרכם לעונג ושמחה מושלמת. תראו למשל תינוק שמתחיל ללכת, הוא נופל ומנסה עוד פעם, עומד כמה שניות, ושוב נופל. וכך הוא חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים. ובכל זאת הוא כל כך מאושר, ו”נהנה” מכל נפילה שלו. אם נתבונן לעומק, אם במקום לצחוק ולקום ולנסות עוד פעם, הוא היה בוכה על זה שהוא נפל, ולא מנסה שוב, הוא אף פעם לא היה יודע ללכת. מכאן יש ללמוד, שהנפילות הם כעין מקפצה לאדם, רק באופן שהוא מתגבר ומנסה עוד פעם.

ידוע מה שאמרו חז”ל “שבע יפול צדיק וקם”, כל צדיק הוא נופל, אבל העיקר שיקום!! שינסה לחזור חזרה למצב שהוא היה קודם. עצם זה שכתבתם את השאלה, זה מראה שאתם כבר בכיון הנכון: אתם רוצים לחזור למצב הטוב שהייתם בו.

לכן נראה, שכדאי להסתכל על כל התגברות ואפילו הקטנה ביותר, כאל משהו גדול שה’ יתברך שמח בו. ובפרט בדור שלנו, השקוע בעבירות רבות ה’ ירחם, כמה הקב”ה שמח בבת שלו שעושה לו נחת רוח. כל הסתכלות כזאת יכולה להכניס בלב אהבה לה’ ושמחה. ואפילו אם יהיו נפילות, לא נורא, חוזרים בתשובה וממשיכים הלאה. וכמו שאנחנו אומרים בתפלה “הרוצה בתשובה”, הקב”ה חפץ שנשוב אליו. ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

זה דומה לשתי חברים שרבו ביניהם, ולאחר כמה זמן השלימו. אם החזרה שלהם הייתה אמתית, ולא מן השפה ולחוץ, אפשר לראות שאהבה ביניהם יותר גדולה מאשר זאת שהייתה קודם לכן. החזרה בתשובה גורמת לקרבה יותר חזקה לה’, וזה מביא שמחה לאדם.

סליחה על האריכות, מקווה שהועלתי.