שלום וברכה!

ראשית יש להבהיר, שדין כבוד רבו לחוד ודין כבוד תלמיד חכם לחוד. ולכן, בנידון שלכם, אף אם לאברך שמלמד אתכם לא היה דין תלמיד חכם, מכל מקום בודאי שהוא נחשב לכם לרב שמלמד אתכם תורה, ואתם מחוייבים לקום מפניו כשנכנס בד’ אמות שלכם, כמבואר בשלחן ערוך יורה דעה (סי’ רמב סעיף ל), וכן אסור לכם לקרא לו בשמו בין בפניו בין שלא בפניו, כמבואר בשו”ת יביע אומר ח”א (חיו”ד סי’ יח אות ח’ והלאה). ואפילו אם יש ביניכם מי שנחשב לגביו כ”תלמיד חבר”, כלומר שמלכתחילה היה פחות או יותר שווה לו בחכמה רק שנצרך אליו ללמוד ממנו כמה דברים, בזמנינו אין לו לקראו ללא תואר “הרב”, כמבואר שם ביביע אומר (אות יא). וכן פסק מרן הראש”ל שליט”א בקש”ע ילקוט יוסף ח”ב (חיו”ד סי’ רמב הלכה ח). ולכן לכאורה לגביכם אין עוד נפקא מינה אם יש לאברך הנזכר דין תלמיד חכם או לא.

אולם עדיין תהיה נפקא מינה, במי שבא אליכם בתור אורח וכדו’, אם יהיה חייב לנהוג בו כבוד כדין תלמיד חכם.

ונודע מ”ש המגן אברהם (סי’ תקמז סק”ה) ע”פ מהרי”ו שלכאורה אין לנו היום דין תלמיד חכם לעניינים מסוימים. ולעומתו מ”ש מהרימ”ט בתשובה (חו”מ סי’ מז) לדחות דברי מהרי”ו. וכתבו האחרונים דהכי קיימא לן כדעת מהרימ”ט, ושכ”ד הראשונים ומרן הש”ע, וכמבואר בשו”ת יחוה דעת ח”ד (סי’ טז) ועוד. ומרן הב”י הביא בשו”ת אבקת רוכל (סו”ס רב) דברי הרשב”ץ בתשובה “שאין דין חכם אלא בחכם שראוי למנותו פרנס על הצבור, ולמד כל התלמוד בדברים הנהוגים, ושיהא התלמוד שגור בפיו, שיודע להוציא ממנו דין על קו היושר”, ע”כ. וכתב ע”ז מרן שם, והתלמידים שעדיין לומדים בישיבה הדבר ידוע שאין בהם תנאים הללו. אולם אח”כ סיים מרן וז”ל: ומ”מ נראה לי שאם יש באותם התלמידים הלומדים בישיבה מי שהוא מופלג בחכמה וכו’, שיש לחוש לו. שלא בשביל שעדיין לומד בישיבה נגרע מערכו.ומה שהצריך הרשב”ץ “שלמד כל התלמוד”, נראה שלבני דורו שנאה, אבל בדורות אלו לא ימצא מי שלמד כל התלמוד כי אם אחד מעיר. ועוד, דיחיד הוא בדבר זה, כי לא נמצא לו חבר לא בראשונים ולא באחרונים. עכל”ק. ומבואר מדברי מרן הב”י הללו, דאפילו לגבי בני דורו, וק”ו ב”ב של ק”ו בדורות שלנו, אף מי שלא למד “כל התלמוד בדברים הנהוגים”, שייך בו דין תלמיד חכם, כל שהוא חכם הראוי למנותו פרנס על הציבור על כל פנים, ולמד רוב הדברים הנהוגים, ושולט בהם באופן שיודע להוציא הדין על קו היושר. ודו”ק. ואין לומר שצריך להיות שולט באופן שתכף ומיד כשנשאל יודע להשיב ללא צורך בעיון ובירור, שכן כתב מרן זיע”א בחזון עובדיה אבלות ח”א (סוף עמ’ רפט) בשם הרב פעולת צדיק ח”ג (סי’ כז), דמ”ש בשבת (קיד.), איזהו ת”ח שממנים אותו פרנס על הצבור, זה ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה. וכן בקידושין (מט:). יש לומר דמה שאמרו ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, היינו שממתין ומתיישב בדבר, ואחר העיון הוא משיב הלכה, וא”צ לאומרה תיכף ומיד. ע”כ.

ולכן, כאשר רואים לפנינו אברך שנראה רציני ומתמיד, ושוקד על תלמודו, לא תמיד ניתן לשער כמה כבר למד וכמה יודע, ובדרך כלל התורה נותנת חשק באדם ולומד עוד ועוד ללא הרף, ומסוגל להספיק ולבלוע תורה וכך לקלוט בזמן קצר הרבה תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ובודאי שנעשה בקי בחלקים גדולים מן התלמוד והפוסקים הנהוגים בינינו ויודע למצא נתיב לברר ההלכה למעשה ברוב העניינים שנשאל בהם, ומסתמא אחר כמה שנים של התמדה ורצינות ושימוש חכמים מתוך ביטול לחכמי ישראל, כבר ראוי הוא למנותו פרנס על הציבור, ולעיתים רחוקות בעת הצורך ימלך בתלמידי חכמים רעים אהובים, ותשועה ברוב יועץ, ואך את הדבר הקשה יגישו לפני חכמי הדור.

ולכן כל שלא יצא הדבר מגדר ספק האם בא לגדר “תלמיד חכם” בזמנינו כפי המבואר לעיל, ומאידך ניכר בו שהוא מתמיד ורציני ושקוד על תלמודו, אם כן רגליים לדבר שבודאי מעותד הוא לגדולות, להיות תלמיד חכם גדול בישראל, וכמ”ש התוספות כתובות (סג:), שדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול, ע”ש. ולעת עתה מידי ספק לא יצאנו האם כבר נכנס בגדר תלמיד חכם או לא, וספק דאורייתא לחומרא, ולכן חייבים לכבדו מספק אפילו מי שלא למד ממנו תורה.

וכמו שפסק מרן זיע”א בספרו הליכות עולם ח”ח (עמ’ קפו) וז”ל: תלמיד חכם שספק אם הגיע להוראה ויש לו דין חכם, או לא, ספק דאורייתא לחומרא, וצריך לעמוד מפניו. אבל אם הוא אברך הלומד בכולל “ואינו יודע לפסוק הלכה”, אין צריך לעמוד בפניו. עכל”ק.

ונמצא למסקנא, שלא רק אתם תלמידיו, השותים ממי תורתו ולומדים ממנו תורה ויראת ה’, שאתם בודאי חייבים בכבודו בכל הדינים של כבוד רבו שאינו מובהק, שלא לקרא לו בשמו ללא תואר הרב, בין בפניו ובין שלא בפניו, וכן לקום מפניו מלא קומתכם כשנכנס לד’ אמות שלכם, (ומי שלמד ממנו רוב חכמתו, או שזכה שהעמידו אותו אברך על יושר העיון, חייב בכבודו כדין רבו מובהק, כמבואר בש”ע סי’ רמב ס”ל), אלא אפילו מי שלא למד ממנו לעולם תורה, ובא שם רק בתורת אורח, חייב בכבודו לפחות מספק שמא יש לו דין תלמיד חכם, וככל המבואר לעיל מדברי רבותינו הפוסקים.