כתב מרן בשלחן ערוך (סי’ תרעב סעיף ב), שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החכמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה, שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניא וכו’, ומיהו, הני מילי לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה. ע”כ. ומשמע מלשונו, שאם מדליק לאחר זמן חצי שעה שהוא השיעור שהרגל כלה מן השוק, המדליק יוצא ידי חובה בדיעבד.

וכתב שם הרמ”א, שיש אומרים שבזמן הזה שמדליקים בתוך הבית, אין צריך להיזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק.

ועיין למרן הגאון הראשון לציון שליט”א בילקוט יוסף חנוכה (מהדורת תשע”ג, עמוד רנא), שהביא ראשונים רבים שכותבים שכיון שהיום ניתן לצאת ידי חובה בהדלקה בתוך הבית, ממילא אין צורך להתחשב באנשים שבחוץ, ונמצא שהחצי שעה הראשונה לא משנה כל כך. וכדעת הרמ”א הנ”ל.

אך ודאי שהראוי והנכון הוא להדליק בחצי שעה הראשונה, לצאת ידי חובת המצוה לכתחילה, ורק אברכי כוללים השוקדים על לימודם עד שעות הערב לאחר זמן צאת הכוכבים, צריכים להמשיך בלימודם, וידליקו כשיגיעו לבית, או שנשותיהם ידליקו כשיגיע הזמן, והם יצאו ידי חובה בהדלקה זו, וכמו שמנהיג בזה מרן הראש”ל שליט”א. אך לא כל הנשים מסכימות לכך, ומעדיפות לחכות לבעל שיחזור וידליק הוא. [וכן נהגה הרבנית ע”ה להמתין למרן רבינו הגדול זלה”ה שיחזור מסבב השיעורים שלו, והיו מדליקים נרות ב-11/12 בלילה. כן העיד מרן הראש”ל שליט”א בע”פ ובכתב].

והוא הדין לאדם הנמצא בעבודה, ואין באפשרותו להדליק בתוך החצי שעה הראשונה, שיכול לומר לאשתו להדליק, והוא יצא ידי חובה בהדלקתה, ואם היא לא מוכנה להדליק, יוכל להדליק כאשר יגיע לביתו. שכל הלילה כשר להדלקת הנרות. וכנ”ל.

בברכה,

אליהו דניאל אוזן