שלום וברכה!

באשר לשאלתו האם קיבלנו הוראות מרן גם בחוץ לארץ או זה רק בארץ, ושיש רב בצרפת שאמר שלא קיבלנו הוראות מרן, ולא צריכים לנהוג שם בהלכות כפי דעתו של מרן הרב עובדיה יוסף זיע”א, כי לא קיבלנו הורות מרן בצרפת.  ‏ולכן הוא מורה הרבה הלכות כמו המשנה ברורה גם לספרדים. ע”כ.

הנה למעשה יש כאן סך הכל טעות בניסוח, שזה ודאי צריכים לנהוג בהלכה כפי דעתו של מרן הרב עובדיה זיע”א, וכמו שנבאר, אלא שצריכים לברר מהי דעת מרן הרב עובדיה לגבי תושבי צרפת, ולנהוג על פיו.

דהנה כל בר דעת מבין, שבנושאים כאלו מקיפים ועקרוניים, ביסודי היסודות של מסילות ההלכה ודרכי ההוראה, אין לו לחכם פרטי לסמוך על שיקול דעתו העצמי, ולקחת אחריות בזה, בין לעשות מעשה בעצמו, וכ”ש וק”ו לגבי להורות לאחרים, אלא יש לו לישא עיניו אל ההרים הרמים, גדולי הדור ומנהיגיו, ולנהוג ולהורות ע”פ דעתם והנהגתם. וק”ו כאשר אינם אומרים מדעת עצמם, אלא מבררים ומנפים בי”ג מסקנא בהירה מכלל הנהגתם הוראתם ודבריהם של כל גדולי חכמי ישראל ומנהיגיו מדורי דורות, מפי ספרים וסופרים.

ולכן בודאי שכן ראוי ומוכרח לעשות בנידון שלפנינו, כדעתו העליונה והבהירה של מרן אביר הרועים רבנו עובדיה יוסף זיע”א, ככל אשר יורה, מפני שהוא “גדול הדורות הללו” על “כל” המשתמע, (בשונה מרבים שהיו גדולים בדורם או בעיקר בתורה או בהנהגה או בפעילות וזיכוי הרבים וכד’ אבל לא בהכל ביחד, וגם שידע והקיף ופעל באמת מעל אמת המדה של כל בני דורו ודורות רבים שקדמו לו כנראה בחוש לכל מי שרק לא נותן חול או אויר’א דחו’ל בעיניו), וכן מפני שהוא “אביר הרועים”, שפירושו שהוא הנחה והעמיד את רועי ישראל, בדורותינו אנו, גם בארץ ישראל וכ”ש בתפוצות, ומכח תורתו הכוללת כל דברי חכמי הדורות, המקיפה כל ההיבטים והזויות, המבוררת ע”פ כללים וכללי כללים ומסורות, כל גדולי ישראל ומנהיגיו ממנו ינקו מהנהגתו נתחכמו ומתורתו נתגדלו, ומי שחלילה מתבטא בסגנון מזלזל כלפי דעתו בהלכה והוראת’ו בקדושה, הרי הוא בכלל מזלזל בחכמי ישראל ומבעט ברבותיו חלילה וחס, ולכן בודאי שאותו רב בצרפת יש לדונו לזכות שלא התכוין באמירתו בנימת זלזול. (ורק מי שמוחזק וידוע שחלילה הולך בדרך שכזו, רחמנא לצלן מהאי דעתא שבשתא, אין לדונו אלא לפי חזקתו.) אולם אכן שגגה יצאה מפיו, שבודאי יש לנהוג כדעתו של מרן אביר הרועים זיע”א, אלא שכאמור יש לברר דעתו של מרן זיע”א לגבי תושבי צרפת.

והנה הגאון רבי חיים פלאג’י (שחי באיזמיר עד לפני כמאה חמישים שנה), כתב בין תשובתו שבשו”ת חיים ביד (סי’ קח), וז”ל: והנה עינינו הרואות, כי בנושא אחד זה מתיר וזה אוסר, זה מקיל וזה מחמיר, זה מטמא וזה מטהר, ולא ניתן רשות למורה לפסוק הלכ’ כאשר ייטב בעיניו, כי אנחנו מחוייבין ללכת בדרכי הכללים המקובלים בכל קהיל’ וקהיל’. והנה גלוי וידוע ומפורסם בכל העולם כי חכמי ספרד “ורבני צרפת” קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם לפסוק הדין בכל מקום כדברי רבינו יוסף קארו ז”ל ואעפ”י שיחלוקו עליו כל האחרונים. ע”כ יאמרו המושלים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ואיך נטה ממוסר רבותינו וממנהג אבותינו לעזוב פסק הב”י לפסוק הלכה למעש’ כדברי הט”ז ומי יערב לגשת ולפרוץ גדר הראשונים וגם אחינו רוב בני אשכנז ופולין מורים הלכה למעש’ כהרב ב”י במקום שרמ”א אינו חולק עליו, ואף אם יחלוק עליו הט”ז. עכ”ל. ומבואר בדבריו להדיא שאף רבני צרפת קבלו עליהם ועל זרעם הוראותיו של מרן הש”ע אפילו אם יחלקו עליו גדולי הפוסקים.

ועל פי הדברים הללו ביאר מרן זיע”א בפתיחה לשו”ת יביע אומר ח”ה את ההבדל בין מנהג האשכנזים בקבלת הוראות מרן הש”ע, למנהג הספרדים בקבלה זו, וז”ל: הנה ידוע שבכל דיני איסור והיתר קבלנו עלינו הכרעת מרן השלחן ערוך רבינו הגדול מהר”י קארו, אשר מלך מלכי המלכים חפץ ביקרו. וכמ”ש גדולי האחרונים, ומהם המהראנ”ח בתשובה (סי’ ק”ט) וז”ל: וכבר נתקבל הרב ב”י עלינו במקומינו לרב ללכת אחר הוראותיו. ע”כ. ובשו”ת פרח מטה אהרן ח”ב (סי’ ל”ג): וכבר קבלנו הוראותיו של הרב הגדול מהרי”ק בכל מקומותינו ובפרט בדיני איסור והיתר. והיינו בין להקל בין להחמיר. וכמבואר בשו”ת חקרי לב (חחו”מ מהדו’ בתרא דק”פ סע”ג) דדוקא ת”ח בביתו רשאי להחמיר נגד פסק מרן, אבל דיין ומורה צדק הקבוע לדון ולהורות אינו רשאי להחמיר נגד דעת מרן. ע”ש. וקלסו בשו”ת תעלומות לב ח”ב (חאה”ע סי’ ה’ די”ז ע”ב). ע”ש. וגדולה מזו מבואר בשו”ת מהר”י פראג’י אב”ד אלכסנדריא (סי’ נט, לגבי הרמב”ם וממילא לדידן לגבי מרן הש”ע), שמאחר שמרן ז”ל הוא מרא דאתרא וקבלנו הוראותיו, הרי דבריו הוקבעו עלינו כחובה בכל דיני התורה כקולותיו וכחומרותיו, וכאילו דבריו הלכה למשה מסיני הם, ואפי’ רבים חולקים עליו, והזז מדבריו אפי’ מקולא לחומרא הרי הוא כאילו זז מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבו שלימדו תורה. ע”ש.והן אמת כי בחזון איש (מעשרות סי’ יג אות א) כ’, שאין קבלת דברי הש”ע והרמ”א אלא כשהדבר שקול, ואין הדבר מוכרע ע”פ ראיות, אבל אם ישנם ראיות באחרונים נגד הש”ע יש לסמוך על האחרונים. (וע”ע בחזו”א חו”מ בליקוטים סי’ א ובחזו”א שביעית סי’ כג אות ה), נראה שלא כתב כן אלא לפי מנהג האשכנזים שלא קבלו עליהם במפורש הוראות מרן כמו שעשו גדולי רבני הספרדים, משא”כ לדידן נקטינן כהוראות מרן לעולם, וכמ”ש בשו”ת חיים ביד (סי’ קח), כי גלוי וידוע בכל העולם שחכמי ספרד וצרפת קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם לפסוק בכל מקום כדברי מרן רבינו יוסף קארו זצ”ל, אפילו יחלקו עליו כל האחרונים, ועל כן יאמרו המושלים: לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וא”כ פשוט שאין לעזוב דברי מרן ולפסוק כ”ד הט”ז וכו’. ע”ש. ובשו”ת רב פעלים ח”ב (חיו”ד סי’ ז) כתב: שאפילו מאה אחרונים חולקים על פסק מרן הש”ע ומקילים, אין שומעים להם להקל אפי’ בהפסד מרובה, כי אנו מחוייבים ללכת אחר הוראות מרן מכח הקבלה, חוץ מדבר שהמנהג בו ברור נגד מרן. ע”כ (מדברי הרב פעלים). עד כאן לשון קדשו של מרן זיע”א.

הרי שמפורש בדברי מרן היביע אומר זיע”א להדיא, ע”פ דבריו ועדותו של הגר”ח פלאג’י “שגלוי וידוע ומפורסם בכל העולם”, שגם בצרפת יש לנהוג ככל הוראותיו של מרן הש”ע ככל אשר יאמר, ואפילו יחלקו עליו גדולי האחרונים.

וכן פסק להדיא מר ברי’ה כרעא דאבו’ה מרן הראש”ל שליט”א בספרו הבהיר עין יצחק ח”ג (עמ’ קצו) וז”ל: וכן יוצאי סוריה, ויוצאי תורכיה (איזמיר), “צרפת”, ולוב, צריכים לנהוג בכל הליכותיהם כדעת מרן השלחן ערוך. וגם יוצאי מרוקו, תושבי צרפת ומרוקו, צריכים לנהוג בעניני הלכה כדעת מרן. ורק במנהגים שאינם נגד הש”ע (כלומר שאינם תלויים באיסור והיתר) ימשיכו במנהגם. עכל”ק. וכמובן זולת גם אם יש מנהג שנתפשט אצלכם בצרפת, קודם התפשטות קבלת הוראותיו של מרן שם, שבזה רשאים אתם להמשיך במנהג כנודע אצל בעלי הכללים, ע”פ דברי מרן הב”י בהקדמתו, וכמבואר גם בדברי הגר”ח פלאג’י שהעתקנו לעיל.

וכנראה שדברים אלו נשמטו לפי שעה מאותו רב שאמר אצלכם מה שאמר, ושגיאות מי יבין. ויש להציג לפניו הדברים, ע”מ שידע את אשר לפניו, ויורה מכאן ולהבא ע”פ הדין וכפי דרכי ההוראה.

בברכה רבה וביקרא דאורייתא