שלום וברכה,

לשאלה 1: ראשית יש להבהיר שלא מברכים על אכילת הביצה “זכר לקרבן חגיגה”, אלא שנוהגים לומר זאת קודם האכילה ללא שם ומלכות. ובודאי שיש לברך על זה ברכת שהכל, שאסור לו לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. ואף ברכת נפשות יש לברך לאחר שאכל אם אכל כזית מהביצה (27 גרם).

וכמובן כל האמור לעיל הוא דוקא אם אוכל את הביצה קודם הסעודה (וכמו שנהג מרן זיע”א), אבל אם אוכל את הביצה בתוך הסעודה לפני ברכת המזון, אינו צריך לברך לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה.

לשאלה 2: אם אין חשש שנכנס חמץ לבקבוקים, אין בזה כל בעיה.

לשאלה 3: אם נשאר כמות של חמץ, יש לסגור אותו במקום מסוים שלא תהיה אליו גישה בימי הפסח, כגון בארון או במחסן וכדו’, ולכתוב “חמץ” (יש שכותבים “נמכר לגוי”) כדי שלא יבואו לידי תקלה. אבל בכל מקרה, קודם הפסח יש לעשות “מכירת חמץ” אצל הרב המקומי, או בדרכים אחרות, כי בלא זה, ישנו איסור להשאיר חמץ ברשותנו, אך כשאנחנו מבצעים מכירה לגוי, אין החמץ שייך לנו, ויכול הגוי לבוא ולקחת את החמץ השייך לו בכל זמן שירצה. ורק אחרי הפסח, הרבנות קונה ממנו בחזרה את כל החמץ שהיה שייך לו.

לגבי ספוג “שבת כלין”, השבנו בשאלה הקודמת, שמרן הראש”ל שליט”א אמר לנו שאין הדבר נכון שחזר בו.