שלום וברכה!

ענין הסכם יששכר וזבולון הוא “שותפות” בחלק הלימוד של התלמיד חכם. שע”י תרומה כספית או תמיכה כלכלית בתלמיד חכם, על מנת שיוכל ללמוד יותר ובישוב הדעת, נמצא שהלימוד בא גם מכח אותה תרומה, ויש בזה שותפות גמורה לתורם בחלק התורה שלמד התלמיד חכם. ולכן אם התורם בתחילה לא השכיל לתרום, ורק אחר שראה שהתלמיד חכם התעלה בלימודו מחליט לתרום ע”מ להיות שותף בלימוד שכבר למד, לא עשה בזה כלום, שהרי בפועל אותו לימוד לא היה מכח אותה תרומה, ואינו נחשב שותף באותו לימוד. אף שיש בזה זכות גדולה בפני עצמה של תרומה לת”ח.

לעומת זאת ענין הקדשת שיעור תורה לעילוי נשמת אחד המכרים, אינו שותפות בחלק הלימוד, אלא מעין בקשה שזכות הלימוד וכדומה יהיו לעילוי נשמתו. וזה תמיד אפשר לבקש, בין קודם הלימוד בין לאחריו. (ולכן יותר טוב לבקש ולומר “יהי רצון” שזכות הלימוד תהיה לעלוי נשמת פלוני… מאשר לקבוע עובדה ולומר “שהשיעור לעלוי נשמת פלוני”…)

[ואם תורם בעבור הוצאות החזקת השיעור, כגון נסיעות לרב, מעט כיבוד לשמור על עירנות, וכדומה, לעלוי נשמת מכריו, ראוי שהתרומה תהיה קודם השיעור, כדי שתהיה כמו שותפות בשיעור, שנמסר מכח התמיכה באחזקתו. אבל עדיין לא נורא אם שכחו ולא הזכירו שהשיעור לעילוי נשמת, שעצם זה שתרם קודם השיעור, נמצא שהשיעור גם בזכות תרומתו, אפילו שלא אמרו כלום. רק שרצוי גם להזכיר בפה, כי בזה מעורר עליו את הזכות ביותר, אבל גם אחר השיעור אם זכרו לומר זה טוב, העיקר שהתרומה היתה לפני השיעור. ובדיעבד, אם תרם אחרי השיעור, עדיין יש כאן זכות גדולה של צדקה לעילוי נשמת המנוח, וזה דבר גדול.]

בברכה רבה