1. הנץ הנראה במקום הגבוה שבאותו מקום (ילקו”י תשס”ד, תפילה ח”ב עמ’ מט-נ).

2. אם הש”צ בקי להתפלל בנועם ובישוב הדעת ועם זה לכוין תפילתו בדיוק לפי השניות, לכתחילה כך ראוי לעשות. אבל אם בשביל לכוין תחילת התפילה לפי השניות יצטרך להסיח דעת מכוונת התפילה, או שיבא לבלוע תיבות בשביל זה, וכדומה, שמגרע באיכות התפילה בשביל לדייק את הזמן לפי השניות, בזה אין ראוי להתחשב בדיוק השניות, אלא לכוין עצמו מעיקרא שפחות או יותר יגיעו לתפילת העמידה בזמן הנץ החמה, ותו לא. (ילקו”י שם עמ’ מח).

3. כנ”ל, לכתחילה בדיוק, ובמקום שיבא בשביל זה לגרע באיכות התפילה וכדומה, יכוין עצמו שיגיע בתפילת העמידה פחות או יותר לזמן הנץ החמה. (ילקו”י שם עמ’ מט).

4. אותו ערך. אלא שלמאן דאמר שבשבת א”צ לסמוך גאולה לתפילה, נמצא שא”צ להתפלל בהנץ החמה, אבל למעשה אין הבדל בין שבת ליום חול וכאמור, אלא שיש נוהגים בשבת לקום מאוחר יותר משום עונג שבת. (ילקו”י שם עמ’ מז).

5. מי שנוהג כל השבוע להתפלל בהנץ החמה, ובידו לעשות כן גם בשבת, עדיף שגם בשבת ישכים להתפלל כמעשהו בחול. (ילקו”י שם).