הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת שופטים – הלכות כיבוד אב ואם, הלכות ח-יא

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

א. חייב לעמוד מלא קומתו מפני רבו, בכל פעם שיעבור אצלו באופן שיראהו. והוא הדין מפני אביו. שכן היא דעת מרן שקבלנו הוראותיו. ומנהג בני אשכנז שאין התלמיד עומד מפני רבו אלא רק פעמיים ביום, שחרית וערבית. ויש להם על מה שיסמוכו.

ב. עד היכן מצות כיבוד אב ואם? אפילו אם נטלו ממנו כיס של זהובים שלו והשליכו אותו לים בפניו, לא יכלימם, ולא יכעוס כנגדם. אלא יקבל עליו גזרת הכתוב וישתוק. ויש אומרים שמכל מקום אם יכול למנוע בעדם טרם יזרקוהו לים, רשאי לעשות כן. ועל כל פנים כיון דקיימא לן כבוד זה משל אב, ולא משל הבן, יכול לתבוע אותו לדין לשלם לו מה שהפסידו.

ג. מצוה לכבד את אביו ואמו גם לאחר מותם. ולכן אם אומר דבר שמועה מדברי תורה בשם אביו, בתוך שנים עשר חודש לפטירתו, כשמזכיר את שמו אומר “הריני כפרת משכבו”, (פירש רש”י, שאומר עלי יבא כל רע שראוי לבא על נפשו). וכן כשמספר דבר בשם אמו הנהגה של דבר הלכה, יאמר כן. אבל על מילי דעלמא אין צריך לומר כן. ואחר שנים עשר חודש לפטירתם כשמזכיר שם אביו ואמו, אומר, זכרונם לברכה לחיי העולם הבא.

ד. מנהג ישראל תורה לומר קדיש אחר פטירת אביו או אמו, ואפילו היו צדיקים גמורים, יפה כח הקדיש של הבן להעלותם בגן עדן ממדרגה למדרגה, וכמו שאמרו בברכות (סד.) שעל כיוצא בזה נאמר ילכו מחיל אל חיל. והמנהג הוא, שאם חל יום הפטירה (יאר צייט) באמצע השבוע, אז מתחילים הבנים לומר קדיש החל מתפלת ערבית של ליל שבת הקודם וממשיכים לומר קדיש עד אותו היום ועד בכלל. ובשבת הקודם עולים לקריאת מפטיר וקוראים ההפטרה בצבור. ואם חל יום הפטירה בשבת, יתחילו לומר קדיש בליל שבת הקודם וימשיכו בו עד יום השבת השני ועד בכלל, וקריאת ההפטרה תהיה בשבת שהוא יום הפטירה, ואם אפשר, יקראו ההפטרה גם בשבת הקודמת. מי שנפטרה אמו, ואביו מקפיד שלא יאמר הבן קדיש על אמו, מפני שחושש לחייו כדעת ההמון, דלא מסמנא ליה מילתא, על הבן לשמוע בקול אביו. ואין חילוק בזה בין קדיש יתום לשאר קדישים. וישתדל הבן מאד להרבות בלימוד התורה, לפי ערך חכמתו בתורה, ויעשה בזה נחת רוח לאמו.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ראה – הלכות נדרים הלכה כב. פרשת שופטים – הלכות כיבוד אב ואם, הלכות א-ג

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

א. הבעל יכול להפר נדרי אשתו בדברים שיש בהם משום עינוי נפש, כגון שנדרה או נשבעה שלא לאכול אפילו רק ממין אחד של פירות, בין שהוא מאכל טוב, בין שהוא מאכל רע לבריאות. וכן אם נדרה או נשבעה שלא תתרחץ ולא תתקשט, או שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה. ואין הבעל יכול להפר בכל אלו אלא רק ביום שמעו. ולא כל משך מעת לעת, אלא אם שמע סמוך לחשכה, ושתק ולא היפר לה, ואחר כך חשכה, שוב אינו מיפר לה. אלא אם רוצה לבטל את נדרה ושבועתה עליה לגשת אצל רב שיעשה פתח וחרטה לנדרה או לשבועתה ויתיר לה.

ב. אף על פי שכל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בית דין מוזהרים לכפות עליה (חולין קי:), מכל מקום אם רצו בית דין לכפות עליה, רשאים לעשות כן. ויש חולקים. ולכפות בדברים לכל הדעות רשאים.

ג. אין הבן רשאי לסתור דברי אביו. ויש אומרים שזהו דוקא במילי דעלמא, אבל בדברי תורה מותר, ובלבד שיעשה כן דרך כבוד. ועל כל פנים שלא בפניו מותר, שתורה אמת כתיב בה ואין מחניפים בה לשום אדם.

ד. אסור לקרוא את אביו בשמו. ואם היה שם אביו כשם אנשים אחרים, לא יזכיר שמם, אלא בכינוי, אם היה שמו של אביו שם פלאי, שאין הכל רגילים לקרות בו. ואם שואלים אותו “מה שם אביך” ? יכול לענות, בן פלוני אני. וכמו שמצינו אצל יעקב שהגיד לרחל כי בן רבקה הוא.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת שופטים – הלכות כיבוד אב ואם, הלכות כ-כג

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

א. בן שנוהג באיזו חומרא שאינה מן הדין, ויודע שאביו או אמו מצטערים על מנהגו, פן יזיק לבריאותו, כגון אם היה רגיל להתענות תעניות שאינם של חובה, כגון בערבי ראשי חדשים וכיוצא, או לטבול בצונן קודם תפלה, יעשה התרה על מנהגו הטוב, וימנע מהחומרא ההיא, כרצון הוריו.

ב. מי שעשה דבר כפי אשר ציותה עליו אמו, ושאל אותו אביו מדוע ככה עשית, והבן משער שאם יאמר לו שכן ציותה עליו אמו, יכעס אביו עליה ויריב איתה, אל יאמר לו שאמו ציותה עליו לעשות כן.

ג. במקום שנהגו לקרוא את הבן הבכור על שמו של אבי הבעל, כנהוג אצל הספרדים ועדות המזרח, ואם התינוק דורשת לקראו על שם אביה, ושני אבותיהם בחיים, אין הבעל רשאי למחול על כבוד אביו, לוותר לאשתו לקראו על שם אביה, שזה חסרון כבוד לאביו, אלא יקראוהו על שם אבי הבעל, והבן השני יקרא על שם אבי האשה. ואם אבי האשה נפטר, רשאי הבעל בהסכמת אביו לקרוא התינוק על שם חמיו, אבי האשה. וכן המנהג לגבי סנדקאות, שאבי הבעל יושב סנדק בנכדו הראשון, ואבי האשה יושב סנדק בנכד השני. ואצל האשכנזים לא נהוג לקרוא שם התינוק על שם זקנו כשעודנו בחיים, ונוהגים גם כן לקרוא התינוק תחלה על שם אבי האשה, ונהרא נהרא ופשטיה.

ד.. חייב אדם לכבד את אשת אביו אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים, וכן חייב לכבד את בעל אמו, כל זמן שאמו קיימת, אבל לאחר מיתה אינו חייב, ומכל מקום דבר הגון לכבדם אפילו לאחר מיתה.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ראה – הלכות נדרים הלכות יד-יז

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

א. חרם ונידוי שהטילו הקהל, על העובר על תקנתם, אפילו אמרו על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש, יש להם התרה, ואין צורך לפתח וחרטה. ומתירים החרם והנידוי בעצמם. ואפילו לא בטלה הסיבה שבגללה החרימו, אם רצו אחר כך להתיר החרם והנידוי, מתירים. ואפילו בתוך הזמן שקבעו להמשך תקנתם, ואפילו אם עדיין לא חל הנדר יכולים להתיר. והסכמה שנעשית על ידי גאוני הדורות הקודמים, ורואים עתה שלא פשטה התקנה ההיא, יכולים בית דין להתיר אותה, ואפילו בית הדין שגזר עליה היו גדולים בחכמה ובמנין, מבית הדין שבזמן הזה.

ב. מי שנהג להתענות בערב ראש השנה, ולא אמר “בלי נדר”, ועתה הוא מרגיש חולשה, לעת זקנתו, ומשער שלא יוכל מכאן והלאה להמשיך במנהג זה, רשאי לעשות התרה מיד, ואין צריך להמתין עד ערב ראש השנה, כדי שיגיע יום חלות הנדר. ואף על פי שהלכה רווחת שאין מתירים את הנדר עד שיחול, מכל מקום הואיל ואין החיוב להמשיך במנהגו, אלא רק מדרבנן, יש לסמוך על הפוסקים שאומרים שנדר התלוי בזמן, אין צריך להמתין עד שיחול הנדר, דזמן ממילא קא אתי, וספקא דרבנן לקולא.

ג.  צריך להזהר שלא ישבע אדם בחיי נפשו, שהנפש היא חלק אלוה ממעל והרי הוא כנשבע בשם ה’. וכן לא ישבע בחיי אביו ואמו, או בחיי בניו. וכן יש להזהר שלא ישבע אפילו באמת בנשמת אבותיו.

ד. תקיעת כף דינה כשבועה ויש לה התרה. ולכן החתן שמשביעים אותו בתקיעת כף לקיים כל תנאי הכתובה, אף אם ירצו בית דין ויראו לנכון להתיר לו תנאי מתנאי הכתובה, יעשו לו התרה לשבועתו תחלה ואחר כך יתירו לו.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ראה – הלכות נדרים הלכות י-יג

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

 א. התרת נדרים צריכה להיות על ידי שלשה אנשים שהם בני תורה, שמבינים מה שלומדים עמהם, ויכולים לצרף עמם מי שמלאו לו י”ג שנים ויום אחד, ואפילו לא נבדק אם יש לו שתי שערות, שחזקה היא שכל שהגיע לכלל שנים, הגיע לכלל סימני בגרות. ויכולים להתיר הנדר אפילו בשבת, אם הוא לצורך השבת, כגון שנדר שלא לאכול או להתבטל משאר עונג שבת. ויכולים להתיר הנדר אף מעומד, ואפילו בלילה, ואפילו בקרובים. (ש”ע סי’ רכח סעיף ג). ואין לאדם להתיר נדר לכתחלה, ואפילו להצטרף לשלשה אנשים, במקום רבו או במקום שיש מי שגדול ממנו בחכמה, אלא אם כן נתנו לו רשות. (שם סעיף ב ובש”ך שם).

ב. הנודר נדר או הנשבע שבועה צריך לבוא בעצמו לפני האנשים המתירים לו, ואין להתיר לו כשאינו בא בעצמו לפניהם, אלא עושה שליח במקומו. אבל רשאים להתיר על ידי מתורגמן, במעמד הנודר. ומכל מקום על מנהג טוב שנהג ולא אמר “בלי נדר”, שאינו יכול לבטל מנהגו אלא על ידי התרה, מותר לעשות שליח, ויתירו לו אפילו שלא בפניו, שכיון שאין צורך בהתרה זו אלא מדרבנן, ספיקא דרבנן לקולא.

ג. קודם שיתירו לו את נדרו, צריך שיפרט את הנדר והסיבה שבשבילה נדר, ואם לא פירט הנדר, והתירו לו, אין התרתם התרה. ומכל מקום אם פירט הנדר לאיש אחד מן המתירים, די בזה. וכל זה הצריכו חכמים כדי שלא להכשל להתיר נדר של איסור, אפילו אינו אלא איסור מדרבנן, כגון שנדר או נשבע שלא לשחק בקוביא, ואף בדיעבד אם התירו לו נדר של איסור אין התרתם התרה. (מרן בש”ע סי’ רכח סעיף יד, וטו, ויסודו על פי הירושלמי הובא בתוס’ גיטין לה: ד”ה קסבר).

ד. אין מתירים הנדר עד שיחול. כיצד, הרי שנשבע או נדר שלא יאכל בשר שלשים יום מיום ראש חודש אייר והלאה, וניחם, אינו נשאל לחכם להתיר לו, עד שיכנס ראש חודש אייר. והוא הדין למי שמנדה את עצמו על תנאי, שאין מתירים לו הנידוי עד שיחול נידויו. אבל הבעל מיפר נדרי אשתו מיד ואין צריך שיחול הנדר. והמנדה עצמו בעולם הבא אם יעשה כך וכך, אין לו התרה, עד לאחר מותו, שאז יתפללו עליו אנשים הראויים, שתקובל תפלתם בענין זה.

.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ראה – הלכות נדרים הלכות ב-ה.

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

א.. הנודר לצדקה בעת צרה, טוב שיאמר שלש פעמים אלהא דמאיר ענני. וראויה זכותו של התנא הקדוש רבי מאיר להגן עליו להושיעו מכל צרה וצוקה. (ואף בסליחות יאמרו “עננו אלהא דמאיר עננו”, ולא יאמרו אלהא דרבי מאיר).

ב. הנודר לעלות לארץ ישראל (לבקר), נחשב כנדרי הרשות, ויש לו התרה. שאין המצוה לעלות לארץ ישראל (על מנת לחזור לחוץ לארץ), אלא להתיישב בה, שנאמר וירשתם אותה וישבתם בה. אבל הנודר “לדור” בארץ ישראל, אין להתיר לו את נדרו אלא אם כן הוא אנוס שאינו יכול לקיים את נדרו, וכדין נדרי מצוה שאין להתירם אלא מדוחק.

במה דברים אמורים כשנדר לדור בארץ ישראל בלשון נדר, כגון קונם פירות אלו עלי אם לא אעלה ואדור בארץ ישראל, אבל אם אמר אני נודר לדור בארץ ישראל, אין זה לשון נדר. ויכול להתיר נדרו כרגיל.

ג. האומר פירות אלו אסורים עלי כמו בשר חזיר, או כבשר נבלות וטרפות, מן הדין הוא מותר בפירות ההם, כי מן התורה אין הנדר נתפס אלא אם התפיסו בדבר הנדור, ולא בהתפיסו בדבר האסור מצד עצמו. ולכן אם הוא תלמיד חכם אינו צריך התרה כלל. אבל אם הוא סתם אדם שאמר כן מצריכים אותו התרה, ומחמירים עליו לפתוח לו פתח להתיר לו את נדרו, כדי שלא ינהג קלות ראש בנדרים.

ד. הנשבע “בכתב”, ולא ביטא בשפתיו, כגון שכתב: “שבועה שאעשה כך, או שלא אעשה כך”, אין זו שבועה כלל, שכך נאמר נפש כי תשבע לבטא בשפתים. (וע’ שבועות כו:). וכן דעת מרן ורוב הפוסקים. וכל שכן אם אדם אחר כתב כן בלשון שבועה, והוא רק חתם, שאין כאן שבועה כלל. ואינו צריך התרה כלל.

להקדשת הלימוד לחץ כאן

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ואתחנן – הלכות רבית, הלכות א-ד.  פרשת עקב – הלכות רבית, הלכה א.

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

א. רבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה, יוצאה בדיינים, שגם אם כבר שילם הלוה את הקרן עם הרבית, יוכל לתבוע את המלוה בבית דין ולהוציא ממנו את מעות הרבית. אבל אבק רבית, שאיסורה רק מדרבנן, אינה יוצאה בדיינים, אבל אם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר. רבית מוקדמת או מאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו צריך להחזיר.

ב. סחורה שיש לה שער ידוע שהיא נמכרת בעשרה דינרים, מותר למוכרה “בהקפה” בשנים עשר דינרים, ולא יאמר לו בפירוש אם תשלם לי מיד, הרי היא לך בעשרה דינרים, ואם לאו בשנים עשר. ומכל מקום אחר שמכר לו הסחורה בשנים עשר, ונקנית לקונה כדת, מותר לומר לו אם תשלם לי עכשיו, אני עושה לך הנחה, ותשלם לי עשרה בלבד.

ג. ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון, וכתוב בו שזמן הפרעון יהיה בעוד ששה חדשים, וראובן זקוק למעות מיד, יכול למוכרו ללוי בפחות מהסך הנקוב בשטר, כדי לקבל המעות מיד, ואחר כך יכול לוי להוציא השטר חוב ויגבה המעות בשלמות משמעון. ואפילו אם היה השטר חוב על נכרי, ומפורש בשטר הקרן והרבית, וקיבל המוכר אחריות על הקרן והרבית, שפיר דמי, ויכול לגבות לוי הקרן והרבית כשיגיע זמן פרעון השטר חוב. ואם היה מלוה על פה, יכול ראובן להקנות המלוה על פה ללוי במעמד של הלוה שמעון, דהוי במעמד שלשתם, (כמ”ש בחושן משפט סי’ קכו ס”א), באופן שיקבל מיד את המעות מאת לוי, בפחות, וכשיגיע הזמן לפרעון החוב, יכול לוי לגבות משמעון כל הסכום במילואו.

ד. אסור ללוות מחבירו סאה חטים על מנת שישלם לו אחר זמן סאה חטים אחרים, שחששו חכמים שמא יתיקרו החטים, ונמצא משלם לו יותר ממה שהלוהו, והוי רבית מדרבנן. ואם עושהו דמים, שמתנה עמו לשלם לו כפי מה שהחטים שוים עכשיו, כגון ששוים עשרה דינרים, ומתנה שיחזיר לו חטים לאחר זמן בשווי עשרה דינרים, מותר. ואם יש ללוה בביתו מעט חטים, יכול ללוות כמה סאים עליהם. ונאמן הלוה לומר שיש לו מעט חטים בביתו כדי שיוכל המלוה להלוותו כמה סאים חטים שיחזיר לו הלוה כמדת הסאים שהלוהו. ומותר לאשה ללוות ככר לחם מחבירתה, שתחזירנו לה לאחר מכן, שכיון שהוא דבר מועט שאין דרך בני אדם בזמן הזה להקפיד בזה אם נתיקר או הוזל, לא החמירו חז”ל לדקדק כל כך באיסור רבית דרבנן. לכתחלה אסור להלוות דולרים לחבירו על מנת שיחזיר לו הדולרים לאחר זמן, שכיון שאינו מטבע היוצא בהוצאה, ולפעמים דרך הדולרים להתיקר ולעלות יותר ממחיר השקלים הקיים בעת ההלואה, נמצא שנותן לו רבית על הלואתו, וכדין סאה בסאה, ומכל מקום יכול המלוה לתת ללוה במתנה דולר אחד או ילוהו דולר אחד, ואחר כך ילוהו עליו אפילו אלף דולרים. וכן אין ללוות דינרי זהב על מנת לשלם דינרי זהב, שמכיון שאין דינרי זהב יוצאים בהוצאה, הו”ל פירא, וכדין סאה בסאה, לפיכך הרוצה ללוות דינרי זהב, יקנה או ילוה דינר זהב אחד, וילוה עליו כמה דינרי זהב שירצה.

להקדשת הלימוד לחץ כאן

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ואתחנן – הלכות רבית, הלכות א-ד.

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

א. המלוה ברבית לחבירו ישראל, בין המלוה ובין הלוה עוברים על לפני עור לא תתן מכשול, נוסף על כל הלאוין של איסורי רבית הכתובים בתורה. ואפילו אם הלוה יכול להשיג הלואה ברבית מיהודי אחר, אף על פי כן עובר המלוה משום לפני עור. אבל אם הלוה הזה יוכל להשיג הלואה ברבית מגוי, אין המלוה עובר משום לפני עור. ומכל מקום יש לו איסור דרבנן, שמסייע ידי עוברי עבירה. וכן לגבי הלוה.

ב. מן התורה מותר להלוות מעות ברבית לגוי, בין ישמעאלי בין נוצרי, שנאמר לנכרי תשיך. אבל חז”ל היו אוסרים להלוות לגוי ברבית דאורייתא, שמא ילמד ממעשיו, ולא התירו אלא כדי חייו להתפרנס מהרבית, ולא להתעשר. אבל הוציאו מן הכלל כשהמלוה תלמיד חכם, שמותר לו להלוות לגוי ברבית אפילו להתעשר, שאין לחוש שמא ילמד ממעשיו של הגוי (ב”מ עא.), שתורתו משמרתו (מאירי). ובזמן הזה התירו כל מיני רבית לגוי, מפני שאנו צריכים לעשות משא ומתן עם גוים לפרנסתינו, ולא שייכא הגזרה דשמא ילמוד ממעשיו בהלואה ברבית, יותר מבשאר משא ומתן. (תוס’ ב”מ ע:).

ג. המחלל שבת בפרהסיא, בין להכעיס בין לתיאבון, והעובר על מצוה אחת ממצות התורה להכעיס, דשביק היתרא ואכיל איסורא, מותר להלוות לו מעות ברבית, שנאמר באיסור הרבית, וחי אחיך עמך, יצא זה שאינו אחיך במצות. וכל שכן שאם הוא כופר בעיקר, שמותר להלוותו ברבית. וכן אם המיר דתו בין לדת הנוצרים, בין לדת ישמעאל, שהוא כגוי לכל דבר, מותר להלוותו ברבית. ומכל מקום אסור ללות ברבית מן המומר, שאף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.), ולכן אסור להכשילו בעון רבית. ועסקנים יראי שמים שהוצרכו ללות כסף בשביל פקוח נפש, ואינם מוצאים הלואה אלא אצל ישראל רשע המלוה ברבית, רשאים ללוות ברבית לצורך פקוח נפש, כמאמר חז”ל הלעיטהו לרשע וימות, (ב”ק סט.), וכמו שמצינו בעובדיה הנביא שלוה ברבית מיהורם בן אחאב לצורך פקוח נפש.

ד. לא יאמר אדם לחבירו הלויני היום, ואחר כך גם אני אלוה לך למחר, שחשוב כעין רבית. ואפילו רבית דברים אסור, כגון שלא היה הלוה רגיל להקדים שלום למלוה, ואחר שהלוהו התחיל להקדים לו שלום, אסור, שנאמר כל “דבר” אשר ישך, אפילו דיבור אסור. ומכל מקום מותר ללוה לומר תודה רבה למלוה, אחר פרעון חובו. ומחבר ספר בין בהלכה בין באגדה, ומקדיש בספרו ברכה לנותני הלואה לשם הדפסתו, יש מתירים, כיון שהוא צורך מצוה, והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו.

מותר ללוות ברבית דרבנן, לצורך סעודת מצוה, או לצדקה, ולכל דבר מצוה. ומעות של צדקה מותר להלוותם ברבית דרבנן.

אסור לאדם להלוות לבניו ובני ביתו ברבית, או ללוות מהם ברבית, בין כשהם סמוכים על שלחנו, ובין כשאינם סמוכים על שלחנו.

להקדשת הלימוד לחץ כאן

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ז | פרשת מסעי – הלכות עבודה זרה, הלכות ט-יב.

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

א. בגדים המיוחדים לגוים, ופרשו מהם היהודים מחמת צניעות, כגון מלבושי נשים שהם בלי שרוולים, ונשים פרוצות הולכות בהן ברשות הרבים בגילוי זרועותיהן, ובנות ישראל הצנועות פרשו מהם משום צניעות, נשים הלובשות אותם והולכות בהם ברשות הרבים, מלבד איסור פריצות שמכשילות את הרבים שמסתכלים בהן, יש עוד איסור תורה משום ובחקותיהם לא תלכו. ונאמר, ולא תלכו בחקות הגוי וכו’. (שו”ת דברי חיים מצאנז ח”א חיו”ד סי’ ל). מותר לאבלים על קרוביהם ללבוש בגדים שחורים לסימן אבל, כל י”ב חודש, ואין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, כי מנהג קדמון הוא גם אצל ישראל, ולא מנייהו ילפינן. וכן מותר לאבלים הנוהגים לענוד סרט שחור על זרועם, או עניבה שחורה, שכל אלה אין בהם משום פריצות, וגם טעמם נכון לפניהם לאות אבל. וכן הנוהגים להניח זרי פרחים ושושנים על ארון המת או על מטתו, אין בזה איסור משום ובחקותיהם לא תלכו, שזהו לכבוד בעלמא. ומכל מקום אין נכון להנהיג תלבושת שחורה אחידה אצל החברים של חברא קדישא גחש”א, וכמו שכתבו האחרונים, שבכל ענינים אלו של הלויית וקבורת המת אין לשנות כלל. ושיש סכנה בדבר. ושומע לנו ישכון בטח.

ב. חדשים מקרוב באו באיזה בתי כנסת מודרנים, שהשליח צבור כשעובר לפני התיבה הוא לבוש שחורים במלבושים הדומים לבגדי הכומרים, בקצת שינוי ממלבושי הכומרים. והוא מנהג רע ומר להדמות למלבושי הכומרים, ותועבה היא. וקרוב לומר שהוא עובר משום ובחקותיהם לא תלכו. וכבר התריע על זה הגר”ח פלאג’י בספר רוח חיים (יו”ד סי’ קעח סק”ב) שמצוה לבטל מנהג מכוער זה. ואפילו יחיד יכול למחות נגד המנהג הרע הזה ולבטלו. ע”ש. וע”ע בספרו משא חיים (מערכת ת אות רסו). גם הגאון מהרי”ל צירלסון בשו”ת מערכי לב (חאו”ח סי’ מד) קרא תגר על מנהג מכוער זה, וחיזק את ידי המעוררים לבטלו. ע”ש. ואסור להתפלל בבית כנסת שנוהגים כן. ואין לענות אמן אחר שליח צבור שעושה כן. שו”ת מחולת המחנים (סי’ ו), הובא בשו”ת ויצבור יוסף שווארץ (סי’ יב אות ז).

ג. השורט שריטות בגופו, מרוב צערו על מת, עובר משום שנאמר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. ונאמר, לא תתגודדו וכו’ “למת”. אבל השורט בבשרו על צער אחר שיש לו כגון הפסד ממונו וכיוצא, אין בו איסור אפילו מדרבנן. ומכל מקום הנכון לקבל דינו של השי”ת באהבה, שמברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה, לקבולינהו בשמחה. מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו.

ד. אסור לומר: “שחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול”, וכל בר דעת לא ישים לב לדברים אלו, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.

להקדשת הלימוד לחץ כאן

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ז’ | פרשת מסעי – הלכות עבודה זרה, הלכות ד-ז.

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

א. מותר להצטלם בתמונה פוטוגרפית. וכן מותר לצייר תמונת אדם, שכל שאינה צורה בולטת מותר. וכל שכן שמותר להשהות התמונה באלבום, או לתלות התמונה בחדרי משכיותיו. ויש מחמירים בזה. והמנהג פשוט להקל, וכן נוהגים לקשט הסוכה בחג הסוכות בתמונות של צדיקים וגדולי הדור.

ב. תמונת אדם בולטת שנראה שם חצי גופו (פרופיל), כאדם השוכב על צדו, שאין נראה ממנו אלא עין אחת ואזן אחת ויד אחת ורגל אחת, וצד אחד של החוטם, מותרת, כיון שאין שם תמונת אדם בשלמותו.

ג. אסור לבנות בית דוגמת ההיכל, השוה לארכו ורחבו וגובה קומתו. וכן אסור לעשות שלחן דוגמת שלחן של לחם הפנים שבמקדש, בארכו ורוחבו וקומתו. וכן אסור לעשות מנורה של שבעה קנים ממתכת, בין של זהב בין של שאר מתכות. ומנורה “חשמלית” שעל קני המנורה יש נורות סגורות, המאירות על ידי חשמל, ואין שם למעלה בית קיבול לתת שם שמן ופתילה, מותר לעשותה ולקיימה. וכן הסכימו רבותינו האחרונים. ודגם של משכן מוקטן, העשוי להסביר על ידו לתלמידים ביאורי הפסוקים של עשיית המשכן, מותר. ואין בו איסור כלל, בין בעשייתו בין בשהייתו.

ד. גוי שעשה משתה לחופת בנו או בתו, והזמין ישראלים להשתתף בשמחתו אפילו הוא עושה להם מאכלים מיוחדים כשרים בהשגחת ישראל, ובחדר מיוחד ליהודים בלבד, אסור לישראל לאכול שם, ואפילו הוא אוכל משלו והשמש שלו עומד ומשמש אותו. ואין הבדל בזה בין הגוי ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה, או משאר אומות, ואין להתיר מטעם איבה. אבל אם הגוי מזמין ישראלים שיתאספו בביתו של ישראל אחד מידידיו לאכול ולשתות לרגל שמחתו, וגם הגוי יהיה נוכח שם לשמוח עמהם, מותר. וכל שכן שאם הגוי שעושה משתה לחופת בנו שולח דברים כשרים מן הסעודה לישראל בביתו, כגון דגים לא מבושלים, או עוף חי, וכיוצא בזה, מותר. והוא הדין אם שלח לו ביד איש נאמן בשר שחוט כדת אל ביתו, שמותר.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!