הלכה אקטואלית • היכן מניחים את הספר תורה בתשעה באב? / הרב אליהו דניאל אוזן


שאלה:

כשמוציאים ספר תורה בתשעה באב מההיכל, לאן מוליכים אותו? כי שמענו שיש כמה מנהגים בדבר הזה?

תשובה:

בספר חמדת ימים (דף פז סע"א) כתב, שהמנהג בבית הכנסת שלהם שכשמוציאים ספר תורה, מניחים אותו על גבו של איש כפוף כשפניו למטה. בשו"ת זרע אמת (חלק ג, חלק אורח חיים סי' עו) כתב, שבדבר הזה נחלק הגאון רבי בנימים הכהן זלה"ה עם הגאון מהר"י לינגו זלה"ה, שבאותו מקום היה המנהג לעשות כן, לתת את הספר תורה על גבו של איש, ורבי בנימין רצה לבטל את המנהג הזה, וטעם שהוא מנהג גרוע ומוזר. אך מהר"י לינגו חלק עליו, וסבר שאין לבטל את המנהג. ובעל שו"ת דבר שמואל אבוהב, למרות שבספרו (סי' רמא) כתב, שהמנהג הזה גרוע,  והוא לא מצא בו שום טעם, בכל זאת יעץ לרבי בנימין שלא לבטל את המנהג בכח גדול וביד חזקה, אלא רק בשלום ובנחת.

והנה במסכת סופרים (פרק יח הלכה ז) מובא, שמניחים את הספר תורה על הקרקע בתשעה באב עם כסות שחורה, ואומרים "נפלה עטרת ראשנו". ובספר נחל אשכול ביאר, שאין הכוונה שמניחים את הס"ת על הקרקע ממש,  אלא על גבי ספסל במקום נמוך, וכמו שכתב בספר האשכול (חלק ב עמוד יז).

אך בסידור רש"י (סי' תז) כתב, שמניחים את הספר תורה במקומו הרגיל, כמו בשאר הימים, כדי שלא יבואו למעט בכבוד התורה. וכן הוא בספר איי הים (סי' קנה דף סב ע"א) שכתב, שמביאים את הספר ומניחים אותו על הבימה בלי שום שינוי. וכתב על זה מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה בחזון עובדיה ארבע תעניות (הלכות ומנהגי יום תשעה באב, הערה טו, ד"ה המנהג פשוט, עמוד שפט) "ולכן גם אנו נוהגים כן לחלוק כבוד לתורה, ואין משנים מקום הספר תורה".

לסיכום:

כשמוציאים את הספר תורה בתשעה באב, יש להניחו על הבימה, כבשאר ימות השנה. 

נכתב ע"י הרב אליהו דניאל אוזן, יו"ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

יש לכם שאלה בהלכה?

נשמח לענות לכם בפורום שלנו, בקישור הזה

הלכה אקטואלית • האם מותר ללכת לבריכה או לים בבין המיצרים? / הרב אליהו דניאל אוזן


שאלה:

הילדים שלי יצאו לחופש הגדול, והם מאד רוצים שאקח אותם לים, או לכל הפחות לבריכה, כמובן בזמני רחצה נפרדים, האם מותר לקחת אותם בימים אלו, שלשת השבועות של "בין המיצרים"?

תשובה:

כתבו רבותינו האחרונים, שבימי בין המיצרים יש למעט בתענוג, ולא להרבות בהם בשמחה, וראה במה שכתב מרן החיד"א בספרו "מורה באצבע" (סי' ח אות רכט) וזה לשונו, בימי בין המיצרים יזהר מאד במיעוט שחוק ומיעוט תענוג וכו', כי כל העולמות מצטערים בחרבן הבית והכל תלוי בתשובה, ובעוונותינו הרבים כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו – כאילו נחרב בימיו, ונוסף צער בדור האחרון, ואם יתבונן בזה יקרע סגור לבבו. ע"כ. וכן מבואר בספר יסוד ושורש העבודה (פרקים יא-יב) ובספר נהורא שלם (הנהגת ימי המיצרים), ובשבולי הלקט (סי' רסג) בשם רבינו סעדיה גאון, ועוד ספרים.

אולם מעיקר הדין מותר ללכת לים או לבריכה בימים אלו (ופשוט וברור שהוא דוקא במקומות שאין בהם תערובת או שאר איסורים חס ושלום), שהרי למנהגינו הספרדים מותר להתרחץ גם בשבוע שחל בו תשעה באב במים צוננים, ולכן בריכה שאינה מחוממת, אין מעיקר הדין בעיה להיכנס בה (וראה בילקוט יוסף ארבע תעניות סימן תקנג סעיף ב, עמוד שכא), ואף לאשכנזים, דעת מרן רבינו זיע"א ומרן הראש"ל שליט"א, שאם ריחם נודף באופן שמזיק לאחרים – יש להם להתרחץ במים  צוננים, שכל מה שפסקו להם רבותיהם לאיסור, הוא דוקא בארצות אשכנז בחו"ל שמזג האויר שם קר, ואין מזיעים כל כך, אבל בארץ ישראל הנמצאת במזרח התיכון שמזג האויר שבו חם, אינם יכולים להחמיר על חשבון אחרים, שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. וראה בילקוט יוסף הנ"ל (סימן תקנג הערה ב, ד"ה ונראה עוד).

על אף האמור לעיל, יש בדבר משום סכנה, שימים אלו מועדים לפורענות חלילה, והרבה אסונות ל"ע קרו בימים אלו, ויש להזהר מאד, וכבר נאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ועיננו הרואות לדאבוננו ילדים קטנים ותינוקות שעלו בסערה השמימה בזמן האחרון, והצער גובר, והוא משום צער הקב"ה שקרוב לאלפיים שנה עדיין אין לו בית, ושכינתו חובקת אשפתות.

מהר"ם מרוטנבורג זלה"ה כתב בספר "מנהגים דבי מהר"ם" (מנהגי יז בתמוז), שבשלשת השבועות האלו, המזיקים מצויים, ולכן יש נזהרים שלא לרחוץ בנהרות כלל בימים האלו.

וכן בעל חוות יאיר כתב בספרו "מקור חיים" (סי' תקנא סעיף יד), שיש נמנעים מללכת לרחוץ בנהרות בימים אלו מפני הסכנה, והעת מסוכן.

ובספר ארחות רבינו (חלק ב, עמוד קכט) כתב, שהסטייפלר, רבי יעקב ישראל קנייבסקי זלה"ה, היה מונע את בני ביתו ללכת לים בימי בין המיצרים, שלמרות שמעיקר הדין מותר, יש להמנע משום סכנה, שהמזל רע בימים אלו.

ויש להסביר לילדים זאת בנעימות, שאף אמנם הרצון הוא לשמח אותם ולהעניק להם כל אשר ירצו, אך חמירא סכנתא מאיסורא, ומשום חשש סכנה חלילה, ובעזרת ה' יתברך, באם ח"ו לא יגיע משיח צדקנו, יקחו אותם לאחר תשעה באב.

לסיכום:

מעיקר הדין מותר ללכת לים או לבריכה בימי בין המיצרים, אך אין כדאי הדבר משום סכנה. ויסבירו זאת לילדים בלשון רכה ונעימה.

נכתב ע"י הרב אליהו דניאל אוזן, יו"ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

יש לכם שאלה בהלכה?

נשמח לענות לכם בפורום שלנו, בקישור הזה

הלכה אקטואלית • האם מותר לומר "מזל טוב" בתשעה באב? / הרב אליהו דניאל אוזן


שאלה: 

מי שנולד לו ילד בתשעה באב, האם מותר להגיד לו "מזל טוב"?

תשובה:

איתא בתוספתא (תענית פ"ג הי"א), ואין שאילת שלום לחברים בתשעה באב, ולהדיוט בשפה רפה. וכן מובא בירושלמי (תענית פרק א הלכה ח), אין שואלין בשלום חברים באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. וראה בקרבן העדה שם שפירש, אבל משיבין את ההדיוטות – שאין יודעין שאסור לשאול בשלום והן שואלים בשלום, משיבין להן בשפה רפה. והרמב"ם (פרק ה מהלכות תעניות הלכה יא) כתב, תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב וכו'. ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש. ולשון מרן בשלחן ערוך (סי' תקנד סעיף כ), אין שאילת שלום לחבירו בתשעה באב. והדיוטות שאינם יודעים ונותנים שלום, משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש.

והנה אף על פי שהרמב"ם כתב (וכן משמע מהתוספתא הנ"ל) ש"תלמידי חכמים" אסורים בשאלת שלום, אין הכוונה לתלמידי חכמים בדווקא, אלא הכוונה ליודעי דת ודין שיודעים את ההלכה. ולכן יש לכל אדם להיזהר שלא לומר "שלום" בתשעה באב, ורק אם משהו שאינו יודע את ההלכה אמר לו שלום, יענה לו בשפה רפה, וכדברי מרן השלחן ערוך שהובאו לעיל.

ובנדון השאלה אם מותר לומר "מזל טוב" בתשעה באב למי שנולד לו בן או בת, בספר עזר מקודש (אה"ע סי' כא סעיף ו) כתב, שלמרות שאסור לגבר לשאול בשלומה של אשה, בכל זאת מותר לומר לה "מזל טוב" – מותר, שאין הדבר נחשב כשאילת שלום, אלא רק ברכה ותפלה שיהיה לה מזל טוב. והוסיף, שכן המנהג (ביום רגיל) לומר "מזל טוב" ליולדת או לכלה. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה בספרו חזון עובדיה ד תעניות (איסור שאילת שלום בתשעה באב, הערה א) לדמות דין אמירת "מזל טוב" לאשה, לדין אמירת "מזל טוב" בתשעה באב, שבשניהם אין הדבר חשוב כשאילת שלום, ומותר. וראה עוד בספר ילקוט יוסף ארבע תעניות החדש.

לסיכום:

מותר לומר בתשעה באב "מזל טוב" למי שנולד לו בן או בת.

 

הלכה אקטואלית • עד מתי אפשר לברך "הגומל"? / הרב אליהו דניאל אוזן


שאלה:

אשתי ילדה ברוך ה' בת לפני 3 חודשים, ומאז לא הזדמן לה להיות בבית הכנסת כדי לברך "הגומל". הערב יקיים השכן שלי "ברית יצחק" לתינוק שנולד לו בשעה טובה. האם מותר לי לומר לאשתי לברך שם "הגומל"?

תשובה: 

איתא בגמ' (ברכות נד:), ארבעה צריכים להודות: חולה שנתרפא, יורדי הים, הולכי מדברות, היוצא מבית האסורים. ע"כ. וגם נשים שהיו כלולים בד' הגדרות אלו, צריכות לברך הגומל, ואין כל הבדל בזה בין גברים לנשים. וכמו שכתבו הפוסקים. וא"כ נמצא שיולדת שהיה לה דין של חולה שהתרפא, צריכה גם היא לברך הגומל.

והנה למנהגינו הספרדים ועדות המזרח, שעושים בלילה שקודם הברית לימוד מיוחד המיועד לשמירה על התינוק, ונקרא "ברית יצחק", ואוספים עשרה אנשים לבית, נמצא שהאשה יכולה לברך הגומל לפני אותם עשרה אנשים שהגיעו לביתה.

ויש שרצו לומר שלא ניתן לברך ברכת הגומל בלילה, אלא רק ביום, משום שלדעתם ברכת הגומל באה כתחליף ל"קרבן תודה", וקרבן זה אי אפשר להקריבו בלילה, אלא רק ביום, וא"כ גם לא יהיה ניתן לברך הגומל בלילה.

אלא שמרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה דחה סברא זו, וכתב בספרו חזון עובדיה ברכות (הלכות ברכות ההודאה הערה י, וראה בילקו"י שובע שמחות ח"ב סדר ליל הברית הערה ג) שאם באמת ברכת הגומל באה כתחליף לקרבן תודה, א"כ לא היה ניתן לברך ברכה זו בשבת ויום טוב, כמו שאי אפשר להקריב קרבן תודה. ומרן בשלחן ערוך (סימן קז סעיף ) פסק, שמותר לברך הגומל בשבת ויום טוב. אלא ודאי שאין קשר בין ברכת הגומל לקרבן תודה.

אלא שהחתם סופר (סי' נא) כתב, שאין לברך הגומל בלילה, כדי שלא לשנות מהמנהג שנהגו ישראל לברך זאת אחר קריאת ספר תורה. ונכדו בספר סופר המלך (סי' לא עמוד נד אות ז) כתב, שהמנהג בירושלים לברך הגומל בלילה, וכן כתב רבי אליהו מני בספרו זכרונות אליהו (עמוד עב) בשם החתם סופר, שאין להקפיד על מי שמברך הגומל בלילה. ולכן הסיק מרן רבינו זיע"א בחזון עובדיה הנ"ל, שלגברים כיון שהמנהג הוא לברך אחר קריאת התורה, לכתחילה לא ישנו מהמנהג ויברכו הגומל רק ביום, ובמקום הצורך יכולים אף לברך בלילה. אך נשים, שבכל מקרה אינן עולות לספר תורה, יכולות לברך לכתחילה הגומל בלילה. שהרי אינן משנות כלום מהמנהג. ונמצא שיכולה האשה לברך ברכת הגומל בעת סעודת "ברית יצחק", ואין כאן שום חשש.

אלא שמי שילדה בת, אין לה את האפשרות לברך בליל ברית יצחק, וקשה הדבר לאסוף עשרה אנשים במיוחד רק לשם ברכת הגומל, וגם קשה לה בדרך כלל ללכת לבית הכנסת לברך, במיוחד אם היא מטפלת בילדים רכים. והנה בנדון שלנו, מצא הבעל הזדמנות שתוכל אשתו לברך הגומל בסעודת ברית יצחק של חבירו, רק שעברו מאז ג חודשים, ונשאר לנו לברר אם יכולה לברך ברכה זו לאחר שבעבר זמן כה רב.

דעת הטור (או"ח סימן ריט) שאדם שהתחייב בברכת הגומל, יכול לברכה כל זמן שירצה, ואפילו אם עבר זמן רב. והביא מרן בבית יוסף שם, שדעת הארחות חיים בשם הרמב"ן, שיכול לברך עד ג ימים מעת החיוב. ועוד כתב, שהרשב"א קיבל בשם רבינו יונה, שיכול לברך עד חמישה ימים. מאידך דעת הרא"ה (בחידושיו לברכות נד: עמוד קעז) שיכול לברך עד 30 יום. ודעת כמה וכמה פוסקים כדעת הטור, שיכול לברך כל זמן שירצה (ראה בשו"ת יחוה דעת חלק ג סי' יד), וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' ריט סעיף ו) שיכול לברך כל זמן שירצה, אלא שלכתחילה עדיף עד ג ימים. א"כ אנו הספרדים שהולכים אחר הוראות מרן השלחן ערוך, יכולים לברך הגומל אפילו שעבר זמן רב, ויכולה אותה אשה שילדה בת לברך אפילו שעברו ג חודשים.

והנה אף על פי שיש בדבר מחלוקת אם אפשר לברך אפילו שעבר זמן רב, או דווקא תוך ג או ה ימים, בכל זאת אין אומרים בזה "ספק ברכות להקל", משום שכן הוא המנהג, ובמקום מנהג לא אומרים סב"ל (ס'פק ב'רכות ל'הקל).

ומרן רבינו זיע"א בחזון עובדיה ברכות (הלכות ברכות ההודאה סוף הערה טז) הביא משום הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סי' ריט סק"ז) שלמרות שההלכה היא שאפשר לברך הגומל כל זמן שירצה, מכל מקום אם עבר זמן רב עד שנשתכח אותו עניין – אין לברך. ובשו"ת שבט הקהתי ח"א (סי' ק) כתב, שאם עברה שנה חשוב הדבר כ"עבר זמן רב" ואינו יכול לברך, אלא שיברך בלא שם ומלכות.

לסיכום:

אשה שלידה בת ולא הזדמן לה להיות בבית הכנסת כדי לברך הגומל, ועברו ג חודשים ורוצה לברך בעת סעודת "ברית יצחק" אצל אחד השכנים, יכולה לברך, ותבא עליה ברכת טוב. וראה גם בהליכות עולם חלק ב (פרשת עקב סעיף א), ובילקו"י ברכות (סי' ריט סעיף יג). וביביע אומר ח"ג (או"ח סי' טז).

 

נכתב ע"י הרב אליהו דניאל אוזן, יו"ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

יש לכם שאלה בהלכה?

נשמח לענות לכם בפורום שלנו, בקישור הזה

הלכה אקטואלית • האם מותר להניח פרחים במים בשבת? / הרב אליהו דניאל אוזן


שאלה: 

בשבת בבוקר לאחר סעודה שנייה, הגיעו אלי בני משפחה לביקור, והביאו אתם זר פרחים כהוקרה (מששאלתי אותם מדוע עושים כך, והלא יש בעיה לתת מתנה בשבת? השיבו לי שהם זיכו לי את הפרחים מערב שבת ע"י משהו אחר). האם מותר לי להניח את הפרחים בתוך אגרטל עם מים, כדי שהפרחים לא יתייבשו?

תשובה:

איתא במשנה במסכת סוכה (מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה (את הלולב לאחר שחזרו מבית הכנסת), ומחזירתו למים בשבת. ר' יהודה אומר, בשבת מחזירים, ביום טוב מוסיפים, ובמועד (חול המועד) מחליפים. ורש"י פירש שם: "בשבת מחזירים הלולב למים כדי שלא יכמוש, שהרי מכאן נטלוהו היום. אבל אין מוסיפים מים, וכל שכן שאין מחליפים, לשפוך את כל המים ולתת אחרים צוננים, שהוא טורח לתקן כלי בשבת או ביום טוב". מדברים אלו הוכיח רבינו המהר"ם בן חביב זלה"ה בספרו כפות תמרים (סוכה מב.), שאסור להניח ענפים או פרחים תלושים בתוך מים בשבת או ביום טוב, שהרי כתב רש"י שכל ההיתר להניח את הלולב בתוך המים הוא דווקא בגלל שהלולב היה כבר במים אלו, אך אם היו מים חדשים, אין היתר. וכן כתב להוכיח הגאון רבי עקיבא איגר זלה"ה (בהגהות לאו"ח סי' שלו על סעיף יא ברמ"א). וכן דעת כמה וכמה אחרונים.

בשו"ת הרשב"א חלק ד (סי' עג) נשאל על מה שהורה אחד מהחכמים בזמנו לאסור לתת מים בשבת על ירק תלוש כדי שלא יכמוש, והביא אותו חכמים ראיה מהמשנה הנ"ל, שכל מה שהתירו הוא דווקא נתינה במים שהיה הלולב בתוכם קודם השבת, ומשמע שאם היו מים חדשים – אסור. האם נכונה הוראה זו, או לא? והשיב להם הרשב"א, שאין הוראה זו נכונה, שכל מה שאמרו בלולב שיש צורך דווקא במים שהיו קודם השבת הוא משום שלולב בפני עצמו אין ראוי לטלטלו בשבת, ורק התירו לצורך מצווה, וה"ה ליום טוב, ובעיקרון מיד לאחר שקיים את המצווה צריך היה להשאירו במקומו ולא לנענעו, וכדי שלא יתייבשו הלולב ההדס והערבה, התירו חכמים לטלטלם ולהניחם במים – מפני הידור מצווה, וא"כ לא התירו רק במים שהיו שם בתחילה (וכן להוסיף על אותם מים ביו"ט, כדברי רבי יהודה במשנה), אבל בשאר ירקות שמותר לטלטלם בשופי, אין כל בעיה לתת עליהם מים חדשים לכתחילה, וכן להניחם בתוך מים חדשים.

וכן פסק הרמ"א בהגה (סי' שלו סעיף יא) שמותר להעמיד ענפי אילנות במים בשבת.

והנה הביא הרמ"א שם בשם המהרי"ל, שפרחים ושושנים סגורים, שעל ידי נתינתם במים – יפתחו, אין להניחם בשבת, שהרי גורם להם להיפתח, ודומה הדבר לזורע. אך המהריק"ש כתב בספרו ערך לחם (סי' שלו), שזו חומרא יתירה, ואין כל בעיה לתת פרחים במים, אף על פי שהם נפתחים, שהרי לא נוסף פה דבר חדש שנוצר מחמת המים, אלא רק שגרמו להם להיפתח, וכל האיסור הוא דווקא בחיטים ושעורים שעל ידי שרייה במים לזמן רב הם מצמיחים דבר חדש. ויש אחרונים שנקטו כדברי הרמ"א שאסר ליתנם במים אם הם נפתחים, ויש שהתירו כדברי המהריק"ש. ומרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה כתב, שראוי לחוש לדברי הרמ"א, ולא לינתם בשבת לתוך מים.

לסיכום:

מותר לתת ענפי בשמים או פרחים לתוך אגרטל עם מים חדשם, אע"פ שלא היו שם קודם השבת. וכ"ש שמותר להוסיף מים על מים קיימים. ופרחים סגורים שנתינתם במים תגרום להם להיפתח, ראוי שלא לתת אותם במים, ורק אם נפתחו יכול ליתנם לכתחילה במים. והמחמיר בשושנים שלא ליתנם במים, אף שנפתחו כבר – תבא עליו ברכה. וראה בשו"ת יחוה דעת חלק ב (סי' נג), ובשו"ת יביע אומר ח"ט (סי' פב אות כא) ובחזון עובדיה שבת ג (כלי שמלאכתו להיתר, סעיף יד), ובחזון עובדיה שבת ד (עמוד עא).

נכתב ע"י הרב אליהו דניאל אוזן – יו"ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

 

הלכה אקטואלית • האם הציבור חייבים לעמוד בעת ברכת כהנים? / הרב אליהו דניאל אוזן


שאלה:

בבית הכנסת שלנו יש אדם שנוהג כל הזמן לשבת בזמן שהכהנים מברכים את העם, כאשר כל הציבור עומד. האם מותר לי לנהוג כמוהו?

תשובה:

מובא בגמ' סוטה (לח.) נאמר בפסוק "כה תברכו" האם הכהנים צריכים לברך דווקא בעמידה, או אפילו בישיבה? ואמרה הגמ', בברכת כהנים נאמר "כה תברכו" ובברכות על הר גריזים נאמר "ואלה יעמדו", מה בהר גריזים הוא דווקא בעמידה – כך גם ברכת כהנים צריכה להיות בעמידה. ור' נתן אומר שאין צורך ללמוד גזירה שווה מהר גריזים, שהרי נאמר בכהנים "לשרתו ולברך בשמו" – מה לשרת יש צורך בעמידה [שנאמר "לעמוד לשרת"], כך לברך יש צורך בעמידה. וכן נפסק בשלחן ערוך (סימן קכח סעיף יד) שהכהנים צריכים לברך את עם ישראל בעמידה.

בספר מגן אברהם (סעיף קטן כב) כתב, שנראה לו שהציבור יכולים לשבת בעת ברכת הכהנים. והביא ראיה לדבריו מהזוהר הקדוש (פרשת נשא דף קמז ע"א), דאיתא שם – שבאותה שעה שהכהנים פורסים את כפיהם לברך את ישראל, צריכים כל העם לשבת באימה וביראה, משום שאותה שעה היא עת רצון, ואין מדת הדין שולטת בעולם.

הגאון רבי חיים דניאל פינסו כתב בספרו "שם חדש" (עמוד היראה סימן טו), שאין ראיה מדברי הזוהר הנ"ל, שמה שאמר שצריכים העם לשבת באימה וביראה, כוונתו שצריכים "להתעכב" ולא לזוז ממקומם בעת ברכת הכהנים, שהרי אין לשון ישיבה אלא לשון עכבה, וכמו שנאמר על בני ישראל במדבר "וישבו בקדש ימים רבים", והרי אין זה מסתבר שכל זמן שהיו בקדש רק ישבו, אלא ודאי שכוונת הפסוק היא ש"שהו" בקדש ימים רבים. וכן הכוונה כאן בזוהר הקדוש.

ואדרבה, כתב בשם חדש שיש חיוב לציבור לעמוד על רגליו בשעה זו, שהרי כל העם שהתברך בהר גריזים ג"כ עמד על רגליו בשעה שברכו אותו, וא"כ ברכת כהנים שנלמדת מהר גריזים לעניין עמידה של הכהנים, צריכה להיות בעמידה גם מבחינת הציבור.

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה בשו"ת יחווה דעת חלק ה (סימן טו) לחזק את שיטתו של השם חדש הנ"ל מדברי ההפלאה בחידושיו למסכת כתובות (כד:) שכתב, שכשם שיש מצווה מן התורה על הכהנים לברך את עם ישראל, כך מצווה מן התורה לישראל להתברך מפי הכהנים [וכן משמע מדברי ספר חרדים (פרק ד אות יח)], ואם כן גם על הישראלים המתברכים לעמוד בעת הברכה.

ואף שמדברי הריטב"א (סוכה לא:) משמע שאין חיוב על ישראל להתברך, מכל מקום כתב בשו"ת דבר אברהם חלק א (סימן לא) ליישב, שכוונת דברי הריטב"א הם, שאין חיוב על ישראל לחזק אחר ברכת כהנים, אבל לכהנים עצמם, כל שקראו לכהן לברך – מחויב הוא לקיים את המצווה.

ויש להוסיף שהרי נאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", והיינו שכשאומר המברך "ואני אברכם" צריך לכוון שהקב"ה יברך את ישראל, ומכיון שהקב"ה הוא המברך והכהנים הם שלוחי דרחמנא ראוי שגם השומעים יעמדו ביראת כבוד, כמו שנאמר (מלאכים-א. ח, יד. דברי הימים-ב. ו, ג) "ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל, וכל קהל ישראל עומד".

ולכן להלכה:

יש לציבור לעמוד בשעה שהכהנים מברכים אותם. ורק חולה או זקן שקשה עליהם הדבר, רשאים לשבת. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ו