איך מייצרים "נס" למעלה מדרך הטבע? • הרב אליהו רבי


שלום וברכה מורי ורבותי!

לפעמים אנחנו "נפגעים" מה' יתברך!

נראה לנו שאנחנו עושים "כפי יכלתנו", משתדלים ומתאמצים למלא את רצון האלוקים, ואפילו מידי פעם "מתקדמים" יותר ממה שהכרנו עד היום. והנה למרות זאת, העסק לא הביא את ההצלחה המסחררת לה ציפינו, שלום הבית לא בדיוק לפי התוכניות, והתנהגות הילדים ממש לא עונה על הציפיות.

זה נראה שכאילו הצוות שם בשמים לא עוקב מספיק אחרי מעשינו חלילה, ולא נותן את "הפידבק" הדרוש להמשך העשייה הנדרשת מאתנו.

וכאן מתחילות "לנוע" מחשבות זרות אל עבר מוחנו: אולי לא זו הדרך? אולי באמת לא "מתייחסים" למעשים שלי שם בשמים? אולי שכחו אותי?

והשאלה "החיובית" ביותר מבכל המגוון היא: אולי בכדי לקבל איזו שהיא הצלחה מעבר למה שאני רגיל כיום, דרוש ממני משהו אחר?

אז כך, אם מה שתכננת לא הולך, והצעדים להם ציפית בשחמט החיים לא מתבצעים, יתכן שבכלל אתה מייחל למשהו שהוא בכלל לא טוב בעבורך. כי מי כמו האלוקים יודע מה טוב לך, ומי כמוך לא יודע…

אך אם בכל זאת אתה מתכנן הצלחה כלשהי למעלה מדרך הטבע, או לפחות מעוניין להכיר את הדרך המובילה לישועה מיוחדת, או אפילו לתהליך נדיר הקרוי "נס" – יש לנו על מה לדבר…

לפני הכל, נלמד יחד איך התהליך עובד, איך מתקבלות ההחלטות השמיימיות ביחס לכל אחד מאתנו.

זה מתחיל מזה שהאלוקים ברא את העולם, והחליט לנהל אותו בדרך "הטבע". "הטבע" בגימטריא מדויקת עולה כמניין "א-להים", יש מישהו שלא שמע על זה? כך שמאותו "רגע מכונן" בו ברא האלוקים את העולם, ישנן סדרי עדיפויות, סדרי שכר ועונש, סדרי נתינה וקבלה, סדרי גמול וכל סדר הגיוני יותר או פחות במוחותינו הדלים הקרוי בשמו הכללי: "הטבע".

כך שכל אדם על פי התנהגותו, אמונתו, מעשיו הטובים והאחרים, תפילותיו, גלגוליו הקודמים ועוד כמה פרמטרים אישיים קובע לעצמו ברצונו או שלא ברצונו את אורח חייו בעולם הזה לטוב או למוטב.
אלא מאי? מגיע האדם מספר פעמים בחייו ליום בו הוא דורש משהו מעבר לסטנדרט המגיע לו, משהו מעבר למעשיו השגרתיים, משהו שיזכה אותו להעפיל לגובה אליו הוא לא רגיל ואף לא מצפה בשגרת היום יום להגיע.

הוא פותח עסק חדש ומבקש הצלחה מסחררת, הוא מעוניין להקים בית ומבקש את בת הזוג המושלמת, הוא מייחל לילדים ורוצה את הטובים ביותר שבארסנל [ויש דבר כזה]. ואז הוא מברר איך ניתן להגיע לאותה חוויה נדירה למרות אורח חייו אשר עם כל יחודיותו עדיין אינו מספק את הסחורה הנדירה המבוקשת, ולשם כך התכנסנו כאן היום לשיחתנו המשותפת…

שימו לב טוב!

כאשר האלוקים מקבל ממך את כל מה שאתה "יכול ומסוגל להעניק" בכדי למלא את דרישותיו, הרי שהוא "גומל" לך חזרה את כל מה שהטבע "יכול ומסוגל להעניק". כך שאם תרצה משהו למעלה מדרך הטבע, יהיה עליך להעניק משהו מעבר ליכולותיך ואפשרויותיך השגרתיות.

והדוגמא הראשונה לכך כמובן בפרשתנו.

כאשר האלוקים מכה את פרעה ומצריים במכת "צפרדע" הוא מיידע את פרעה על ידי משה בתהליך: "הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים. וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒, וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ, וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ. וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים" (שמות ז, כז-כט).

וכאן הדגש הוא על צמד המילים "וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ". ומה הדגש בכך? לכולנו ידוע שצפרדע שחודרת לתנור בוער או לסיר לוהט מוצאת מיד את מותה, וכולנו גם יודעים שבעלי החיים כבר מיום היוולדם יודעים להיזהר ולהישמר מכל דבר העלול להפסיק את חייהם עלי אדמות. וכאן כביכול מתחייב האלוקים בפני פרעה שתהיינה צפרדעים שלא יסתפקו "בְּבֵיתֶ֔ךָ, וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖, וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ, וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙", אלא יעפילו הלאה אל עבר "וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ".

זו כביכול התחייבות שאם לא תתקיים יהיה פגיעה בכבוד שמים, שהרי דברי האלוקים לא קויימו במלואם. ואמנם כאשר הגיעו הצפרדעים בהמוניהם למצריים, קפצו וקרקרו כולם על מיטות פרעה ועבדיו, גלשו על כסאות השן וספות הסלון, מלאו את הבתים והארמונות, בעוד קבוצה קטנה פנתה לתנורים הבוערים ולסירים המהבילים.

וזה נשמע בערך כך: הצפרדע מ"קבוצת מטות פרעה" פונה לצפרדע מ"קבוצת התנורים והסירים", ומעדכנת אותה שהיא הולכת להתכסות בפוך מנוצות אווז תוצרת "חרטומי מצריים", תוך כדי שהיא מבררת אצל חברתה להיכן פניה מועדות. החברה עונה לה שהיא בדרך לתנור של פרעה… החברה משפשפת את אזניה בתימהון ומנסה לוודא שאכן שמעה היטב, וההיא חוזרת ומעדכנת אגב קפיצה שאכן היא בדרך לתנור. ואז הדו שיח מתנהל כך:

– "לתנור? למה לתנור?"
– "כי מי שתקפוץ לתנור תקדש שם שמים בכך שהיא מקיימת את רצון הבורא".
– "נכון, אבל גם מי שתקרקר לפרעה מתחת לפוך תקיים את רצונו של הבורא".
– "נכון, אבל קידוש ה' הרבה יותר גדול יהיה על ידי מי שתקפוץ לתנור, כי נוגד את הטבע שלנו".
– "אבל את מבינה שאם תעשי את זה, את תמותי"…
– "מבינה!"
– "ואת מבינה שאם תמותי, יותר לא תוכלי לקיים את רצון הבורא במגוון פרשיות חדשות מזדמנות?"
– "מבינה!"
– " אז אם כך אולי לא משתלם לאלוקים שתקפצי? מה אם כך גורם לך בכל זאת לקפד את פתיל חייך בגיל צעיר כל כך?"
– "פשוט מאד, על הפוך של פרעה יש הרבה קופצים [תרתי משמע], ואילו לתנור אין ביקוש. ובהיות והאלוקים אמר שיכנסו גם לתנור, ומשם יתפרסם ברחבי העולם קידוש ה' מיוחד, אני קופצת לשם".
– "אחותי, אולי תחשבי על זה שוב"…
– "חשבתי! וזו המסקנא שלי".
– "אני לא מסוגלת להאמין שזה הצעד שאת עושה, תחשבי על החברות שיתגעגעו אליך [תרתי משמע], תחשבי על המסיבות שתפסידי, את לא יכולה לעשות את זה, לא להם ולא לך".
– "החלטתי! והנה אני כבר פונה שמאלה למטבח".
– "אז תזכרי רק שתמיד אהבנו אותך, ושתמיד נזכור אותך. ואני מתחייבת לומר עליך קדיש והשכבה ולערוך לך אזכרה מכובדת"…

ומה קורה לאחר מכן?

פרעה מבקש ממשה בתחנונים להסיר את הצפרדעים (שם ח, ד), משה מבקש זאת מה' יתברך (שם שם, ח), ואז מופיע הפסוק הבא: "וַיַּ֥עַשׂ ה' כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה, וַיָּמֻ֙תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת" (שם  שם, ט).

שמתם לב?
הצפרדעים מתו, אבל אלו צפרדעים? "מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת", וההם מהתנורים והסירים משום מה לא מוזכרים כאן. האם הם נכללו בצוותים של הבתים? האם היה להם גורל שונה?

אז כך: החזקוני, ר' חיים פלטיאל והאלשך הקדוש (שם) כותבים: "לפי שמסרו נפשם למות על מצות הקדוש ברוך הוא, חזרו למקום תולדתם חיים". והדעת זקנים מבעלי התוספות (שם) מוסיף: "אותם שבתנורים לא מתו לפי שבטחו בהקב"ה ונכנסו בתנור חם בצווי השם".
במילים אחרות, "דרך הטבע" לסילוק הצפרדעים ממצרים היה על מותם של הצפרדעים, וזה מה שנעשה עם כל הצפרדעים שנהגו ב"דרך הטבע". אולם הצפרדעים שקפצו לאש "למעלה מדרך הטבע", זכו ונעשה להם "נס" שהוא "למעלה מדרך הטבע".

כך שבסופו של תהליך, הצפרדעים מקבוצת "התנורים והסירים" אמרו קדיש והשכבה וערכו "אזכרה מכובדת" לחברותיהן מקבוצת "מטות פרעה" ועל היתר…

ועל כך אומרת הגמרא הקדושה (פסחים נ"ג ע"ב, והובא במד"ר שמות רבה י' או' ב') "מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמם מהצפרדעים, ומה הצפרדעים שאין מצווים על קדושת השם כתוב בהם: ובתנוריך ובמשארותיך – הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווים על קדושת השם – על אחת כמה וכמה.

ומוסיף תוספות רי"ד (שם) בבירוא הדברים: "מה ראו שסמכו על ה"נס", ובוטחים היו שהקדוש ברוך הוא יעשה להם "נס"? זה למדו מן הצפרדעים שהיו נכנסים בתנור ולא היו ניזוקים".
כלומר, יש מתכון ל"תעשיית ניסים", והמתכון לא עובר דרך מקובלים, באבות, או סגולות למיניהן. קפוץ גבוה יותר מיכולותיך, זנק מעבר לרגילותך, עשה "למעלה מדרך הטבע" ותקבל "נס" שהוא "למעלה מדרך הטבע".

והגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד שם, ע"פ החת"ס שם) למד מתודוס איש רומי שהוא בעל המאמר בגמרא, עצה להינצל קצת מיסורים המגיעים לאדם בעקבות מעשיו מהעבר. והיא על ידי שיתמוך בתורה ב"שיעור גדול יותר" מעבר לצדקה רגילה, "שיהיה לתלמידי חכמים כדי פרנסתם בצורה מכובדת".

ולפי האמור מבואר נפלא גם המאמר וגם בעל המאמר, שרק על ידי מאמץ "למעלה מדרך הטבע" שלנו, אנו זוכים לייחס מיוחד משים "למעלה מדרך הטבע" גם על ידי ההקלה מהייסורים המגיעים בדרך הטבע, וגם על ידי ניסים ונפלאות אותם מעניק לנו הבורא "למעלה מדרך הטבע".

יזכנו ה' יתברך לעשות ככל יכלתנו ואף מעבר לזה, ולזכות לרב טוב כל הימים "למעלה מדרך הטבע ממש".

וברוכים תהיו!

מתוך העלון השבועי "דעת זקנים".

 

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *