הלימוד היומי בתורת מרן | יום חמישי ו ניסן תשע”ח


הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ואתחנן – הלכות רבית, הלכות א-ד.

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

א. המלוה ברבית לחבירו ישראל, בין המלוה ובין הלוה עוברים על לפני עור לא תתן מכשול, נוסף על כל הלאוין של איסורי רבית הכתובים בתורה. ואפילו אם הלוה יכול להשיג הלואה ברבית מיהודי אחר, אף על פי כן עובר המלוה משום לפני עור. אבל אם הלוה הזה יוכל להשיג הלואה ברבית מגוי, אין המלוה עובר משום לפני עור. ומכל מקום יש לו איסור דרבנן, שמסייע ידי עוברי עבירה. וכן לגבי הלוה.

ב. מן התורה מותר להלוות מעות ברבית לגוי, בין ישמעאלי בין נוצרי, שנאמר לנכרי תשיך. אבל חז”ל היו אוסרים להלוות לגוי ברבית דאורייתא, שמא ילמד ממעשיו, ולא התירו אלא כדי חייו להתפרנס מהרבית, ולא להתעשר. אבל הוציאו מן הכלל כשהמלוה תלמיד חכם, שמותר לו להלוות לגוי ברבית אפילו להתעשר, שאין לחוש שמא ילמד ממעשיו של הגוי (ב”מ עא.), שתורתו משמרתו (מאירי). ובזמן הזה התירו כל מיני רבית לגוי, מפני שאנו צריכים לעשות משא ומתן עם גוים לפרנסתינו, ולא שייכא הגזרה דשמא ילמוד ממעשיו בהלואה ברבית, יותר מבשאר משא ומתן. (תוס’ ב”מ ע:).

ג. המחלל שבת בפרהסיא, בין להכעיס בין לתיאבון, והעובר על מצוה אחת ממצות התורה להכעיס, דשביק היתרא ואכיל איסורא, מותר להלוות לו מעות ברבית, שנאמר באיסור הרבית, וחי אחיך עמך, יצא זה שאינו אחיך במצות. וכל שכן שאם הוא כופר בעיקר, שמותר להלוותו ברבית. וכן אם המיר דתו בין לדת הנוצרים, בין לדת ישמעאל, שהוא כגוי לכל דבר, מותר להלוותו ברבית. ומכל מקום אסור ללות ברבית מן המומר, שאף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.), ולכן אסור להכשילו בעון רבית. ועסקנים יראי שמים שהוצרכו ללות כסף בשביל פקוח נפש, ואינם מוצאים הלואה אלא אצל ישראל רשע המלוה ברבית, רשאים ללוות ברבית לצורך פקוח נפש, כמאמר חז”ל הלעיטהו לרשע וימות, (ב”ק סט.), וכמו שמצינו בעובדיה הנביא שלוה ברבית מיהורם בן אחאב לצורך פקוח נפש.

ד. לא יאמר אדם לחבירו הלויני היום, ואחר כך גם אני אלוה לך למחר, שחשוב כעין רבית. ואפילו רבית דברים אסור, כגון שלא היה הלוה רגיל להקדים שלום למלוה, ואחר שהלוהו התחיל להקדים לו שלום, אסור, שנאמר כל “דבר” אשר ישך, אפילו דיבור אסור. ומכל מקום מותר ללוה לומר תודה רבה למלוה, אחר פרעון חובו. ומחבר ספר בין בהלכה בין באגדה, ומקדיש בספרו ברכה לנותני הלואה לשם הדפסתו, יש מתירים, כיון שהוא צורך מצוה, והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו.

מותר ללוות ברבית דרבנן, לצורך סעודת מצוה, או לצדקה, ולכל דבר מצוה. ומעות של צדקה מותר להלוותם ברבית דרבנן.

אסור לאדם להלוות לבניו ובני ביתו ברבית, או ללוות מהם ברבית, בין כשהם סמוכים על שלחנו, ובין כשאינם סמוכים על שלחנו.

להקדשת הלימוד לחץ כאן

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

תגובות (0)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *