מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ו | פרשת מצורע (טהרות) הלכות מליחה, הלכה כה. פרשת אחרי מות, הלכות מליחה, הלכות א-ג

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!

א. בשר שנתבשל בלא מליחה, אך בעת נתינת הבשר בקדרה היו המים רותחים, יש להתיר בדיעבד, מפני שעל ידי נתינת הבשר ברותחים, נעשית חליטה לבשר, ונצמת הדם בתוך החתיכה, ואינו נפלט. ואפילו אם אין הפסד מרובה יש להתיר בדיעבד.

ב. לכתחלה יש למלוח הבשר מכל צדדיו. וכן צריך למלוח העוף מבפנים ומבחוץ, כדי שהמלח יפעל היטב להוציא את כל הדם, ובדיעבד שלא נמלח הבשר אלא מצד אחד, וכן העוף שלא נמלח אלא מבחוץ, מותר, וכדעת מרן שקבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר. ולכל הדעות חתיכה עבה אפילו כירך של שור הגדול, כל שמלח אותה כהוגן אין צורך לחותכה לשתים, כי כח המלח חודר עמוק לתוך החתיכה ומפליט דמיה.

ג. אם נמלח הבשר רק מצד אחד והודח, אבל עדיין לא נתבשל, נכון שיחזור וימלחנו שנית משני הצדדים, ויתן הצד שנמלח כבר בראשונה, למעלה, והצד שלא נמלח בראשונה, למטה. וכן יעשה אפילו אם עברו י”ב שעות או יותר. ואין לחוש לשמא יתהפך הבשר עליון למטה ותחתון למעלה, הואיל ובלאו הכי מעיקר הדין אליבא דמרן אין לחוש כלל.

ד. הראש של הבהמה והעוף מותר למולחו מכל צדדיו כשהוא שלם, ואפילו לכתחלה, ואין השער מפסיק בין המלח לבשר לעכבו שלא יוציא דמו. אלא שצריך לנקוב אותו עד המוח, שאם לא ינקוב אותו, יאסר המוח, מפני שעצם הראש מקיפו ואין מקום לדם לזוב, ויש להניח הנקב למטה שיזוב דמו, ואין לחוש לשמא יתהפך.

להקדשת הלימוד לחץ כאן. 

מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!