מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

שאלה:

אשתי ילדה ברוך ה’ בת לפני 3 חודשים, ומאז לא הזדמן לה להיות בבית הכנסת כדי לברך “הגומל”. הערב יקיים השכן שלי “ברית יצחק” לתינוק שנולד לו בשעה טובה. האם מותר לי לומר לאשתי לברך שם “הגומל”?

תשובה: 

איתא בגמ’ (ברכות נד:), ארבעה צריכים להודות: חולה שנתרפא, יורדי הים, הולכי מדברות, היוצא מבית האסורים. ע”כ. וגם נשים שהיו כלולים בד’ הגדרות אלו, צריכות לברך הגומל, ואין כל הבדל בזה בין גברים לנשים. וכמו שכתבו הפוסקים. וא”כ נמצא שיולדת שהיה לה דין של חולה שהתרפא, צריכה גם היא לברך הגומל.

והנה למנהגינו הספרדים ועדות המזרח, שעושים בלילה שקודם הברית לימוד מיוחד המיועד לשמירה על התינוק, ונקרא “ברית יצחק”, ואוספים עשרה אנשים לבית, נמצא שהאשה יכולה לברך הגומל לפני אותם עשרה אנשים שהגיעו לביתה.

ויש שרצו לומר שלא ניתן לברך ברכת הגומל בלילה, אלא רק ביום, משום שלדעתם ברכת הגומל באה כתחליף ל”קרבן תודה”, וקרבן זה אי אפשר להקריבו בלילה, אלא רק ביום, וא”כ גם לא יהיה ניתן לברך הגומל בלילה.

אלא שמרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה דחה סברא זו, וכתב בספרו חזון עובדיה ברכות (הלכות ברכות ההודאה הערה י, וראה בילקו”י שובע שמחות ח”ב סדר ליל הברית הערה ג) שאם באמת ברכת הגומל באה כתחליף לקרבן תודה, א”כ לא היה ניתן לברך ברכה זו בשבת ויום טוב, כמו שאי אפשר להקריב קרבן תודה. ומרן בשלחן ערוך (סימן קז סעיף ) פסק, שמותר לברך הגומל בשבת ויום טוב. אלא ודאי שאין קשר בין ברכת הגומל לקרבן תודה.

אלא שהחתם סופר (סי’ נא) כתב, שאין לברך הגומל בלילה, כדי שלא לשנות מהמנהג שנהגו ישראל לברך זאת אחר קריאת ספר תורה. ונכדו בספר סופר המלך (סי’ לא עמוד נד אות ז) כתב, שהמנהג בירושלים לברך הגומל בלילה, וכן כתב רבי אליהו מני בספרו זכרונות אליהו (עמוד עב) בשם החתם סופר, שאין להקפיד על מי שמברך הגומל בלילה. ולכן הסיק מרן רבינו זיע”א בחזון עובדיה הנ”ל, שלגברים כיון שהמנהג הוא לברך אחר קריאת התורה, לכתחילה לא ישנו מהמנהג ויברכו הגומל רק ביום, ובמקום הצורך יכולים אף לברך בלילה. אך נשים, שבכל מקרה אינן עולות לספר תורה, יכולות לברך לכתחילה הגומל בלילה. שהרי אינן משנות כלום מהמנהג. ונמצא שיכולה האשה לברך ברכת הגומל בעת סעודת “ברית יצחק”, ואין כאן שום חשש.

אלא שמי שילדה בת, אין לה את האפשרות לברך בליל ברית יצחק, וקשה הדבר לאסוף עשרה אנשים במיוחד רק לשם ברכת הגומל, וגם קשה לה בדרך כלל ללכת לבית הכנסת לברך, במיוחד אם היא מטפלת בילדים רכים. והנה בנדון שלנו, מצא הבעל הזדמנות שתוכל אשתו לברך הגומל בסעודת ברית יצחק של חבירו, רק שעברו מאז ג חודשים, ונשאר לנו לברר אם יכולה לברך ברכה זו לאחר שבעבר זמן כה רב.

דעת הטור (או”ח סימן ריט) שאדם שהתחייב בברכת הגומל, יכול לברכה כל זמן שירצה, ואפילו אם עבר זמן רב. והביא מרן בבית יוסף שם, שדעת הארחות חיים בשם הרמב”ן, שיכול לברך עד ג ימים מעת החיוב. ועוד כתב, שהרשב”א קיבל בשם רבינו יונה, שיכול לברך עד חמישה ימים. מאידך דעת הרא”ה (בחידושיו לברכות נד: עמוד קעז) שיכול לברך עד 30 יום. ודעת כמה וכמה פוסקים כדעת הטור, שיכול לברך כל זמן שירצה (ראה בשו”ת יחוה דעת חלק ג סי’ יד), וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי’ ריט סעיף ו) שיכול לברך כל זמן שירצה, אלא שלכתחילה עדיף עד ג ימים. א”כ אנו הספרדים שהולכים אחר הוראות מרן השלחן ערוך, יכולים לברך הגומל אפילו שעבר זמן רב, ויכולה אותה אשה שילדה בת לברך אפילו שעברו ג חודשים.

והנה אף על פי שיש בדבר מחלוקת אם אפשר לברך אפילו שעבר זמן רב, או דווקא תוך ג או ה ימים, בכל זאת אין אומרים בזה “ספק ברכות להקל”, משום שכן הוא המנהג, ובמקום מנהג לא אומרים סב”ל (ס’פק ב’רכות ל’הקל).

ומרן רבינו זיע”א בחזון עובדיה ברכות (הלכות ברכות ההודאה סוף הערה טז) הביא משום הגרי”מ אפשטיין בערוך השלחן (סי’ ריט סק”ז) שלמרות שההלכה היא שאפשר לברך הגומל כל זמן שירצה, מכל מקום אם עבר זמן רב עד שנשתכח אותו עניין – אין לברך. ובשו”ת שבט הקהתי ח”א (סי’ ק) כתב, שאם עברה שנה חשוב הדבר כ”עבר זמן רב” ואינו יכול לברך, אלא שיברך בלא שם ומלכות.

לסיכום:

אשה שלידה בת ולא הזדמן לה להיות בבית הכנסת כדי לברך הגומל, ועברו ג חודשים ורוצה לברך בעת סעודת “ברית יצחק” אצל אחד השכנים, יכולה לברך, ותבא עליה ברכת טוב. וראה גם בהליכות עולם חלק ב (פרשת עקב סעיף א), ובילקו”י ברכות (סי’ ריט סעיף יג). וביביע אומר ח”ג (או”ח סי’ טז).

נכתב ע”י הרב אליהו דניאל אוזן, יו”ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

יש לכם שאלה בהלכה?

נשמח לענות לכם בפורום שלנו, בקישור הזה