הרב חנניה מנס • חינוך נוער מתבגר: מהו הקטלוג שלך?


הרב חנניה מנס
יו"ר ארגון "בנועם שיח"

מהו הקטלוג שלך?

בחג הפסח מתייחדת לה מצוות החינוך כבר מראשיתו של החג, בית בית ומנהגו מקדמת דנא, דואגים על ידי חלוקת מיני מגידה למיניהם לעורר את התינוקות שלא ישנו בליל הפסח, וישאלו את שאלות ההגדה "מה נשתנה" לאבותיהם, וישמעו את סיפור האמונה המעובר מדור דור סיפור יציאת מצרים.

כאשר מתחילים לעסוק בענייני ה'חינוך', ראוי לעמוד ולברר תחילה מה שורשה של מילה זו הכה מדוברת "חינוך". ובפרט בימים עליהם המליצו חז"'ל בן קם באביו ובת באמה, כל אחד מתייעץ, קורא ושומע בענייני החינוך ללא לאות, ומשקיע אדרנלין ומוטיבציה בענייני החינוך, מהו שורשה של מילה כה מדוברת זו?

"שאל אביך ויגדך" בהגדה של פסח. נקרא על שאלות הבנים לאבותיהם, מציינת ההגדה ארבעה סוגי בנים חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול, ולכל אחד תשובתו בצידו. על כולם אמור לענות האבא של הבן שמקשה, אך לא כתוב מיהו אותו אבא, להיכן הוא מקוטלג, אולי הוא חכם ויענה כהלכה ואולי רשע, אולי הוא תם ואין לו תוכן להעביר לילדיו, ואולי הוא כזה שאינו יודע לענות.

"חינוך" במהותו פירושו: שהחניך יהיה מחונך. זה רצון ושאיפת כל הורה באשר הוא.

אך לא אחת נתקלים במציאות כואבת שהחניך מקשה, ואולי חלילה אף ממריד כנגד החונך.

והתשובה לכך היא "חן" שהיא שורש המילה "חינוך", כדי לחדור לליבו של האדם שלפנינו נצטרך לגרום למציאת חן בעיניו, ועל אחת כמה וכמה הורה לילדו, מחנך לתלמידו, ובפרט בגיל המתבגר.

בעולם הטיפול יש כלי שנקרא 'ראפור' שמשתמשים בו אף בעולם העסקים. 'ראפור' משמעותו לחקות תנועות העומד לפניך, שאתה רוצה להניע אותו לפעולה כל שהיא, תוך כדי שיחה עמו. זה מפתח קשר ומניע לעשיה, על החונך להניע את החניך לפעולה, כמובן בתבונה היות ואי אפשר להפעיל אותם תנועות שוות על כל אחד כי שונים האנשים שאיתם אנו באים במגע, על החונך להניע את החניך לפעולה, וזה כמובן "חנוך לנער על פי דרכו".

בבסיס החינוך עומד יסוד מקביל לכל האבות, לא משנה באיזה קיטלוג האבא רשום, לא משנה התווית שלך כחונך, כן משנה סוג הבן שלך – כי כל אחד ודרכו הוא, תצטרך להיכנס לליבו וכל אחד לב אחר וכארבע בנים שבהגדה.

על כל חונך באשר הוא, לא משנה איזה אבא הוא, ובאיזה תווית הוא מודבק, ואף כדי להחזיר ילד שנאבד למחוזות רחוקים נוכל להחזירו רק על ידי שנכנס לליבו, שנישא חן כלפיו וזה על ידי שנחמיא, נעודד, המון תשומת לב ופירגון, ונתייחס בסבלנות לחניכנו. וזה שורש 'החינוך' על ידי שנמצא חן בעיני החניך.

ובאווירת ימים אלו נסיים כמאמר משה לפרעה: "בנערנו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו כי חג ה' לנו" (שמות י, ט). כאשר הצאצאים ממשיכים ללכת בדרכי אבותיהם באותה שעה מתקיים "כי חג ה' לנו" זוהי השמחה הגדולה על המשך מסורת האבות בשרשרת הזהב היהודית מדור דור.

שנזכה לכך כולנו!

להתראות בשבוע הבא…

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *