הרב ראובן זכאים במאמר מיוחד לזכרה של הרבנית מרגלית יוסף

צילום: יעקב כהן


הרבנית מרגלית יוסף, אשת חבר למרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, הייתה שותפה נאמנה לכל המהפכה שאנו עדים אליה. הרב ראובן זכאים במאמר מיוחד לזכרה לרגל יום השנה העשרים וארבע לפטירתה שחל השבוע ביום יט באב.

חיים אנו בדור בו רבות בנות עשו חיל, החפצות להינשא לבן תורה השקוד על תלמודו, מתוך מודעות והכרה עמוקה בערכה של תורה ובשכר העצום הצפון למסייעים והשותפים ללימודה. גם במהלך החיים נושאות הן על שכמן מבחירה ובגאוה את עול הפרנסה כדי לסייע לבעליהן לעלות ולהתעלות בתורה באין מפריע כאשר עם לבבם. הן צולחות את כל הנסיונות והקשיים ומוותרות בהקרבה ובשמחה על מותרות. אשרי חלקן!

אך יש את הללו שבתווך, שמחפשות מלכתחילה שיהיה גם וגם. גם אברך וגם עשיר, גם שקדן וגם טיילן, גם עולם הזה וגם עולם הבא, תורה וגדולה בנשימה אחת. ופעמים הרבה מתברר שלא זה ולא זה עלתה בידם. לא חכמה ולא עשירות ולא טיולים. ואדרבה, דוקא מי שהתאזרה בסבלנות- זכתה וראתה עין בעין בהתגשמות דברי רבותינו 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר'. וגם מי שלא ממש התעשרו, או שעלו לדרגה גבוהה מזו, שלדידם עושר רוחני עדיף מכל עושר גשמי. שכן 'דורשי ה' לא יחסרו כל טוב', הוי אומר: הטוב הזה לא חסר להם כלל. או מסיבות אחרות שהן בכבשונו של עולם. כך או כך, ניכר בעליל כי הארון נושא את נושאיו, ופרנסתם של  לומדי התורה מושגת בניסי ניסים, מאוצרו המנוצר של הזן ומפרנס לכל.

ויש שכבר זכו ובנו ביתן עם בן תורה, והענין החזיק מעמד כמה שנים, אבל רק התגלעו פה ושם קשיים כלכליים, או שנסיבות החיים השתנו, והוא כבר מתבקש לצאת לשוק העבודה הלאו- דוקא תורני. איני כותב כרגע מעמדת השופט, וברור שיש להיוועץ בכל מקרה בגדול בתורה המכיר מקרוב את נפש השואלים ומצבם. רק מתאר אני את תמונת המצב כמות שהיא. ומבחן התוצאה, שהכל מבחינים שיש למרבה הכאב בעלי פוטנציאל כביר שנטשו את תורתם וויתרו על עתידם המזהיר, ל'טובת' עסקים אחרים.

הסיבות שונות ומגוונות: אומרים שהדור מפונק, ועצביו מתוחים וחלשים. יש הרבה פרסומות שמפתות את הלומדים לצאת ולצבור ממון. יש שלא לומדים בשיטה נכונה, וממילא לא רואים ברכה בעמלם ונשברים- הכל אמת. אבל הבה ונודה שיש סיבה נוספת, אולי לא אוהבים לדבר עליה, אבל היא עיקרית: בשל תחרותיות היתר שגברה במחוזותינו, רוצים הכל מהכל, דירה נאה, כלים נאים, בגדים נאים, גם רכב, גם פרשים, גם נופשים. וגם בסוף בסוף לצמוח תלמיד חכם אמיתי. מה לעשות, שמי שרוצה לחיות חיים שכאלה נדרש גם לשלם עליהם, ובמיטב כספו שבדרך כלל אין לו. לוקסוס הוא עסק יקר מדי. באמת אמרו: 'לוקסוס! לוקסוס! עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל?!' (עפ"י סוכה נו, ב).

איני רוצה להישמע סגפן, או מטיף לפרישות יתר. אני רק שואל: מה המחיר?! נקח לדוגמא את הנופש. נכון, הגוף זקוק לנופש ומרגוע, ויש מקרים שהצורך חיוני לחלוטין. אך צאו וראו: היכן נפשו רק לפני כמה שנים, ובאיזו רמה, אם בכלל. והיכן טיילו? אם בעבר ים, מעיין, מפל, מסלול ואפילו סיור בגן חיות היו מרפא לנפש ההורים והילדים. והחלפת דירה בדירה היתה שיא השיאים. כיום מי מסתפק בכך, שעה שאנו נחשפים יותר מדי, ובכל השנה כולה(!) למודעות צעקניות וצבעוניות הקוראות ליציאה לטיולים וחויות ברמה גבוהה, לנופשים במלונות פאר עם פייטנים ובדרנים, והשכרת דירות וצימרים במחירים מפולפלים. וזה מחלחל. יש שלא מצליחים לעמוד בפיתוי, בלחץ החברתי, בלחץ המשפחתי, או בשלושתם יחד. ואצים ורצים לנפוש כדת היום בבין הזמנים, שהוא זמן השיא מבחינת העלויות.

ויש גם את הללו שארצנו הקדושה כבר צרה מהכילם, נופש לדידם הוא רק בארץ העמים. בכוונת מכוון לא נכנסתי לפרטי איסור היציאה לחו"ל. כי נניח מצאנו מענה לשאלות ההלכתיות הלא פשוטות הכרוכות בענין. שאלה אחת נותרה עדיין בעינה: 'כסף מנלן?!' והתשובה לשאלה זו עולה, כידוע, בדמים מרובים, עד שצריך אדם לצאת לחופש על חופשתו ולמיתב תענית לתעניתו בשל ההוצאות הגדולות אשר עלו והשתרגו עד למעלה ראש.

השבוע, מלאו כ"ד שנים לפטירתה של הרבנית הצדקנית מרת מרגלית יוסף ע"ה, אשת מרן רבינו הגדול זצוק"ל, ואם תדיר אנו מעלים על נס את מסירות נפשו הכבירה של מרן להעמיד ולהגביר חיילים לתורה ולתעודה, זו העת להעלות על נס את האשה הדגולה שעמדה מאחוריו, והיתה מוכנה לחיות חיי עוני ומחסור קשים, בעיקר בשנותיהם הראשונות, על מנת שישקוד על התורה באין מפריע. וגם בכל שנותיה ויתרה יום יום שעה שעה על הנאות ותענוגות וטיולים, הכל על מנת שיוכל לכתוב בניחותא את ספריו המופלאים, ולהפיץ מעינותיו חוצה. היא ויתרה שנים על גבי שנים אפילו על השהייה במחיצתו הנעימה, רק כדי שיוכל לצאת לזכות את הרבים. ואף כי בתחילתו היה נחבא יחסית אל הכלים, ולא הכל הכירו בחין ערכו, והיו אף שלחמו בו וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חיצים, אך היא עמדה על טיבו, האמינה בו, ומסרה את נפשה ואת חייה למענו.

ומרן זצוק"ל ידע להכיר לה על כך טובה כל ימיה. ואף לאחר פטירתה. ובהקדמות לספריו הקדושים המלאים זיו ומפיקים נוגה כתוב לאמור: מוגש ומוקטר ומוקדש לע"נ רעיתי הרבנית הדגולה אשת חיל עטרת בעלה, מרת מרגלית בת זכיה ע"ה אשר ברוב מסירותה והשגחתה עלי, ובגידול ובחינוך הילדים אשר חנן השם אותנו, הגעתי עד הלום!!! "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה", "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה!".

נכון, לא כולם הרב עובדיה, ולא כולן הרבנית מרגלית. אבל גם הנסיונות של היום נחשבים קלים ביחס לנסיונות המרים שהיו להם בשעתו. רבים מתוכנו יכולים לצמוח לגדולי תורה ותלמידי חכמים עצומים אך זקוקים למי שיאמין בהם, יעודד אותם, ויצא איתם למסע עד לסיומו המוצלח.

תדע כל בת ישראל כשרה ונאמנה, כי לא מן הנמנע שבעלה זה הספון באהלה של תורה ועדיין לא יצא טבעו בעולם, עדיו לגאון ולתפארת ועתידו מובטח לו. כדאי לצלוח את התקופה הזו, כדאי למצוא כל דרך לעודדו לשקוד על תלמודו, גם אם הדבר כרוך בויתורים על הנאות העולם החולף, וסוף הכבוד לבוא.

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *