חינוך בנעימות • אתה חכם! / הרב חנניה מנס


על ציווי התורה "הוכח תוכיח את עמיתך" אומר רבי אלעזר בן עזריה: תמהני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח. ומפרש רש"י בדרך כבוד שלא יהיו פניו משתנים. (לא נכנס במסגרת הטורים לגדרי המצווה בקנאות, וכ"א ישאל את רבו).

על מאמרו של שלמה המלך, החכם מכל אדם (משלי ט.ח.) "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" כותב השל"ה הק' כשאתה רוצה להוכיח את השני, אל תאמר לו כך וכך אתה גרוע, כי אז ישנאך ולא ישמע לדבריך, וזהו שנאמר אל תוכח לץ שלא תוכיח אותו בדרך זלזול לומר לו לץ אתה, רק אדרבה תאמר לו אתה חכם, ואם כן חרפה לאיש חכם כמוך לעשות כה וכה, וזהו הוכח לחכם – כלומר: תעשנו לך לחכם, אז יאהבך וישמע לקול דבריך ויקבל מוסר.

אומר השל"ה אתה רוצה להצליח בביקורת שלך – "תעשנו לך לחכם", תרומם אותו שיהיה מעליך! וזה הרי אפשרי כמ"ש הרמב"'ן באיגרתו שצריך למצוא מעלה באיש שאתה משוחח איתו תחשוב על איזה מעלה, שאפילו אם הוא חוטא אז חטא בשוגג וכשאתה חוטא יוצא לך במזיד, תחפש בו מעלה אולי הוא בעל אמצעים יותר ממך, וכו', ואחרי שתראה לו שהוא שווה ואתה מעריך אותו ומכבדו, נותן לו תחושת 'חכם' אז הוא יאהב אותך ויקבל דבריך. היות ולבקר בדרך שלילית זה יוצר ריאקציה, "וישנאך" כמ"ש שלמה, כי שאתה פוגע בכבודו – רמסת אותו, ואין סיכוי שיקבל ממך תוכחה.

חז"ל מספרים (אבות ו.) שרבי יוסי בן קיסמא הלך בדרך פגשו אדם אחד, שראה שעומד מולו אדם גדול שאלו מאיפה הרב? אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני. הציע לו האיש –  רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

האדם אחד שבמשנה רואה שעומד מולו אחד מגדולי הדור,  ישר הוא שואל אותו מאיזה מקום אתה, היות ואצלו כמו שמתברר אין כאלה אנשי מעלה בתורה, כי הוא לא מכיר אנשים מרומים כאלו וישר התפעלותו: מהי עירך? ומפרש המהר"ל שהוא רצה שיבוא לגור "עמנו" לא הייתה כוונתו שיהיה להם רב בעירם, אלא לאיש חכם שיגור איתם שייהנו ממנו עצה ותושייה. "עמנו" שימשיכו בחייהם חיי ראוותנות של דינרים וזהובים, ועוד ניסה לשכנועו, הרי בעירך כולם חכמים וסופרים ואצלנו תבלוט בגדלותך. (דברי שאול)

אותו אדם רצה שרבי יוסי ירד מגדלותו העצומה, להבלי העולה"ז – להיות עמנו במקומנו – כטפל לבני העיר ולא כרב, מורה דרכם, מן הראוי היה שגדול הדור על כזו ההצעה איוולת יפתח פיו בדברי מוסר,

והוא אומר לו בני, הוא קירב אותו אליו ברגשות חמים ואומר לו בני, ונתן לו ביקורת מרומזת "איני דר אלא במקום תורה" וממשיך ואמר " שבשעת פטירתו ששל אדם אין מלוויין אותו לאדם לֹא כסף ולא זהב", כולנו הולכים בסופו של דבר לאותו המקום, להיקבר, ובעת פטירת אדם מלוויין אותו לא הדינרים והזהב שם לא יואילו כל המיליארדים שיש לך להציע לי, אלא תורה ומעשים טובים. ועוד הוסיף ולימדו דברי מוסר בסוף המשנה כתוב שאף אמר לו הפסוק "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'" – שכל כסף וזהב שמגיע לאדם יגיע לו בין כה וכה מאת ה'.

למדנו מוסר איך מוכחים אפילו ברמת חוצפה כזו גבוהה אינו אומר לו אלא "בני" הוא מקרב אותו ולא דוחה אותו, ונותן לו תחושה טובה ועוד מסביר דברי מוסר.

נכתב ע"י הרב חנניה מנס – יו"ר ארגון בנועם שיח

לתגובות / הערות הגב: n3201525@gmail.com

 

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *